מחצית השקל/אורח חיים/מב

מחצית השקל ‏ אורח חיים מב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) אסור כו' אפילו א"ל כו' כ"מ בגמרא דאמרי' במנחות דף ל"ד תניא אם אין לו תפילין של יד ויש לו ב' תפילין של ראש תולה עור על א' מהן ומניחה ופריך והא שלח ר"ת משמיה דר"י תפלה כו' ושל ראש אין עושים אותה ש"י לפי שאין מורידים מקדוש' חמורה לקדוש' קלה לא קשיא הא בישנים והא בחדשים ע"כ וה"ה הנזכר בש"ע פה ומאי קושיא הא בברייתא מיירי להדיא דאין לו ש"י לכן רשאי להוריד של ראש א"ו דהגמרא ס"ל היכי דאיכ' הורדה מקדושה לא מהני מה דאין לו של יד ולא אייתי מדר"י כ"א דמש"ר לש"י מקרי הורד':

(ג) (ס"ק ג) חדשים כו' דהזמנה לאו מלתא הוא וכ"ז שלא הניחן ל"מ אלא הזמנה:

אם נפסק' כו' כמ"ש ס"ס ל"ג דכדי שתקיף הזרוע לקשור ותמתח עד אצבע האמצעי ויכרוך ממנה ג' כריכות על האצבע ויקשור אין לה תקנה לא בקשיר' ולא בתפיר' וכיון שנפסק' ס"ל א"א לקשור ולתפור שם אולם כיון שהרצוע' שנפסקה הוא כשיעור המבואר סוף סי' ל"ג רצה להפך הרצוע' ולעשות הקשר בקצה הרצועה הארוכה ובקצה האחר יקשור חתיכת רצוע' הקטנה שהיה בו הקשר תחלה:

ועתה יעשה בו כריכת האצבעות. מלשון זה משמע דלא כמ"ש ס"ס ל"ג דאם נשאר כדי שתמתח עד האצבע ויכרוך סביב האצבע ג"כ דרשאי לקשור בו מ"מ צריך לכתחל' למותחו עד האצבע ויכרוך ג' כריכות בחתיכ' הרצוע' שלימה ואח"ז יחזור לאחוריו לצד הקובד"ו ויכרוך על הזרוע ז' כריכות עם הרצוע' הקשור' דאי ס"ל למ"א כן הל"ל ועתה יעשה בו ז' כריכות על הזרוע אעפ"כ במקומי אני עומד ולענ"ד צ"ל כמ"ש ס"ס ל"ג דימתחם תחלה עד האצבע ויכרוך שם כו' ולשון מ"א פה בזה הוא לאו דוקא כי פה אין זה עיקר הדין ועיקר כוונתו לישא וליתן בדין הורדת קדושה:

והרב"י כ' בסי' ל"ג בשם הג"מ אם נפסק' כו' אע"ג דלא קי"ל כהאי הג"מ מ"מ לענין הורדת קדושה איכא למילף מדבריו דבזה אין חולק עליו:

בשבת דף צ"ח אי' ארשב"י אר"א אר"ה אמר רב המעביר ד' אמות בר"ה מקור' פטור. ופריך והא עגלות (שנשאו בהם קרשי המשכן) מקורות היו (דהעגלות היו מרובעות ארכן ה' אמות וכן רחבן ה' אמות והקרשים ארכן עשרה אמות ובין עגלה לעגלה היה אויר ה' אמות והניחו אורך הקרשים לרוחב העגל' דהיינו אמצע הקרשים והי' תופס רוחב העגלה ה' אמות נשאר מן הקרש חוץ לעגל' ה' אמות דהיינו שני אמות ומחצה מצד העגלה מזה ומשני אמות ומחצ' מצד השני' של העגלה וכן היה בעגל' שבצד' נמצא אויר שתחת העגלות וכן האויר שבין עגל' לעגלה היו מכוס' בקרשים) ואמר רב משום ר"ח עגלות תחתיהן וביניהן וצידיהן ר"ה ומסיק דהיו מניחין הקרשים על צידיהן ועוביין של קרשים לא היה כ"א אמה ופריך אכתי מקורות היו כיון דאורך העגלה היו ג"כ ה' אמות א"כ מסתמא לא הניחו על עגלה א' יותר מז' קרשים דה' קרשים היו ה' אמות וה' אמות בה' אמות לא יתיב ועכ"פ ד' קרשים הניחו נמצא כל האויר מקור' ולא נשאר כ"א אמה א'. ואם נחלק אותה אמה לג' אוירים שבין ד' הקרשים נא יגיע לאויר א' ג' טפחים ואמרי' לבוד וה"ל כאלו כלו מקור' ואמרי' בשלמא למ"ד קרשים למטן עוביין אמה למעל' כלין והולכין עד כאצבע שהיו משופעים מלמטה למעלה א"ש דא"כ למעלה היה אויר הרבה בין קרש לקרש דל"ל לבוד והוי רה"ר והקשו התוס' בשם הר"י פורת דלמ"ד כלין עד כאצבע מסתמא סדרו חוד של קרש זה נגד עוביו של קרש אחר דכך מסודר באופן יותר נאות וא"כ היה מניחים ששה קרשים ועדיין לא היו מחזיקים כ"א ג' אמות וג' אצבעות נשאר אויר מן העגל' ב' אמות פחו' ג' אצבעות ואם תחלקם לחמשה אוירים כי גם בין חודן של זה לעוביין של זה היה מסתמא אויר לא יגיע לכל אויר ג' טפחי' ואכתי ה"ל לבוד וה"ל ר"ה מקור' וע"ז תירצו דלא היו רשאים לעשות כן וכמ"ש מ"א בשמם כשמניחי' הקרשים על העגלות כו':

שהי' למעלה. שהיו היריעות פרוסות עליהן ודמי להא דאמר כו' כ"ה בתוס' שם א"כ כ"ש כאן כו' דמה התם קדושת ב' הקרשים שוה דהא בכל קרש יש בו צד עליון וצד תחתון אלא שמהפך קרש א' כ"ש כאן שאין ברצוע' זו קשר כלל ותחלה היה בו קשר:

(ד) (ס"ק ד) סידר כו' דיש להם מעש' כו' ומבואר שם דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו י"ל מדרבנן וא"כ היכי דאיכ' חומרא יש להם וא"כ אפשר אפי' חשב קטן והזמינו למיצר בו לעולם ואח"כ צר ביה הקטן חד זימנא שוב אסור דזה אפשר מקרי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו או בעי' דוקא שגדול הזמינו למיצר בו לעול' והקטן עשה מעשה וצר ביה חד זימנא אבל לשון הראשון עיקר וכ"מ ל' מ"א וע' בב"ק ד' קי"ד דגנב או גזלן שגזל או גנב עורות אם נתייאשו הבעלי' מהני מחשב' גנב וגזלן אם חשבו להשתמש בהן למה שהן ראוים כדי שתקבל טומא' אף בדף פ"ו ע"ב שם מבואר לא ע"י יאוש גריד' כ"א בהדי שינוי מעשה או שינוי השם וה"ה הזמנא דהכא וע"ש:

(ה) (ס"ק ה) לעולם כו' כ"ז למדתי מדברי טי"ד כו' שכ' שם כן לענין בנין קבר דאסור בהנא' ומיניה יליף מ"א לדהכא דבג' מדמה ענין מת לדהכא:

(ו) (ס"ק ו) לגוף כו' עכ"ל נ"י משמע דס"ל כו' דשם בסנהדרין ד' מ"ז ע"ב פליגי אביי ורבא האורג בגד למת (דמקרי הזמנה) אביי אמר אסור דתכריכי המת אסורים בהנאה דס"ל הזמנ' מלתא ורב' אמר מותר דהזמנ' לאו מלתא דאמרי' מ"ט דאביי גמר שם שם מעגלה ערופ' מה עגלה ערופ' בהזמנ' מתסר' אף הכא נמי ורבא גמר שם שם ממשמשי עו"כ ומזלות דבהזמנ' לא מתסרי אף הכא בהזמנה לא מתסר ופריך ורבא מ"ט לא גמר מעגלה ערופה א"ל משמשים ממשמשי' גמרי' דבעכו"ם מיירי במשמשי' וכן בגד למת הוו משמשים לאפוקי עגלה ערופ' דהיא גופה קדושה ואינו דומ' לאורג בגד הרי דוק' משמשים ס"ל לרבא דאין ללמוד מעגל' ערופ' אבל דבר שהוא גוף קדוש' כגון קלף וקציצ' מוד' רבא דילפי' מעגלה ערופה דהזמנ' מילתא. אדרב' מעכו"ם ליכא למילף דהתם משמשים והכא גוף הקדוש' אלא מה שתלה הב"י דין עיבוד לשמה בהזמנ'. ורצועו' כיון דלגבייהו הזמנ' לאו מלת' לא בעי' עיבוד לשמה עז"כ מ"א דע"כ ס"ל כפירש"י והוא דבדף מ"ח ע"ב מקש' הש"ס לאביי מבריית' דס"ל הזמנ' ל"מ ומשני תנאי היא דפליגי ת"ק ורשב"ג בעו' הבתים אי בעי עיבוד לשמ' ת"ק ס"ל ל"ב עיבוד לשמ' ורשב"ג ס"ל דבעי עיבוד לשמה ופירש"י דעיבוד לא הוי רק הזמנה בעלמ' ות"ק ס"ל הזמנה לאו מלת' א"כ גם בעיבוד לשמ' לא איכפת לן ורשב"ג סבר הזמנ' מלתא לכך בעי' עיבוד לשמה והתו' הקשו לפי' רש"י דא"כ לדידן דקי"ל כרבא לגבי אביי דהזמנה לאו מלתא א"כ ממילא לא בעי עיבוד לשמה ובגיטין מוכח אם הקלף של ס"ת לא נתעבד לשמ' פסול ואין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת דהא שי"ן של תפילין הל' למ"מ. ולכן מפ' ר"ת איפכא דרבא דס"ל הזמנ' ל"מ ס"ל כרשב"ג משום דלא סגי בהזמנה דל"מ הוא לכך בעי עיבוד לשמה ואביי כת"ק וכיון דכ' הנ"י דהרצועות הואיל וגבייהו הזמנה לאו מלתא לכך לא בעי עיבוד לשמה ע"כ כרש"י ס"ל דלפי' ר"ת אדרבא הסבר' להיפך דאי הזמנ' לאו מלתא לא סגי בהזמנה ובעי עיבוד לשמה אע"כ ס"ל כפירש"י. דאנן קי"ל כפי' התו' דהא קי"ל הזמנה ל"מ ואפ"ה מבוא' בסי' ל"ב דעור הבתים בעי עיבוד לשמה ובסי' ל"ג מבוא' דהרצועו' בעי עיבוד לשמ' (ומסי' ל"ב מעור הבתים אין ראיה כ"כ דהא גם נ"י מודה בעור הבתים כמ"ש דהקציצ' גוף הקדוש' מודה רבא דהזמנ' מלתא וממילא בעי עיבוד לשמה:

ומ"מ בעיקר הדין ר"ל דמה שהוליד הנ"י מזה דגוף הקדושה דהזמנא מילתא בעי עיבוד לשמה וכן ברצועות להיפוך והוא ע"פ פירש"י בזה לא קי"ל כוותיה אלא כהתו' אבל בגוף הדין דבגוף הקדושה גם לדידן הזמנה מלתא ולכן בקלף וקציצ' הזמנ' מלתא ומזה נובע הגהת רמ"א בש"ע עז"כ מ"א דהרמב"ן ותו' חולקי':

לא אמר כלום ר"ל הבעל המאור ל"א כלום ואין דבריו מסתברים:

אגב כ' כו' וא"כ גם הקלף אינו גוף הקדוש':

ותורף דבריו כו' דהזמנ' ל"מ וס"ל דגם העיבוד אינו יותר מהזמנ' כ"א דבר מועט ולא מיקרי מעשה אע"ג דס"ל כפי' ר"ת דלעיל דהיכי דהזמנ' ל"מ בעי עיבוד לשמה דלא סגי בהזמנה א"כ צ"ל דעיבוד עדיף מהזמנ' מ"מ לא מקרי מעש':

והתו' כ' דגם בע"ע קי"ל כר"י כו' לאו דוקא אלא התו' שם בסנהדרין הקשו מאי פריך לרבא מ"ט לא גמר מע"ע כי גמר נמי מע"ע הא ר"י ס"ל גם בעגל' ערופ' אינה נאסר' אלא לאח' עריפה ורבא פסק ביבמות כר"י בר מתלת (לענ"ד לא הוי צריכי לזה דרבא ס"ל להדי' בכריתות ד' כ"ד ע"ב דאינ' נאסרת אלא לאחר עריפה ואולי הוי גרסי בכל הסוגיא רבה במקום רבא ע"ש) ותי' דהכי פריך מ"מ אמאי לא גמר מעגל' ערופה לטעמי' דהזמנ' ל"מ ולמה הוצרך ללימוד א' מאביי עכת"ד הרי דהתו' לא כתבו דקי"ל בע"ע דאינה נאסרת אלא לאח' עריפא אדרבא הרמב"ם פ"י מה' רוצח פסק דנאסר' מחיים וירידת' לנחל איתן אוסרת' אלא שהתו' כתבו דרבא הכי ס"ל דא"א אלא לאחר עריפה ואפשר כוונתו מדכ' התו' דרבא ס"ל דא"א אלא לאחר עריפ' מדפסק רבא כר"י לבר מתל' ואנן אית לן האי כלל' דרבא עכ"פ בין הרמב"ם ובין התו' חולקים על הנ"י דהרמב"ן ניהו דמוד' לנ"י דבגוף הקדושה הזמנה מלת' מ"מ ס"ל דהקלף לא מקרי גוף הקדוש' והתו' חולקים מצד אחר דהתו' ס"ל דאפי' בגוף הקדוש' הזמנ' ל"מ לרבא כיון דעגלה ערופה דהיא גוף הקדושה ג"כ הזמנה לאו מלתא לרבא. דע דמ"ש הנ"י דבגוף הקדושה מוד' רבא דהזמנ' מלתא והקציצה מקרי גוף הקדושה וכיון דס"ל כפרש"י דת"ק ס"ל כרב' דהזמנ' ל"מ ולכך ל"ב עור הבתים עיבוד לשמה הא עור הבתים מקרי גוף הקדושה מודה רבא דהזמנה מלתא וצ"ל דהנ"י לא כתב דגוף הקדושה הזמנה מילת' אלא לדידן דס"ל כהרמב"ם דקי"ל ע"ע נאסר' מחיים והוא פלוגתא דתנאי בקידושין דף נ"ז ובכריתות דף כ"ה א"כ י"ל דת"ק דרשב"ג ס"ל כהאי תנא דע"ע א"א עד לאחר עריפ' דא"כ אפי' גוף הקדושה הזמנה ל"מ ורשב"ג ע"כ ס"ל דע"ע אסור' מחיים והא דאמר תנאי היא ואביי כרשב"ג אע"ג דרשב"ג לא מיירי רק בגוף הקדושה מ"מ לאביי אין חילוק בין גוף הקדושה למשמשי' (או דרשב"ג איירי אפי' ברצועות כמבואר ברמב"ן פ"ק דסוכה ע"ש) ובזה יובנו דברי התו' הנ"ל שהקשו על פירש"י מהא דאמרינן בגיטין אם קלף של ס"ת לא נתעבד לשמה פסול' וכ' דאין לחלק בין עור של תפילין לקלף של ס"ת דהא שי"ן של תפילין ל"מ ודקארי לה מה קארי לחלק בין עור של תפילין לקלף של ס"ת עד שהוצרכו לראי' דשי"ן ש"ת ל"מ וגם בזה יעלה ארוכה לקושייתם על רש"י דכוונת התוס' דאין לחלק דבקלף של ס"ת מודה רבא דהוא גוף הקדושה כמ"ש נ"י ובעל המאור דא"כ עור הבתים נמי גוף הקדושה דהא שי"ן ש"ת הל"מ ע"כ צריך לומר כמ"ש רמב"ן דעור הבתים ל"מ גוף הקדושה דאגב שין קדשי א"כ ה"ה בקלף לא הוי גוף הקדושה דאגב כ' קדשי (או דאפי' גוף הקדוש' הזמנה ל"מ) אך רש"י באמת ס"ל כהנ"י ובעל המאור דבגוף הקדושה מודה רבא דהזמנ' מלתא:

ולכן הקלף של ס"ת שלא נתעבד לשמה ובאמת גם עור הבתים מקרי גוף הקדושה ובעי עיבוד לשמה לדידן והא דת"ק דרשב"ג ס"ל דעור הבתים ל"ב עיבוד לשמה היינו משום דס"ל כמ"ד בע"ע גופא א"א עד לאחר עריפ' וא"כ אפי' בגוף הקדושה הזמנה ל"מ. אבל לדידן קי"ל כמ"ש הרמב"ם דע"ע ירידת' לנח"א אוסרת'. וא"כ שפיר ילפינן דגוף הקדושה הז"מ וא"כ בין קלף של ס"ת ובין עור הבתים בעי עיבוד לשמה לרש"י דלא כהרמב"ם דס"ל עור הבתים ל"ב עיבוד לשמה:

ודלא כמ"א לעיל סי' ל"ב ס"ק נ"א שכתב דרש"י ס"ל כהרמב"ם דעור הבתים ל"ב עיבוד לשמה:

ודע כו' ועסי' כ"א דמ"מ יש ליזהר מתשמיש בזיון:

ואפי' כו' להשתמש בו חול דבש"ע אינו מביאה רק תנאי מועיל להורידו לקדושה קלה ומ"א הוסיף דאפי' לדבר חול מהני תנאי וגט ל"מ כו':

ב"ח ומה"ט כתב הב"ח דאין לכתוב גט על קלף שנתעבד לשם ס"ת אא"כ התנה תחלה אבל ט"ז כ' דאפי' בלי תנאי שרי דלב ב"ד מתנ' עליו:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.