מהר"ם שיף/כתובות/פ/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מהר"ם שיף TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png פ TriangleArrow-Left.png ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ברש"י בד"ה והא קרווח ביתא שאף עתה כו'. וברי"ף דהא איכא אחריתא:

ברש"י בד"ה א"נ בעל אריס הוא כלומר שנותן ללוקח כו'. ולא מכר הקרקע שיעשה הלוקח כדמעיקרא רק שהוא אריס בקרקע ועובדה ולא מכר ללוקח רק פירות מזומנים דהשתא לא שייך שמא תכסיף:

ברש"י בד"ה בכתובתה בעיקר כתובתה ובנדוניא וכו' כצ"ל. וכ"ה בר"ן. כי למה יפרש הך כתובה בנדוניא דלא כמו וכתובתה דב"ה דהיינו מנה מאתים:

ברש"י בד"ה ה"ג וכתובתה בחזקת הבעל וכו' כצ"ל. לאפוקי גירסת כתובתה דמשמע שהוא פירוש על נכסים בחזקתן וק"ל. וכ"ה בר"ן בהדיא ע"ש:

בתד"ה נכסים בחזקתן כו' וזה אינו דבפרק אלמנה ביבמות משמע וכו'. מהך דהחולץ גופיה לא דייקו דמדקדק שם דמודו ב"ש בנכסי צאן ברזל ובנכסי מלוג דוקא פליג מדקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב דמשמע היכא שהם עיקר ואם נכסי צאן ברזל בחזקת יורשי האשה [לב"ה] והם עיקר מנ"ל דמודו ב"ש דלמא אה"נ יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב אף בנכסי צאן ברזל [כיון דלב"ה הם בחזקת יורשי האשה שפיר נופל עליהם ג"כ עם יורשי האב] אע"כ ס"ל לתלמודא דבנכסי צאן ברזל יורשי הבעל עיקר י"ל דקושיא הראשונה לא משום דמדייק התם מל' עם יורשי האב שדוקא בנכסי מלוג ולא בצאן ברזל רק ר"ת מקשה שאינו נראה לומר דפליגי הכא כי היכי דפליגי במי שמת בנפל וכו' דיש סברא לחלק בין הכא להתם מטעמא שכתב דהיבם כבר מוחזק וכו' ותדע דסברא זו אמיתית הוא דהא ע"כ לב"ש צ"ל סברא זו לחלק בין הכא להתם דהתם קתני סתם יחלוקו דמשמע דקאי על כל הנכסים כתובה ונכסים הנכנסין וכו' ואילו בשומרת יבם לא קתני יחלוקו סתם רק דוקא יורשי הבעל עם יורשי האב דמשמע דוקא היכא שיורשי האב עיקר יפה כח יורשי הבעל בהם כיון שהיבם כבר מוחזק אבל במה שיפה כח יורשי הבעל אין ליורשי האב חלק בהן כיון שיורשי הבעל מוחזקים קודם מיתתה משעת מיתת הבעל וכו' ואף אם נניח שנכסי צאן ברזל בחזקת יורשי האב והם עיקר ועלה קאמר נמי יחלוקו מ"מ עיקר כתובה דהיינו מנה מאתים שבהם יורשי הבעל עיקר לכ"ע בלי פקפוק שמעולם היה שלהם בזה לא יחלוקו יורשי האב עם יורשי הבעל דלהכי לא קאמר סתם יחלוקו ואילו התם ס"ל יחלוקו בכל נכסים וא"כ לב"ה נמי נימא כן ולא תלוי הקושיא הראשונה כלל בנכסי צאן ברזל דוקא ואף שנקטו התוס' דמשמע דוקא בנכסי מלוג שבהם יורשי האב עיקר כמו שמדקדק בהחולץ משום שהאמת כן הוא דבנכסי צאן ברזל יורשי הבעל עיקר כמו שהביאו מפרק אלמנה וכן בכמה דוכתי וק"ל. אבל ממ"ש בקושיא שניה ועוד דא"כ ב"ש מוקמי בנכסי צאן ברזל וכו' טפי מנכסי מלוג ובנכסי צאן ברזל מודו לב"ה דהוי בחזקת יורשי האשה למ"ד כו' מזה משמע בהכרח דמוכרח שם בהחולץ דב"ש מודו בנכסי צאן ברזל וא"כ צ"ל משום דבלשון עם יורשי האב לא קאי אלא אנכסי מלוג דבהם דוקא יורשי האב עיקר וא"כ הו"ל לאוכוחי מיניה וביה ודוחק לומר דמשם לא נסתיים לומר עיקר רק הדיקא נמי הוא מלשון עם יורשי האב משמע שאיירי בנכסים שהמה עתה ביד יורשי האב ולהכי קאמר שיורשי הבעל לוקחין חלק עם יורשי האב שהנכסים בידן דהיינו נכסי מלוג שהגוף היה לעולם ביד האשה שאין לבעל בו אלא פירות משא"כ כתובה ונכסי צאן ברזל המה ביד הבעל הגוף לכל אשר יחפוץ והמה מוחזקין בהן ואין שייך הלשון יחלוקו יורשי הבעל וכו' [אבל מ"מ שפיר י"ל דנכסי צאן ברזל כולן ליורשי האשה בין לב"ש ובין לב"ה] אח"כ ראיתי בגמ' שם ולא קשה מידי דקאמר ואביי למאי דלא אסיק אדעתיה שטר העומד לגבות כגבוי דמי לותיב מכתובה דמתני' דס"ד ב"ש אכתובה נמי אמרו יחלוקו וקאתי יורשין דידה מספק וקגבו פלגא דכתובה מיבם דהוי ודאי ש"מ דס"ל לב"ש ספק מוציא מידי ודאי דהא כתובה מנה מאתים לב"ה בחזקת יורשי הבעל וכן נכסי צאן ברזל למ"ד בחזקת יורשי הבעל אמאי יחלוקו יורשי האב הא אין ספק מוציא וכו' וכן למ"ד בחזקת יורשי האשה אמאי יחלוקו יורשי הבעל ואף למ"ד יחלוקו דקיימי בחזקת שניהם מ"מ פריך מכתובה מנה מאתים דלכ"ע בחזקת יורשי הבעל ואותה סוגיא דיבמות אזלא אליבא דכ"ע ומשני לא פליגי דמודו ב"ש שהוא בחזקת יורשי הבעל דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכל שהיא מתה בחיים של יבם לא גבי יורשין שלה כתובה דיבם במקום בעל קיימא ועיקר כתובה פשיטא דבחזקת יורשי הבעל ואף צאן ברזל כיון דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דיבם לב"ש דדריש מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר וכו' אף למ"ד נכסים בחזקת יורשי אשה לב"ה דלא דריש מדרש כתובה וניתנה לגבות מחיים [של יבם] אבל לב"ש בחזקתן היינו בחזקת יורשי הבעל [ומודו ב"ש לב"ה בהא דקאמרו נכסים בחזקתן לכל מר כדאית ליה לב"ש הם בחזקת יורשי הבעל כיון דדריש מדרש כתובה ולב"ה בחזקת יורשי היבם] כך היה אפשר לפרש לפירש"י [ולא קשה קושית תוס']. אבל מדברי התוס' הכא צ"ל דבנכסי צאן ברזל אף לב"ש בחזקת יורשי האשה אליבא דמ"ד בחזקת יורשי האשה לב"ה ופריך ולא פליגי והא קתני מתה וכו' ומשני שבקה וכו' אמר ר"א דיקא נמי וכו' פי' דע"כ בעיקר כתובה לא ס"ל יחלוקו ומודו לב"ה מדקתני יורשי הבעל עם יורשי האב וכיון דנסתיים ע"כ דלא פליגי בכתובה א"כ טעמא לא משום דשטר העומד לגבות כגבוי דמי דא"כ אף בעיקר כתובה הול"ל יחלוקו יורשי האב עם יורשי הבעל והלשון משמע דוקא היכא שיורשי האב עיקר ואילו מנה ומאתים פשיטא דיורשי הבעל עיקר וכיון דלאו כגבוי דמי ואף דס"ל לב"ש בעלמא דכגבוי דמי] מטעמא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים א"כ למאי דאית לן באמת אף אליבא דב"ש דאין ספק מוציא מידי ודאי א"כ אף בנכסי צאן ברזל מודו דאי למ"ד בחזקת יורשי הבעל אף ב"ש ס"ל כן דלא אתו יורשי האשה מספק כיון דלאו כגבוי דמי ומוציאין מידי ודאי ואי למ"ד בחזקת יורשי האשה כ"ש דלא אתיא יורשי הבעל ומוציאין מספק. והשתא ניחא דהשתא מצינן למימר הדיקא נמי דמשמע דוקא היכא שיורשי האשה עיקר לא מוכרח דקאי אצאן ברזל רק אכתובה אבל לבתר דנסתיים [דבכתובה מודו מטעם דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ואין ספק מוציא מידי ודאי] ע"כ מודו ב"ש אף בנכסי ברזל דאין ספק מוציא מידי ודאי [וכיון דלמ"ד דנכסים בחזקתן דקאמרי ב"ה היינו בחזקת יורשי האשה מקרי הם ודאי ולא אתו יורשי הבעל ומוציאין מספק אף לב"ש] וק"ל:

בא"ד והא דלא עריב ותני כו'. בפרק מי שמת הקשו נמי לאידך מ"ד בחזקת יורשי האשה והא דלא עריב עם נכסים הנכנסים ויוצאין [וצריך לתרץ נמי כמ"ש כאן כדי ליתן טעם לדבר] וגם מזה קצת ראיה שנכסי צאן ברזל המה טפי בחזקת הבעל מנכסי מלוג מדאיצטריך לטעם בנכסי צאן ברזל [שיהיה בחזקת יורשי האשה] טפי מבנכסי מלוג:

בתד"ה יורשי הבעל כו' וא"ת לפ"ה דאין כו'. כצ"ל דגירסא לב"ה אינו ניחא דאף לב"ש קשה גם לפירוש ר"ת לעיל לכ"ע נדוניא ליורשי הבעל ולא קשה מידי:

בא"ד הא דאמרי' בפרק נערה וכו'. כצ"ל:

בא"ד כדמסקינן דיבם כאחר כו' והוי כאילו כו'. ר"ל דבאשתו שמתה בחייו חייב בקבורתה תחת נדוניא שהכניסה לו דמינה קא ירית משא"כ עיקר כתיבה שלא נתחייב לה מעיקרא אלא לכשתנשא לאחר וכו' וכיון שמתה בחייו אין כאן חיוב כלל ולא קא ירית מידי מינה ולהכי בארוסה שאינו יורש צאן ברזל שלה שהרי לא הכניסה לו עדיין מאומה שעדיין לא כנסה אינו חייב לקוברה אף שיש לה כתובה מ"מ לאו מינה קא ירית כיון דמתה בחייו לא נתחייב לה כתובה מעולם משא"כ בשומרת יבם וק"ל. ועיין בסמוך בגמ' ובמה שאכתוב באי"ה:

בתד"ה או דלמא כו' ולפ"ה נמי כו'. ע"כ כתובתה לאו דוקא נדוניא דאף תחת מנה מאתים לחוד צ"ל לפ"ה דחייב בקבורה שהרי יורשי הבעל אין יורשין כי אם מנה מאתים לבד למ"ד נכסי צאן ברזל בחזקת יורשי האשה [ואפ"ה קפשיט] יורשיה יורשי כתובתה דהיינו יורשי הבעל חייבין בקבורתה דאי יורשי האב ופי' כתובתה היינו נכסי צאן ברזל כמו מה יעשו בכתובתה דמתני' טפי ה"ל למימר יורשי נכסי מלוג דכתובה ירתי אלו ואלו ולמה ליה לתלות בכתובה דליכא למיקם עלה אי ר"ל כמו קבורתה תחת כתובתה דהיינו נדוניא וכמו מה יעשה בכתובתה דמתני' דהיינו יורשי האב או כתובה מנה מאתים כמו וכתובה בחזקת יורשי הבעל דב"ה במתני' אבל אי קאי איורשי הבעל קאמר יורשי כתובתה לחוד. או אפשר דברייתא קאי אב"ה דמתני' דקרי כתובה למנה מאתים וק"ל:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון