מגדל עוז/שכנים/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שכנים ה

א

חצר השותפין כו' עד הכל. פ"ק דב"ב (דף ז' ע"ב):

ב

חצר השותפין כו' עד הכל. פ"ק דב"ב (דף ז' ע"ב):

ג

אחד מן השותפין עד על גב הנהר. פרק חזקת הבתים:

ד

אחד חצר השותפין עד במבואות. פ"ק דבבא בתרא:

ה

אחד מן השותפין בחצר וכו' בד"א בחצר השותפין אבל בחצר חבירו וכו' עד מקום לחבירו: כתב הראב"ד ז"ל הירושלמי חולק עליו וכו': ואני אומר דברי ר"מ משנה וגמרא פרק חזקת הבתים דתנן ואלו דברים שאין להם חזקה היה מעמיד בהמה בחצר ומעמיד תנור וכירים ורחיים ומגדל תרנגולים ונותן זבלו בחצר אינה חזקה אבל עשה מחיצה לבהמתו גבוה י' טפחים וכן לתנור וכן לכיריים וכן לרחיים הכניס תרנגולין לתוך הבית כו' עד הרי זו חזקה ושקלינן וטרינן עלה בגמרא ושיילינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא ואסיקנא אמר רבה בר אבוה הכא בחצר השותפין עסקינן דאהעמדה כדי לא קפדי אמחיצה קפדי ע"כ וכ"כ ר"י אלפס ז"ל ותלמידו רבי יהוסף הלוי בן מיגש פירש כן כלשון ר"מ ז"ל ומה שהקשה הראב"ד ז"ל מן הירושלמי ה"ג ליה א"ר אלעזר נהגו השותפין להיות מוותרין זה על זה בגידול תרנגולין א"ר יוסי מתניתא לא אמרה כן אלא שניהם אסורין להעמיד רחיים ותנור ומלגדל תרנגולין אמר ר' אלעזר המכניס תרנגולין בחצר שאינה שלו הרי זו חזקה א"ר יוסה ויאות מ"נ אם יש לו רשות לגדל הרי גדל ואם אין לו רשות לגדל ה"ז החזיק ע"כ. והפירוש אצלי כי ר' יוסה חלק על ר' אלעזר ותמה על דבריו השיבו ויאות כלומר וטוב אתה אומר אלא תשיב לי על גידול זה של תרנגולין אם המגדל הזה יש לו רשות לגדל כבר גידל ואם אין לו רשות לגדל ובלא רשות גידלם שם וכי נאמר כי בעבור זה החזיק א"ו לא החזיק (*וקי"ל הלכה כר' יוסי דר' יוסי נימוקו עמו) והוא כדברי ר"מ ז"ל ורבותינו נ"ע:
* צ"ע דר"י נימוקו עמו הוא ר"י דמתני' ולא אמורא דירושלמי דחולק עם ר' לעזר.

ו

אחד מן השותפין שביקש עד מרבה עליהן את הדרך. פרק חזקת הבתים:

וכן המשכיר בית לבעל הבית וכו' עד מעכב עליו: כתב הראב"ד ז"ל בחיי ראשי נ"ל דדבריו סותרים זה את זה וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו פרק ח"ה והוא לא למד כן ממה שאמר אבל פותח הוא פתח העלייה לתוך ביתו ואם רצה לחלוק חדרו לשנים חולק כי בזה אין רבוי שכנים אלא למדו מתחלת הדין שכתב אחד מן השותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפין שלו ואפילו בנה עלייה על גב ביתו לא יעשה לה פתח לתוך החצר לפי שמרבה עליהן את הדרך נעשה כמי שהיה לו לזה שכן אחד ונעשו לו שכנים הרבה עכ"ל ומכאן אתה למד כו' דומה בדומה ומה שהפסיק ביניהן לפי שרצה לשנות דיני התלמוד כמו שהן זה אחר זה כסדרן ואח"כ כתב סברתו וארישא קאי כדפרישית ולא דמי לעלייה שפותח לביתו דהתם ליכא שכנים שירבה עליהם את הדרך שהרי לביתו של עצמו הוא פותח אבל לרישא שפותח לחצר של שותפין דמיא שפיר וג"כ הוא אינו מונע מלהכניס אכסניא ומי שירצה לתוך ביתו אלא לשכון אצלו דוקא ועיניך רואות שכן דקדק בלשונו ומינה שלא עלה על דעתו אכסניא של תלמוד תורה דהא פשיטא לן דתלמוד תורה עדיפא ואין בני מבוי וחצר יכולים לעכב שלא להושיב ביניהם מלמדי תינוקות ואע"פ שיכולין לעכב על שאר אומניות כדאיתא פ"ק דבתרא וגם ר"מ ז"ל כתבו לפניך פ"ו ומ"מ כל זה סברא וניתן לבחירה ואין בזה השגת סתירה שאצטרך לפי מה שקבלתי לבררה אלא עבדי מילתא יתירתא:

ז

אחד מן השותפין שביקש עד מרבה עליהן את הדרך. פרק חזקת הבתים:

וכן המשכיר בית לבעל הבית וכו' עד מעכב עליו: כתב הראב"ד ז"ל בחיי ראשי נ"ל דדבריו סותרים זה את זה וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו פרק ח"ה והוא לא למד כן ממה שאמר אבל פותח הוא פתח העלייה לתוך ביתו ואם רצה לחלוק חדרו לשנים חולק כי בזה אין רבוי שכנים אלא למדו מתחלת הדין שכתב אחד מן השותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפין שלו ואפילו בנה עלייה על גב ביתו לא יעשה לה פתח לתוך החצר לפי שמרבה עליהן את הדרך נעשה כמי שהיה לו לזה שכן אחד ונעשו לו שכנים הרבה עכ"ל ומכאן אתה למד כו' דומה בדומה ומה שהפסיק ביניהן לפי שרצה לשנות דיני התלמוד כמו שהן זה אחר זה כסדרן ואח"כ כתב סברתו וארישא קאי כדפרישית ולא דמי לעלייה שפותח לביתו דהתם ליכא שכנים שירבה עליהם את הדרך שהרי לביתו של עצמו הוא פותח אבל לרישא שפותח לחצר של שותפין דמיא שפיר וג"כ הוא אינו מונע מלהכניס אכסניא ומי שירצה לתוך ביתו אלא לשכון אצלו דוקא ועיניך רואות שכן דקדק בלשונו ומינה שלא עלה על דעתו אכסניא של תלמוד תורה דהא פשיטא לן דתלמוד תורה עדיפא ואין בני מבוי וחצר יכולים לעכב שלא להושיב ביניהם מלמדי תינוקות ואע"פ שיכולין לעכב על שאר אומניות כדאיתא פ"ק דבתרא וגם ר"מ ז"ל כתבו לפניך פ"ו ומ"מ כל זה סברא וניתן לבחירה ואין בזה השגת סתירה שאצטרך לפי מה שקבלתי לבררה אלא עבדי מילתא יתירתא:

ח

אחד מן השותפין שביקש עד מרבה עליהן את הדרך. פרק חזקת הבתים:

וכן המשכיר בית לבעל הבית וכו' עד מעכב עליו: כתב הראב"ד ז"ל בחיי ראשי נ"ל דדבריו סותרים זה את זה וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו פרק ח"ה והוא לא למד כן ממה שאמר אבל פותח הוא פתח העלייה לתוך ביתו ואם רצה לחלוק חדרו לשנים חולק כי בזה אין רבוי שכנים אלא למדו מתחלת הדין שכתב אחד מן השותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפין שלו ואפילו בנה עלייה על גב ביתו לא יעשה לה פתח לתוך החצר לפי שמרבה עליהן את הדרך נעשה כמי שהיה לו לזה שכן אחד ונעשו לו שכנים הרבה עכ"ל ומכאן אתה למד כו' דומה בדומה ומה שהפסיק ביניהן לפי שרצה לשנות דיני התלמוד כמו שהן זה אחר זה כסדרן ואח"כ כתב סברתו וארישא קאי כדפרישית ולא דמי לעלייה שפותח לביתו דהתם ליכא שכנים שירבה עליהם את הדרך שהרי לביתו של עצמו הוא פותח אבל לרישא שפותח לחצר של שותפין דמיא שפיר וג"כ הוא אינו מונע מלהכניס אכסניא ומי שירצה לתוך ביתו אלא לשכון אצלו דוקא ועיניך רואות שכן דקדק בלשונו ומינה שלא עלה על דעתו אכסניא של תלמוד תורה דהא פשיטא לן דתלמוד תורה עדיפא ואין בני מבוי וחצר יכולים לעכב שלא להושיב ביניהם מלמדי תינוקות ואע"פ שיכולין לעכב על שאר אומניות כדאיתא פ"ק דבתרא וגם ר"מ ז"ל כתבו לפניך פ"ו ומ"מ כל זה סברא וניתן לבחירה ואין בזה השגת סתירה שאצטרך לפי מה שקבלתי לבררה אלא עבדי מילתא יתירתא:

ט

אחד מן השותפין שביקש עד מרבה עליהן את הדרך. פרק חזקת הבתים:

וכן המשכיר בית לבעל הבית וכו' עד מעכב עליו: כתב הראב"ד ז"ל בחיי ראשי נ"ל דדבריו סותרים זה את זה וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו פרק ח"ה והוא לא למד כן ממה שאמר אבל פותח הוא פתח העלייה לתוך ביתו ואם רצה לחלוק חדרו לשנים חולק כי בזה אין רבוי שכנים אלא למדו מתחלת הדין שכתב אחד מן השותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפין שלו ואפילו בנה עלייה על גב ביתו לא יעשה לה פתח לתוך החצר לפי שמרבה עליהן את הדרך נעשה כמי שהיה לו לזה שכן אחד ונעשו לו שכנים הרבה עכ"ל ומכאן אתה למד כו' דומה בדומה ומה שהפסיק ביניהן לפי שרצה לשנות דיני התלמוד כמו שהן זה אחר זה כסדרן ואח"כ כתב סברתו וארישא קאי כדפרישית ולא דמי לעלייה שפותח לביתו דהתם ליכא שכנים שירבה עליהם את הדרך שהרי לביתו של עצמו הוא פותח אבל לרישא שפותח לחצר של שותפין דמיא שפיר וג"כ הוא אינו מונע מלהכניס אכסניא ומי שירצה לתוך ביתו אלא לשכון אצלו דוקא ועיניך רואות שכן דקדק בלשונו ומינה שלא עלה על דעתו אכסניא של תלמוד תורה דהא פשיטא לן דתלמוד תורה עדיפא ואין בני מבוי וחצר יכולים לעכב שלא להושיב ביניהם מלמדי תינוקות ואע"פ שיכולין לעכב על שאר אומניות כדאיתא פ"ק דבתרא וגם ר"מ ז"ל כתבו לפניך פ"ו ומ"מ כל זה סברא וניתן לבחירה ואין בזה השגת סתירה שאצטרך לפי מה שקבלתי לבררה אלא עבדי מילתא יתירתא:

י

היה פתח של אחד כו' עד שאינן יכולין לעכב עליו. פרק חזקת הבתים:

יא

היה פתח של אחד כו' עד שאינן יכולין לעכב עליו. פרק חזקת הבתים:

יב

כופין בני מבוי זה את זה כו' עד סוף הפרק. פ"ק דב"ב:

יג

כופין בני מבוי זה את זה כו' עד סוף הפרק. פ"ק דב"ב:

יד

כופין בני מבוי זה את זה כו' עד סוף הפרק. פ"ק דב"ב:

טו

כופין בני מבוי זה את זה כו' עד סוף הפרק. פ"ק דב"ב:

טז

כופין בני מבוי זה את זה כו' עד סוף הפרק. פ"ק דב"ב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.