מחצית השקל/אורח חיים/תקמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקמג

(א) ס"ק א' כל דבר כו' ובב"י סימן תקל"ב. ר"ל דמשם יש קצת ראיה שהביא בשם הג"א דאשה שאירע טבילתה בחה"מ אסור ליטול צפורניה בכלי. אלא תאמר לגוי ליטול צפורניה. וסיים אף על גב דאמירה לגוי שבות במקום מצוה לא גזרו עכ"ל. וניהו דאנן קי"ל שמותרת בעצמה ליטלן. וגם להרב"י מותר ליטול צפורנים אפי' שלא במקום מצוה. מכל מקום מדברי הג"א דאוסר ליטול אפי' במקום מצוה ואעפ"כ התיר ע"י גוי. יש ללמוד לדידן מלאכה אחרת במקום מצוה:

(ב) (ס"ק ב) אסור כו' משמע דמות' ליכנס בו. דהנ"י כ' דעובדא דמ"ז מיירי בי"ט. ר"ל דאמרי' במס' מ"ק דף י"ב איתא אמר שמואל מקבלי קבולת (ר"ל ששכר גוי לבנות ביתו בקבלנות) בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר. והטעם דבקבלנות מצד הדין מותר דגוי אדעתיה דנפשיה קעביד. ואעפ"כ בתוך התחום אסור משום מראית עין דהרואים יחשדוהו שהגוי שכיר יום ונמצא ישראל שוכרו לבנות בשבת. אבל חוץ לתחום (ואין הבית קרוב לאחרת תוך התחום) מותר. כיון דאין הישראלים הולכים בשבת וח"ל ליכא מראית עין. אמר רב משרשי' וחוץ לתחום דשרי לא אמרן אלא בשבתו' וי"ט דלא שכיחי אינשי דאזלי להתם. אבל בחה"מ דשכיחי אינשי דאזלי להתם אסור. ואמרינן אח"ז מר זוטרא בנו ליה אפדנ' מקבלי קבולת חוץ לתחום. איקלעו רב ספרי ורב הונא ב"ח להתם ולא עלו בגויה. א"ד מר זוטרא נמי לא על בגוויה. ופריך הש"ס והאמר שמואל מקבלי קבולת חוץ לתחום מותר. ואמאי לא עיילו להתם. ומשני אדם חשוב שאני. ואב"א סיוע הוי מסייעי מבי' מר זוטרא בלתי ידיעתו להגוים בתבן לבנין ונעשה באיסור. וכ' הטור וז"ל ואפי' נבנה הבית באיסור ע"י גוים נכון להחמיר שלא יכנסו בו. וכ' הרב"י דס"ל מדאמרינן דהני אמוראי לא עלו בגויה ולא אמרינן דאסור לכנוס בתוכו. מסמע דאיסורא ליכא אלא שהם החמירו על עצמם. ולכן כ' גם הטור דנכון להחמיר ולא כ' דאסור. וכ' עוד הרב"י ומדכתב רבינו סתם נכון להחמיר ולא חילק בין אדם חשוב לאינו חשוב. נראה שסובר דכלשנא בתרא נקטי'. דסיועי הוי מסייעי ע"ש. והבין הב"ח דקשי' להרב"י דה"ל לטור לחלק דדוקא באדם חשוב אסור ויש להחמיר. אבל אדם שאינו חשוב א"צ להחמיר. אי איתא דס"ל כלשנא קמא. א"ו דכתי' בתרא ס"ל. וע"ז תמה הב"ח דהא הטור מיירי בבנו באיסור. ובזה אפי' לתי' א' דאדם חשוב שאני. מ"מ בבנו באיסור נכון אפי' לאינו חשוב להתמיר. ותי' א' לא אמר אדם חשוב שאני. אלא למאי דס"ל דמיירי בבנה בהיתר דהא הי' חוץ לתחום ולא אסיק דסייעו בתבן. וא"כ אפי' ס"ל לטור כתירץ א' אפ"ה א"ש דלא חילק בין אדם חשוב או לא. ולכן כ' הב"ח דהרב"י היה מפרש דשמואל דאמר מחוץ לתחום מותר מיירי אפי' בחה"מ. דגם בחה"מ אע"ג דשרי לילך ח"ל מ"מ לא שכיחי דאזלי אינשי בחה"מ כמו בימות החול. וכ"כ הרא"ש. וראיה דקבע הש"ס דינא דשמואל בדינא דחה"מ ולא קבעה בשבת. ורב משרשי' פליג על שמואל וס"ל דבחה"מ אפי' חוץ לתחום אסור ועובדא דמר זוטרי דבנו ליה חוץ לתחום הי' בחה"מ. ופריך הש"ס והאמר שמואל חוץ לתחום מותר אפי' בחה"מ. וניהו דמר זוטרא והני רבנן ס"ל כרב משרשי' דבח"ה אפי' חוץ לתחום אסור. מ"מ לא הי' להם להחמיר אפי' דיעבד שלא לכנוס לתוכו דהא לשמואל מותר אפי' לכתחלה. וע"ז משני אדם חשוב שאני. או סיועי ה"מ דאסור לכ"ע ולכך אפי' דיעבד לא נכנס לתוכו. ולפ"ז שפיר הוכיח הרב"י דע"כ הטור לא ס"ל כתי' א' דלתי' א' אדם שאינו חשוב אינו צריך להחמיר בבנו חוץ לתחום כיון דשמואל מתיר לכתחלה. ואיך כ' הטור סתם בבנו באיסור נכון להחמיר וה"ל לחלק דבחוץ לתחום אי לא סייעי' יש חילוק בין אדם חשוב או לא. וביותר נראה שמ"ש הטור אם בנו באיסור ר"ל חוץ לתחום כנראה מלשון הטור ע"ש. אע"כ כתי' בתרא ס"ל עכת"ד הב"ח ע"ש. אלא שלא הבנת. לפ"ז מאי הועיל הרב"י במ"ש דהטור ס"ל תי' בתרא עיקר. אדרבה קשה טפי. דהא המקשן הוי ס"ל דבחוץ לתחום יש להתיר דיעבד כיון דשמואל מתיר לכתחלה א"כ עכ"פ לרב משרשי' שרי דיעבד אפי' לאדם חשוב. וכיון דתי' בתרא הוא דסיועי הוי מסייעי כו' משמע דאי לא הוי מסייע מודה להמקשן דדיעבד שרי אפי' לאדם חשוב. ואיך כ' הטור בבנו באיסור נכון להחמיר כו' ואיירי בחוץ לתחום כנ"ל. ועיין בט"ז וכן ס"ל למ"א דהוי מפרש הרב"י דהטור ס"ל דעובדא דמר זוטרי בחה"מ הוי וראיית הרב"י מדלא כ הטור הדין בהל' שבת כלל וסמך א"ע על מ"ש בחה"מ. ניהו דיש ללמוד דין שבת מחוה"מ מכח ק"ו כמ"ש הרב"י בססי' רמ"ד ע"ש. מ"מ אי המעשה בש"ס היה בשבת ה"ל להעתיקו בהל' שבת. א"ו דעובדא דמ"ז היה בחה"מ ולכן העתיקו בחה"מ כמו שהיה המעשה בש"ס. ומיניה נילף לענין שבת בנבנה תוך התחום או באיסור אחר ועוד א"א דעובדא דמ"ז הי' בשבת מנ"ל להטור למילף מיניה להחמיר גם בחה"מ. דלמא דוקא בשבת החמירו דאסורו חמור בסקילה. משא"כ חה"מ דלכמה פוסקים הוי רק דרבנן. א"ו דס"ל דעובדא דמ"ז הי' בחה"מ ואעפ"כ החמירו. ולכן כ' מ"א מדהשמיט הרב"י דברי הטור שאם נבנה באיסור שנכון להחמיר. משמע דס"ל דא"צ להחמיר. דס"ל כמ"ש הנ"י דעובדא דמ"ז ביו"ט הוי (וכן כ' הרב"י לעיל ס"ס רמ"ד בשם הראב"ד ע"ש) ואם כן ליכא למילף מיניה להחמיר גם בחול המועד.

(ג) (ס"ק ג) חוץ כו' ואריס פשיטא דמותר כו'. ר"ל שמקבל השדה למחצה לשליש ולרביע דמצד הדין שרי דגוי אדעתיה דנפשיה קעביד וגם מראית עין ליכא דסתם שדה קיימא לאריסות ויודעים העולם שהי' ביד גוי באריסו':

(ד) (ס"ק ד) שיעשנו כו' פי' שיאמר להם כו' ר"ל דהרב"י כתב דילפינן האי התירא ממ"ש סימן רמ"ח דמותר להפליג בספינה לדבר מצוה אפי' בע"ש ופוסק עם הגוי לשבות בשבת. ואפי' לא ישבות הגוי בשבת אין בכך כלום. וה"ה הכא אם התנה עמו אפי' עושה אח"כ במועד ל"ל בה. עכ"פ לא עדיף הכא מהתם לדבר מצוה דבעינן שיתנה עמו בהדיא שלא יעשה במועד:

(ו) (ס"ק ו) שרי כו' ערסי' רמ"ח כצ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.