מחצית השקל/אורח חיים/תקנו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקנו

(א) מ"א ד"ה הטעס כו' כמ"ש ס"ס רצ"ג. שכתב שם אם יודע שבליל מ"ש לא יהיה לו יין ובגוונא שכתב מ"א שם. רשאי להבדיל בשבת מבע"י מפלג המנחה ולמעלה. ואם כן ה"ה הכא ניהו דבמ"ש אינו יכול להבדיל דאסור לשתות כוס הבדלה ה"ל להבדיל ביום מפלג המנחה ולמעלה דהא אין לך אונס גדול מזה:

וא"כ משמע כו' שהוא כיום המחרת. ר"ל דהטור בסי' תקנ"ג הביא בשם רמב"ן דמשעה שהתחיל לאכול סעודה המפסקת אסור ברחיצה. אבל באכילה ונעילת סנדל ושאר דברים אינו אסור עד שתחשך דלא מהני קבלתו כיון דעדיין יום הוא. וט"ב אין לו תוספת אבל ברחיצה מ"מ אסור. כיון דנהנה מהרחיצה לאחר זמן ואז עיקר הנאתו ונראה כרוחץ לצורך ט"ב. אלא שהרא"ש חולק עליו וקיי"ל כהרא"ש. מ"מ כאן מוכח (דדברים הללו שכתב מ"א כיון דאבדיל קבלי' לט"ב עליה הם דברי הטור בשם רמב"ן) דמפלג המנחה ולמעלה מודה הרמב"ן כו' ואפי' באכילה אסור דהוי כיום המחרת ואף דאין לט"ב תוספות. דהא כתב רמב"ן קבליה עליה ואסור לשתות. וכ"כ ב"י סי' כו' וז"ל כתב רמב"ן בס' תה"א כו' אבל י"ל שהקבלה אוסרת עליו בזמן הזה שהוא משקיעת החמה. והוא מפלג המנחה ולמעלה הואיל ויכול לעשותו תוספת בימים של תורה (דהיינו יה"כ) יכול נמי לעשותו בימים של דבריהם הואיל ורצה להוסיף אותו עליו ולעשותו כיום עצמו עכ"ל. משא"כ במילה כו' ר"ל אע"ג דאפשר שיזדמן כמה שנים זה אחר זה שיהיה בכל ט"ב מילה וכיון שיתננו לתינוקות א"ל דלמא אתי למיסרך. מ"מ כיון דאינו דבר קבוע דהא אפשר שבכמה שנים לא יזדמן שיהי' מילה בט"ב לא חששו רבנן:

עבי"ד סי' שמ"א וסי' שצ"ו בט"ז דרמי דברי ש"ע שם אהדדי דהרא"ש בפ' מי שמתו הביא מחלוקת דר"י היה אונן במ"ש ולא היה רשאי להבדיל. ולמחרתו אחר הקבורה ג"כ לא הבדיל ונתן טעם כמו דהוי חגר ביום א' של י"ט דפטור מחגיגה ואי נתפשט מחגירתו ביום שני מ"מ פטור כיון דלא הוי חזי בראשון גם ביום שני דהוי תשלומין דראשון פטור. והכא נמי כיון דיום א' הוא תשלומין להבדלה שה"ל לעשות במ"ש. וכיון דהיה אז אונן והיה פטור אין לו תשלומין:

ומהר"ם חלק עליו דחייב להבדיל אחר הקבורה. ופסק הרב"י בסי' שמ"א כמהר"ם דאם היה אונן במ"ש חייב להבדיל אחר הקבור' ובסי' שצ"ו פסק הרב"י בקטן שהגדיל תוך שבעה דחולקים מהר"ם ורא"ש אי חייב להתאבל. דהרא"ש פוטר ומטעם הנ"ל דהוי כחגר ונתפשט. ומהר"ם חייבו דאזיל לטעמיה דחייבו גם בהבדלה ולא יליף מהאי דחגר. ופסק הרב"י בסי' שצ"ו דקטן שנתגדל תוך שבעה דפטור מאבלות כהרא"ש והוא סותר מ"ש בסי' שמ"א לענין הבדלה דטעם א' לשניהם. וקושיא זו קשיא גם כאן. שסותר א"ע במה שפסק שיבדיל במוצאי ט"ב. עם מה שפסק בי"ד סי' שצ"ו בקטן שהגדיל דפטור. ובישוב שכתב הט"ז שם גם כאן נתיישב. דהרב"י פסק מה"ט בקטן שנתגדל דפטור. דחכמים הטילו עיקר החיוב בשעת עיקר המרירות דהיינו בשעה שנסתם הגולל. ומשם ואילך מתאבל והולך עד סוף שבעה. וקטן זה שהי' פטור בתחלת המרירות. שאז התחיל החיוב שוב לא חל עליו חיוב לא מצד שהוא תשלומין. משא"כ הבדלה מתחלה תקנו חז"ל שיתחיל במוצאי' שבת עד סוף יום ג' ולא שיהי' מיום א' ואילך תשלומין למ"ש וגם אין מ"ש העיקר הזמן לכן אף שהיה אונן במ"ש חייב להבדיל אחר הקבורה עכת"ד וה"ה די"ל כן כאן בט"ב:

אמנם ניהו דדברי הרב"י מיושבים עפ"ז אבל מכל מקום דברי הרא"ש צ"ב. שפסק באונן במ"ש כדע' הר"י דלא יבדיל אחר הקבורה. וכאן כתב הטור בשם הרא"ש שהסכים להבדיל במוצאי ט"ב. אח"ז עיינתי ברא"ש סוף תענית וכת' וז"ל ולא דמי כ"ה דהתם גופיה הוי דחוי דאונן פטור מכל המצות ודמי לחגר. אבל הכא גופיה מחייב והזמן גורם שאינו יכול להבדיל וכשיעבור הזמן יבדיל עכ"ל וא"ש:

(ב) (ס"ק ב) ובליל כו' ומי כו' יתן לתינוק לטעום דכה"ג ל"ל דלמא אתי למיסרך דהא בליל עשירי אין מתענים:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.