90,717
עריכות
אור שמח/עדות/יט: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== ב == | |||
'''שנים שאמרו באחד בשבת הרג זה את הנפש במקום פלוני כו' אבל באו שני עדים כו' נגמר דינו של פלוני להריגה:''' | |||
''' נראה ''' דבמכוון נקט רבא שהרג את הנפש וכן דייק רבינו ג"כ, והוא משום, דאם מעבירה אחרת באו עדים ואמרו כי נגמר דינו הלא קיי"ל בסנהדרין פרק נגמר הדין ופסקו רבינו בהלכות סנהדרין פי"ג ה"ז דאינו נהרג אלא עד שיבואו עדיו הראשונים ויעידו שנגמר דינו ויהרגוהו בידם, וא"כ אם לא באו עדים הראשונים לא חייבוהו כלום המעידים שנגמר דינו באחד בשבת, וצ"ל על כרחין דהעדים הראשונים המעידים עליו באו עכשיו לבית דין וזה אופן רחוק, אבל ברור דאף עפ"י שנקטעה יד העדים אחר גמ"ד בכל חייבי מיתות שבתורה פטור, מכל מקום פטורים עדים המוזמין דלא יהא עדיף מאילו הרגו ג"כ פטור דגברא קטילא קטיל יעוין סנהדרין ריש הנחנקין. אולם במש"כ רבינו וכן לענין תשלומי קנס כיצד באו שנים, והשמיט רישא דמילתא דרבא בלא נגמר דינו, הוא מכוון גדול, דהוי מצינן לומר דדוקא בגנב וטבח ומכר, דאם אודי קודם שבאו עליו עדים היה פטור דמחייב את עצמו בקרן, לכן אף אם גנב וטבח קודם זמן שהעידו ג"כ חייבין העדים לשלם דלאו בר חיובא הוי, אבל במקום דפטור גם מקרן דאין שום תשלומין רק קנס לחודיה סד"א דכיון דאף אם יודה יתחייב לשלם אם יבואו עדים תו לא עבדו ליה כלום בהעידן עליו לשקר טרם באו העדים, וזה מוכח מסוגיא דפרק מרובה דף ע"ד במיפך והזמה דאף בעבד אמרינן בכה"ג דחייבין לשלם העדים דכל זמן שלא רמי עליה חיוב לשלם חייבו גברא דלא איתרמי עליה חיוב לשלם לבעל דינו בלא עדים, והם חייבוהו בעדות מזומם ע"פ ב"ד כמו שהוכיחו בתוס' שם, לכן השמיט רבינו רישא דמילתא דרבא ונקיט סיפא לחודא ודוק: | |||
== ג == | |||
'''אמרו בזמנו כתבנוהו והוזמו כו' כיון שהוזמו הרי נפסלו למפרע כו':''' | |||
''' | ''' קשה ''' לי טובא, למה נפסל השטר, נאמר דמה דאומרים דבזמנו כתבנוהו הוא שקר והם אחרוהו וכתבוהו, אבל גוף ההלואה אמת שלוה ממנו, כיון דמחזיקנן תמיד השטר במאוחר, ובפרט כשכתב ידן יוצא ממקום אחר דאמרינן כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד, והם אמרו קודם דהשטר כשר ולבתר כן שקרו במה דאמרו בזמנו כתבנוהו. ומצאתי להתומים שעמד בזה. ונראה דרבינו לטעמיה דכתב לעיל פרק ה' הלכה ו' שטר שהיו עדיו מרובין כו' והרי אין העדים קיימים כדי לשאול אותן, הא אם עדים קיימין ושיילינן להו נאמנין אף אם כתב ידן יוצא ממקום אחר, וכיון דכן משמע דהיו חתומין בשטר מסתמא לשם עדים חתמו, והכא נמי הרי זמן הנכתב בשטר מורה שכתבוהו בזמנו, ולכן כי אמרי דהוי כמו המשמעות הכתוב בשטר נאמנין אף דנפסל עפ"ז משום דכי מתזמי ומשעה שכתוב בתוך השטר מיפסלי ונפסל השטר וברור, ועיין תומים בזה, ויעוין תוספות פ"ק דמכות דף ו' סד"ה לאסהודי וי"ל דסברא הוא כו' ודוק: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||