מחצית השקל/אורח חיים/תסא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תסא

(א) (ס"ק א) הסיקוהו כו'. בחג השבועות כו' בלי הכשר. דאסור להכשיר בי"ט כדאיתא לק' סי' תק"ט. אלא דכה"ג שאופה באותו היסק דאינו ניכר שעשה כדי להכשיר וכמ"ש סי' תק"ט שרי:

וכמ"ש סעיף ז'. ר"ל שם בסי' תנ"א:

וכמ"ש רמ"א שם בסי' תנ"א דגם חמץ לענין זה מיקרי התירא בלע ולא צריך הכשר עד שיהיו ניצוצות נתזים. ואף ע"ג שמ"א תמה שם עליו דחמץ לא מיקרי היתירא בלע. מ"מ קושייתו על רמ"א דס"ל דחמץ מיקרי לענין זה התירא בלע:

(ב) (ס"ק ב) קרקע חדש. כעובי אצבע דוקא:

מתלבן ע"י השלהבת ובזה סמכי' על ההיסק. דהא השלהבת ודאי מתפשטת בכולו. אע"ג דלטעם ב' שכתב מ"א ס"ק ג' דיתירא להסיקו היטב שלא ישרף הפת. גם בזה היה א"ל כה"ג. מ"מ צד העליון כיון דלא בלע כי אם ע"י זיעה אפילו אינו מסיק הרבה די:

אבל כוביא כו' ודין הרע"ר כתבתי לעיל סי' תנ"א:

(ג) (ס"ק ג) טוב כו' ולכן אפילו אופה קודם זמן אסורו. מ"מ משום לא פליג יסיק שנית. וכמ"ש סי' תמ"ה דצריך לעשות מדורה בפ"ע כשישרף החמץ שלא יהנה ממנו ואפי' שורפו קודם זמן אסורו משום לא פלוג. ולפי זה צריך לעשות כו' ר"ל לטעם שני. דאם לא ישהה כ"ש שיתירא שישרף הפת כיון שמסיק התנור שני פעמים זא"ז:

והא דעושין בבב"ח כו' היינו לטעם שני אבל לטעה ראשון לק"מ. וע' בח"י שכתב בשם ה"ה מהרי"ו הורוויץ. דאם שכח להכשיר התנור קודם י"ט וצריך להתנור בי"ט התיר להסיקו בי"ט ולאפות באותו היסק. דכה"ג שרי בי"ט לקמן סי' תק"ט. ואע"ג דכת' רמ"א דטוב וישר לחזור ולהסיק כו'. מ"מ ל' זה משמע שאינו אלא משום חומרא וכה"ג דלא אפשר שרי והסכים עמו בעל ח"י. ובס' א"ר תמה דעד כאן לא התיר בסי' תק"ט אלא היכי דסגי בליבון קל דאינו ניכר דכוונתו להכשיר אבל תנור דבעי' הכשר שיהיו ניצוצות נתזין דניכר שכוונתו להכשיר מבואר לקמן דאסור בי"ט:

(ד) (ס"ק ד) י"א דעד שלא כו' כתב בספר א"ר מצאתי כתוב דבמקום שעמדה מצה בתנור והוציאוה. או דחפוה ברחת למקום אחר אין ליתן שם לתנור לאותו מקום מצה אחרת. שכבר נצטנן אותו מקום ע"י מצה ראשונה. ותחמיץ השניה טרם שתאפה. ואייתי ראיה מחומץ שחלטו פעם א' אין לחלוט בו שנית שכבר הוחלש כח החומץ. וכמ"ש בי"ד ס"ס ס"ז:

(ה) (ס"ק ה') שאם כו' ואיתא במנחות ברפ"י:

(ו) (ס"ק ו) תוכל כו' ואסורה כו' ועס"ה. דשם דעת מ"א נוטה להקל דיעבד:

ועססי' רנ"ד בנותן פת לתנור סמוך לשבת בעינן שיקרום פניה מבעוד יום. דבעי' שיקרום פנים התחתון והעליון וה"ה הכא. דהרי ספות דימו דין דהכא להתם:

(ז) (ס"ק ז) במצה כו'. כמ"ש הרב"י בשם הרוקח:

דדוקא במים. שכלם העתיקו רק מים. ולא כתבו להתיר בפי' גם יין:

(ח) (ס"ק ח) אם כו' יש להחמיר אם יד סולדת בו כו' כמ"ש סי' שי"ח דיש כמה דברים שמתבשלים אפילו בכלי שני. ואין אנו בקיאים מה הן אותן דברים לכן בשבת לא יתן שום דבר אפילו לכלי שני ומה"ט כתב שם דאין ליתן פת לתוך כלי שני דקי"ל יש בישול אחר אפיה ושמא גם פת מתבשל בכלי שני וה"ה הכא:

(י) (ס"ק י) נטילת מקום כו' אצבע דהיינו אגודל של אדם בינוני והיינו במקום רוחב אגודל ולא בראשו במקום הקצר. וכ"ה כ"מ שהוזכר סתם אצבע וע"ל בהל' ציצית:

(יא) (ס"ק יא) שאין כו' וכ"כ בש"י דאפילו בספק כו' וכתב ח"י אם תוחבים אצבע תוך המצה ואין נדבק בה עיסה כה"ג ליכא לספוקי בחוטין נמשכים:

דאיכא תרתי לריעותא. כפול' וגם לא קרמו פניה. אין לאסרה כמ"ש ש"י (ר"ל תשובת שארית יוסף הנ"ל) לדעת הטור. מדכתב הטור וכ"ה ל' הש"ע סעיף ג' מצה כו' אין חוטים נמשכים ויוצאים בה משמע אבל אם חוטים נמשכים אין יוצאים בה. אבל מ"מ מותרת ואין בה חשש חימוץ וע"ש שבסוף דחה ראיה זו:

ואע"פ שדעת מהר"ש כצ"ל. ור"ל שבתשובת ש"י הנ"ל הבי' שדעת מהר"ש והוא רבו של מהרי"ל לאסור. מדכתב כמ"ש רמ"א בהגה ויש ליזהר שלא ללקחה כו' כי תוכל לבא לידי חימוץ והם דברי מהרי"ל בשם מהר"ש מוכח דאם חוטים נמשכים אפשר שעדיין תחמיץ ע"ש.

(יב) (ס"ק יב) מקום כו' דאע"ג דאין ס' כו' ואפילו בא השאלה ונמצא בפסח שכבר נתבטל קודם פסח:

דדמי לפת חמה וחביות פתוחה ר"ל. שאם הניח פת חם ע"פ חביות פתוחה של יי"נ דהפת אסורה כמ"ש בי"ד סי' ק"ח ס"ד משום ששואב מריח היין:

אלא נגד צד הפנימי. ואינו מבואר עד כמה מיקרי פנימי. ולענ"ד דעד חצי עובי המצה מיקרי פנימי וחצי עובי העליון מיקרי חיצון:

כתב רש"ל כו' ונ"ל דאם המצה משוחה כו' אפי' ההיתר שמן כו' והא הכא האיסור כחוש. אף שהכפל משוח בשומן. מ"מ הא גם השומן אין בו איסור מצד עצמו דהא א"א לשום דבר להתחמץ כי אם עיסה אלא דהשומן אסורו משום שבלע מהכפל. עכ"פ האיסור עצמו הוא כחוש:

מ"מ הא מנהגנו להחמיר אפי' בצלי כו' וע"כ צ"ל דבפסח מחמירים דיוצא מחתיכה לחתיכה. ודבריו צ"ב וכ"ה בספר ח"מ דדבריו תמוהים:

והיינו משום דהא מסקנת רמ"א סי' תס"ז סעיף י"ד דאם נמצא חטה על תרנגולת או חתיכה בשעת מליחה יש לאסור אותה חתיכה. ושאר החתיכות די בקליפה ע"ש טעמו. וכן נראה דעת מ"א לעיל ר"ס תמ"ז. ואם גם פה דעתו כן. א"כ מאי הוסיף להחמיר אם משוחה בשמן. הא אפי' אינה משוחה סיים רש"ל דעכ"פ צריך להניח מן ההיתר עם האיסור כדי קליפה. ולענ"ד כוונתו לפרש דברי מהרש"ל דע"כ מהרש"ל מיירי שאינה משוחה דבמשוחה לדעת מהרש"ל יש לאסור כל המצה שנגעה. דמהרש"ל פסק בהאי דסי' תס"ז הנ"ל דשאר החתיכות שנמלחו עמה כלם אסורים הביאו הב"ח סי' תס"ז וכן הסכים הב"ח וכן ט"ז שם:

ומ"ש מ"א הא מנהגינו כו' לאו דוקא. אלא ר"ל לדעת מהרש"ל ובמקומו נוהגים כן:

לענין המרדה ולענין התערובת:

וכן נמצא אחר הפסח. ע' בח"י ובא"ר:

(יג) (ס"ק יג) נפוחה כו' ושהעליון עלה למעלה. ר"ל כמו שמצוי בלחם מה שקורין בל"א אונט"ר שופ"ט שתפח ונעשה אותו מקום גבוה:

בהט"ז כו' בט"ז שלפנינו אינו כן וע' בח"י:

ואפי' בנקב ר"ל אפי' לא עלה למעלה:

משמע דאפי' כו' ואם כן היה ראוי לאסור גם בנקב אפי' לא עלה למעלה את כל המצה. מ"מ אין כו':

ואם יש שני נקבים כו' אם הנקב חלק כו' ודע דכל נקב שמוזכר בס"ק זה ר"ל כאגוז או כאצבע קטנה ושני השיעורים שוין כ"כ א"ר:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.