מחצית השקל/אורח חיים/תקכד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקכד

(א) כ' מ"א וז"ל עסי' כו' מ"ש הע"ש כאן הם דברי התוס' כו' וז"ל הע"ש ולא כונסי'. נראה דה"ה דאין מככיסים לחופה דהא כניסה לחופה דאסור' בשבת נלמד מדין יבום:

וכמ"ש הר"ן כו' אך קשה דבהדיא משמע פ' נערה שנתפתתה דמותר להכניס לחופה בשבת ויו"ט דאמרי' התם דמעשה ידי נערה לאביה מדזכתה רחמנא לאב למימסרה לחופה. אע"ג דמבטל' ממלאכת'. ודחי התם דלמא מיירי במכניס' לחופה בשבת וי"ט אלמא דמותר להכניס בשבת וי"ט ונראה דצ"ל דהתם מיירי במכניס' בתוס' שבת וי"ט. דמלאכה אסורה אבל חופה מותרת דאפי' ב"ה מותר לעשות חופה כיון שאינו אלא מדרבנן גזרה שמא יכתוב. וכל דבר שהוא מדרבנן ל"ג עליו ב"ה וכמ"ש סוף סי' שמ"ב כן נראה ליישב בדוחק. וע"ש בתו' לפי תי' השני בד"ה בשבתות וי"ט דנראה דמיירי בשבת עצמו ומשמע מדבריהם דמותר לעשות חופה בשבת ע"ש וצ"ע עכ"ל הע"ש. וע"ז כ' מ"א דקושייתו הראשונה והתי' שכתב שהוא דוחק. הם דברי התו' שם (אלא שתמו' דהא דברי התוס' היו בין עיניו דהא הביא דבריהם) וז"ל התוספות ד"ה דמסר כו' אע"ג דאמר במ"ק ושמחת בחגך ולא באשתך דאין נושאים נשי' בחה"מ משום דאין מערבים שמחה בשמחה ודרש' גמורה היא כדאמר בחגיגה דהוי דאורייתא. א"ל דהכא מיירי שעה אחד לפני י"ט שהוא כי"ט לענין מלאכה. דתוספת דאורייתא כו' או נשואים בלא סעודה כו' לא חשיבא שמחה כ"כ שיהיה אסור לישא בי"ט מטעם זה עכ"ל התוס':

ופשוט דמיירי כו' בזה בא לדחות דברי ע"ש שכתב דנראה מדברי התי' השני של תוספת דמותר לעשות חופה בשבת ומיום טוב וצ"ע. ר"ל דהא מוכח ממתני' דגם כניסה לחופה אסור דומי' דייבום. ועז"כ מ"א דהתוספות מיירי לדין תורה. דהא קאי על מאי דדחי הש"ס הראיה דמעשה ידי הבת לאביה מדזכת' לו להכניסה לחופה. וא"כ רצה הש"ס להביא ראיה מקר'. וע"ז דחי הש"ס דלמא מסר לה בשבתות וי"ט. אע"ג דאסור מדרבנן משום שמא יכתוב. מכל מקום אין ראיה ממאי דזכתה לו התורה לממסרה לחופה דהא מן התורה מותר להכניס לחופה בשבת ויום טוב. ועוד הביא מ"א ראיה דדברי התוספות הם לדין תורה דאל"כ למה לא הקשו בפשיטות היכי מסר לה בשבת. והיא משנה מפורש' במס' ביצה דף ל"ו ע"ב כל שחייבים עליו משום שבות כו' בשבת חייבים עליו ביו"ט כו' ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשים ולא חולצים ולא מייבמין כו' אלא הקשו ממ"ק וכתבו דדרש' גמורה היא א"ו דקאי לדין תורה דהא שקלי וטרי' דהש"ס ג"כ היא לדין תורה. לכן לא היה אפשר להם להקשות ממשנה דביצה דף ל"ו דשם מיירי משום שבות. לכן הוצרכו לו' דהאי דמ"ק היא דרשה גמורה דהיינו שהוא דאורייתא ולא הוי אסמכח' ודרבנן. ולכן א"ש תי' התוספות דמיירי בחופה בלי סעודה. דניהו דמדרבנן מודו דאסור משום שמא יכתב (או דהוי קונ' קנין כמ"ש בירושלמי) מ"מ מן התורה מותר ולא נתמעט מקר' דושמחת בחגך. דנשואים בלי סעודה ליכא שמחה כ"ה:

בש"ע סעיף ב' ש"מ דתקיף כו' וכתב ט"ז ומיירי דנכתב הגט מע"ש הותרה הנתינה בשבת שלא תטרף דעתו. ושלא יהיה גט מוקדם או מאוחר. ע"ל סי' של"ט במ"א ס"ק ט':

מעבר לתחילת הדף ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.