מחצית השקל/אורח חיים/קכד

מחצית השקל ‏ אורח חיים קכד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(ג) (ס"ק ג) בקול רם ואין בזה משום קטני אמנה אי משמיע קולו כו' כצ"ל. ור"ל דהכא איתא דכ"ד ע"ב המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה (פירש"י כאלו אין הקב"ה שומע תפלת לחש ומגביה הרבה) המגביה קולו בתפלתו ה"ז מנביאי שקר (פירש"י דכתיב ויקראו בקול גדול) ובגמ' כו' לדבריך כו' דרבנן ור"ג פליגי דרבנן ס"ל ש"ץ אינו מוציא אלא לאינו בקי ור"ג ס"ל דמוציא אפי' לבקי וע"ז שאלו רבנן לר"ג לדבריך למה כו' ה"ל לצאת אפי' הבקי בתפלת הש"ץ בקול רם:

כדי להסדיר כו' שמתוך שהצבור מתפללים בלחש גם ש"ץ מתפלל בלחש וזה הסידור שמסדר תפלתו וכדלעיל סי' ק"א:

מיהו א"צ לסדר כו' ר"ל כיון דאין הטעם אלא משום סידור א"כ כל השנה דא"צ לסדר רשאי מיד להתפלל בקול רם וניהו דלרבנן הבקי אעפ"כ צריך להתפלל בלחש ואינו יוצ' בזה בתפלת ש"ץ מ"מ בזה לא פליג על ר"ג:

ומ"מ צ"ע לר"ג כו' כיון דאין מתפללים בלחש כ"א משום סידור ובכל השנה א"צ סידור:

דמ"מ ש"ץ כו' כיון דמתפלל לרבים חשו טפי ואפי' תפלה שאינה של פרקי' צריך לסדר ולפ"ז חזר בו מ"א ממ"ש תחלה דאפי' בלא דחק שרי דבלי דחק צריך להתפלל תחלה בלחש כדי להסדיר אפי' כל השנה:

כמ"ש סי' קל"ט דאפי' במקום שהש"ץ קורא בתורה לא יקר' בצבור אלא א"כ סידר הדברים בינו לבין עצמו תחלה וסתם הדברים משמע אפי' במקום שהש"ץ רגיל מ"מ צריך ש"ץ להסדיר וע"כ צ"ל דבציבו' החמירו:

(ה) (ס"ק ה ) וטוב כו' היינו בדאיכ' שהות ביום ואע"ג שכ' בס"ק ד' דמיירי שלא יוכלו לגמור כו' וצ"ל דאותו אחר העונה כבר התפלל. ומ"ש מ"א היינו בדאיכא שהות אין הכוונה שאותו העונ' יהיה לו שהות להתפלל דהא כבר התפלל אלא ר"ל דמ"ש טוב שיהיה א' כו' משמע דאינו רק על צד היותר טוב ואינו חייב ועל זה כ' דוקא בדאיכא שהות להזמין לקרוא א' שכבר התפלל לענות אמן אולם אם השעה דחוקה כ"כ שבתוך כך שיזמינו א' שהתפלל כדי לענות אמן יעבור הזמן א"צ לכך אלא יתפלל אף דליכא עונה אמן שלל ובספ' ל"ח פ' תפלת השחר סעיף ט"ז וז"ל אבל במדינות אלו עושים כו' שהש"ץ מתחיל בקול רם ואו' עד האל הקדוש ומסיים כל י"ח והציבור כשענו אמן דהאל הקדוש מתפללים אח"כ כאו"א בלחש:

וירא' לי שאם אין מי שיענה אמן על ברכות ש"ץ שלא יגמור תפלתו בקול רם אלא יגמור אותה בלחש. ושוב מצאתי שרמ"א כ' בסי' קכ"ד בשם מהרי"ל שבשעת הדחק כו' והצבור מתפללים עמו מלה במלה כו' וטוב שיהיה א' כו' מ"מ נ"ל דמ"ש שהצבו' לא יתחילו עד אחר האל הקדוש ואולי שגם מהרי"ל לא אמר אלא כשהשע' דחוק' כ"כ שאם לא יתחילו מיד עם הש"ץ שלא יוכלו לגמור קודם שיעבור כל הזמן ואפשר שלזה רמז מ"א בס"ק ד' מ"ש בשם ל"ח אבל בלא"ה שפיר טפי שלא להתחיל עד אחר האל הקדוש כו' עכ"ל ובספר א"ר כ' ע"ז דא"א לפ' כן דברי מהרי"ל שכ' וז"ל צוה לא' מהן שהוא לא יתפלל עדיין כדי שיענה אמן אחר הש"ץ או יקרא לא' מבני העיר שכבר התפלל עכ"ל. ומדכ' תחלה שצוה לא' שהוא לא יתפלל עדיין ע"כ לא מיירי שהשעה דחוקה כ"כ דא"כ באיזה זמן יתפלל אותו היחיד העונ' וכ' כמדומה שנוהגים דלא כהל"ח ע"ש ולענין קושייתו מס' מהרי"ל אין ספר מהרי"ל תח"י ואולי שם מיירי שהשעה דחוקה מצד קוצר הזמן אלא שהיה לאותן האנשים לעשות אחר התפלה דבר נחוץ מאד והפסד מרובה (ועיין לעיל סי' ק"ח סעיף ח') ועי"ז היה הזמן קצר כ"כ שאפי' להמתין עד אחר האל הקדוש לא היה אפשר וגם אם אין כוונת מהרי"ל כדעת ל"ח מ"מ נראה מדברי ל"ח דמסתב' ליה דלא כמהרי"ל ורמ"א אלא ליתרון כ' אפשר דגם מהרי"ל מודה כה"ג ע"ש:

(ו) (ס"ק ו) אחר כו' דפליג כו' דבסעיף ט' כ' דבעי ט' עונים והכא סגי בחד וגם אותו א' אינו כ"א עצהי"ט וכמ"ש וטוב שיהיה א' כו' ובס"ט מצריך ט' דאל"כ קרוב להיות ברכותיו לבטל' ומתפלל פ"א. ר"ל בשלמא בסעיף ט' שהש"ץ כבר התפלל בלחש ואינו מתפלל בקול רם כ"א משום הצבור א"כ אם אין עונים אמן קרוב לברכה לבטלה משא"כ דהש"ץ עדיין לא התפלל בלחש א"כ צריך להתפלל לצורך עצמו וא"כ מאי ברכה לבטלה איכא אי ליכא עונים:

(ז) (ס"ק ז) אין לש"ץ כו' אבל כשמאריך כו' כמ"ש על ר"ע ר"פ א"ע ד' ל"א ע"א וכ' תר"י וז"ל שלא היה מרבה ומאריך בתחנונים שהיה או' וגם לא היה מאריך כ"כ באמירת המלות מפני טורח הצבור עכ"ל וא"כ המאריך יותר מדאי עושה שלא כדין שמטריח כ"כ הצבור ולכן אין להמתין עליו:

וירא שיתלוצצו עליו ועל ידי זה יבלבלוהו ולא יוכל לכוין כ"ה שם:

(ח) (ס"ק ח) יש להם כו' וכ"מ ממ"ש סי' צ"ח סעיף י"ד ר"ל דחיישי' שמא ילמדו אחרים ממנו ולא יטו אוזן להתפלה אפי' לא ילמדו ולא יאמרו תחנונים:

(י) (ס"ק י) אמת כו' אבל בתפלה ר"ל בברכה אמצעית של י"ח שהן תפלות ובקשות ובתחלתן או בסופ' שבחוב קדיש דאין בו שבח כ"א תפלה לעתיד:

(יג) (ס"ק יג) אינו כו' וב"ח כו' שדין זה נובע ממה שהראשונים שאלו אהא דלא יענה אמן יתומה מהא דאמרי' פ' החליל באלכסנדריא של מצרים שהיה עם רב בבה"כ ולא היה אפשר לכולם לשמוע הברכה מפי הש"ץ היה אחד עומד על הבימה וכשהיה מגיע ש"ץ לסוף ברכה היה מניף בסודר ומזה ידעו לענות אמן והקשו הא הוי אמן יתומה ויש שתי' דוקא בברכה שחייב בה אין לענות יתומ' ובאלכסנדריא באמת לא היה עוני' כ"א על ברכה שלא היו חייבים ויש שתי' דאם יודע באיזה ברכה עומד אע"פ שלא שמעה מפיו לא הוי אמן יתומה ובאלכסנדריא היו מונים סדר הברכות והיו יודעים באיזה ברכה עומד והרב"י תפס עיקר תי' ראשון ורמ"א החמיר חומרא שני התירוצים לכן כתב דבעי' אפי' בברכה שאינו מחויב שיודע באיזה ברכה עומד ובברכה שמחויב בה לא מהני מה שיודע איזה ברכה והב"ח החמיר יותר כדעת הפוסקים דהחמירו דאם הברכ' הוא להוציא רבים אף שהוא כבר יצא אם לא שמעה מפיו אף שיודע באיזה ברכה אין לענות אמן לכן בתפלת י"ח בקול רם שניתקנה להוציא שאינו בקי אם לא שמעה אינו רשאי לענות אמן אבל ברכת התורה לא ניתקנה להוציא רבים אע"ג דקי"ל בסי' קל"ט דהקורא בתורה צריך לברך בקו"ר כדי שישמעו הציבור ויענו אמן מ"מ הא כתב הרב"י בסי' זה וז"ל מאחר שתקנו חכמים שיחזור הש"ץ התפלה כדי להוציא את שאינו בקי חייבים אף הבקיאים לשתוק ולשמוע כל ברכה מפי החזן כו' אבל ברכת התור' אין הצבור חייבים בהם שאע"פ שתקנו חז"ל לקרות בתורה בצבור הברכות לא לצורך הצבור נתקנו אלא מפני שהקורא בצבור ראוי לו לברך כו' עכ"ל וי"ל אע"ג שגם הציבור חייבים לשמוע ברכת הקורא בתורה זה הכל היא מפני הקורא שחייב לברך אבל לא משום הצבור:

ומ"ש הב"ח ולא שרי ביודע אלא כו' משמע דגם בברכות הקורא וברכת הנהנין בעינן עכ"פ שיודע באיזה ברכה. בב"ח אינו מבואר כן אלא דהמ"א חומרי חומרי נקט תפס חומרת הב"ח בברכה שהוא להוציא רבים וחומרת רמ"א בברכת התורה והנהנים דבעי' עכ"פ שיודע באיזה ברכה עומד:

(יד) (ס"ק יד) מיד כו' הפסק (י"נ) ועמ"ש ס"ס קכ"ח כצ"ל וע"ש במ"א ס"ק ע"ג דהרבון שאומרי' הקהל בשעת נשיאת כפים לא יאמרו אלא כשכהני' מאריכים בניגון ואע"ג דבגמ' אמרי' דיש לאומרו בשעה שהכהנים מברכים. כ' הת"ה דאריכו' הניגון הוי מכלל הברכה ע"ש:

(יז) (ס"ק יז) שומע צבור. לכאורה משמע שכיון למ"ש כו' וא"כ מה דנקט רמ"א ציבור הוא דוקא:

מהאי דהחליל. הובא לעיל ס"ק י"ג ולא ניחא ליה בתי' הנ"ל לכן חילק הא"ח דוק' כשלא שמע הברכה מפי המברך ושומע יחיד עונה לא יענה דשמא גם אותו יחיד עונה אמן יתומה משא"כ כששומע צבור עונים דודאי כל הצבור לא יענו אמן יתומ' ולכן אז גם הוא אפי' לא שמע רשאי לענו' אמן והכי הוו בהאי דאלכסנדריא:

משום דעלה קאי דהמחבר נקט צבור ומיירי שאינו מחויב באותה ברכה ויודע כדלעיל סעי' ח':

(יח) (ס"ק י"ח) וכן כו' דל"מ ברכה כו' ר"ל לפמ"ש מ"א דלרמ"א אין חילוק בין יחיד לצבור אלא מיירי שאינו מחויב באותה ברכה וכמ"ש בס"ק שלפני זה והא בקדיש וקדושה מחוייב ודוחק דמיירי שכבר שמע קדיש וקדושה וע"ז כ' דל"מ ברכה שנתחייב כו' דאל"כ קשה האיך יצאו כו' דניהו דבאמן יש לומר דלא היו עונים אלא א"כ לא נתחייבו מכל מקום עכ"פ צריכים לשמוע קדיש וקדושה וברכו ואיך היה אפשר לענות אע"כ דל"מ מחויב והיו רשאי לענות כשהיו יודעים על ידי סי' שעומד בקדיש או קדושה או ברכו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.