מהר"ם שיף/חולין/סו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן מאירי מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף בית מאיר חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' והשתא דכתב רחמנא כו'. רש"י אין מבורר לי בזה (*ו) בלא תנא דמתני' אמקרא גופיה [קשה] למה לי סנפיר כיון דבקשקשת לחודיה סגי כדבמתני' דנדה וקשקשת ידעינן מקרא דשריון ודוחק לומר דמשריון י"ל דוקא היכא דמפורש ביה לבוש אבל על תנא דמשנתינו קשה. א"ל היאך יסמוך התורה על מקרא דנביאים ועוד קודם לגליות היאך ידעינן דעכ"פ חזינן משם דמבורר להם פירושא דקשקשת (*ז) ובתוס' ד"ה כל שיש לו בסה"ד הכי קים להו הלכה למשה מסיני. וצ"ל [הך דכל שיש לו קשקשת כו'] אבל לא פירוש המלות ואף דודאי שאלו למשה רבינו ע"ה השומעים מפיו מאי קשקשת ה"נ בגוף התורה ודאי שאלו מאי קשקשת דבקרא ואפ"ה לא היה למקרא לסמוך על כך על השואל רק יהיה מבואר מצד עצמו בלא שאלה ותשובה וז"ש התורה יגדיל וכו' הרבה אמר וכו' שלא יטעה אותו שאינו יודע קרא דשריון (*ח) אפ"ה יתברר לו סימני דגים ומ"ש לידע כו' אף דכתיב סנפיר אכתי איני יודע מאי קשקשת בלא קרא דשריון רק ר"ל לידע הסימנים או אפשר ביאור סנפיר ידענו ככל שאר מלות שבתורה והשתא דכתיב סנפיר ממילא ידעינן קשקשת (*ט)ולכאורה אהלכה למשה מסיני יש לסמוך כמ"ש התוס' לעיל בסימני עופות דא"ל הלל"מ דכל הדורס טמא דא"כ פ"ו למה לי וא"כ מכח ההלכה כל שיש לו קשקשת כו' ויש כו' נוכל לידע מאי קשקשת ע"י ראיית הדגים דקושטא כן הוא [דכל שיש לו קשקשת דהיינו לבוש יש לו סנפיר] ואפשר שאין להתורה לסמוך ע"ז שיוכל לבדוק בדגים והלכה למשה מסיני זו לא נאמרה בשביל כן לדעת מאי קשקשת ולזה ביארו התורה (*י) משא"כ לעיל כל עוף הדורס טמא נאמרה בשביל אותן העופות הדורסין לזה הקשו דא"כ פרס ועזניה למה לי:
גמ' שומע אני אל תאכל את שאין לו. לא משני דאיצטריך שלא תימא קרא קמא כפשטיה לאיסורא [לכלים כדלקמן] דאין סברא דבשביל היתירא דכלים יכתוב איסור לאו בימים טפי הו"ל לכתוב היתירא דכלים ועוד דס"ס קושטא הוא דהוי לאו לגופיה [והאמת משני] אבל א"ל שהרי כתיב תאכלו להיתירא דז"א כמ"ש התוס' בד"ה אימא דאיצטריך שלא תאמר מה הפרט מפורש מים נובעין ולאסור בורות כו' אבל כלים לעולם אסור:
ברש"י בד"ה ת"ל תאכלו כו' שאין ימים ונחלים כל אשר לו סנפיר כו'. כצ"ל וכ"ה בגמרות חדשים. א"ל למה לי כללות בקרא דאין לו לכתוב בו רק ימים ונחלים ממילא נלמוד דקרא קמא מאיסורא קממעט וא"ל דה"א חריצין ונעיצין נמי להיתירא דמכעין הפרט דבמקרא דיש לו שמעינן לאיסורא חריצין ונעיצין באין לו דז"א דאיצטריך שיהיה קאי על לאו דאין לו כי היכי דקאמר אימים ונחלים גופיה ממשמע שנאמר יש לו שומע אני כו' ומשני לעבור בלאו ועשה ה"נ בחריצין ונעיצין וק"ל:
ברש"י בד"ה חריצין ונעיצין לא כו' ולמה לי תאכלו כו'. וא"ל כדי להורות מדאיצטריך תאכלו לרבויי בורות ש"מ חריצין ונעיצין אסורין דלמה ליה לכתוב היתירא דבורות איסורא דחריצין ונעיצין הו"ל לכתוב ועוד דאברייתא מקשה דקמצריך בהדיא תאכלו להיתירא דבורות כדקאמר תאכלו מה ת"ל כו' לא התיר אלא בכלים כו' ומנין לרבות בורות כו' וק"ל:
בתוס' בד"ה אימא בכלים כו' וא"ת כו'. ותמהני דקושיתם לאו קושיא היא דבה"א דלא כתיב את זה תאכלו קאיירינן דקאמר תאכלו למה לי ומשני דה"א האי לא כתיב תאכלו הואיל והתיר מפורש כו' לא התיר אלא כלים ובורות נשאר לאיסור היכן מצינו בה"א זה היתר כלל דלמא דוקא לאיסורא ועוד דתלמודא רצונו לומר שהיתר כלים מפורש בקרא דאין לו ממילא אייתר תאכלו לרבות בורות דאי לאו הכי ה"א דאיצטריך תאכלו להורות שהמיעוט היא מאיסורא ואדיוקא דאותם תאכלו קאי ולא ממעט מהיתירא [ובורות ה"א לאיסורא] וכפשטיה דקרא וכדמסיק ואימא מה הפרט מפורש מים גדילים ע"ג קרקע כו' ומשני א"כ תאכלו מאי אהני ליה דזה כל עצמו כוונת הברייתא להתיר בורות ואי משום לשון אימא בכלים אע"ג דאית ליה לא תאכל ה"ק א"כ איצטריך תאכלו לכלים ומנ"ל לרבות בורות ומתרץ כלים מגופיה דקרא נפקא להיתירא וממילא מיותר תאכלו לבורות ודו"ק. ותירוצם לאו תירוץ דלהך תנא ע"כ כללא בתרא דוקא ס"ל דלהכי איצטריך תאכלו [וכפרש"י לקמן] ולמ"ד בתרא דוקא המדה כך הוא כמו למ"ד קמא דוקא דצ"ל המדה כן הוא בכל כלל ופרט כדמוכח בסמוך בהדיא ובלא תאכלו ה"א אפילו בורות הוי כעין הפרט דבתרא דוקא ס"ל וא"כ מאי מקום לתירוצם ודו"ק:
שם וא"ת א"כ את זה תאכלו מאי אהני ליה. יש לפרש כפשוטו [דבשלמא אי קאי להתיר כלים איצטריך את זה תאכלו להתיר נמי בורות אבל אי כלים לאיסורא היאך שייך את זה תאכלו לרבויי נמי בורות לאיסור] אע"כ להתיר כלים אתי. וי"ל שר"ל כדמסיק א"כ תאכלו מאי אהני ליה לזה הקשו דהשתא דמהיתירא קממעט ממילא ימים ונחלים שרי טפי מכלים ובא תאכלו לרבות בורות דשרי אם יש לו סנפיר כימים ונחלים לזה הקשו מאי אהני בלא תאכלו נמי הוי אתיא בורות מכעין הפרט דבתרא דוקא כואימא דבסמוך וק"ל. וא"ל דדלמא להתיר בורות אפילו באין לו אתי תאכלו דז"א דצריך לדמויי או לימים או לכלים וק"ל:
בתוס' בד"ה לא ס"ד תימה מאי ראיה הוא זה כו'. הא א"ל בה"א זו למה לי ימים ונחלים בקרא דיש לו משום דאל"כ ה"א קרא בתרא כפשטיה ומאיסורא קממעט אבל הא קשה בה"א זה למה לי ימים ונחלים בקרא דאין לו דבשלמא השתא איצטריך תרוייהו סתום ומפורש דהיינו קרא דאין לו לגלות דמאיסורא קממעט וקרא דיש לו שלא תימא למעוטי מלאו קאתי וכמ"ש התוס' בסמוך ואפ"ל דאה"נ אחרי בואם לגמר דבריהם שוב מתורץ תימה הראשון ודו"ק. וא"ל כדי לדייק מקרא דאין לו בימים ונחלים הוא דיש לאו באין לו דוקא הא בכלים אפילו יש לו יש לאו דאין הדיוק קאי על הלאו רק על האיסור ודו"ק:
בא"ד וי"ל דבקרא קמא אין לחוש כו' וי"ל דבהאי קרא בתרא לא כתיב לאו והכי כתיב וכל כו'. כצ"ל:
בא"ד וצ"ל כו' ויש לו אפילו בכלים נמי שרי כו'. כדי שלא יהא סברות הפוכות כמ"ש כבר וק"ל ועוד דקרא קמא מתיר יש לו בכל מקום כיון דלא כתיב ביה ימים ונחלים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |