מחצית השקל/אורח חיים/רפד

מחצית השקל ‏ אורח חיים רפד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) כתב הלבוש כו' מה שמדלגים עתה כו' דהא מדינא דהש"ם אין מדלגין בנביא כ"א בכדי שלא ישהה יותר בדילוג כ"א עד שמתרגם המתרגם הפסוק שקרא ופירש"י הטעם משום כבוד צבור שלא יעמדו בשתיקה עד שיגלול המקום שמדלג שמה כדאי' במגילה דף כ"ד:

ואפשר לסמן כו' קודם שיתחיל להפטיר. וימצא מהר ולא יצטרכו הצבור להמתין משא"כ בזמן הש"ס שכל ספריהם היו בגלילה כמו ס"ת דא"א לסמן ובזה מיושב מה שאין הצבור כותבים הנביאים בגלילה לצורך ההפטרה כיון דדרכנו לדלג א"א להיות בגלילה:

ואי' בגיטין כו' ר"ל דאכתי קשה ניהו דכל הנביאים א"א לכתוב מ"מ ה"ל לכתוב ההפטורת כפי מנהגינו ויהיה הדילוג כ' שם ולא יצטרכו לדלג ויהיה דרך גלילה עז"כ דהא אי' בגיטין דאין כותבין הפטרה:

משום מ"ש בי"ד דאין כותבין מגלה לתינוק דהיינו פרשה א' או שתים משום דקי"ל תורה תמימה ניתנה דהיינו שתהיה כתובה בשלימות ולא מקצתה לבדה ומה"ט גם הפטרה אין לכתוב שצריך לכתוב כל הנביאים בשלימות ואפי' לקרות בהפטורת הכתובים אמרו שם בגיטין דאסור כיון דנכתבים באיסור:

דהא קי"ל דפוס כו'. וכיון דאפשר ע"י הדפוס ליכא משום עת לעשות חזר הדבר לאיסורו ואין לכתוב ההפטורות לבד. ולפ"ז גם בהפטורות הנדפסים כיון דאין הנביא שלם אין לקרות בה כיון דאפשר מתוך הנביא הנדפס בשלמות ומה לי דפוס ומה לי כתיבה לפי שיטתו אבל הט"ז מתיר לקרות בהפטורת דידן וכן נהגו וכ' בס' א"ר דאין לעשות להפטור' כ"א עמוד א' בסופה ובתחלה לא יהי' עמוד כ"א יניח קלף חלוק כדי לגלול דכן הדין בנביא כדאי' בפ"ק דב"ב:

וכ"כ הכלבו כו' ב"ח דלא כב"י שהגיה תמורת ששאלת א"א צ"ל ששאלת אפשר:

פי' אפי' כו' דלא כמו שנדחק הרב"י דהרב ב"י הבין דמ"ש אפי' בלא ספר ר"ל בלא ס"ת דהיינו שלא קראו בתור' וז"ל הרב"י ומיהו דוקא במקום שקראו בתור' ואע"פ שס"ת פסולה אבל אם לא קראו כלל בתור' לרא' שאין מפטירין בברכה וכדברי תשוב' לרמב"ן עכ"ל הרב ב"י. אבל המ"א פירש מ"ש אפי' בלא ספר ר"ל בלא קלף אלא נכתבת על הנייר מפטירים בהם ומברכים עלי' ולא דיבר הרשב"א כלל מדין אם צריך לקרות בתורה תחל'. ולפ"ז אין הדי' מבואר להדיא אם קרא בס"ת פסול' אם ברכו על ההפטר':

בקצת מקומות כו' רדב"ז וראב"ח. תשובות הללו אינן ת"י אולם בתשובת מהר"ם פדוא' סי' ע"ח ראיתי שכ' וז"ל בקצת מקומות נוהגים במנח' יוה"כ קורין בהפטורת יונה ג' פסוקים בלשון הקדש ואח"כ מתרגמין כל הפרש' בלע"ז יווני אח"ז קורין ג' פסוקים במיכ' מי אל כמוך כו' בלשון הקדש ומתרגמין בלע"ז יוונית אותן ג"פ ומסיק דלא מחינן בהו דהא דקי"ל דבעי' שיפטיר כ"א פסוקי' והטעם כמ"ש ט"ז ס"ק א' מ"מ במקום שמנהגן לתרגם ההפטרה די בי' פסוקים כמ"ש הטור דמצטרפים משום טרחא דצבורא גם י' פסוקים שתרגמו וה"ל יו"ד פסוקים לה"ק ול' תרגום ג"כ יו"ד פסוקים הוי כ' ופסוק האחרון כופלים דהיינו לאחר שתרגם פסוק האחרון אומרים אותו שוב בלה"ק כדי לסיים בתורה והוי כ"א. וא"כ במנחה שאין קורין רק ג' גברי ודי להם י' פסוקים כמש"ל סי' קל"ז א"כ גם ההפטרה די בי' פסוקים וכמ"ש רמ"א סעיף ה' דמה"ט בי"ט שקורין ה' סגי בהפטר' ט"ו פסוקים וכיון שקורין ו' פסוקי' בלשון הקודש דהיינו ג' פסוקים ביונ' וג' פסוקים במיכ' ומתרגמין אותם ה"ל י"ב פסוקים ודי. ואע"ג שמתרגמין בלע"ז יווני ש"ד חדא דלע"ז יווני דינו כלה"ק (והרמב"ם שכ' דלשון יווני נאבד מן העולם עמ"ש עליו הרב"י בא"ח סי' תר"צ ועוד ס"ל דגם בשאר לעז שהשומעים מבינים יוצאים ע"ש שהאריך:

(ב) (ס"ק ב) אחריהם כו' אחר וצדק ר"ל אותו וצדק שאו' בברכות שאחר ההפטר' ואף שיש שם הפסק בדפוס בין תיבות וצדק ובין תיבת נאמן שאחריו כאלו וצדק הוא סוף ברכה אבל באמת אינו סוף ברכה וראי' דהא תקנו ז' ברכות למפטיר נגד ז' הקרואים בתור' והן ב' ברכות שאומר המפטיר על פסוקי תור' שקורא ואחד קודם אמירת ההפטר' וארבע לאחריה. ואי וצדק הוא סוף ברכה א"כ יהיה חמשה ברכות לאחר הפטר' אלא שבימים קדמונים היו מפסיקי' אחר תיבת וצדק ואומרי' שם דברי שבח להקב"ה אבל לעולם הוא אמצע ברכה והיינו דוקא האי וצדק שלאחר ההפטרה אבל תיבת וצדק שבברכ' שלפני ההפטר' ודאי עונים אמן דהיא סוף ברכ' שלפני ההפטור':

(ג) (ס"ק ג) יכול כו'. כיון שהפסיקו בקדיש קודם שקרא המפטיר בתור'. מוכח מילתא כו' משא"כ לעיל סי רע"ב שאמרו הקדיש אחר שקרא השביעי בתור' ואדרבא יש לחוש משום הנכנסים. וכמ"ש מ"א לעיל סי' רפ"ב:

דזהו כבוד' כו' ר"ל אע"ג דהמפטיר צריך לקרות תחלה וכאן מי שאומר ההפטרה הלא לא קרא בתחלה בתורה מ"מ אתי שפיר דהא טעמא מאי צריך לקרות תחלה בתורה שלא להשוות דברי נביא לדברי תור' כדלעיל סי' רפ"ב ס"ק ט"ו והכא אדרבא זהו כבודה של תור' שיאמרו כו'. ומ"מ כ' רמ"א דאין לעשות כן לכתחל' משום שהריב"ש חולק:

(ד) (ס"ק ד) כמו כו' דלהרמב"ם לא יברך אבל מ"מ מודה הרמב"ם שצריך להתחיל במקום שהתחיל הראשון וטעם מחלקותם מבואר שם סי' תקפ"ה אם א' התחיל לתקוע ולא יוכל להשלים ישלים אחר ולא יברך:

וכ"מ סי' תרצ"ב שכתב רמ"א שא' יכול לברך על קריאת המגלה והשני קורא. ואם נשתתק הקורא באמצע קריאה מדמה מ"א שם בס"ק ב' למה שכ' בסי' תקפ"ה. בירך בעד כלם דהא כל השומעים חייבים לברך על השמיעה אלא שהתוקע בברכתו הוציא את כל השומעים וא"כ זה שמתחיל לתקוע כשהראשון לא היה יכול להשלים הוי כאלו בירך הוא עצמו. וכן הוא בקריאת מגילה משא"כ בעולים לתור' שהשומעים אין חייבים לברך. ומי שעלה עכשיו שנית לא הוציאו הראשון לכך צריך לברך שנית לחד דעה:

(ו) (ס"ק ו) אין המפטיר כו' דהטור סי' רל"ו וז"ל הטור ליישב המנהג אמר א"א הרא"ש ז"ל שאנו מתפללים ה' ימלוך לעולם ועד ויקוים הפסוקים והיה לעת ערב יהיה אור ויאיר לנו ויחשיך לשונאינו והוי קצת מעין חתימה סמוך לחתימה עכ"ל:

כיון דאמרי' ית' כו' ר"ל סוף ברכ' ד' ושל ההפטר' לפי נוסחתינו אומרים סמוך לחתימה ית' שמך בפי כל חי תמיד לעולם ועד בא"י כו' הוי מעין חתימה דהיינו ית' מעין תחלת החתימ' שמתחיל בא"י:

כדאשכח' בכה"ג ביה"כ במס' יומא דף ס"ח ע"ב כה"ג קורא מתוך ס"ת אחרי מות ואך בעשור וגולל ס"ת וקורא ע"פ ובעשור שבחומש הפקודי'. והטעם ע"ש דף עי"ן:

(ז) (ס"ק ז) העוסקי וכו' הא שמתפללים כו' ר"ל שמנהגן של ישראל כל קהל בכל שבת מתפללי' בשלומה של מלכות. ויש בנוסח תפל' ההיא ויפיל שונאיו תחתיו. ע"כ ל"ל שונאים שבמלכו' אחרת ואם יתגרה מלך א' עם מלך אחר ויתפללו היהודי' שבמלכות זה שיפיל שונאו דהיינו מלך המתגרה בו יפול תחתיו. והא תחת המלך המתגרה בו יש ג"כ יהודי' וגם הם מתפללים על מלכות שלהם ויפול שונאיו תחתיו א"כ ע"כ תפלת א' מהם הוא תפלת שוא אע"כ כל קהל מתפלל שיפיל שונאיו שיש לו במדינתו תחתיו. הגון לו' השכב' לאנשים כצ"ל וכ"ה בכ"ה:

ברגלים שנוהגים כו' שלא להפסיק בין כו' עמ"ש סי' רצ"ב דגם הקדיש שייך לתפלת מוסף כמ"ש סי' רצ"ב:

(ח) (ס"ק ח) בימי כו' שהיו הגזרות היינו גזרת תתנ"ו. ואפי' כשחל מיל'. ר"ל דאפי' בחול א"א תחנון מ"מ י"ל אב הרחמים דהא בחדש ניסן ג"כ א"א תחנון ואפ"ה אומרים אב הרחמים:

אבל כשחל ר"ח אייר בשבת א"א אותו אבל בשבת שלפני ר"ח אז אומרים אותו כצ"ל וכשמברכים ר"ח אב כ' בס' א"ר בשם ר"מ רבקש דאין אומרים אב הרחמים וכ' שבפראג אומרים אותו גם הביא בשם הגהת מנהגים כשחל ר"ח אב בשבת א"א א"ה:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.