מגיד משנה/מכירה/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

מגיד משנה TriangleArrow-Left.png מכירה TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[edit]

המקח אינו נקנה וכו'. זה פשוט ומבואר בפרק הזהב בב"מ (דף מ"ט) מיהו אע"פ שלא קנה בדברים יש [בו] משום מחוסרי אמנה כמו שנתבאר פ"ז:

ב[edit]

אבל אם נקנה וכו' ואינן צריכין עדים. פירוש בששניהם מודים דלא איברו סהדי אלא לשקרי כדאיתא פ' האומר בקדושין (ס"ה:):

ג[edit]

ובמה יקנה המקח בקרקעות בכסף או בשטר או בחזקה וכו'. משנה פרק קמא דקדושין (דף כ"ו):

ד[edit]

כיצד בכסף וכו' בד"א במקום שאין כותבין וכו'. מפורש בגמרא שם מימרא דרב ובהלכות. והטעם דלא סמכא דעתייהו עד דכתבי שטרא ואין המקח נגמר:

ואין הקרקע נקנית בפחות משוה פרוטה. מימרא פ"ק דקדושין (דף ג'):

ה[edit]

התנה הלוקח ואמר אם רציתי וכו'. מפורש שם בקדושין גבי ההיא דרב דלעיל ומפורש בהלכות:

וכן אם התנה המוכר וכו'. זה פשוט הוא שכל תנאי בממון קיים ומה לי התנה לוקח מה לי התנה מוכר:

ו[edit]

האומר לחבירו תן מנה לפלוני ויקנה ביתי לך וכו'. בקדושין פירקא קמא (דף ז') דאמרינן הכי גבי אשה דמקודשת ואמרינן בתר הכי ובתר שמעתתא אחרינא וכן לענין ממונא. והסכימו כל המפרשים דאהך נמי קאי ומדין ערב פירוש כמו שהערב משתעבד ולא קבל הוא כלום:

ז[edit]

כיצד בשטר כתב לו על הנייר וכו'. ברייתא שם (דף כ"ו) והסכימו קצת המפרשים ז"ל דהאי לישנא דשדי מכורה לך שדי נתונה לך לאו דוקא דהוא הדין להני שטרי דידן דכתבינן ומכרתי או נתתי דקנו ולא אמרינן דלשון מכרתי אינו לשון קנייה אלא לשון הודאה שמודה שכבר מכר. ואיכא מאן דפליג והראשון עיקר.

ומ"ש ז"ל אע"פ שאין השטר שוה כלום. מפורש בברייתא עצמה:

בד"א במוכר שדהו מפני רעתה וכו'. שם מימרא דשמואל וסוגיא דגמרא. ודע שאע"פ שהמוכר לא עייל ונפיק אזוזי לא קנה לוקח בשאר קרקעות דלא סמכא דעתיה דמוכר לגמור המכר אבל מפני רעתה הוא חפץ למכרה ולמהר בקנייתה. ואפילו בשאר קרקעות נראה דאם התנו תנאן קיים דומיא דכסף דלעיל. ודע דאוקמתא דרב אשי על זה דקאמר במתנה ביקש ליתנה לו וכו' ה"ק דמפני רעתה בדין הוא שיקנה שהרי אפי' במתנה היה נותנה לו כי רעה בעיני אדוניה היא:

ח[edit]

כיצד בחזקה מכר לו בית או שדה וכו' כיון שנעל או גדר או פרץ וכו'. משנה וברייתא פ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ"ב).

ומ"ש והוא שיועיל. מפורש בהלכות ובגמרא:

במה דברים אמורים כשהחזיק בפני המוכר וכו'. מפורש שם פרק חזקת הבתים:

ט[edit]

המוכר בית לחבירו ומסר לו המפתח וכו'. מימרא בב"ק פרק שור שנגח את הפרה (נ"א נ"ב) ובהלכות:

וכן המוכר בור לחבירו וכו'. דליו פירוש הדלי ששואבין בו, וגם זה מימרא שם ובהלכות:

י[edit]

כיצד המחזיק בנעילה וכו'. קצת המפרשים ז״ל פירשו נעל האמור בפרק חזקת הבתים קובע מנעול או מעמיד דלתות אבל נועל וסוגר הדלת לא קנה. ואינו נכון אלא נעל נועל הדלת הוא ומבואר בגיטין פ' הזורק (גיטין דף ע"ז:) דאמרינן גבי ההוא עובדא דגיטא בשבתא תיזיל איהי ותיחוד ותפתח דתנן נעל גדר וכו' הרי זו חזקה ותקני גיטא אגב ביתא ובשבת היה וזה מבואר ומדאמרינן תיחוד ותפתח כתב הרב ונעלו וחזר ופתחו:

יא[edit]

כיצד המחזיק בגדירה כל שהוא קנה וכו'. מפורש פ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף נ"ג) דוקא כשהועיל שאין עולין לו עתה אלא בדוחק אבל אם עולה כמו בתחלה לא עשה ולא כלום ובזה הדבר תלוי:

וכן אם היתה שם פרצה וכו'. מפורש שם וכ"ש אם בתחלה לא היו נכנסים בה כלל ועתה נכנסין שקנה ופשוט הוא ומבואר שם ובהלכות:

יב[edit]

נתן צרור והועיל וכו'. מימרא דר' יוחנן שם ובהלכות ומפורש שם בגמרא דדוקא כשהועיל ושהביא את המים המועילים להשקות השדה אבל אם ראה אמת המים באה ומזקת הקרקע ונתן צרור כדי למנעה הרי זה לא קנה שסילוק ההיזק אינו דבר שיקנה אלא הבאת התועלת ואיתא בהלכות:

יג[edit]

המוכר שדה לחבירו בצד שדהו וכו'. אולי יצא לו מהפירוש שכתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות פ"ק דבבא קמא גבי ההיא דאמרינן מאימת תחזק בה מכי דייש אמצרי ואע"פ שרבינו מפרשה בפנים אחרות פי"ט אפשר שהוא סובר שהדין אמת:

אבל אם הלך בה לארכה וכו'. מחלוקת ר' אליעזר וחכמים בברייתא פ' המוכר פירות (בבא בתרא דף ק') ופסק כחכמים:

ואם שביל של כרמים וכו'. מפורש שם מימרא מודים חכמים [לר"א] בשביל כרמים:

יד[edit]

וכמה שיעור רוחב הדרך וכו'. פירוש המוכר שביל של כרמים מן הסתם כמה רחבו וכמה קנה הלוקח ברוחב וזו מימרא שם כי אתו לקמיה דר' יצחק וכו' ומוכח שם דאהא דשביל קאי. והחילוק בין מסוים במחיצות ובין אינו מסוים מפורש בגמ' כדבריו כגירסת הספרים. אבל יש מחליפין הגרסא ואומרין דכשיש שם מחיצות גבוהות צריך כדי שתהיה על ראשו חבילה של זמורות ויסבבה שיתהפך מצד רגל אל צד כדי שלא יעכבו המחיצות וכשאין שם מחיצות גבוהות די לו כדי שיגביה רגל ויניח רגל שהרי למעלה ממנו אויר פנוי להתהפך לכל צדדיו עם משאוי שבראשו. ולפי גרסת רבינו ז"ל נראה הטעם שאם יש מחיצות כיון שהוא ברוחב כדי שיגביה רגל ויניח רגל סבר וקביל שלא יסתור המוכר המחיצות וצ"ע. ואפשר שרבינו ז"ל אינו מפרש השמועה במוכר את השביל בסתם במה נקנה אלא כמה הוא קונה בחזקת הילוך וכבר ידוע בין הקונה והמוכר כמה מכר ולזה לשונו נוטה אבל כל המפרשים פירשוה במוכר סתם והגרסא האחרת גרסת רש"י והרשב"א ז"ל:

טו[edit]

היתה הקרקע צחיח סלע וכו'. כתב עליו הר״א הא מילתא לא מיחוורא וכו'. ביאור דבריו שלא אמרו סוף הפרק בכיוצא בזה והרי אכילת פירות דבנכסי חבירו לא קנה אלא בחזקת שלש שנים וכנגד טענה שהלה טוען לא מכרתיה לך וזה מביא ראיה שהחזיק בה שלש שנים בחזקה זו וטוען שקנאה ממנו וחזקה זו ראיה לדבריו אבל להיותו קניין לא. ונראה שדעת רבינו ז״ל דלא בעינן מידי דמועיל לקרקע אלא כשהלוקח אינו נהנה אבל כשהלוקח נהנה ודעת אחרת מקנה ודאי קנה וגדולה מזו נעל הבית שהרי זו חזקה שהרי הוא נועל בפני כל אדם כדרך שאדם עושה בשלו וכל שנועל כדרך שהבעלים נועלים בתיהם כדי למנוע מהן רגל כל אדם הרי זו חזקה וטעם זה כתבוהו המפרשים וזהו שאמר הרב למעלה גבי נעל שהרי זה נשתמש בו שימוש המועיל וא״כ כ״ש לאכילת פירות או כל הדברים שהבעלים נהנין דרך הנאת הקרקע או משתמשין דרך שימוש. ודין צחיח סלע בחזקת ג' שנים מפורש ריש חזקת (בבא בתרא דף כ"ט:) ובהלכות מתקיף לה רב ביבי בר אביי צונמא במאי קני ליה וכו'. זה נראה להעמיד דברי רבינו. והרמב״ן והרשב״א ז״ל דעתם כדעת הר״א ז״ל פ״ק דקדושין גבי עבד כנעני וכו' ובעיטור בשכירות ומסתברא שאם נתן כליו ותשמישיו לתוכו זו חזקה כההיא דגרסינן בירושלמי דקדושין המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו פירות קנה אמר רב שמואל בר רב יצחק ובלבד פירות שהן ראויין לצבור ע״כ בעיטור וזה ראיה לדברי רבינו וקצת ראיה גם כן משביל של כרמים שנקנה בהילוך כמבואר למעלה:

טז[edit]

המוכר קרקע לחבירו וכו'. כתב עליו הר"א ז"ל א"א כל זה הולך ע"ד מה שכתב ע"כ. וכן הוא האמת דמשום דס"ל דכל שקונה בחזקת ג' שנים כשהמוכר מכחיש קנה לאלתר כשהלה מודה ואומר לו לך חזק וקנה אע"פ שיש בכלל אלו שהזכיר המחבר דברים שאינו קונה בחזקת ג' שנים כמו שיתבאר פי"ב מהל' טוען ונטען כיון שנשתמש בקרקע כדרך שבעלים עושין ה"ז חזקה:

וכן אם אסף המוכר סל של פירות וכו'. זה נלמד ממה שאמרו פ' חזקת (בבא בתרא דף ל"ה:) חזקתן ג' שנים מיום ליום א״ר אבא אי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה, ופירוש דלי ליה המוכר ללוקח קנה לוקח לאלתר וזו חזקה גמורה שקונין בה, ואע״ג שהלשון ההוא מורה שאינן לענין חזקת קנייה אלא לענין ראיה שהשדה שלו והוא הדין שהזכיר רבינו סוף פרק י״א מהלכות טוען ונטען ורבינו ז״ל סבור דתרתי שמעינן מינה לפי שיטתו דאכילת פירות הויא חזקה:

יז[edit]

העכו"ם אינו קונה וכו'. מפורש שם מימרא דרב וגם בהלכות ופירשה אף לענין קניין ולאו לענין חזקת ג' שנים.

ומ"ש עם נתינת הכסף. משום דלא עדיף מישראל שאינו קונה בשטר בלא נתינת דמים אלא למוכר שדהו מפני רעתה כמו שנתבאר למעלה והטעם שהעכו"ם אינו קונה בחזקה שאם היה העכו"ם קונה בחזקה מתוך אלמותו היה מחזיק אבל לכתוב לו שטר כולי האי לא עבדי:

כל המחובר וכו'. זה פשוט. ואמרינן פ' שבועות הדיינין (שבועות דף מ"ב:) כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע לענין שבועה ומה שאמרו שם דאפילו ענבים העומדין ליבצר הרי הן כקרקע ופירשה הרב ז״ל כשהן צריכין לקרקע אבל כשאין צריכין לקרקע כלל הא אמרינן פ' נערה שנתפתתה (דף י"א) כל העומד ליגזז כגזוז דמי ואמרינן נמי כל העומד ליתלש כתלוש דמי ואי נמי דשבועה שאני וכ״נ דעתו פ״ב מהלכות שכירות ויש פירושים אחרים לחלק בין זו לזו ומ״מ דין החזקה נתברר פ' המוכר את הספינה על מתני' דהלוקח פשתן מחובר מחבירו ותלש כל שהוא קונה ובסוגיא שעליה ואין להאריך ויתבאר פ״ג:

יח[edit]

כשם שהקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות וכו'. ברייתא במציעא פרק השואל (דף צ"ט:) ובהלכות:

יט[edit]

המוכר לחבירו עשר שדות בעשר מדינות וכו'. זו ברייתא ומימרא דשמואל פ"ק דקדושין (דף כ"ז).

ומ"ש ואפילו היתה אחת מהן גבוהה. הוא פירש חולסית האמור בגמ' (דף ס"ז) פרק המוכר את הבית בדין זה ופוסק כלישנא בתרא דהתם:

כ[edit]

בד"א כשנתן דמי כולם וכו'. אם תשאל אי בשנתן לו דמים למה לן חזקה כלל והא אמרינן דקרקע נקנה בכסף, תשובתך הא במקום שכותבין את השטר היא כדאמרינן לעיל דאין קרקע נקנה בכסף עד שיכתוב השטר וחזקה זו עולה במקום שטר. ודע שהמפרשים ז"ל נחלקו בחזקה במקום שכותבין את השטר אם היא קונה לבדה ויש מי שכתב דקונה כל היכא דהמוכר לא עייל ונפיק אזוזי וכן העלה הרשב"א ז"ל והכא היינו טעמא דבעינן נתינת דמים משום דלא החזיק בכלן הא החזיק בכלן ומוכר לא עייל ונפיק אזוזי קנה אע"פ שלא נתן דמים:

היו מקצת קרקעות וכו'. תוספתא פ"ה מבתרא לקח הימנו עשר שדות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כלן לקח מקצת ושכר מקצת והחזיק בין בשכורה בין בלקוחה הרי חזקה ע"כ:


מהדורה זמנית - הבהרה
אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות

הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף