מחצית השקל/אורח חיים/שסד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים שסד

(א) (ס"ק א) אי קורה כו' וב"ח כתב כו' נראה כסתום כו' ר"ל דלא התירו חכמים ע"י לחי או קורה כ"א מבוי סתום מג' רוחות. ולכך במבוי מפולש משני צדדים הצריכו ברוח א' צ"ה ועי"ז מיקרי סתום באותה צד והוי סתום מג' רוחות וסגי בלחי או קורה ברוח רביעית אלא במפולש לחצר שאינה מעורבת הקילו ולא בעינן כ"א סתימה קלה והיינו לחי דקיי"ל דהוי משום מחיצה משא"כ קורה דקי"ל דהוי משום הכירה כדלעיל סי' שס"ג סי"א וסט"ו וע"ש במ"א:

כ"מ בהגהת סמ"ק שכ' וז"ל סגי בלחי מאותו צד של רה"י והוי כסתם מאותו צד ע"י הלחי ומצד אחר דלצד ר"ה סגי או בלחי או בקור' עכ"ל:

(ב) (ס"ק ב) ר"ה כו'. וכ"מ בתו' דאי' התם ת"ר כיצד מערבי' רה"א עושה צה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן כו' חנניא אומר כו' ובה"א דלת מכאן ולחי או קורה מכאן ופריך ור"ה מי מערב' והאמר רבב"ח אר"י ירושלי' אלמלא דלתותיה ננעלות חייבי' עליה' משום ר"ה. אר"י ה"ק כיצד מערבי' מבואות המפולשות לר"ה עושה צ"ה כו' וקי"ל כת"ק דסגי בצ"ה והוא הדין המבואר בסעיף א' וסעיף זה מקורו מקושית המקשי' ור"ה מי מערבי' ופרש"י דהקושי' אפ"ת דס"ל לראב"ח אר"י כחנניה אליבי' דב"ה הלא סגי בדלת א' ולמה אמר אלמל' דלתותיה נעולות משמע דבעינן דלתות משני צדדים וכתבו התוס' היא גופ' טעמ' למה בעינן ב' דלתות כיון דאיכ' דלת א' מצד א' הלא יש לה ג' מחיצות ולמה לא סגי ברוח רביעית בלחי או קורה ותירץ כיון דמחיצה ג' אינה מחיצה גמורה רק ע"י דלת גרע ובעינן גם בצד שני דלת. ולר"י נראה דפריך מדבעי רבב"ח אר"י לנעילת דלת ולב"ה סגי בדלת משמע אפילו אינה ננעלת דהא ב"ה לא הזכיר דבעי נעילה עכת"ד ומדמפרש ר"י דהקושיא מנעילת דלת ולא ניחא ליה פרש"י ע"כ ס"ל כקושייתם דבאמת סגי בחד דלת וכדס"ל לרשב"א ומ"ש אלמלא דלתותיה כו' הוא לאו דוקא משא"כ לפרש"י:

(ג) (ס"ק ג') מבוי כו' אם ערבו כו' מותרי' ר"ל אין אוסרים זה על זה כמ"ש סי' שפ"ו סעי' ט' חצר הפתוח לשתי מבואות. אם היה רגיל עם שניה' ושותף עם א' מהן מותר השני שהרי סילק עצמו ממנו. ואם המבוי שרגיל בו שתפו ביניה' ואותה שאינה רגיל לא שתפו והוא לא שותף לא עם זה ולא עם זה דוחי' אותו אצל שאינו רגיל ויסתלק מאותה שרגיל כדי שיהיה מותר כיון שהוא אינו מפסיד כו' ויש ריוח לאחרים כו' כופי' אותו על מדת סדום:

ולפמ"ש סי' שע"ח כו' ר"ל שלדעת הרר"י אין היתר אלא כשאין עוברים זה עם זה בשבת דאז דוחי' אותו. אבל אי עוברי' אוסרים אבל דעת הרב"י דאינן אוסרי' אפילו עוברי' זע"ז:

המותרת במקומה ר"ל שתי חצרות זו לפני' מזו ויש לפנימיות דריסת רגל על החיצונה אם החיצונה לבדה עירבה ופנימית לא עירבה עמה וגם לא לעצמה הרי הפנימית אסור' במקומ' דהיינו בפנימית אז אוסרת גם על החיצונה. אבל אם הפנימית גם היא ערבה לעצמה או יחיד דר בפנימית דאינו צריך לעירוב כיון דמותרת במקומה דהיינו בפנימית אף שלא ערבה עם החיצונ' אינו אוסרת על החיצונה אף שעוברת דרך החיצונה גם בשבת דהא קי"ל בסי' שצ"ב כו' דאין רשאים לחלק עיר שיש בה מבואות הרבה לערב כל מבוי לבדה אף שיש לכ"א דרך בפני עצמה לר"ה דאוסרי' זע"ז אף דמותרים במקומם שיסתלקו ר"ל שיעשו בין מבוי א' לחבירו לחי או קורה:

דאפילו סילוק ל"מ. ר"ל לחי אי קורה:

דצורת הפתח פשיטא דמהני היינו ברחב יותר מעשר אבל בעשר סגי בשני פסים משהו או בפס א' רחב ארבע כן מבואר לקמן סי' שצ"ב ולעיל סי' שס"ג סעיף ל"א:

(ד) (ס"ק ד) אפי' כו' דגם במכוונים בעי כו' ר"ל אף על גב דשני המבואו' הקטנים המכוונים יש להם דין מפולש דהא פלוש' הוא זה נגד זה מ"מ עכ"פ כ"א מהקטנים הוא כמבוי עקום עם המבוי הגדול:

דלא כב"י. ר"ל ממ"ש הרב"י בחבורו הארוך בהבנות כוונת התוס'. דאי' דף ח' ע"ב אתמר מבוי העשוי כנדל. אמר אביי עושה צ"ה לגדול והנך כלהו משתרי בלחי או קור' לצד ר"ה א"ל רבא כמאן כשמואל דס"ל מבוי עקום דינו כסתום ולא בעי תיקון בעקמימותו א"כ ל"ל צ"ה ועוד הא קי"ל כרב דמבוי עקום בעי תיקון בעקמימותו אלא אמר רבא עושה צ"ה לכלהו להאי גיסא (היינו לצד מבוי) ואידך גיסא משתרי בלחי או קורה וקיי"ל כרב' והרב"י העתיק פה בש"ע לשון הרמב"ם ודייק מיניה הרב"י גופיה דהרמב"ם סביר' ליה דגם במכוונים בעי צ"ה באותו צד של צד מבוי הגדול אלא שכ' שהתו' חולקים שכתבו וז"ל פיר"ת שמבואות קטנות כו' ואינן זה כנגד זה דא"כ הוי מפולשים כו' עכ"ל ודייק הרב"י מדכתבו הוי מפולשי' דאין עליהם דין מבוי עקום והיינו דלא כהרמב"ם אבל הב"ח ומ"א לא ס"ל כן חדא דטוב יותר להשוות דעת התוס' עם הרמב"ם ועוד דא"כ יהיה התוס' עם הרמב"ם סברות הפוכות. דלהרמב"ם משמע במכווני' יותר נוטה לו' דדינם כמבוי עקום מדכתב לשון אפילו אין כו' מכוונים ולהתוס' יהיה הדין להיפך דבמכוונים אין דינ' כעקום אלא כוונת התו' דאי מכוונים קשה קושית רבא דפריך אי כשמואל ל"ל צ"ה ואי במכוונים ניהו דמבוי גדול לא בעי' צ"ה מ"מ הקטנים ניהו דל"ל לשמואל דין מבוי עקום מ"מ ה"ה מפולשי' זה כנגד זה ויש לקטנים דין מבוי מפולש והם צריכים צ"ה ולא הוי לרבא לסתום ל"ל צ"ה אלא הל"ל ל"ל צ"ה לגדול אלא לקטנים לבעי צ"ה א"ו דמיירי באין מכוונים (וסיימו התוספות שכן הם רגלי הנדל זה שלא כנגד זה) אבל לדידן דקיי"ל כרבא וכרב מודים דאפילו הקטנים מכוונים י"ל דין מבוי עקום:

ליכא שבילין. ר"ל מבואות קטנות:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.