מחצית השקל/אורח חיים/רנז

מחצית השקל ‏ אורח חיים רנז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א') אין טומנין לאחר כו' מבאר מה ענין הטמנה. ואפי' למ"ד כו' דס"ל אין בישול אחר בישול אפי' נצטנן לגמרי כדאיתא בסי' שי"ח סעיף ט"ו:

מ"מ א"ל כו' ויחתה ויתחייב משום מבעיר:

(ב) (ס"ק ב) טומנים כו' ועסי' תר"ט כו' לצורך מ"ש לרמ"א. ר"ל דרמ"א אוסר שם להטמין מערב יה"כ למוצאי יוה"כ דה"ל מכין לחול. אע"ג דיוה"כ הוי הכנה דממילא דהא ביוה"כ לא עביד מידי דהא הטמינו מעיה"כ אפ"ה אסור. וא"כ ה"ה דאין מטמינים מע"ש למ"ש מה"ט:

וא"כ צ"ע כו' פת לצורך מ"ש דהא ג"כ הוי הכנה דממילא:

חידוש הוא דהא מותר כו' אע"פ שהוא לצורך חול. דהא קתני ומתגמר' כל היום וא"כ ע"כ לא יהנה ממנו כ"א במוצאי שבת. ואפ"ה מותר אע"ג דהוי הכנה דממילא בשבת נצורך חול. וע"כ צ"ל בהטמנה החמירו וחידוש הוא וא"כ הבו דלא לוסיף עלה לאסור גם אפי' דממיל' נצורך חול:

(ד) (ס"ק ד) התבשיל כו' וכ"מ בהג"ה. ר"ל מדכ' רמ"א י"ל דאם שכח כו' משמע דהמחבר אוסר אפי' שכח. מתיר בסי' רנ"ג. ר"ל במצטמק ויפה לו. וכיון דהמחבר איירי אפי' שוגג וקתני תרתי צונן שנתחמם או מצמק ויפה לו. משמע דבתרווייהו אסור אפי' שכח:

(ה) (ס"ק ה) או שנצטמק. פי' בדיעבד. ר"ל הא דייקינן מדקאמר ויפה לו. משמע דבנצטמק ורע לו מותר:

היינו דוקא בדיעבד:

(ז) (ס"ק ז) שרי ודוקא תבשיל שנתבשל כל צרכו כו' דודאי לא עדיף משהיה. וכתב בספר ת"ש וז"ל והיינו לדעת הגמ"ר דס"ל כדעה א' ר"ס רנ"ג דגם בשהיה אסור אם לא נתבשל כל צרכו אבל לדידן דקי"ל כי"א שם וכחנניה דשרי בנתבשל כמב"ד קודם שבת ל"ש לו' כן עכ"ל. ולענ"ד א"כ לא ה"ל למ"א לסתום דבריו לכן י"ל דדעת מגן אברהם דאפי' לדידן דקי"ל כי"א בסי' רנ"ג מ"מ הכא בעי' שנתבשל כ"צ. דהא כ' הרב"י בסעיף ז' בהטמנה אפי' מצטמק ורע לו אסור. וכתב רמ"א וכן עיקר אע"ג דבמצטמק ורע לו. אפי' לדעה א' בר"ס רנ"ג וכן פסק המחבר שם שמחמיר דבעי' בשהי שיתבשל כ"צ מ"מ מודה דמצטמק ורע לו מותר והטעם כמ"ש מ"א שם דבהטמנה החמירו יותר מבשהיה. הרי דהטמנה חמירא לענין לכתחלה יותר משהיה אפי' לדע' א' שבסי' רנ"ג והוא דעת המחבר שם בר"ס רנ"ג א"כ ס"ל למ"א דגם לענין דיעבד אין להקל יותר משהיה לדע' א' והוא דעת המחבר בר"ס רנ"ג ומ"ש מ"א לא עדיף משהיה ר"ל משהיה לדעה א' בר"ס רנ"ג:

(ח) (ס"ק ח) לצורך לילה. דס"ל כו' דהוי קשיא למ"א איך התיר רמ"א כשמטמין לצורך מחר אדרבא הא מה"ט החמירו בהטמנה יותר מבשהיה כיון דסתם הטמנה לצורך מחר וכמ"ש מ"א בס"ק ט"ז. ולכן כתב מ"א דהני י"א דמתירין לצורך מחר ס"ל כהיש מקילים שהביא רמ"א בסעיף ז' דס"ל אם הוא כמב"ד גם הטמנה מותרת דהטמנה ושהיה שוין. אע"ג שיתבאר במ"ש ע"ד מ"א בס"ק ט"ז דרמ"א לא התיר בסעיף ז' כ"א בנתבשל כ"צ מ"מ בדיעבד מודה רמ"א דיש לסמוך על המקילים אפי' אם אינו מבושל כ"א כמב"ד כמ"ש שם בע"ה והכא מיירי בדיעבד:

דבלא"ה יתבשל כצ"ל ר"ל אפי' בלא חיתוי. וא"ל ניהו דתחלת הטמנתו היתה לצורך מחר מ"מ ניחוש דלמא ממליך לאוכלן בלילה ואכתי א"ל שמא יחתה וכמ"ש מ"א בסי' רנ"ד סק"כ לזה רמז מ"א שם בס"ק כ' במ"ש וע"ס רנ"ז סעיף א' בהגה ור"ל דע"כ צריך לחלק ביניהם דוקא בשהיה דליכא כ"א חד חשש שמא ימלך ויחתה הוא דחיישי' משא"כ בהטמנה צריך לחוש תרי חששות שמא ימלך ושמא יטמין ברמץ ויחתה כ"ה לא חיישי' וכ"כ בס' ת"ש וע"ש שמהנדס בדברי מ"א:

(ט) (ס"ק ט) אלו הם כו אבל להניחה על גפת של שומשמין שרי אע"ג דגם של שומשמין מוסיפים הבל היינו כשמטמין תוך השומשמין אבל כשמעמיד עליו קופה של צמר שטמן בה אינו מעלה הבל מן השומשמין. ועמ"ש במ"א ס"ק ח"י:

(י) (ס"ק י') ששלשתן לחים צ"ל דחשיב כו'. ר"ל דחשיב ד' דברים וכ' ששלשתן:

ובאמת ברמב"ם ר ל דהרב"י העתיק ל' הרמב"ם שכ' שלשתן ברמב"ם א"ש בלא"ה:

ומדסתם כו' הוא ענין בפני עצמו. דאפי' לחים מחמת ד"א אסור ר"ל דהוא אבעי' בש"ס ומה"ט יש פוסקים דוקא לחים מחמת עצמן אסור ומשכחת לה בצמר וכסות מעצמן בממרטי דביני אטמי כמבואר בש"ס והיינו צמר שבין ירכותי' דהם לחים תמיד מחמת הזיעה אך מדסתם בש"ע משמע דאפי' מחמת ד"א אסור:

(יא) (ס"ק יא) בסלעים דלא שכיח כלל כו' כ"ה לשון התוס' פ' לא יחפור דף י"ט ע"א ד"ה משום דמשתני כו' אהא דתנן התם מרחיקין את הגפת כו' ואת הסלעים מכותל חבירו ג"ט מפני שמוציאים הבל חם ומקלקלים הכותל ופריך מ"ש בדין הרחק' תני סלעים ובהטמנה לא קתני סלעים דהא ע"כ גם סלעים מוסיפים הבל מדצריך להרחיקו מכותל חבירו וא"ר יוסף מפני שאין דרכן של ב"א להטמין בסלעים ולא איירי מתני' במידי דלא שכיח. א"ל אביי וכי דרכן של ב"א להטמין בגיזי צמר ולשונות של ארגמן ותניא טומנין בגיזי צמר כו' ולשונות ש"א כו' אלא אמר רבא ה"ט דלא קתני התם סלעי' משו' דמשתכחי לקדר' ופירש"י שמשברי' הקדר ור"ת פי' שההבל היוצ' מסלעי' מקלקל המאכל והקשו התו' אכתי תיקשי קושית אביי וכי דרכן של ב"א להטמין בגיזי צמר כו' ותירצו התו' בתי' בתרא וז"ל ועי"ל כיון דלא שכיח הוא כלל שרי להטמין בהם דבמלתא דלא שכיח לא גזרי בה רבנן עכ"ל ומדכתבו דלא שכיח כלל משמע דאם הוא שכיח ולא שכיח גזרו ואסור. וכ"מ קצת כדברי התוס' דהא גיזי צמר ולשונות ש"א ג"כ אין דרך ב"א להטמין בהם כמ"ש אביי אפ"ה תני לה ברייתא גבי דברים שאין מוסיפים הבל ולכך מותר להטמין בהם. ת"ל בלא"ה הא לא שכיח להטמין בהם ול"ג רבנן אלא ע"כ צ"ל דגיזי צמר כו' לפעמים טומנים בהם וכמ"ש התוס' שם בתי' ראשון והוי שכיח ולא שכיח וגזרו ואסור:

(יב) (ס"ק יב) ונתגלה כו' וב"ח מקיל בזה ר"ל בנתגלה מבע"י ס"ל דמותר לכסותו בשבת. וגם אפי גלהו במזיד מבע"י דוקא אם היה דעתו שלא לכסותו כלל או לכסותו בשבת אסור לכסותו בשבת דהוי תחלת הטמנה. אבל גילהו מבע"י ע"מ לכסותו מבע"י ואח"כ שכח לכסותו מבע"י מותר לכסותו אפי' בשבת:

(יג) (ס"ק יג) גורם כו' שאין גורם בישול והיכי משכחת לה מ"ש המחב' שתוספות זה גורם כו' ולזה כ' מ"א דמשכחת לה כמ"ש סעיף ח'. ר"ל שעומד קדרה טמונה בבגדים ע"ג כירה שיש בה גחלים. דאע"ג דהגחלים מוסיפים הבל מ"מ לא מיקרי הטמנה בדבר המוסיף הבל כמו שיתבאר שם ושרי. וכה"ג משכחת לה שתוס' זה גורם להתבשל:

(יד) (ס"ק יד) מותר כו' דאסור להניחו ע"ג כירה לכתחלה בשבת וכשפינה ממיחם למיחם. אסור להעמיד שם מיחם השני דהא מיחם השני מעולם לא עמד שם על הכירה ה"ל כמניח לכתחלה על גבי כירה בשבת:

(טו) ס"ק ט"ו מותר כו' אפי' אדם חשוב שרי ור"ל דאמרי' בפ' במה טומנין דף נ"א ע"א א"ל רב נחמן לדרו עבדו אטמון לי צונן כו' שמע ד' אמי ואיקפד. א"ר יוסף מ"ט איקפד כרבוותי' עביד כו' דאמר ר"י א"ש מותר להטמין את הצונן כו' הוא סבר אדם חשוב שאני. ופירש"י שהרואה אותו שהוא מקיל עומד ומקיל יותר עכ"ל מ"מ לא קי"ל כר"א חדא מדאמר הש"ס הוא סבר משמע דר"א לגרמיה ס"ל כן אבל אנן לא קי"ל הכי וגם ר"נ עביד עובדא וגם ר' יוסף אמר שר"נ כדין עביד וס' כ"ה אינו תחת ידי ועיין בש"ך י"ד סי' קנ"ב ובפר"ח שם סי' קי"ג ובס' ת"ש סי' רנ"ד:

(יז) (ס"ק יז) נתבשל כ"צ ולדעת י"א אפי' נתבשל כמב"ד כמ"ש סי' רנ"ג המובן הפשוט מ"ש לדעת י"א הוא הי"א שהובא בר"ס רנ"ג בשהיה אם הוא כמב"ד וכיון דיש מקילי' פה הוא רשב"ם דמשוה הטמנה לשהיה א"כ ה"ה הכא בהטמנה סגי אם נתבשל כמב"ד אבל בס' א"ר השיגו וכן הסכים עמו בספר ת"ש הא רמ"א בסי' רנ"ג הסכים עם י"א דשם דסגי בשהיה אם הוא כמב"ד ואעפ"כ כ' כאן לדעת יש מקילים נתבשל כ"צ וכ' בס' ת"ש הטעם דס"ל לרמ"א דתרי קולא לא מקילינן דדוקא בשהיה מקילי' כדעת רש"י ותוס' דפסקו כחנני' דסגי אם הוא כמב"ד דלא כהרי"ף דפסק כרבנן אבל הכא בעי' דוקא כ"צ דהא לר"ת דהוא דעת הרב"י הטמנה חמיר משהיה וניהו דבמקום שמקילים כרשב"ם דמשוה הטמנה לשהיה מכל מקום לא מקילי' כ"ה להתיר אפי' כמב"ד דהא בשהיה גופיה להרי"ף בעינן כל צורכו דוקא וא"כ במקום שנוהגים להתיר בהטמנה כשהוא כמאכל ב"ד מחינן בהו ולכן כ' רמ"א כשנתבשל כ"צ אלא שבס' ת"ש כ' דגם מג"א הבין כן דעת רמ"א ומ"ש מ"א ולדעת הי"א כו' לא נתכוין להי"א שבסי' רנ"ג אלא ליש מקילים שהביא רמ"א וכוונתו שלא תבין מדברי רמ"א שהיש מקילים גופייהו אין מתירים כ"א בנתבשל כ"צ אלא היש מקילים מתירים אפי' כמב"ד דכן כ' התוס' בשם רשב"ם דמשוה הטמנה לשהיה וס"ל בשהיה סגי כמב"ד אלא רמ"א שכ' נתבשל כ"צ הוא הכרעת עצמו כנ"ל ונ"מ דבדיעבד ובשוגג יש לסמוך ע"ז כמ"ש סעיף א' והיינו במקומות שמקילים ע"פ דעת המקילים עכת"ד:

ודע דמ"ש בש"ע בסעיף ו' בדברי המחבר אבל בדבר המוסיף הבל אפי' להטמין צונן גמור כו' אסור הקשה בס' ת"ש הא אמרי' פ' לא יחפור למה קתני גבי איסור הטמנה חול ובהרחקה מכותל לא קתני חול ומשני דטבע חול דחמימו מחמם יותר אבל בקר אדרבה מיקר לכן לענין הטמנה שמטמין קדרה חמה החול מוסיף הבל ואסור אבל הרחקה מכותל קר אדרבא החול מקרר לכותל והקשו התוס' שם ובשבת הא תנן לא יטמין הביצה בחול ובאבק דרכים והא הביצה קר. ותי' דמיירי שהחול חם מחום השמש דומיא דאבק דרכים וכה"ג מוסיף הבל אפי' מה שמטמין הוא קר המורם מזה כששניהם קרים החול ודבר שמטמין כה"ג אינו מוסיף הבל א"כ איך סתם וכ' בדבר המוסיף הבל גם צונן אסור הא חשיב תוך הדברים המוסיפים הבל גם חול ואם מטמין תוכו צונן מותר דהא מקרר לו ודאי ע"ד ש"ע לק"מ דהא קאמר בדבר המוסיף כו' וחול קר ואינו מוסיף הבל וא"כ יצא מן הכלל מ"מ ה"ל לבאר בפי' לתוך חול צונן מותר להטמין צונן עכת"ד:

(יח) (ס"ק יח) נוגעים בגחלים כו' וגם אין ראוי להטמין תוך הקרקע כו' והתוס' כתבו טעם זה לחוד כו' הוצרכו לזה מ"ש דאסור ליתן קדרה הטמונה בגיזי צמד ע"ג קופה של גפת של זתים דמסקא הבלא אע"ג דאין הקדרה טמונה תוך הגפת אסור משום הסקת הבלי' דגפת וא"כ איך הותר לאותן מקומו' שמסיקים האור ובשלו הקדירות כו' הא הכירה מוסיף הבל ומ"ש מגפת של זיתים וע"ז תי' דוקא בגפת של זיתים שמתחלה ניתן הקדרה תוך קופת הצמר לשם הטמנה דהא טמן בתוכה משא"כ בנדון אותן מקומות ועוד דבגפת הטעם כיון דמעלה הבל גזרינן אי שרינן ע"ג גפת יאמר מה לי על גבה מה לי תוכה דהא גם ע"ג מסיק הבלא ויבא לטמון תוך גפת ש"ז משא"כ כירה דאין ראוי להטמין תוך קרקע ל"ל:

(יט) (ס"ק יט) שרי כו' אבל בבשר חי א"צ לטיחה דהא איסור הטמנה ליכא בתנור כיון דאין הקדירה מודבק בתנור וכמ"ש המחבר וליכא כ"א משום איסור שהי' ובבשר חי ליכא איסור שהי' כמ"ש ר"ס רנ"ג וע"ש במ"א ס"ק ד' ולפ"ז צריך ליתן הקדרה לתוך התנור סמוך לחשיכה דאל"כ כשתחשך כבר אינו בשר חי כמ"ש. מ"א סי' רנ"ג ס"ק ט"ו ע"ש ובמקומות שלא נהגו כו' לתת כו' משום איסור שהיה כדי שיתבשלו כמב"ד היינו ע"פ מ"ש רמ"א בסי' רנ"ג חעיף א' שנהגו להקל כי"א דשם דסגי אם נתבשל כמב"ד וכ"ז כשאין הקדרה מודבק לתנור וגם לא לדף הסותם פי התנור דליכא משום הטמנה כ"א איסור שהיה אבל אם הקדדה מודבק לתנור או לדף כ' הט"ז דאסור משום הטמנה ולא מהני מה שהוא חי דהא כ' רמ"א בסעיף ז' דעיקר כדעת המחבר דהטמנה חמיר משהיה בזה דלא כהיש מקילים אבל טיחה בטיט ודאי מהני לדעת רמ"א בסי' רנ"ד אפי' לענין הטמנה דהא הטעם שלא יטריח א"ע להסירהטיחה זה שייך גם לענין הטמנה אולם מ"ש הט"ז דאם מודבק לתנור או לרף מיקרי הטמנה כיון דליכא אויר בין הקדרה ובין התנור זה במחלוקת שנויה דהטור כ' מנהג הרא"ש בהטמנה שהיה לו כירה שדפנותיה היו גבוהים יותר מפי הקדרה ואויר בין דופני הכירה לקדירה ונותן הקדרה לתוכה ומכסה פי הכיר' בלוח או בד"א והיה נותן בגדים על הכיסוי והיה אומר שאין זה דרך הטמנה כיון שאין הקדרה נוגעת בשום דבר כו' ואויר בינה לדפנות כו' וכ' ע"ז הרב"י וז"ל משמע מלשונו שאם כיסה פי הקדרה בלוח כו' אסור לתת בגדים על הלוח כו' דכל שהוא ע"פ הקדרה מחזי כהטמנה ולפיכך עשה דפנות הכיר' גבוהים מפי הקדרה כדי שהלוח שנותנים עליו הבגדים לא יגע בפי הקדרה ואפשר דה"ה אם הלוח נוגע בפי הקדרה מאחר שהוא דבר שאינו מעלה הבל מפסיק ומותר לתת בגדים עליו ומה שעשה הרא"ש דפנות הכירה גבוהים כו' שיתיישב לוח יותר יפה וכ"נ מדברי הר"ן כו' ומדברי רי"ו עכ"ל הרב"י:

והב"ח כ' וז"ל הדבר פשוט דעיקר ההיתר לפי שיש אויר בינה לדפנות המוסיפים הבל כו' דאפי' היה הלוח מונח ע"פ הקדרה לא הוי הטמנה כיון שיש אויר בין הדפנות לקדרה כו' והב"י נסתפק בזה ולענ"ד אין כאן ספק עכ"ל הב"ח וא"כ לדעת הב"ח כ"מ אי נוגע בלוח הסותם דאותו לוח אינו מוסיף הבל דליכא הטמנה אלא אפי' נוגע הקדרה בחד צד לדופן התנור אפשר דשרי לדעת הב"ח ניהו דאותו דופן מוסיף הבל מ"מ כיון דהדופן אינו מודבק לקדרה כ"א בצד אחד ובשאר הצדדים וגם למעלה אינו מודבק ליכא הטמנה דהא גם אינו מודבק בשום צד לתנור מ"מ עומד הקדרה על התנור ותחתית התנור ודאי מוסיף הבל מ"מ מותר כיון דאיכא אויר בין הצדדים ולמעלה אינו דרך הטמנה א"כ אפי' מודבק בחד צד אינו דומה להטמנה מ"מ נסתפקתי בזה אפי' לדעת הב"ח דל' הב"ח ג"כ מורה דאי דבוק בחד צד לתנור אסור:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.