מגדל עוז/שבועות/ד

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מגדל עוזTriangleArrow-Left.png שבועות TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
מעשה רקח
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


ה[edit]

שבועה שלא אוכל היום עד שבועה שלא אוכל ככר וכו' עד שיאכל את כלה. כתב הראב"ד ז"ל תמה אני מה בין שלא אוכל לשלא אוכלנה וכו': ואני אומר לו שקל סדורו בדבריו במאזני צדק לצדקו במאמרו היה דנו לכף זכות, אבל מחוייב אני להודיע כי ר"מ ז"ל לא לחנם פזר פסקותיו וסמך סמיכותיו אלא להשמיענו דבר וענין בכל ענין וענין, ואתה פקח עיניך וראה כי מתחלת פסקתו היה חבירו מסרהב בו לאכול אצלו שהקדים לזה הדין מדבר בעדו בלא סירוב חבירו ואח"כ חיבר וסידר דין המסרהב בו חבירו ונשבע עליו ועתה סידר תפיסת הלשונות בין בזה ובין בזה בקצרה ואמר שאם נשבע מעצמו שלא יאכל ככר זה או שהיה מסרהב בו חבירו לאכול ככר זה ונשבע שלא יאכל אותו דלשון אותו שייך במה שצמצם לו חבירו ובמה שצמצם הוא מעצמו לעצמו ודינו שוה וסמך לדין הזה שלא אוכלנה לאותו דשייכי תרוייהו בדקדוק הלשון על מי שמסרהבין בו לאכול אותו הככר ונשבע ואמר לא אוכל אותו או לא אוכלנה ופסק כי מלת זה בנשבע מעצמו ומלת אותו בחבירו מסרהב בו לאכול שיעור שניהם בכזית כר"ע פ' שבועות תניין (דף י"ט) אבל שלא אוכלנה דשייך במי שמסרהב בו חבירו שיאכל אותו ככר ונשבע שלא יאכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכדאיתא התם להדיא ובזה נתרצה קושייתו ועלו דברי ר"מ ז"ל על נכון:

ו[edit]

שבועה שלא אוכל היום עד שבועה שלא אוכל ככר וכו' עד שיאכל את כלה. כתב הראב"ד ז"ל תמה אני מה בין שלא אוכל לשלא אוכלנה וכו': ואני אומר לו שקל סדורו בדבריו במאזני צדק לצדקו במאמרו היה דנו לכף זכות, אבל מחוייב אני להודיע כי ר"מ ז"ל לא לחנם פזר פסקותיו וסמך סמיכותיו אלא להשמיענו דבר וענין בכל ענין וענין, ואתה פקח עיניך וראה כי מתחלת פסקתו היה חבירו מסרהב בו לאכול אצלו שהקדים לזה הדין מדבר בעדו בלא סירוב חבירו ואח"כ חיבר וסידר דין המסרהב בו חבירו ונשבע עליו ועתה סידר תפיסת הלשונות בין בזה ובין בזה בקצרה ואמר שאם נשבע מעצמו שלא יאכל ככר זה או שהיה מסרהב בו חבירו לאכול ככר זה ונשבע שלא יאכל אותו דלשון אותו שייך במה שצמצם לו חבירו ובמה שצמצם הוא מעצמו לעצמו ודינו שוה וסמך לדין הזה שלא אוכלנה לאותו דשייכי תרוייהו בדקדוק הלשון על מי שמסרהבין בו לאכול אותו הככר ונשבע ואמר לא אוכל אותו או לא אוכלנה ופסק כי מלת זה בנשבע מעצמו ומלת אותו בחבירו מסרהב בו לאכול שיעור שניהם בכזית כר"ע פ' שבועות תניין (דף י"ט) אבל שלא אוכלנה דשייך במי שמסרהב בו חבירו שיאכל אותו ככר ונשבע שלא יאכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכדאיתא התם להדיא ובזה נתרצה קושייתו ועלו דברי ר"מ ז"ל על נכון:

ז[edit]

שבועה שלא אוכל היום עד שבועה שלא אוכל ככר וכו' עד שיאכל את כלה. כתב הראב"ד ז"ל תמה אני מה בין שלא אוכל לשלא אוכלנה וכו': ואני אומר לו שקל סדורו בדבריו במאזני צדק לצדקו במאמרו היה דנו לכף זכות, אבל מחוייב אני להודיע כי ר"מ ז"ל לא לחנם פזר פסקותיו וסמך סמיכותיו אלא להשמיענו דבר וענין בכל ענין וענין, ואתה פקח עיניך וראה כי מתחלת פסקתו היה חבירו מסרהב בו לאכול אצלו שהקדים לזה הדין מדבר בעדו בלא סירוב חבירו ואח"כ חיבר וסידר דין המסרהב בו חבירו ונשבע עליו ועתה סידר תפיסת הלשונות בין בזה ובין בזה בקצרה ואמר שאם נשבע מעצמו שלא יאכל ככר זה או שהיה מסרהב בו חבירו לאכול ככר זה ונשבע שלא יאכל אותו דלשון אותו שייך במה שצמצם לו חבירו ובמה שצמצם הוא מעצמו לעצמו ודינו שוה וסמך לדין הזה שלא אוכלנה לאותו דשייכי תרוייהו בדקדוק הלשון על מי שמסרהבין בו לאכול אותו הככר ונשבע ואמר לא אוכל אותו או לא אוכלנה ופסק כי מלת זה בנשבע מעצמו ומלת אותו בחבירו מסרהב בו לאכול שיעור שניהם בכזית כר"ע פ' שבועות תניין (דף י"ט) אבל שלא אוכלנה דשייך במי שמסרהב בו חבירו שיאכל אותו ככר ונשבע שלא יאכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכדאיתא התם להדיא ובזה נתרצה קושייתו ועלו דברי ר"מ ז"ל על נכון:

ח[edit]

שבועה שלא אוכל היום עד שבועה שלא אוכל ככר וכו' עד שיאכל את כלה. כתב הראב"ד ז"ל תמה אני מה בין שלא אוכל לשלא אוכלנה וכו': ואני אומר לו שקל סדורו בדבריו במאזני צדק לצדקו במאמרו היה דנו לכף זכות, אבל מחוייב אני להודיע כי ר"מ ז"ל לא לחנם פזר פסקותיו וסמך סמיכותיו אלא להשמיענו דבר וענין בכל ענין וענין, ואתה פקח עיניך וראה כי מתחלת פסקתו היה חבירו מסרהב בו לאכול אצלו שהקדים לזה הדין מדבר בעדו בלא סירוב חבירו ואח"כ חיבר וסידר דין המסרהב בו חבירו ונשבע עליו ועתה סידר תפיסת הלשונות בין בזה ובין בזה בקצרה ואמר שאם נשבע מעצמו שלא יאכל ככר זה או שהיה מסרהב בו חבירו לאכול ככר זה ונשבע שלא יאכל אותו דלשון אותו שייך במה שצמצם לו חבירו ובמה שצמצם הוא מעצמו לעצמו ודינו שוה וסמך לדין הזה שלא אוכלנה לאותו דשייכי תרוייהו בדקדוק הלשון על מי שמסרהבין בו לאכול אותו הככר ונשבע ואמר לא אוכל אותו או לא אוכלנה ופסק כי מלת זה בנשבע מעצמו ומלת אותו בחבירו מסרהב בו לאכול שיעור שניהם בכזית כר"ע פ' שבועות תניין (דף י"ט) אבל שלא אוכלנה דשייך במי שמסרהב בו חבירו שיאכל אותו ככר ונשבע שלא יאכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכדאיתא התם להדיא ובזה נתרצה קושייתו ועלו דברי ר"מ ז"ל על נכון:

ט[edit]

שבועה שלא אוכל היום עד שבועה שלא אוכל ככר וכו' עד שיאכל את כלה. כתב הראב"ד ז"ל תמה אני מה בין שלא אוכל לשלא אוכלנה וכו': ואני אומר לו שקל סדורו בדבריו במאזני צדק לצדקו במאמרו היה דנו לכף זכות, אבל מחוייב אני להודיע כי ר"מ ז"ל לא לחנם פזר פסקותיו וסמך סמיכותיו אלא להשמיענו דבר וענין בכל ענין וענין, ואתה פקח עיניך וראה כי מתחלת פסקתו היה חבירו מסרהב בו לאכול אצלו שהקדים לזה הדין מדבר בעדו בלא סירוב חבירו ואח"כ חיבר וסידר דין המסרהב בו חבירו ונשבע עליו ועתה סידר תפיסת הלשונות בין בזה ובין בזה בקצרה ואמר שאם נשבע מעצמו שלא יאכל ככר זה או שהיה מסרהב בו חבירו לאכול ככר זה ונשבע שלא יאכל אותו דלשון אותו שייך במה שצמצם לו חבירו ובמה שצמצם הוא מעצמו לעצמו ודינו שוה וסמך לדין הזה שלא אוכלנה לאותו דשייכי תרוייהו בדקדוק הלשון על מי שמסרהבין בו לאכול אותו הככר ונשבע ואמר לא אוכל אותו או לא אוכלנה ופסק כי מלת זה בנשבע מעצמו ומלת אותו בחבירו מסרהב בו לאכול שיעור שניהם בכזית כר"ע פ' שבועות תניין (דף י"ט) אבל שלא אוכלנה דשייך במי שמסרהב בו חבירו שיאכל אותו ככר ונשבע שלא יאכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכדאיתא התם להדיא ובזה נתרצה קושייתו ועלו דברי ר"מ ז"ל על נכון:

שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' וכן אם אמר שלא אוכל היום עד שאין שבועה חלה על שבועה: כתב הראב"ד ז"ל וגם זה שבוש הוא וכו': ואני אומר לבי מהסס לומר שהוקשה לו דבר זה או מטעם איסור מוסיף או מסברת איסור כולל שרצה לדמותו שאילו היה כן היה רומזו בלשונו וגם היו עליו כמה תשובות אלא ודאי מדעת הסברא בא להקשות עליו, ויש לי לתרץ כי כשאמר שבועה שלא אוכל היום על אותו הככר היה אומר אלא שלקח לשון התלמוד פ' שבועות תניין (דף כ"ז) וכבר כתבתי בסמוך שתפס בשבועתו אפילו כזית וכולה לאותו יום במשמע והשתא כי אמר שלא אוכלנה על כולה קאמר וכמו שדקדקתי בסמוך לגבי סירהוב חבירו ומשם תבין לזה, ועוד כי לפי דברי הראב"ד ז"ל מי שנשבע סתם שלא יאכל או שלא יאכלנה יאסר לעולם וזה הדבר ראיתי גאונים וגדולים מסכימים מה שאינו כן אלא לאותו יום או אותה שעה שהנדר מוכיח עליה ואפילו המחמירים היו אומרים ל' יום דומיא דנזיר ולא הודו להם שאמרו שאני נזיר דגלי ביה קרא הא לא גלי בתר הוכחה אזלינן, וכן משמע בתוספתא דב"ק דתניא מי שנשבע או נדר שישא אשה או שיקנה בית או שיצא בשיירא אין מחייבין אותו לישא ולקנות ולא לצאת מיד עד שימצא דבר הגון לו ומעשה באשה שנדרה שכל מי שיתבע אותה תנשא לו וקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים לה ואמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא לכל מי שיתבע אותה מן ההגונים וכן כל כיוצא בזה עד כאן, וכ"כ הר"מ ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל וכ"ש שלא יאסר לעולם, ויש לי ראיה לזה פ' קורדיקוס (גיטין ע"ה) גמרא מתני' דה"ז גיטך ע"מ שתשמשי כו' דפליגי רבנן ורשב"ג ושקלינן וטרינן ואקשינן עלה בגמרא ואסקה רבא כאן בסתם כאן במפרש והדר רב אשי ואסקה ופליגי בין יום א' כו' ור"י אלפס הביא בהלכותיו שתי דעות יש מי שסובר כרבא ויש מי שסובר כרב אשי ומוכחא שם הסוגיא להדיא כי סתם אינו אלא יום אחד התבונן כי ר"מ ז"ל לא כתב דבריו אלא מן התלמוד אא"כ ביארו וכי זה הדבר דלה מבור עמוק פ' שבועות תניין גמרא מתני' דשבועות שלא אוכל ככר שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת וזו היא שבועת בטוי האמורה בתורה ואמרינן עלה בגמרא למה לי למתני שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה ומהדרינן הא קמ"ל טעמא דאמר שלא אוכל והדר שלא אוכלנה אבל אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל מיחייב תרתי כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנה כזית חייב שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה ע"כ. ואי ס"ד דבשלא אוכלנה מיחייב תרתי למה לי לאפוכה לפלוג וליתני בדידה טעמא בשלא אמר היום אבל אם אמר שלא אוכל ככר זו היום וחזר ואמר שלא אוכלנה מיחייב תרתי אלא ודאי דברי ר"מ ז"ל עיקר:

י[edit]

שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' וכן אם אמר שלא אוכל היום עד שאין שבועה חלה על שבועה: כתב הראב"ד ז"ל וגם זה שבוש הוא וכו': ואני אומר לבי מהסס לומר שהוקשה לו דבר זה או מטעם איסור מוסיף או מסברת איסור כולל שרצה לדמותו שאילו היה כן היה רומזו בלשונו וגם היו עליו כמה תשובות אלא ודאי מדעת הסברא בא להקשות עליו, ויש לי לתרץ כי כשאמר שבועה שלא אוכל היום על אותו הככר היה אומר אלא שלקח לשון התלמוד פ' שבועות תניין (דף כ"ז) וכבר כתבתי בסמוך שתפס בשבועתו אפילו כזית וכולה לאותו יום במשמע והשתא כי אמר שלא אוכלנה על כולה קאמר וכמו שדקדקתי בסמוך לגבי סירהוב חבירו ומשם תבין לזה, ועוד כי לפי דברי הראב"ד ז"ל מי שנשבע סתם שלא יאכל או שלא יאכלנה יאסר לעולם וזה הדבר ראיתי גאונים וגדולים מסכימים מה שאינו כן אלא לאותו יום או אותה שעה שהנדר מוכיח עליה ואפילו המחמירים היו אומרים ל' יום דומיא דנזיר ולא הודו להם שאמרו שאני נזיר דגלי ביה קרא הא לא גלי בתר הוכחה אזלינן, וכן משמע בתוספתא דב"ק דתניא מי שנשבע או נדר שישא אשה או שיקנה בית או שיצא בשיירא אין מחייבין אותו לישא ולקנות ולא לצאת מיד עד שימצא דבר הגון לו ומעשה באשה שנדרה שכל מי שיתבע אותה תנשא לו וקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים לה ואמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא לכל מי שיתבע אותה מן ההגונים וכן כל כיוצא בזה עד כאן, וכ"כ הר"מ ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל וכ"ש שלא יאסר לעולם, ויש לי ראיה לזה פ' קורדיקוס (גיטין ע"ה) גמרא מתני' דה"ז גיטך ע"מ שתשמשי כו' דפליגי רבנן ורשב"ג ושקלינן וטרינן ואקשינן עלה בגמרא ואסקה רבא כאן בסתם כאן במפרש והדר רב אשי ואסקה ופליגי בין יום א' כו' ור"י אלפס הביא בהלכותיו שתי דעות יש מי שסובר כרבא ויש מי שסובר כרב אשי ומוכחא שם הסוגיא להדיא כי סתם אינו אלא יום אחד התבונן כי ר"מ ז"ל לא כתב דבריו אלא מן התלמוד אא"כ ביארו וכי זה הדבר דלה מבור עמוק פ' שבועות תניין גמרא מתני' דשבועות שלא אוכל ככר שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת וזו היא שבועת בטוי האמורה בתורה ואמרינן עלה בגמרא למה לי למתני שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה ומהדרינן הא קמ"ל טעמא דאמר שלא אוכל והדר שלא אוכלנה אבל אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל מיחייב תרתי כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנה כזית חייב שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה ע"כ. ואי ס"ד דבשלא אוכלנה מיחייב תרתי למה לי לאפוכה לפלוג וליתני בדידה טעמא בשלא אמר היום אבל אם אמר שלא אוכל ככר זו היום וחזר ואמר שלא אוכלנה מיחייב תרתי אלא ודאי דברי ר"מ ז"ל עיקר:

אבל אם נשבע על הככר שלא יאכלנה וכו' עד וכן הנשבע שלא יאכל עשר עד ותשע: כתב הראב"ד ז"ל בספרים שלנו אמר וכו': ואני אומר גם בספרו של ר"מ ז"ל ושלנו בכל ספרד וספרי רבותינו בעלי התוס' ובכל הנוסחאות שבדקתי בזמני כך היא פ' שבועות תניין (דף כ"ט) סוף גמ' מתני' דשבועה שלא אוכל ככר זו גם בחבור ר"מ ז"ל כך מצאתיו, אמנם בספר החבור שהגיע ליד הראב"ד ז"ל ט"ס היה:

יא[edit]

אבל אם נשבע על הככר שלא יאכלנה וכו' עד וכן הנשבע שלא יאכל עשר עד ותשע: כתב הראב"ד ז"ל בספרים שלנו אמר וכו': ואני אומר גם בספרו של ר"מ ז"ל ושלנו בכל ספרד וספרי רבותינו בעלי התוס' ובכל הנוסחאות שבדקתי בזמני כך היא פ' שבועות תניין (דף כ"ט) סוף גמ' מתני' דשבועה שלא אוכל ככר זו גם בחבור ר"מ ז"ל כך מצאתיו, אמנם בספר החבור שהגיע ליד הראב"ד ז"ל ט"ס היה:

יב[edit]

אבל אם נשבע על הככר שלא יאכלנה וכו' עד וכן הנשבע שלא יאכל עשר עד ותשע: כתב הראב"ד ז"ל בספרים שלנו אמר וכו': ואני אומר גם בספרו של ר"מ ז"ל ושלנו בכל ספרד וספרי רבותינו בעלי התוס' ובכל הנוסחאות שבדקתי בזמני כך היא פ' שבועות תניין (דף כ"ט) סוף גמ' מתני' דשבועה שלא אוכל ככר זו גם בחבור ר"מ ז"ל כך מצאתיו, אמנם בספר החבור שהגיע ליד הראב"ד ז"ל ט"ס היה:

יג[edit]

אבל אם נשבע על הככר שלא יאכלנה וכו' עד וכן הנשבע שלא יאכל עשר עד ותשע: כתב הראב"ד ז"ל בספרים שלנו אמר וכו': ואני אומר גם בספרו של ר"מ ז"ל ושלנו בכל ספרד וספרי רבותינו בעלי התוס' ובכל הנוסחאות שבדקתי בזמני כך היא פ' שבועות תניין (דף כ"ט) סוף גמ' מתני' דשבועה שלא אוכל ככר זו גם בחבור ר"מ ז"ל כך מצאתיו, אמנם בספר החבור שהגיע ליד הראב"ד ז"ל ט"ס היה:

יד[edit]

אבל אם נשבע על הככר שלא יאכלנה וכו' עד וכן הנשבע שלא יאכל עשר עד ותשע: כתב הראב"ד ז"ל בספרים שלנו אמר וכו': ואני אומר גם בספרו של ר"מ ז"ל ושלנו בכל ספרד וספרי רבותינו בעלי התוס' ובכל הנוסחאות שבדקתי בזמני כך היא פ' שבועות תניין (דף כ"ט) סוף גמ' מתני' דשבועה שלא אוכל ככר זו גם בחבור ר"מ ז"ל כך מצאתיו, אמנם בספר החבור שהגיע ליד הראב"ד ז"ל ט"ס היה:

טו[edit]

אבל אם נשבע על הככר שלא יאכלנה וכו' עד וכן הנשבע שלא יאכל עשר עד ותשע: כתב הראב"ד ז"ל בספרים שלנו אמר וכו': ואני אומר גם בספרו של ר"מ ז"ל ושלנו בכל ספרד וספרי רבותינו בעלי התוס' ובכל הנוסחאות שבדקתי בזמני כך היא פ' שבועות תניין (דף כ"ט) סוף גמ' מתני' דשבועה שלא אוכל ככר זו גם בחבור ר"מ ז"ל כך מצאתיו, אמנם בספר החבור שהגיע ליד הראב"ד ז"ל ט"ס היה:

טז[edit]

שבועה שלא אוכל ככר זו הגדולה עד במזיד חייב: כתב הראב"ד ז"ל בנוסחא שלנו פטור עכ"ל: ואני אומר מחלוקת ישנה היא זו בספרים המדוייקים הראשונים והאחרונים בין רש"י ורבותינו בעלי התוס' ז"ל פרק שבועות תניין וכן מצאנו שנתקן:

יז[edit]

אכל את הקטנה כו' עד וכן אם תלאן זו בזו כו' עד בזדון חייב: כתב הראב"ד ז"ל בנוסחא שלנו דילן פטור עכ"ל: ואני אומר גם זו מחלוקת ישנה בין הספרים ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פרק שבועות תניין גמ' מתני' דשבועה שלא אוכל ככר זו כו':

יח[edit]

אכל את הקטנה כו' עד וכן אם תלאן זו בזו כו' עד בזדון חייב: כתב הראב"ד ז"ל בנוסחא שלנו דילן פטור עכ"ל: ואני אומר גם זו מחלוקת ישנה בין הספרים ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פרק שבועות תניין גמ' מתני' דשבועה שלא אוכל ככר זו כו':

יט[edit]

הראשונה בזדון כו' עד משעת שבועה. פ' שבועות תניין:
כתב הראב"ד ז"ל כללו של דבר וכו': ואני אומר אין לי עסק בכלל הזה ולא בפירושים הואיל ואין בו השגה על ר"מ ז"ל:

כ[edit]

הראשונה בזדון כו' עד משעת שבועה. פ' שבועות תניין:
כתב הראב"ד ז"ל כללו של דבר וכו': ואני אומר אין לי עסק בכלל הזה ולא בפירושים הואיל ואין בו השגה על ר"מ ז"ל:

כא[edit]

הראשונה בזדון כו' עד משעת שבועה. פ' שבועות תניין:
כתב הראב"ד ז"ל כללו של דבר וכו': ואני אומר אין לי עסק בכלל הזה ולא בפירושים הואיל ואין בו השגה על ר"מ ז"ל:

כב[edit]

מי שאמר לחבירו שבועה עד סוף הפרק. מס' נדרים פ' ואלו מותרין (דף י"ז:)  :


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.