מהרש"א - חידושי אגדות/בבא בתרא/פח/ב
מהרש"א - חידושי אגדות 
בבא בתרא פח ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נותן לו גירומיו מה"מ אר"ל דאמר קרא וצדק צדק משלך ותן לו וכמה גירומיו כו' א' מעשרה בליטרא כו' והוא א' ממאה והטעם בזה כמ"ש במדרש בפסוק עשר תעשר והביאו התוספות בפ"ק דתענית היוצא שדה שנה שנה וגו' כלומר לא יעשה שדך אלא כפי המעשרות כו' ומעשה שם באורך בא' שצוה לבנו כו' א"ל קרוביו לשעבר היית בעה"ב והקב"ה כהן ועכשיו שלא הפרשת חלקו הקב"ה בעה"ב ואתה הכהן כו' וקשה מה ענין כהן למעשר שהוא של לוי ונראה כלפי מ"ש ביצחק ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים אומד זה למעשרות היה אמר למעשרות בלשון רבים לפי שהפריש מתחלה מעשר ללוים ואח"כ הפריש מעשר מן המעשר לכהן שהיה בימיו דהשתא חלק הכהן היה ראוי לצאת מן השדה לפי האומד ונתוספו בברכה צ"ט חלקים כנגד מה שהיה ראוי להיות גדל בשדה והוא ענין הנקרא עשר תעשר תן המעשר מן המעשר כי הוא היוצא מן השדה שנה בשנה והצ"ט חלקים הנשארים הן נתוספו בברכתו ית' ב"ה וז"ש בכאן צדק משלך ותן לו דהיינו חלק המאה שהוא הראוי להיות שלך והשאר הוא נתוסף לך בברכתו ממנו ית' ב"ה והראוי להיות שלך שהוא חלק הקב"ה תהא מוותר נגד חבירך וז"ש לקמן אבן שלמה וצדק יהיה לך ממון הרבה שתתברך בשביל הויתור כאלו אתה נותן צדקה ומעשר שהוא ראוי להיות שלך שתתברך בנתינתך משלך ובזה יתיישב דלא קתני במתני' א' ממאה כמו שהקשו התוס' לרמוז על מעשרות אלו והוא שכוונו באמרם פרק בני העיר במה הארכת ימים א"ל מימי לא קבלתי מתנות ולא עמדתי על מדותי ותרן בממוני הייתי יש לדקדק בממוני ולא אמר בממון דר"ל מימי לא קבלתי מתנות ולא עמדתי על מדותי לפייס אותי בממון ובליטרא דדהבא כדין ת"ח ובזה ותרן בממוני הייתי דהיינו בממון שלי הייתי דאלו הייתי מקבל מתנות או שלא עברתי על מדותי רק בריצוי כסף אף כשהייתי ותרן לא ותרן בממוני הייתי רק בממון אחרים וק"ל:
אר"ל קשה עונשן של מדות כו'. וזה נאמר בהן אלה ומאי משמע דהאי אל לשון קשה הוא כו'. רמז גודל הקושי בעונש המדות בתוספות ה' כדמסיק שהתשובה היא קשה והיוצא בעבירה זו מן הה' קשה בתשובה ליכנס בה ע"פ מ"ש פרק הקומץ עוה"ז נברא בה' מפני שדומה לאכסדרא שכל הרוצה לצאת יצא ומ"ט תליא כרעיה דה' דאי הדר בתשובה מעייל ליה ולעייליה בהך לא מסתייעא מלתא כדר"ל מ"ד כו' וק"ל:
אמר ר"ל קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה כו'. יראה הטעם קרוב לפשוטו דבהדיוט מיד שבזל יצא הגזילה מרשותו של נגזל ומקרי גזל אבל בהקדש כל זמן שהיא בעין ביד הנגזל כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולכך לא הוי חוטא עד שנהנה ממנו:
ואר"ל בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו הקב"ה בירך ישראל בכ"ב וקללן בח' כו'. יש לדקדק בהאי ענינא למה אמר משה קללות דמשנה תורה טפי מאותן שבת"כ דהא ודאי כולהו מפי הגבורה נאמרו וע"ק מ"ט אמרן משה בלשון יחיד והנהו דת"כ נאמרו בלשון רבים כמ"ש בסוף מסכת מגילה וי"ל בזה דאותן שבת"כ נאמרו בלשון רבים שהם על חטא רבים שעדיין במצות הר סיני לא נתחייבו רבים על חטא יחיד עד ערבות מואב בשנת מ' שהיה להם לעבור הירדן ומטעם דאז הוי כערב בשעת מתן מעות שכבר התחילו בכבוש א"י קצת ארץ סיחון ועוג ולכך נאמרו בלשון יחיד דאף על חטא יחיד נתחייבו רבים וכן מפורש בזוהר דקללות (שבת"כ) [שבמשנה תורה] נאמרו על בית שני שהיו כיחידים שלא עלו עשרת שבטים גם לא כל הלוים ולפי שנאמרו בלשון יחיד הוצרך משה לאמרם דאם יאמרם הקב"ה בלשון יחיד יאמרו דעם משה לחוד דיבר לכרות ברית כיון דכבר הם עברו ברית ראשון כשעשו את העגל כמ"ש ואכלה אותם וגו' ואעשה אותך לגוי גדול וגו' כמ"ש במדרשות וע"כ הוצרך משה לאמרן להם ודוקא בלשון יחיד משום הערבות כמ"ש והשתא הא ודאי בשניהם בין בברכות ובין בקללות יש בהן כל כ"ב אותיות אבל אמר שבא הרמז באותיות שבתחלתן וסופן שבאו בכוון בברכות וקללות דת"כ היפך שבאו בברכות וקללות דמשנה תורה לרמז על מדתן דמדת הקב"ה מדה טובה מרובה על מדת פורענות ולכך בברכות מאל"ף ועד תי"ו שהן כ"ב אותיות לרמז שברכן בכל מה שהפה יוכל לדבר בכ"ב אותיות והברכות הנזכרים מאל"ף דאם בחקותי עד תי"ו דקוממיות אינן אלא ברכות כלליות אבל הפרטים לא נזכרו כי א"א להזכיר בפרט מה שהפה יוכל לדבר בברכות מכ"ב אותיות אבל הקללות אינן אלא בח' אותיות מוי"ו עד מ"ם דודאי הפה יוכל לדבר כל הקללות שבח' אותיות הללו אבל מדת ב"ו הוא היפך זה שמדתו רעה מרובה מטובה ולכך בקללות כ"ב אותיות מוי"ו עד ה"א כל מה שהפה יוכל לדבר בהן אף שלא נזכרו בקרא שא"א להזכיר כל מה שהפה יוכל לדבר בכ"ב אותיות וכמ"ש בקללות דמ"ת גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה וגו' דהיינו שאין הפה יוכל לדבר אבל הברכות אינן אלא בח' מוי"ו עד מ"ם דודאי שהפה יוכל לדבר כל הברכות שבח' אותיות הללו ובא הרמז בקללות דת"כ באלו הח' אותיות המבדילין בין הה' והנו"ן שהם ב' אותיות מיחידיות ומעשיריות שאין להם זוג כמ"ש במדרשות רש"ם ובבחיי והוא לרמז כי לא יבאו לקללות רק חצי הזוגיי' דהיינו ו"ז ח"ט שהם זוגיי' לא"ב ג"ד וכן חצי העשיריי' דהיינו י"כ ל"ם שהם זוגיי' לס"ע פ"ץ אבל לברכות יבאו כל הזוגות וגם אותן שאין להם זוג כגון אותיות ה"ן גם המאיות שהם ק"ר ש"ת שגם להם אין זוג דהיינו כ"ב אותיות ובהפך בהנהו דמ"ת גם מה שבא הרמז בברכות דת"כ האותיות כ"ב כסדרן מאל"ף ועד תי"ו ובקללות דמ"ת לא באו הכ"ב אותיות כסדרן מוי"ו עד ה"א יש לפרש בו כי הברכות אשר ממדת הקב"ה יבואו כסדרן ולתכלית אמיתי כמו שבאו האותיות כ"ב כסדרן מאל"ף ועד תי"ו שהוא תכלית וסוף אמיתי שלהם משא"כ הקללות ממדת ב"ו אף שהן בכ"ב אותיות לא יהיה להן סדר ותכלית אמיתי כמו שאין סדר ותכלית לאותיות כ"ב מוי"ו ועד ה"א ושוב מצאתי בויקרא רבה חשבתי דרכי וגו' חשבתי ברכות מא' ועד תי"ו חשבתי קללות מוי"ו ועד ה"א ולא עוד אלא שהן הפוכות שאם זכיתם הריני הופך לכם קללות לברכות אימתי כשתשמרו תורתי כו' וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |