מהר"ם שיף/חולין/סה/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן מאירי מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' אי הכי חרגול נמי כו' ותיתי מארבה וסלעם. נקיט תרתי [ולא מסלעם לחוד דכיון דכללא בתרא דוקא לסברת הוכ"ת לא בעי דדמי לי' רק בסימנים החשובים וכמ"ש תוס' ד"ה וכ"ת] משום אלא איכא למיפרך כו' [דאפילו ילפינן ליה בהצד השוה מ"מ איכא למיפרך] ה"נ כו' ואפשר דדוקא נקיט ועיין לקמן:
גמ' סלעם יתירא כו' תנהו ענין לראשו ארוך. צ"ל שכולן [אותן שראשן ארוך] דומין לסלעם בסימנים דאם הוא כחרגול לכתוב אותו וארבה ולא לכתוב חרגול וסלעם ואם הוא כארבה לכתוב אותו במקום ארבה וסלעם ואם הוא היפך של סלעם לכתוב אותו וסלעם ולא לכתוב ארבה וחרגול וק"ל:
ברש"י ד"ה דמאי פרכת כו'. ומה לחרגול דיש לו זנב כצ"ל:
בתוס' בד"ה וכ"ת כו' והו"מ לשנויי כו' או זנב או אין ראשו ארוך כו' לא נתחוורתי דא"כ מאי קאמר א"ה דבתרא דוקא ס"ל חרגול נמי כו' אלא מאי קמא דוקא נמי חרגול דשוה להו בג' צדדים ד' כנפים וחופין ואין ראשו ארוך לא לכתוב והאיך תלוי קושיא זו בתדר"י יקשה על התורה ואפ"ל דכתב חרגול של"ת אין לו זנב הוא סימן והבא בראשו ארוך ושוה באינך ג' סימנים הוא טהור להכי כתיב חרגול להורות שצריך דומיא באינך ג' סימנים [ואין לו זנב לא הוי סימן] וק"ל. רק לשון הגמרא לא א"ש דקאמר אלא איכא למיפרך כו' [דלאו פרכא הוא רק טעמא אחרינא איכא דכתביה להורות דאין לו זנב לאו סימן הוא] ואפ"ל דאה"נ בין קמא או בתרא דוקא קשה חרגול למה לי אלא אין כאן כללא בתרא כלל והוי כלל ופרט וכתד"ר זה בא להכריח ומעיקרא פריך אילימא [דאף אי נימא דהוי כלל ופרט וכלל הא איכא] פירכא מה להנך כו' וכ"ת כו' ס"ס קשה חרגול למה לי (*ג) [אע"כ כתד"ר] ואפ"ל דבל"ז לא מיחשב זה דאין ראשו ארוך לסימן כלל ואיצטריך חרגול דלא שוה רק בב' סימנים ויש לפרוך מה להנך שכן אין להם זנב אבל לתדר"י דקאמר הבא וראשו ארוך כו' ואיצטריך ליה להצד השוה כו' לאורויי כו' לזה פריך אם הוא ה"א שתלוי הדבר בראשו ארוך אכתי מה מועיל הלא ראי כו' הצד השוה כו' ודו"ק:
ע"ק לתרץ ארבה או חרגול קרא יתירא למה דוקא סלעם והו"מ ללמוד מחדא בלא מה הצד כיון דשוה בג' סימנים ויאמר עדיפא מאם אינו ענין רק שבא להורות דראשו ארוך אין סימן דאל"כ למה לי הא דומה בג' סימנים ותו ליכא למיפרך אע"כ ראשו ארוך אין סימן (*ד) וא"כ אינו דומה רק בב' צדדין והוי פרכינן להכי צריך למיכתביה לגופיה [משא"כ למאי דנקיט סלעם דאפשר ללמדו במה הצד אף דראשו ארוך אינו סימן ע"כ צ"ל באם אינו ענין] ובזה י"ל כאפ"ל ראשון שבא לשלול חד סימן וק"ל. ע"ק לימא סלעם קרא יתירא ובלא הצד השוה ודו"ק:
בא"ד דא"כ תקשי עליה דהאי דעירובין כו'. משמעתין גופיה לתנא דבי רב דקאמר ומרבה דדמיא לי' מב' צדדין י"ל דקאי על דמיני' אין מה שהוא מינו ודמיא ליה מב' צדדין ולכאורה לא היה כתוב כן לפני התוס' וכן בתדר"י בחד צד דחיקא טובא דדוחק לפרש לבתר דכתב סלעם ואילו לא כתב למינהו הוי מרבינן דדמיא בחד צד (*ה) וברש"י כל דדמי ליה הלכך סלעם כו' מאי הלכך אדרבא לבתר דכתב סלעם אמרינן כן ונראה שלפני רש"י היתה הגירסא כל דדמיא ליה ותו לא ודו"ק:
בא"ד במקום שהיה יותר משני צדדים שוין כו' נצריך בכאן יותר מג' צדדין למ"ד כו'. כצ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |