מגדל עוז/שכירות/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שכירות ט

א

השוכר את הפועלים עד ומשמנין ביניהן. במציעא פרק השוכר את הפועלים (דף פ"ג) ריש הפרק:

ב

השוכר את הפועלים עד ומשמנין ביניהן. במציעא פרק השוכר את הפועלים (דף פ"ג) ריש הפרק:

ג

אמר לשלוחו עד לעבדים. במציעא פרק השוכר את האומנין (דף ע"ו ע"א)  :

וכיצד דין הפועל שחזר בו כו' עד בגד לארוג בשתי סלעים וכו' עד אלא חצי מלאכה: כתב הראב"ד ז"ל אלא הסלע יפה ב' דינרין עכ"ל: ואני אומר גם בזו עיקרה פרק השוכר את האומנין וחילוק הפירושים לפי הדעות והסברות ולכך אין כאן השגה ואינה צריכה הצלה לא גדולה ולא קטנה כי לשון הגמ' כר"מ ז"ל וכן הביאו ר"י אלפס בהלכותיו:

במה ד"א בדבר שאינו אבוד וכו' עד דרכו של נהר זה: כתב הראב"ד ז"ל נראה שכך מפרש וכו': ואני אומר טעם גדול אני רואה ועיניך רואות לשונות נאות בעיקר ההלכה פרק השוכר את האומנין ושמא היה חסר מן הספר שהגיע ליד הראב"ד ז"ל אבל בספרים המוגהים בחתימת ידו הוא כך כמו שנסחתי:

ואם דרכו להפסיק מאליו וכו' עד כל שכרו. הכל פרק השוכר את האומנין:

ד

אמר לשלוחו עד לעבדים. במציעא פרק השוכר את האומנין (דף ע"ו ע"א)  :

וכיצד דין הפועל שחזר בו כו' עד בגד לארוג בשתי סלעים וכו' עד אלא חצי מלאכה: כתב הראב"ד ז"ל אלא הסלע יפה ב' דינרין עכ"ל: ואני אומר גם בזו עיקרה פרק השוכר את האומנין וחילוק הפירושים לפי הדעות והסברות ולכך אין כאן השגה ואינה צריכה הצלה לא גדולה ולא קטנה כי לשון הגמ' כר"מ ז"ל וכן הביאו ר"י אלפס בהלכותיו:

במה ד"א בדבר שאינו אבוד וכו' עד דרכו של נהר זה: כתב הראב"ד ז"ל נראה שכך מפרש וכו': ואני אומר טעם גדול אני רואה ועיניך רואות לשונות נאות בעיקר ההלכה פרק השוכר את האומנין ושמא היה חסר מן הספר שהגיע ליד הראב"ד ז"ל אבל בספרים המוגהים בחתימת ידו הוא כך כמו שנסחתי:

ואם דרכו להפסיק מאליו וכו' עד כל שכרו. הכל פרק השוכר את האומנין:

ה

אמר לשלוחו עד לעבדים. במציעא פרק השוכר את האומנין (דף ע"ו ע"א)  :

וכיצד דין הפועל שחזר בו כו' עד בגד לארוג בשתי סלעים וכו' עד אלא חצי מלאכה: כתב הראב"ד ז"ל אלא הסלע יפה ב' דינרין עכ"ל: ואני אומר גם בזו עיקרה פרק השוכר את האומנין וחילוק הפירושים לפי הדעות והסברות ולכך אין כאן השגה ואינה צריכה הצלה לא גדולה ולא קטנה כי לשון הגמ' כר"מ ז"ל וכן הביאו ר"י אלפס בהלכותיו:

במה ד"א בדבר שאינו אבוד וכו' עד דרכו של נהר זה: כתב הראב"ד ז"ל נראה שכך מפרש וכו': ואני אומר טעם גדול אני רואה ועיניך רואות לשונות נאות בעיקר ההלכה פרק השוכר את האומנין ושמא היה חסר מן הספר שהגיע ליד הראב"ד ז"ל אבל בספרים המוגהים בחתימת ידו הוא כך כמו שנסחתי:

ואם דרכו להפסיק מאליו וכו' עד כל שכרו. הכל פרק השוכר את האומנין:

ו

אמר לשלוחו עד לעבדים. במציעא פרק השוכר את האומנין (דף ע"ו ע"א)  :

וכיצד דין הפועל שחזר בו כו' עד בגד לארוג בשתי סלעים וכו' עד אלא חצי מלאכה: כתב הראב"ד ז"ל אלא הסלע יפה ב' דינרין עכ"ל: ואני אומר גם בזו עיקרה פרק השוכר את האומנין וחילוק הפירושים לפי הדעות והסברות ולכך אין כאן השגה ואינה צריכה הצלה לא גדולה ולא קטנה כי לשון הגמ' כר"מ ז"ל וכן הביאו ר"י אלפס בהלכותיו:

במה ד"א בדבר שאינו אבוד וכו' עד דרכו של נהר זה: כתב הראב"ד ז"ל נראה שכך מפרש וכו': ואני אומר טעם גדול אני רואה ועיניך רואות לשונות נאות בעיקר ההלכה פרק השוכר את האומנין ושמא היה חסר מן הספר שהגיע ליד הראב"ד ז"ל אבל בספרים המוגהים בחתימת ידו הוא כך כמו שנסחתי:

ואם דרכו להפסיק מאליו וכו' עד כל שכרו. הכל פרק השוכר את האומנין:

ז

אמר לשלוחו עד לעבדים. במציעא פרק השוכר את האומנין (דף ע"ו ע"א)  :

וכיצד דין הפועל שחזר בו כו' עד בגד לארוג בשתי סלעים וכו' עד אלא חצי מלאכה: כתב הראב"ד ז"ל אלא הסלע יפה ב' דינרין עכ"ל: ואני אומר גם בזו עיקרה פרק השוכר את האומנין וחילוק הפירושים לפי הדעות והסברות ולכך אין כאן השגה ואינה צריכה הצלה לא גדולה ולא קטנה כי לשון הגמ' כר"מ ז"ל וכן הביאו ר"י אלפס בהלכותיו:

במה ד"א בדבר שאינו אבוד וכו' עד דרכו של נהר זה: כתב הראב"ד ז"ל נראה שכך מפרש וכו': ואני אומר טעם גדול אני רואה ועיניך רואות לשונות נאות בעיקר ההלכה פרק השוכר את האומנין ושמא היה חסר מן הספר שהגיע ליד הראב"ד ז"ל אבל בספרים המוגהים בחתימת ידו הוא כך כמו שנסחתי:

ואם דרכו להפסיק מאליו וכו' עד כל שכרו. הכל פרק השוכר את האומנין:

ח

השוכר את הפועל להביא שליחות ממקום למקום וכו' שכרו להביא קנים לכרם כו' שכרו להביא כרוב עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל כן הוא לשון התוספתא וכו': ואני אומר שזה הלשון לא יצא מפי הראב"ד ז"ל דכי מעיינת בה שפיר בההיא שמעתא משכחת לה בשמעתא קמייתא בההיא פירקא ומיתניא לגבי חזרו זה בזה והטעו זה את זה דאמרינן להדיא ואיבעית אימא חזרו נמי הטעו קרי ליה דתניא השוכר את האומנין והטעו את בעל הבית או בע"ה הטעה אותן אין להם זה על זה אלא תרעומות בד"א בשלא הלכו חמרים אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה לחה נותנין להן שכרן משלם אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן וכו' ושקיל וטרי עלה טובא ומסיק לה בתרי לישני ולישנא בתרא דהוא עיקר מסיק הא דסיירוה לארעא מאורתא הא דלא סיירוה לארעא מאורתא וכן הלכתא וכן הביאה ר"י אלפס ז"ל בהלכות וזאת כבר פסקה ר"מ ז"ל בדקדוקים המפורשים בה בגמרא למעלה בזה הפרק נקודה בנקודה על סדר הגמרא ומיירי בדבר שדרך הפועלים ובעל הבית לתת לב על אותה המלאכה אי אתיא אי לא כגון תבואה וכיוצא בה אבל זאת ההלכה שבתוספתא מיירי בדבר שאין להם לפועלים לב עליה כגון להביא שליחות או קנים לכרם שזה דרך בע"ה לידע ולא דרך הפועלים כלל ולפיכך נותן להם שכרם משלם ואינו מנכה להם כלום שהרי הם כבר בטלו ממלאכתן ואמרי ליה לבעל הבית הוה עבדינן הכא באגרין דהוה ניחא לן מטורח הדרך ומלענות בדרך כחנו וכח חמורנו וזה פשוט:

ט

השוכר את הפועלים לעשות עמו בשלו עד בזו המלאכה. פרק השוכר את האומנין:

י

השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן עד סוף הפרק. במציעא פרק הבית והעלייה:

יא

השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן עד סוף הפרק. במציעא פרק הבית והעלייה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.