מגדל עוז/שכירות/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שכירות ב

א

שלשה דינין האמורין עד שלא יזלזלו בהקדשות. פרק בתרא דשבועות (ד' מ"ט) ופרק שבועת הדיינין ובמציעא פרק המפקיד ופרק הזהב:

ב

שלשה דינין האמורין עד שלא יזלזלו בהקדשות. פרק בתרא דשבועות (ד' מ"ט) ופרק שבועת הדיינין ובמציעא פרק המפקיד ופרק הזהב:

ג

יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכו' עד המזיק מטלטלין ודין אמת הוא זה למבינים וכן ראוי לדון: כתב הראב"ד ז"ל אם אמת הוא זה וכו': ואני אומר כבר כתבתי כמה פעמים שלא באתי בו לסתור אלא לבנות בע"ה וכי אין לי עסק להכריע בסברות שאין תלויות בראיות לפי שאין השגות שיצטרכו הצלות אלא שאלו מקשים ואלו מתרצים וכ"ש בזו שהיא מחלוקת ישנה מזמן רבותינו בעלי התוספות ורבניהם וגאוניהם שחלקו בזה ועמד בשיטתם הראב"ד ז"ל וגם הר"מ ז"ל מקוצי כתב הדעות והמחלוקת ומקצת ראיותיהם ולא הכריע:

וכן הורו רבותי שהמוסר כרמו לשומר וכו' עד על כל פנים: כתב הראב"ד ז"ל משנתנו היא וכו': ואני אומר אין ולאו ורפיא לראייה דהתם מידי דמנכר ארעא בהכי דאי לא עביד פסדא ממילא כולה עבידתא דומיא דאוביר ולא גדלה פירי כלל ולא עבדה מידי בלא עבידתא אבל הני דאורו רבנן לאו הכי הוא אלא פסדא מקצת ועבדה מקצת ואי לא מתנו עלייהו לאו כולהו אינשי עבדי להו ומיהו בראייה ובלא ראייה מודה בהוראתם הוא ויפה הורו:

ה

הפקיד הקדש וכו' עד ונכסי ישראל. במכילתא (ד' ל"ג) פרשה ט"ו בפרשת משפטים:

ו

אחד האיש ואחד האשה וכו' עד ביד האשה. פרק שבועת הפקדון:

ז

קטן שהפקיד ביד הגדול וכו' הורו רבותי וכו' עד שבועת שמא היא: כתב הראב"ד ז"ל ורבותי הורו ואני מסכים עמהם וכו': ואני אומר גם בזה סברות הן גבי הא דאמרינן פרק השואל ובהרבה מקומות כי יתן איש אל וגו' איש פרט לקטן ואין לי להכריע וכדאי הן אלו לסמוך עליהן ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ואע"ג דגרסינן בירושל' כי יתן איש אל רעהו עד שתהא תביעה ונתינה שוין בגדול ע"כ הואיל ולא נאמרה בבבלי שהוא אחרון אין רבים סומכין עליו להוראה:

ח

כדרך שתקנו חכמים משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין. ב"ק פרק מרובה ובמציעא פרק השואל:

האומר לחבירו שמור לי עד וכן כל כיוצא בזה. תחלתו במציעא פרק השוכר את האומנין (ד' פ' ע"ב) וסופו פרק הזהב (ד' מ"ט) והחרם תקנת הגאונים ז"ל:

אחד המשאיל או המפקיד עד צריך להודיה במקצת. פרק השואל (ד' צ"ח) ופרק שבועת הדיינין ופרק המפקיד ופ"ק דמציעא ובשבועות פרק שבועת הפקדון:

ט

מתנה שומר חנם עד ונפטר. פרק השוכר את הפועלים ובתשובות הגאונים ז"ל הסכימו כן:

בד"א כשלא היה שם עד ביד התובע. בבבא בתרא פרק המוכר את הבית מוכיח כן ואיתא פרק כל הנשבעים וכן הורה ר"ת ז"ל וכן כתב הר"מ מקוצי ז"ל מדעת רבותיו בעלי התוס' ז"ל:

בד"א כשהיה השומר יכול לטעון ולומר נאנסו וכו' עד וישלם: כתב הראב"ד ז"ל והוא דאמר ליה וכו': ואני אומר גם בזה כי דברי ר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא בב"ב פרק המוכר את הבית וגם בפרק השוכר את האומנין פסקו כן רבותינו בעלי התוספות הלכה כאיסי וכדדאין רבא גבי ההיא חביתא דאיתבר בריסתקא דמחוזא וגם הר"מ ז"ל מקוצי כתב כן ומ"ש הראב"ד ז"ל היא סברת מקצת המפרשים ז"ל ונאה הוא אבל כבר הקדמתי כמה פעמים שאין לו לר"מ ז"ל עסק בזה החיבור אלא לקצר לשון הגמרא ולכך קראו משנה תורה:

אין לך מי שנשבע מתוך שיכול לומר כך וכך וישבע בנקיטת חפץ אלא זה השומר בלבד שיש עליו שטר אבל שאר כל הנשבעין בדין מתוך שיכול לומר אין נשבעין אלא היסת. עכ"ל: כתב הראב"ד ז"ל והא איכא נשבע על המשכון וכו': ואני אומר ומאחר שהוא אינו מודה לגמרי וגם ר"מ ז"ל חולק עם הגאונים ז"ל ורבים עומדים בשיטתו מפני מה מקשה על ר"מ ז"ל שהוציאו מן הכלל הזה ושמא טעות סופר הוא בהשגות שהוסיף וי"ו בתיבה והא איכא והוא ז"ל לא אמר אלא איכא ולא בא אלא לגלות דעתו בדין הנזכר שכן מנהגו בכל אלו ההשגות בכמה מקומות:

י

מתנה שומר חנם עד ונפטר. פרק השוכר את הפועלים ובתשובות הגאונים ז"ל הסכימו כן:

בד"א כשלא היה שם עד ביד התובע. בבבא בתרא פרק המוכר את הבית מוכיח כן ואיתא פרק כל הנשבעים וכן הורה ר"ת ז"ל וכן כתב הר"מ מקוצי ז"ל מדעת רבותיו בעלי התוס' ז"ל:

בד"א כשהיה השומר יכול לטעון ולומר נאנסו וכו' עד וישלם: כתב הראב"ד ז"ל והוא דאמר ליה וכו': ואני אומר גם בזה כי דברי ר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא בב"ב פרק המוכר את הבית וגם בפרק השוכר את האומנין פסקו כן רבותינו בעלי התוספות הלכה כאיסי וכדדאין רבא גבי ההיא חביתא דאיתבר בריסתקא דמחוזא וגם הר"מ ז"ל מקוצי כתב כן ומ"ש הראב"ד ז"ל היא סברת מקצת המפרשים ז"ל ונאה הוא אבל כבר הקדמתי כמה פעמים שאין לו לר"מ ז"ל עסק בזה החיבור אלא לקצר לשון הגמרא ולכך קראו משנה תורה:

אין לך מי שנשבע מתוך שיכול לומר כך וכך וישבע בנקיטת חפץ אלא זה השומר בלבד שיש עליו שטר אבל שאר כל הנשבעין בדין מתוך שיכול לומר אין נשבעין אלא היסת. עכ"ל: כתב הראב"ד ז"ל והא איכא נשבע על המשכון וכו': ואני אומר ומאחר שהוא אינו מודה לגמרי וגם ר"מ ז"ל חולק עם הגאונים ז"ל ורבים עומדים בשיטתו מפני מה מקשה על ר"מ ז"ל שהוציאו מן הכלל הזה ושמא טעות סופר הוא בהשגות שהוסיף וי"ו בתיבה והא איכא והוא ז"ל לא אמר אלא איכא ולא בא אלא לגלות דעתו בדין הנזכר שכן מנהגו בכל אלו ההשגות בכמה מקומות:

יא

מתנה שומר חנם עד ונפטר. פרק השוכר את הפועלים ובתשובות הגאונים ז"ל הסכימו כן:

בד"א כשלא היה שם עד ביד התובע. בבבא בתרא פרק המוכר את הבית מוכיח כן ואיתא פרק כל הנשבעים וכן הורה ר"ת ז"ל וכן כתב הר"מ מקוצי ז"ל מדעת רבותיו בעלי התוס' ז"ל:

בד"א כשהיה השומר יכול לטעון ולומר נאנסו וכו' עד וישלם: כתב הראב"ד ז"ל והוא דאמר ליה וכו': ואני אומר גם בזה כי דברי ר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא בב"ב פרק המוכר את הבית וגם בפרק השוכר את האומנין פסקו כן רבותינו בעלי התוספות הלכה כאיסי וכדדאין רבא גבי ההיא חביתא דאיתבר בריסתקא דמחוזא וגם הר"מ ז"ל מקוצי כתב כן ומ"ש הראב"ד ז"ל היא סברת מקצת המפרשים ז"ל ונאה הוא אבל כבר הקדמתי כמה פעמים שאין לו לר"מ ז"ל עסק בזה החיבור אלא לקצר לשון הגמרא ולכך קראו משנה תורה:

אין לך מי שנשבע מתוך שיכול לומר כך וכך וישבע בנקיטת חפץ אלא זה השומר בלבד שיש עליו שטר אבל שאר כל הנשבעין בדין מתוך שיכול לומר אין נשבעין אלא היסת. עכ"ל: כתב הראב"ד ז"ל והא איכא נשבע על המשכון וכו': ואני אומר ומאחר שהוא אינו מודה לגמרי וגם ר"מ ז"ל חולק עם הגאונים ז"ל ורבים עומדים בשיטתו מפני מה מקשה על ר"מ ז"ל שהוציאו מן הכלל הזה ושמא טעות סופר הוא בהשגות שהוסיף וי"ו בתיבה והא איכא והוא ז"ל לא אמר אלא איכא ולא בא אלא לגלות דעתו בדין הנזכר שכן מנהגו בכל אלו ההשגות בכמה מקומות:

יב

מתנה שומר חנם עד ונפטר. פרק השוכר את הפועלים ובתשובות הגאונים ז"ל הסכימו כן:

בד"א כשלא היה שם עד ביד התובע. בבבא בתרא פרק המוכר את הבית מוכיח כן ואיתא פרק כל הנשבעים וכן הורה ר"ת ז"ל וכן כתב הר"מ מקוצי ז"ל מדעת רבותיו בעלי התוס' ז"ל:

בד"א כשהיה השומר יכול לטעון ולומר נאנסו וכו' עד וישלם: כתב הראב"ד ז"ל והוא דאמר ליה וכו': ואני אומר גם בזה כי דברי ר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא בב"ב פרק המוכר את הבית וגם בפרק השוכר את האומנין פסקו כן רבותינו בעלי התוספות הלכה כאיסי וכדדאין רבא גבי ההיא חביתא דאיתבר בריסתקא דמחוזא וגם הר"מ ז"ל מקוצי כתב כן ומ"ש הראב"ד ז"ל היא סברת מקצת המפרשים ז"ל ונאה הוא אבל כבר הקדמתי כמה פעמים שאין לו לר"מ ז"ל עסק בזה החיבור אלא לקצר לשון הגמרא ולכך קראו משנה תורה:

אין לך מי שנשבע מתוך שיכול לומר כך וכך וישבע בנקיטת חפץ אלא זה השומר בלבד שיש עליו שטר אבל שאר כל הנשבעין בדין מתוך שיכול לומר אין נשבעין אלא היסת. עכ"ל: כתב הראב"ד ז"ל והא איכא נשבע על המשכון וכו': ואני אומר ומאחר שהוא אינו מודה לגמרי וגם ר"מ ז"ל חולק עם הגאונים ז"ל ורבים עומדים בשיטתו מפני מה מקשה על ר"מ ז"ל שהוציאו מן הכלל הזה ושמא טעות סופר הוא בהשגות שהוסיף וי"ו בתיבה והא איכא והוא ז"ל לא אמר אלא איכא ולא בא אלא לגלות דעתו בדין הנזכר שכן מנהגו בכל אלו ההשגות בכמה מקומות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.