מחצית השקל/אורח חיים/רסח

מחצית השקל ‏ אורח חיים רסח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) גומר כו' דבדין הוא כו' כ"ה לשון הש"ס ברכות דף כ"א ע"א אר"י א"ש הי' עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע ברכה איני והאמר רב נחמן כו' הני בי רב דטעי ומדכרי דחול בשבת כו' גומרין כל אותה ברכה הכי השתא התם גברא בר חיובא ורבנן דלא הטריחו משום כבוד שבת אבל הכא הא צלי ליה עכ"ל הגמ' ופירושו כמ"ש מ"א:

דבמוסף ל"ב לצלווי. י"ח כו' דגם בחול כשמתפלל מוסף דהיינו ר"ח או חול המועד אין מתפללים כ"א שבע ברכות ודעה א' דס"ל דגם במוסף גומר ס"ל דגם מוסף ראוי לח"י ברכות וכ"ה בירושלמי דבר"ח וחה"מ כשהיו מתפללים מוסף היו מתפללים ח"י ברכות והוסיפו בה ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף וגם בשבת הי' ראוי להתפלל ח"י ברכות ולהוסיף בה מוספים אלא דלא אטרחוהו:

(ב) (ס"ק ב) באמצע כו' באתה חונן דלא כש"ג ז"ל ש"ג סביב המרדכי פרק מי שמתו אם התחיל בשל חול גומר אותה ברכה כו' חוץ ממוסף דאתה חונן גומר ובשאר ברכות לא עכ"ל ולא ביאר טעם הדבר וא"ל דהרא"ש הביא בשם הרא"ש מלוני"ל דהא דאמרי' אם התחיל בשל חול גומר אותה ברכה דדוקא בברכ' א"ח שהיא ברכה ראשונה אבל לא בשאר ברכות והרא"ש חלק עליו וכ' דאין לחלק בין אתה חונן לשאר ברכות וכ"פ פה בש"ע וביאר הב"ח טעמו של הרא"ש מלוני"ל דוקא אתה חונן מדינא ראוי להתפלל גם בשבת כדאי' בירושלמי דמה"נו קבעו לברכת אתה חונן לברכה ראשונה דאם אין בינה אין תפלה א"כ לא מיקרי שאלת צרכים דאסור בשבת דצורך תפלה הוא אלא שלא רצו לחלק בין ברכת אתה חונן לשאר ברכות דאין ראוי' להתפלל בשבת כיון שהם שאלת צרכים (ומ"ש הב"ח אחר זה דהרא"ש חולק על הרא"ש מלוני"ל מל' הש"ס דאמ' בדין הוא דבעי לצלויי י"ח בשבת הרי דהש"ס כלל כל ח"י ברכות ראוי' להתפלל בשבת לענ"ד אף שהרא"ש כ' לשון זה דבעי לצלויי י"ח מ"מ אין זה לשון הש"ס ולומר דהרא"ש ה"ל גרסא אחרת דחוק הוא אלא ל' הש"ס הוא סתם גברא בר חיובא ולא יותר וכן העתיק הרא"ש גופי' אח"ז אלא צ"ל דהרא"ש חולק על הרא"ש מלוני"ל מסברא) והנה בעל ש"ג ודאי סובר דבשאר תפלות בכל ח"י ברכות שהתחיל גומר דלא כהרא"ש מלוני"ל דגברא בר חיובא הוא קאי על כל ח"י ברכות אבל במוסף כיון דמדינא לא בעי ח"י ברכות פוסק אפי' באמצע ברכה מ"מ מסתבר ליה מסברא דמ"מ בברכת אתה חונן גם במוסף גומרה דגם במוסף אם אין שייכות לכל ח"י ברכות במוסף מ"מ ברכת אתה חונן יש לה שייכות לכל התפלות כמ"ש בירושלמי אם אין בינה אין תפלה אולם מ"א נראה דהסכי' עם בעל כ"ה דאין לחלק וגם באתה חונן פוסק במוסף לדעת י"א:

(ג) (ס"ק ג) ה"ל כו' דגם תפלת שבת כו' והטעם כיון דמחשבתו היתה לתפל' חול אזלי' בתר כוונתו:

ואע"ג דכ' הראב"ד אהא דאי' בברכות דף י"ב היכא דנקט כסא דחמרא ופתח אדעתא דשיכרא (דהיינו לו' שהכל נהיה בדברו) וסיי' בדחמרא בפה"ג ודאי יצא דהא אפי' סיים בשיכרא יצא דהא אם אמר על הכל שהכל נ"ב יצא אלא היכא דנקט כסא דשיכרא ופתח אדעתי' דחמרא פרש"י כנ"ל דבשעה שאמר בא"י אמ"ה הי' כוונתו לסיים בורא פה"ג וסיים בדשיכרא דהיינו שהכל נהיה בדברו מאי אי אזלי' בתר פתיחתו דהיתה שלא כדין דהא כוונתו הי' לו' בורא פה"ג או אזלי' בתר החתימ' ולא אפשיטא והקש' הראב"ד דמאי מספקא לי' ולמה נקרא הפתיח' שלא כדין הא האמיר' הי' נכון אלא שהכוונ' הי' שלא כדין והיכן מצינו שהברכה נפסדת בשביל חסרון הכוונ' הא קי"ל מצות אין צריכות כוונה וכ' הרא"ש דאין זה קושי' וז"ל הרא"ש דטפי עדיף בלא כוונה ממה שעוקר הכוונה לברכה אחרת עכ"ל כמ"ש המרדכי דהיכי די"ט הוא ונתקל בלשונו וחתם בשל שבת אינו חוזר אלא אומר תכ"ד חתימת יו"ט והוא הדין המוזכר לקמן רסי' תפ"ז מבואר דאזיל לדעת רש"י היינו כפרש"י הנ"ל דאזלי' בתר הכוונה ואע"ג דהאיבעי' לא איפשטא וראוי לילך לקולא אפשר דפסק האיבעיא לחומרא כמ"ש התוס' שם ועמ"ש מ"א סי' ר"ט סק"ג או י"ל דוקא התם בהאי דשיכרא מה"ט ראוי להקל דאמרי' דאזלי' בתר החתימה שהיתה כדין וכמבואר בדברי בעל האיבעיא דלולי די"ל דאזלי' בתר החתימ' ודאי לא יצא כיון דמחשבת הפתיח' הית' שלא כדין משא"כ הכא דהכל הולך אחר ההתחל' ואין זולת דבר כ"א ההתחל' דהא אם אמר אתה חונן א"צ ספק דצריך לגמו' הברכ' עכ"פ כמו דהתם אזלי' בתר הכוונ' והוי הכוונ' כאלו הוצי' בשפתיו ה"ה הכא אע"ג שלא אמר רק תיבת אתה וראוי לסיים אתה קדשת או אתה אחד מ"מ כיון שנתכוין לברכת חול ה"ל כאלו הוצי' בשפתיו והתחיל בשל חול וצריך לגמו' הברכ':

אבל לפמ"ש לעיל סי' רט כו' ולכן השמיט הרב"י כו' וכ' בספר ת"ש וז"ל לא ידענא מאי קאמר דהא בסי' ר"ט סתם בש"ע כהרמב"ם אם הי' בידו כוס שכר או מים ופתח ע"ד לו' שהכל נ"ב וטעה וסיים בפה"ג יצא דהכוונ' היתה טובה אע"ג דהדיבור הי' שלא כהוגן וה"ה איפכא כו' גם לדעת י"א שם דהוא דעת רש"י כו' אכן הראב"ד ס"ל שם דלא אזלינן בתר מחשבתו כו' אלא דהמחבר לא הביא דעתו כלל בסי' ר"ט וכ' ולא ירדתי לסוף דעת מ"א בזה ולכן נראה דגם המחבר ס"ל כת"ה כו' ע"ש ולענ"ד כוונתו במ"א מ"ש אבל לפמ"ש לעיל ר"ל לפמ"ש מ"א בעצמו לעיל ר"ס ר"ט דהעיקר כרוב הפוסקים דלא אזלי' בתר הכוונ' ולכן גם פה לא אזלי' בתר הכוונה כיון שהדיבור במה שאמר אתה היה כהוגן ושייך גם לתפלת שבת. ומ"ש מ"א לכן השמיט הרב"י כו' ר"ל לכן כיון דדינו של ת"ה תליא בפלוגתא דסימן ר"ט לכן השמיטו הרב"י כו' ואין הוכחת מ"א מדהרב"י סתם בסי' ר"ט דלא אזלי' בתר הכוונ' דהא אינו מבואר שם אלא מדהשמיט כאן אפי' קאי באתה קדשת או אתה אחד כו' ע"כ משום דדין דהכא תליא בהאי דר"ס ר"ט ואמת בסי' ר"ט הביא תחלה דעת הרמב"ם דאי היתה הכוונ' טובה אע"ג דהדבור הי' שלא כהוגן יצא ואח"ז הביא בשם י"א דעת רש"י דאם הדבור הי' כהוגן רק שהכוונ' בפתיחה הי' שלא כהוגן יצא דנקט האיבעיא לפי פרש"י לקולא וכ' מ"א שם דמה"ט כ' לשון י"א דלהרמב"ם דאזיל בתר כוונה לא יצא. אח"ז הביא דעת הרי"ף דמפרש האיבעיא דנקט כסא דשכרא ופי' מ"א דידע שהוא שכר ונתכוין לו' שהנ"ב שהכוונ' הי' טובה אלא שטעה וסיים בפה"ג ותכ"ד אמר שהנ"ב והיתה האמירה בפה"ג שהנ"ב ונקט האיבעי' לקולא וס"ל למ"א מדהשמיט פה אפי' קאי באתה קדשת כו' אלמא אע"ג דכתב לעיל סי' ר"ט דעת הרמב"ם בסתם ודעת רש"י בשם י"א משמע דדעת הרמב"ם עיקר בעיניו דאזלי' בתר הכוונ' מ"מ לדינא לא מחית נפשיה לספיקא ומשום ספק ברכה לבטלה הביא כל הדעות לעיל ואם הי' הכוונ' טובה ודיבור שלא כהוגן אע"ג דלרש"י ורוב פוסקים לא יצא מ"מ משום דאיכא לספוקי לפסוק כהרמב"ם דנראה עיקר בעיני הרב"י ולכן לא יחזור ויברך. אח"ז הביא דעת רש"י דאם הי' הכוונ' שלא כהוגן אע"ג דלהרמב"ם לא יצא מ"מ יש לסמוך משום ספק ברכה לבטלה על דעת רש"י דיצא. אח"ז הביא דעת הרי"ף והוא ענין חדש והכוונ' הית' טובה דלהרמב"ם ודאי יצא וגם רש"י אפשר מודה כה"ג וכיון דאין הדין מבורר בעיני הרב"י אלא דלעיל חש לספק ברכה לבטלה ונקט קולות כל אחד ואחד א"כ ה"ה הכא יש לפסוק מספק ברכה אם אמר תיבת אתה לבד ועומד באתה קדשת או אתה אחד שאינו גומר הברכה של חול מספק דשמא לא אזלי' בתר הכוונ' ואין ראוי לסיים ברכת חול אבל עיקר ראיית מ"א בכוונת הרב"י הוא מדהשמיט פה אפי' עומד באתה קדשת כו' משום דחשש לדעת רש"י לעיל סי' ר"ט אע"ג שכ' בלשון י"א וכן משמע לקמן סי' תע"ט סעיף ו' אם פתח ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אדעתא דלימא היום ד' שהוא סבר שהם ד' ונזכר וסיים בה' והם ה' כו' אינו חוזר ומברך והיינו כרש"י והאיבעיא לקולא דלא כרמב"ם:

דלא כלבוש כו' ויותר קשה על הלבוש שכ' לעיל דאפי' נתכוין כשאמר בא"י אמ"ה לסיים בפה"ג וגם סיים פה"ג אלא תכ"ד אמר שהכל נהיה בדברו יצא:

צ"ל לעבדך באמת שבת קדשך אוהבי שמך כ"ה בספר חסידים שם:

(ה) (ס"ק ה) לשבת כו' אע"פ שהזכיר י"ט באמצע כו' ובסי' תפ"ז חזר בו וכתב לישב הקושיא שהקשה פה דבסי' תפ"ז מיירי שלא הזכיר י"ט באמצע:

וצ"ל דגרע כו' בשל יום אחר ר"ל דבי"ט אם חתם בשל שבת חתימה זו לא שייכא כלל בי"ט לכן לא יצא משא"כ כשהתפלל תפלת חול בשבת דיש לאותן ברכות שייכות לשבת דהא בדין בעי לצלויי י"ח בשבת כנ"ל ולכן יצא:

בכלבו כו' ועמ"ש סי' תכ"ב דדעת ד"מ משמע דבשבת אם מסופק א"צ לחזור ולהתפלל ודעת כל בו משמע דצריך לחזור ומ"א כ' דראוי להורות דצריך לחזור גם בר"ח אם נסתפק ביעלה ויבא דעינינו הרואות דההרגל שלא להזכיר עיין שם. ובט"ז שם מחלק אם סמוך למקום הזכרת יעלה ויבא ידע שהוא ר"ח או לא. וכן י"ל כאן אם סמוך לעמידתו להתפלל ידע שהוא שבת וע' שם:

וברא"ש משמע דוקא במוסף כו' ר"ל שהרא"ש לא הזכיר דין זה אלא במוסף אם התפלל י"ח והזכיר בה קרבן מוסף יצא ולא כ' כן דרך כלל לכל התפלות משמע דס"ל דוקא במוסף יצא. והטעם אולי אפשר לו' דבמוסף מצינו להדיא בירוש' שהי' דרכן להתפלל כך במוספי ר"ח וחה"מ תפלת י"ח והיו מזכירים קרבן מוסף א"כ בדין שגם שבת ראוי להתפלל כן אלא דלא אטרחוהו לכן דיעבד יצא אבל שחרית בר"ח ובחה"מ אף שהיו מתפללין י"ח היו מזכירים בה יעלה ויבא וכעין זה אינו בשבת אם התפלל י"ח והזכיר בה שבת אלא דלפ"ז קשה גם בשחרית י"ט אם התפלל י"ח ואמר יעלה ויבא והזכיר בה י"ט יהי' יוצא ואפשר באמת הרא"ש מודה בשחרית י"ט:

וכ"מ ברמב"ם ר"ל מדסתם וכ' אם התפלל תפלת חול בשבת לא יצא ולא חילק אם הזכיר של שבת באמצע דיצא משמע דס"ל דבכל ענין לא יצא:

(ו) (ס"ק ו) לא עקר כו' דמיירי שרגיל כו' וכ' מ"א שם דאפי' סיים כל התחנונים. כל זמן שלא אמר יהיו לרצון אמרי פי כו' לא מקרי שסיים התחנונים דאין קצבה לתחנונים:

(ז) (ס"ק ז) אינו כו' מפני שהעיקר כו' רצה כו' וזה נאמר בכל ג' תפלות:

וע' סס"י ק"ח. ר"ל אם פוסק באמצע ברכה הרי אותו מקצת שאמר הוי הפסק תוך ז' ברכות אך בסי' ק"ח מבואר דכה"ג ל"מ הפסק וע"ש בט"ז:

(ח) (ס"ק ח) שאם כו' דאז יצא ידי מוסף כו' כ"כ רמ"א לקמן סי' רפ"ו סעיף א' ולא הבנתי דברי ספר ת"ש:

(ט) (ס"ק ט) מוסף כו' וגם מכאן קשה על מ"ש סעיף ד' ר"ל למה יגרע תפלת שחרית תמורת מוסף או להיפך. מאלו התפלל תפלת חול דיצא כמ"ש סעיף ד' ואע"ג דכתב מ"א אחר זה דהכא גרע. או משום שלא הזכיר הקרבנות או להיפך בשחרית שיקר לפני המקום במה שהזכיר הקרבנות. מ"מ יפה הקשה על הרב"י דע"כ ל"ל הני סברות לחלק כי היכי דלא תקשי קושי' מ"א שהקש' אח"ז:

לא מצאתי מחלוקת בזה. וא"כ למה כתבו הרב"י בלשון י"א:

ונ"ל שהרב"י כו' במוסף ראוי לתפלת י"ח א"כ יצאו. ר"ל דדעה זו ס"ל דגם במוסף ראוי לתפלת י"ח וכמ"ש הרא"ש דאיתא בירושלמי שהיו מתפללין בר"ח וחה"מ תפלת י"ח אלא שהזכירו ענין הקרבנות א"כ ה"ה אם התפלל בשבת תמורת מוסף תפלת י"ח דיצא. א"כ לא גרע תפלת שחרית במקום מוסף מאלו התפלל של חול:

וכ"מ סעיף ד' שכ' רמ"א דאם התפלל תמורת מוסף י"ח יצא דוקא כשהזכיר ענין קרבנות:

לכן נ"ל דכ' י"א כו' די"א אם התפלל מוסף כו' אבל בדין השני אם התפלל שחרית במקום מוסף לא מצינו מאן דס"ל דיצא ולא כ' הרב"י לשון וי"א כ"א משום האי דינא לחוד דאם מתפלל מוסף במקום שחרית דבזה ס"ל להרב"י די"א דיצא אולם מאן הוא דא"ל אם התפלל מוסף במקום שחרית דיוצא כתב בספר ת"ש דהוא מה שנזכר בסעיף ד' דאם התפלל תפלת חול יצא אם הזכיר בה של שבת ולא גרע תפלת מוסף מתפלת חול דהא הזכיר שבת ולפ"ז מאן דסבור כאן אם התפלל מוסף במקום שחרית לא יצא ה"ה לדעת הרב"י חולק על מ"ש בסעיף ד' אם התפלל של חול יצא אלא ס"ל דלא יצא והוא דוחק דא"כ למה סתם הרב"י בסעיף ד' וכ' דיצא וכאן כ' דעת י"א דלא יצא לכן י"ל לענ"ד דגם עתה מ"א נשאר במה שכ' תחל' דהחולק הוא דס"ל דיצא הוא מאן דס"ל בסעי' א' דגם מוסף ראוי לתפלת י"ח:

דמסעי' ד' אין ראיה לתפלת מוסף דאפשר דתפלת מוסף במקום שחרית גרע מאלו התפלל של חול דשל חול יש שייכות לתפלת שחרית דהא בדין בעי לצלויי גם בשחרית תפלת י"ח משא"כ מוסף דאין לה שייכות לשחרית משא"כ למ"ד דגם במוסף ראוי לתפלת י"ח א"כ גם תפלת מוסף באה תמורת תפלת י"ח וא"כ יש לתפלת מוסף דמיון מה לתפלת י"ח. א"כ התפלל מוסף במקום שחרית י"ל דיוצא אבל לא למ"ד דמוסף אין ראוי לתפלת י"ח אין שייכות למוסף לתפל' שחרית וגרע מתפלת חול ודוחק:

לכן נ"ל דחוזר הלשון לאו דוקא דהא כ' בס"ק ח' דעולה לו לתפלת מוסף ויתפלל שחרית אלא ר"ל אם רצה שיעלה במקום שחרית הדין שצריך לחזור א"כ מוטב שיחשבנו במקום מוסף:

(י) (ס"ק י) ומעומד כו' וצ"ע דבח"מ סי' כ"ח כ' כו' וז"ל שם סעי' ח' אח"כ מוציאין כל אדם לחוץ ומשיירים הגדול שבעדים וא"ל איך אתה יודע שזה חייב לזה כו' אח"כ מכניסים העד השני ובודקים אותו כו' עכ"ל הרי דמעידין כ"א לבדו:

וצ"ל כמ"ש הסמ"ע כו' דאחר שאמר כו' מן תיב' דאחר נמשך למטה וכוונת מ"א דהסמ"ע הקשה איך כ' ומוציאין כל אדם לחוץ משמע אפי' הבע"ד והא צריכין להעיד בפני הבע"ד. ותי' דתחלה מעידים יחד בפני הבע"ד ואח"כ בשעת חקירת העדים מוציאים כל אדם וגם הבע"ד לחוץ ואז מעיד כ"א לבדו עכ"ד הסמ"ע וכוונת מ"א במ"ש וצ"ל כמו שכ' הסמ"ע. ר"ל דמדברי הסמ"ע מוכח דהיו מעידים ב' פעמים פעם א היו מעידים יחד ופעם אחד כל אחד לבדו אלא דשם בד"מ כ' כן ראוי שיעידו בפני בע"ד שניהם יחד תחלה עכ"פ צריכים בפעם אחד להעיד כ"א לבדו ולכן כ' מ"א דאחר שאמר כ"א כו' ר"ל דגם כאן עושים כן ומעידים ב"פ אלא דכאן בתפלה עושים להיפך וכן ראוי בתפלה ולכן מן תיבת דאחר כו נמשך למטה לא קאי ע"ד הסמ"ע שהסמ"ע כתב כן דאדרבא הסמ"ע כ' להיפך אלא מתיב' דאחר כו' הם דברי מ"א וקאי על מ"ש פה בויכלו ולא הביא דברי סמ"ע כ"א דמעידים ב"פ ולכן אינו צריך להגיה בדברי מ"א כמ"ש בספר תוספות שבת (ואין צריך להגיה בדברי מ"א):

ומכל מקום למסקנת כו' רצה לו' דמסיק דהאי מוציאים כ"א לחוץ ר"ל לחוץ מבע"ד שנשארו שם ומעידים בפניהם א"כ אין ראיה משם דצריכים להעיד שני פעמים כנ"ל והדרא ק"ל:

כת"ק עיין בגמרא דסנהדרין דף ל' דת"ק ס"ל דצריכים להעיד שניהם יחד. ור' נתן ס"ל שומעים דבריו של אחד היום. וכשיבא חברו למחר שומעים לו. ואע"ג דקיימא לן בדיני ממונות כרבי נתן. מ"מ בעדותנו הנוגע לכבודו ית' מחמירים לצאת אף אליביה דת"ק דצריכים להעיד יחד:

כתב מט"מ כו' שבקידוש מעומד עמ"ש הטורי זהב ועיין לקמן סי' רע"א סעיף י' בהג"ה רמ"א:

(יב) (ס"ק יב) אינו כו' מה שאין כן בנעיל'. רצה לו' כי היכי דלא תקשי הא דקי"ל לקמן יה"כ שחל בשבת מזכיר של שבת אפילו בתפלת נעילה. אע"ג שאין לתפלת נעיל' שייכות לשבת א"כ ה"ה י"ט שחל בשבת אע"ג דאין שייכות לברכה מעין ז' לי"ט ומ"מ ה"ל להזכיר בה של י"ט:

ולזה כתב דלא דמי דבשלמא נעילה אע"ג דבשבת דבעלמא אין מתפללים נעילה מ"מ כיון דהיום יה"כ ויום שנתחייב בנעילה צריך להזכיר של שבת דכך תקנות חכמים כל תפלות שמתפללים בשבת צריך להזכיר בה שבת משא"כ ברכה מעין ז' דבשבת גופי' אין בו תקנה כ"א מפני הסכנ' כמ"ש הט"ז ס"ק ו' ולכן די במה שתיקנו דהיינו שבת וא"צ להזכיר בה י"ט:

(יג) (ס"ק יג) בבית כו' שמתקבצים כו' עיין בט"ז שכתב אם קובעים מקום לתפלה על איזה ימים אומרים אותו שם ובס' א"ר הניח בצ"ע אם אין להם ס"ת אי מיקרי קביעות:

(טו) (ס"ק טו) ועד סוף כו' וטוב לאומרה כו' וכה"ג כ' הטור בסי' נ"ט בשם הרא"ש ברכת יוצר וערבית אומרים עם הש"ץ בלחש כי אין אדם יוכל לכוין תדיר עם ש"ץ בשתיקה כו' ובאמצע ברכה היה פונה לדבר אחר הפסיד הכוונה כי הפסיק באמצע. אבל כשאדם קורא בפיו אף אם קורא מקצתה בלא כוונה יצא עכ"ל. ועיקר הטעם ר"ל כמ"ש הטור שהקשה הא ברכה מעין ז' לש"ץ נתקנ' ולא ליחיד ועל זה אמר משום דתפלת ערבית רשות כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.