מהר"ם שיף/חולין/נט/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מהר"ם שיף TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png נט TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מאירי
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
מהר"ם שיף
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


גמ' והרי בן גמל כו'. חזר להקשות בקושיא הראשונה דדינו שקר דאמר כל כו' טהור והרי טמא דאלימא ליה טפי מלהקשות דבר חדש ורק על הסימן ולא על הגוף הדין ואחר שסתר דינו חזר להקשות גם על הסימן משפן כו' תדע שרוצה להקשות בותו [הרי] שפן כו' דוקא גם אסימן [לא אדינא לבד אהא דקאמר כל שמעלה גרה כו' וטהור] מדקאמר ויש להן שינים למה לי כ"ש אם אין להם שינים דקשה על הדין ולא מגמל [וכקושית התוס' בד"ה גמל] שידחהו דניבי לא איקרי שינים ויהיה סימנו שפיר מאי אמרת א"כ דינו שקר כיון דלא איקרי שינים וטמא הנה כבר סתר דינו והקשה על הדין ובתחלה פריך מבן גמל בפשיטות על הדין ומגמל אף שהו"מ למיפרך בממ"נ או אדין או אסימן פשיטא דהוי דוחהו דניבי איקרי שינים וכמו שתירץ לו באמת שיהיה דינו קיים וק"ל. כן יש ליישב קצת תמיהת התוספות:

גמ' ועוד שינים מי כתיבא כו'. הו"מ למיפרך נמי ועוד ולבדוק בשינים ולמה לי סימן כדפריך אח"כ ולבדוק בפרסותיה דזה א"ל דדלמא שינים נפלו [ואין זה סימן מבורר] דהרי לפי האמת מסיק שהוא סימן אמעלת גרה:

גמ' ולבדוק כו'. לא שבקיה לאסוקי לתירוצו ובלבד שיכיר כו' דהא קושיא הראשונה והרי בן גמל אכתי לא מתורצת:

גמ' ולבדוק בפרסותיה כו'. לכאורה לימא אה"נ בודקין בפרסותיה וא"צ סימן על כך רק שלא יצטרך להמתין [על מעלה גרה] נותן סימן ולא יצטרך להגיה ומפרסת פרסה וא"צ להגיה ובלבד שיכיר בן גמל וא"צ לאוקמי בפרסות חתוכות ולא יהיה קשה מידי ואי משום דדוחקתו הא דקאמר טהורה ולא הזכיר סימן השני כאילו טהורה בזה לחודא ולזה הוצרך להגיה ומפרסת פרסה אכתי יגיה ואם מפרסת כו' וא"צ להכיר מידי ושמא כיון שסוף סוף צריך להגיה ניחא ליה באופן כדר"ח:

עוד שם ולבדוק כו' [כאן חוזר על הקושיא שבדיבור הסמוך בביאור רחב יותר]. מאי קושיא ע"י בדיקת פרסות לא ידע סימן מעלה גרה וכ"ת לענין מעלה גרה יבדוק בשינים ממילא ע"י כן נמי ידע סימן הפרסות וא"צ תו בדיקה בפרסות ועיקר דברייתא אמעלה גרה נתכוון וממילא נדע בו סימן השני וכ"ת ה"פ השתא צריך שיכיר בן גמל טפי לבדוק בפרסות וא"צ שיכיר בן גמל הרי אכתי לא השיב לו ובלבד כו' ואם פריך דלא הו"ל להזכיר בלשונו ומפרסת פרסה כיון דנראה לעינים יהיה כן ולא תגיה וכ"ת טהורים משמע בזה לחודיה [אם לא נגיה מפרסת פרסה] א"כ מה לשון הו"ל לברייתא לומר וכ"ת אם מפרסת פרסה מה לשון אם הא קושטא דמפרסת היא ואולי לא הו"ל וטהורה כלל רק ישמיעו דשינים סימן המעלה גרה ומינה אם מכיר בן גמל א"צ יותר ואם אין מכיר בודק בפרסות ואולי [י"ל בע"א] הבין מיד כשהפך לו ובלבד שיכיר בן גמל דהשתא פריך שפיר ולבדוק בלי הכרה ואם לא הבין ובלבד כו' כ"ש דפריך שפיר ולבדוק כו' דהכי עדיף טפי לצאת מידי ספק בן גמל ולכך לא פריך לו קושיא הראשונה והרי בן גמל [דהבין דיכול לומר ובלבד. ולזה פריך ולבדוק ממ"נ]:

גמ' ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות כו'. לא מצייר בלא חתוכות ואינו מכיר חזיר דבהכי קמיירי מדקאמר ובלבד שיכיר בן גמל משמע דזולתו אינו מכיר דזה הבל דא"כ הך דינא גופא דמשמיענו האידנא לא הוי ידעינן דלא הוי שמעינן רק מה שיש לו פרסות סדוקות ואין לו שינים טהורות שהשינים סימן על מעלה גרה אבל לא ידעינן שהוא סימן ג"כ אפרסות וכשהפרסות חתוכות ה"א דאסור דדלמא יש מינין טמאין שמעלים גרה ואין מפריסין פרסה ואין להם שינים לפיכך משמע כדר"י שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה כו' אלא גמל כו'. גם א"ל למה לי בפרסות חתוכות לבדוק בשינים לימא לבדוק אם מעלה גרה א"כ כו' וכדר"י כו' ואי משום שלא יצטרך להמתין לראות אם מעלה גרה א"כ בלא פרסות חתוכות לאשמעינן זה דתרתי קמ"ל שהוא סימן אמעלה גרה ואפרסות ועוד בבדיקת מעלה גרה היה צריך להכיר ג"כ גמל וארנבת והשפן שכולן מעלה גרה ואם אין מכירן היה אסור כיון שפרסות חתוכות ואינו יכול לבדוק בהן אבל ע"י בדיקת השינים א"צ להכיר רק בן גמל:

ומ"ש רש"י בד"ה אלא ה"ק כו' ואין אנו צריכין להמתין כו'. ואע"ג דמגיה השתא ומפרסת פרסה ואיירי בפרסות חתוכות וא"כ ע"י בדיקת מעלה גרה לא היינו יוצאין מספק גמל ובן גמל ושפן וארנבת והיה צריך להכיר כולן אך עתה א"צ להכיר רק בן גמל ול"ל תועלת להמתין כו' ואי משום למה ליה להזכיר מעלה גרה כדפריך לעיל ולבדוק בפרסות ולמה לי סימן על כן והוצרך לתרץ כשחתוכות ה"נ נקשה ולבדוק אי מעלה גרה [לזה פי' וא"צ להמתין] כבר כתבנו דהתם פריך ולבדוק כו' ולא יצטרך להכיר בן גמל אבל כאן אדרבה ע"י מעלה גרה היה צריך להכיר יותר ועוד בסמוך הו"ל לרש"י לפרש דפריך ולבדוק בפרסות למאי דמגיה השתא ומפרסת ולא פריך אמעלה גרה אפילו קודם הגהתו [ר"ל קודם הוספה רק למה שמהפך] מיהו עכ"פ נתכוון רש"י לכך (*ס) מדתלי בידוע שמעלה גרה ולא תלאו בידוע שטהורה אין לנו לומר דמרויחין שא"צ להכיר שפן שהרי לא הורה בלשונו רק בידוע שהיא מעלה גרה מיהו י"ל [דאכתי לא הוי צריך רש"י לזה] דסמיך אמפרסת דבזה ממילא א"צ להכיר רק בן גמל:

בדר"ח תנינא צ"ל נמי במדבר וכ"ה ברי"ף ורא"ש:

גמ' שפיו גמום בודק בפרסותי' כו'. ולא בלא גמום ושלא ימתין וכדלעיל דיבדוק בשיניה ואי משום דלא יצטרך להכיר בן גמל הרי יש לו טלפים [ר"ל פרסות] וכשירה משום שיש לה סימנים דלא הוי ידעינן הך שמעתתא דכל שיש לה טלפים יש לה (קרנים) [סימן דמעלה גרה. ובלבד שיכיר חזיר] וק"ל:

בתוס' בד"ה אלו הן סימני חיה כו'. לריב"ם טלפים סימן לטהורה ואף דחיה בכלל בהמה לסימן עיקר פרכת הגמרא למה לי קרנים סימן חדש ולא סימן מעלה גרה וטלפים וכבר אמר בת"ר הראשון סימני בהמה והו"ל לכלול חיה ובהמה יחד ומשני קרנים להתיר חלבו ותו לא בעי מעלה גרה אצל טלפים וסגי בטלפים גרידא דאין לך שמפריס פרסה ואין מעלה גרה אלא חזיר וכיון שיש לו קרנים יצא מספק חזיר:

בא"ד וכי פריך והרי שור דכרוכות לר' דוסא פריך כו' והרי עז כו' לכ"ע פריך דס"ד בתחלה שא"צ בדומה רק כל שיש לו קרנים וטלפים והרי עז נמי יש לו קרנים וטלפים ומשני ליה שר"ל קרנים בדומה לחיה ומינה ה"ה טלפים נמי ר"ל דומיא דחיה א"כ מאי פריך תו והרי שור [ע"כ לר' דוסא פריך] אבל ודאי דעז אין לו טלפי חיה וכמ"ש דאותן המצוין בינינו לית להו לא קרנים כו' ולא טלפים כטלפי חיה וכמ"ש ר"ת דיש מין בהמה שאינו מצוי בינינו שיש להן טלפים וכו' והקשו שאין שום מין בהמה שאינו מצוי בינינו מדלקמן גלוי וידוע כו'. ולא הקשו לריב"ם אף דלדידיה פירוש טלפים סדוקין מ"מ טפי הו"ל ליתן סימן הכל בטלפים סדוקין וכטלפי חיה ולמה ליה חד סימן בקרנים וחד סימן בטלפים כיון דפסיקא להו דאין טלפי בהמה כטלפי חיה וי"ל לאפוקי כו' לאשמעינן (*ע):

בא"ד דיש טלפי חיה דומות כטלפי בהמה וכבר פסיקא להו ולא טלפים כטלפי חיה ודוחק לומר דהאי דגלוי וידוע אתיא לרבנן ולא לר' דוסא ומעיקרא שהקשו מניה דלא יהיה כמאן כיון דאף לרבנן תרתי בעי ונראה דדוקא כתבו דיש טלפי חיה דומה כטלפי בהמה אבל לא בהיפך דלפי הענין הול"ל בהיפך [דיש טלפי בהמה דומה לטלפי חיה] ור"ל דטלפי בהמה שלנו אינן דומין לטלפי חיה אבל יכול להיות טלפי חיה שאינו מצוי בינינו הדומה כטלפי בהמה שאין כל החיות טהורות מצוין בינינו ולכך ליכא לעשות סימן בטלפים גרידא לומר אם יבא דבר לפניך שאתה מסופק בו מהו בדקהו בטלפים אם דומה לטלפי חיה שהרי יכול להיות דומה לטלפי איזה חיה ואפ"ה הוא בהמה ויבא טעות מזה שתדמהו לפעמים לעומת טלפי חיה שאינו מצוי [שטלפיה דומה לשל בהמה] ואע"ג דהו"מ למיתני סימנים שיבדקוהו לעומת טלפי חיה שבינינו מ"מ אין לעשות סימן בו דא"כ תקשי והרי יש חיה שאין לה טלפים כטלפי חיה וחלבה מותר כדפריך בסמוך והרי צבי דאינן מפוצלין וכו'. [לעיל ספ"ב בספרים הישנים נדפס השייך לכאן והצגנוהו פה]:

בד"ה ואלו הן סימני חיה עד דיש טלפי חיות דומין לבהמה. וקשה דלעיל כתבו דאותן המצויות בינינו אין להם טלפי חיה ויש ליישב. [ע"כ וכוונתו למ"ש כאן]:

וקשה דא"כ נקיים פירוש ר"ת שבתחלה דצריך תרוייהו אף שבהמות שלנו אין להם לא קרנים וטלפים כחיה מ"מ יש קרנים וטלפי חיה דומה לבהמה [אבל שיהיה דומה שניהם יחד לשל בהמה ליכא] (*פ) ור' דוסא פליג וס"ל כמו השתא לפירושם נמי טלפים אין סימן דיש טלפי חיה דומה לטלפי בהמה אבל קרנים הוי סימן מובהק דאין קרני חיה דומה לבהמה לעולם:

בא"ד והשתא מתני' דפרק בא סימן כו'. קאי אגוף פירוש ר"ת בין למ"ש בתחלה דצריך תרוייהו לרבנן או לי"ל דחד סגי דיש לו טלפים ר"ל סדוקות ואיירי סימן דבשמעתין להבדיל בין חיה לבהמה ומתניתין דבא סימן להבדיל בין טמאה לטהורה כל שיש לו קרנים היא טהורה לאכילה שיש לה טלפים סדוקות אבל אכתי אין מותר חלבה דדלמא בהמה היא וצריך סימן דבשמעתין גם טלפי חיה לרבנן ולר"ד קרני חיה לחודא סגי אבל א"צ טלפים דבא סימן טלפי חיה וקרנים ר"ל קרני חיה וכל שיש לו קרני חיה יש לו טלפי חיה דהא לרבנן לא סגי בקרנים לפירוש ראשון ולוי"ל ג"כ א"ל כן דהא קתני ויש שיש לו טלפים ואין לו קרנים ולוי"ל בטלפים לחודא נמי סגי כמו בקרנים וק"ל. וא"ל לוי"ל מאי נ"מ דקתני ויש שיש לו טלפים ואין לו קרנים מאי יתן או יוסיף קרנים אף אם יש לו קרנים אכתי אין מותר חלבו דהא תרתי בעי קרני וטלפי חיה (*צ) והשתא בטלפים סדוקות קמיירי [דאי בטלפי חיה פשיטא דמהני לוי"ל] בשלמא לפירוש הראשון של ר"ת ניחא (*ק) וק"ל:

בסה"ד מסתמא הוי האי טלפים דמי כטלפי דחיה כו'. לאו דוקא ממש כשל חיה דא"כ לרבנן אמאי מותר בסימן טלפים לחודיה וכ"כ בח"ש:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון