מגדל עוז/קריאת שמע/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ קריאת שמע ג

א

הקורא את שמע כו' עד קודם שיקרא. פרק מי שמתו (דף כ"ב) :

הגיע זמן קריאתה כו' עד וקורא. פ' היה קורא (דף טו) :

אין קורין לא בבית המרחץ כו' עד צואה. פרק קמא דשבת (דף י) :

ולא בבית הקברות כו' עד לקרות. פרק מי שמתו (דף כו) ופרק משוח מלחמה (דף מג) :

וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא:

כתב הראב"ד ז"ל אם אמר על מי שקרא בצד המת שיחזור ויקרא לא אמר כלום עכ"ל:

ואני

אומר מאחר שאין אחד מהם מברר דעתו וראייתו במה אכריע אבל אני רואה מימרא דרב דימי אמר רבי יוחנן בשם רבי יהושע ב"ל מת תופס ד' אמות פרק משוח מלחמה ותאני לה גבי הלכתא פסיקתא וסתם קאמר תופס דומיא דבית הכסא ולשון תופס לגמרי משמע דאם קרא חוזר וקורא ואי משום דמשמע ריש פרק מי שמתו

(דף כו)

דטעמא משום לועג לרש הא גברא ואתרא חזו מכל מקום צריך לברר מי שרוצה להפטר כד"ן:

ב

הקורא את שמע כו' עד קודם שיקרא. פרק מי שמתו (דף כ"ב) :

הגיע זמן קריאתה כו' עד וקורא. פ' היה קורא (דף טו) :

אין קורין לא בבית המרחץ כו' עד צואה. פרק קמא דשבת (דף י) :

ולא בבית הקברות כו' עד לקרות. פרק מי שמתו (דף כו) ופרק משוח מלחמה (דף מג) :

וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא:

כתב הראב"ד ז"ל אם אמר על מי שקרא בצד המת שיחזור ויקרא לא אמר כלום עכ"ל:

ואני

אומר מאחר שאין אחד מהם מברר דעתו וראייתו במה אכריע אבל אני רואה מימרא דרב דימי אמר רבי יוחנן בשם רבי יהושע ב"ל מת תופס ד' אמות פרק משוח מלחמה ותאני לה גבי הלכתא פסיקתא וסתם קאמר תופס דומיא דבית הכסא ולשון תופס לגמרי משמע דאם קרא חוזר וקורא ואי משום דמשמע ריש פרק מי שמתו

(דף כו)

דטעמא משום לועג לרש הא גברא ואתרא חזו מכל מקום צריך לברר מי שרוצה להפטר כד"ן:

ג

בית הכסא חדש שהיכן ועדיין לא נשתמש בו מותר לקרות ק"ש כנגדו אבל לא בתוכו. פרק מי שמתו ופ"א דשבת (דף י) :
כתב הראב"ד ז"ל הרב כתב וכו' הילכך ספיקא לקולא עכ"ל: ואני אומר דהאי בעיא דרבינא היא בסוף פרק מי שמתו ויש שגורס רב פפא לרבינא ואקשינן מינה למרחץ ופרקינן התם להתפלל בו הכא כנגדו ומייתינן לה נמי פרק קמא דשבת בשמעתא דמרחץ לאקשויי מינה לרב אדא בר אהבה דשרי במרחץ חדש ואמרינן מאי לאו ה"ה למרחץ וקשיא ליה ומתרץ שאני בית הכסא דנפיש זוהמיה ומעתה הגע עצמך אם הרב ז"ל כיון להקל בהאי תיקו דרבינא א"כ נמצאת אומר ק"ו הדברים אם להתפלל בתוכו מותר כנגדו לכ"ש ואם כן מאי נפיש זוהמיה ממרחץ דקא משני פ"ק דשבת ומה איכא לפלוגי בינייהו בשינוייא דפרק מי שמתו אלא ודאי לחומרא רצה לפשוט ר"י אלפס ז"ל כשאר תיקו דאיסורא לחומרא ולא הוצרך לפרש דאטו כי רוכלא ליכתוב וליזיל ודי לכל משכיל מה שכתב בצואה דבוקה ובשיטתו הלך תלמידו ר"מ ז"ל וכד"ן. ושוב מצאתי לר"מ ז"ל ולר' יונה ז"ל שפסקו כן סוף פרק מי שמתו ושם הביאו גם כן הרב ז"ל:

מרחץ חדש מותר לקרות בתוכו. סוף פ' מי שמתו ופ"ק דשבת:

היו שני בתים כו' עד ואין קורין בהן. פ"ק דנדרים (דף ז) :

חצר המרחץ כו' עד ומי רגלים אסור. פ"ק דשבת (דף י) :

ד

בית הכסא חדש שהיכן ועדיין לא נשתמש בו מותר לקרות ק"ש כנגדו אבל לא בתוכו. פרק מי שמתו ופ"א דשבת (דף י) :
כתב הראב"ד ז"ל הרב כתב וכו' הילכך ספיקא לקולא עכ"ל: ואני אומר דהאי בעיא דרבינא היא בסוף פרק מי שמתו ויש שגורס רב פפא לרבינא ואקשינן מינה למרחץ ופרקינן התם להתפלל בו הכא כנגדו ומייתינן לה נמי פרק קמא דשבת בשמעתא דמרחץ לאקשויי מינה לרב אדא בר אהבה דשרי במרחץ חדש ואמרינן מאי לאו ה"ה למרחץ וקשיא ליה ומתרץ שאני בית הכסא דנפיש זוהמיה ומעתה הגע עצמך אם הרב ז"ל כיון להקל בהאי תיקו דרבינא א"כ נמצאת אומר ק"ו הדברים אם להתפלל בתוכו מותר כנגדו לכ"ש ואם כן מאי נפיש זוהמיה ממרחץ דקא משני פ"ק דשבת ומה איכא לפלוגי בינייהו בשינוייא דפרק מי שמתו אלא ודאי לחומרא רצה לפשוט ר"י אלפס ז"ל כשאר תיקו דאיסורא לחומרא ולא הוצרך לפרש דאטו כי רוכלא ליכתוב וליזיל ודי לכל משכיל מה שכתב בצואה דבוקה ובשיטתו הלך תלמידו ר"מ ז"ל וכד"ן. ושוב מצאתי לר"מ ז"ל ולר' יונה ז"ל שפסקו כן סוף פרק מי שמתו ושם הביאו גם כן הרב ז"ל:

מרחץ חדש מותר לקרות בתוכו. סוף פ' מי שמתו ופ"ק דשבת:

היו שני בתים כו' עד ואין קורין בהן. פ"ק דנדרים (דף ז) :

חצר המרחץ כו' עד ומי רגלים אסור. פ"ק דשבת (דף י) :

ה

דברים של חול כו' עד וכן הכנויין כגון רחום וחנון נאמן וכיוצא בהן מותר לאמרן בבית הכסא. פ"ק דשבת (דף ז) :
כתב הראב"ד ז"ל לא מצאנו שם רחום כי אם על הבורא ואסור לאמרו בבית הכסא עכ"ל. ואני אומר נראה מתוך לשונו שהוא עושה רחום כמו שלום ואם כן מאי האי דקא משנינן פ"ק דשבת בשמעתין דמרחץ כי אקשיה לרב המנונא מהאל הנאמן התם שם גופיה לא איקרי נאמן האל הנאמן כתיב ומתרגמינן אלהא מהימנא דמשמע להדיא דבעינן דליקרי השם בההוא לישנא והכא נמי נימא אל רחום כתיב ומתרגמינן אלהא רחמנא וכן פר"ח ז"ל מותר לומר נאמן לפי שאינו שם עכ"ל. אלמא בעינן שם. ומאי דשרי רב חמא לומר הימנותא לאו דוקא אלא ה"ה לכל הכנויין וחד מינייהו נקט וכן דעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל כד"ן:

אבל השמות המיוחדין אומר עד ובבית המרחץ ישן. פרק קמא דשבת:

ואם נזדמן להפריש מן דבר האסור כו' עד ובעניני קדש. שבת (דף מ) :

ו

צואת אדם וצואת כלבים כו' עד קורין כנגדן. פרק מי שמתו (דף כה) :
כתב הראב"ד ז"ל זה הרב וכו' וכן צואת התרנגולין האדומה עכ"ל. ואני אומר כי ענין הצואה האדומה של תרנגולין כבר כללה בלשון שכתב וכל צואה שריחה רע כגון אלו אסור כו' ולשון הירושלמי בזה אינו אלא כמפרש הבבלי ושמא הוא מודה שאסור וכן דעת מקצת רבותינו בעלי התוספות אמנם במי רגלים של חמור כשבא מן הדרך יפה עשה שלא סמך על הירושלמי כי הבבלי לא חלק במי רגלים של בהמה בין חמור לשאר בהמות בין בא מן הדרך ליושב בבית ונמצא הירושלמי חולק על הבבלי וסמך על הבבלי שהוא אחרון ועוד דכל בבלאה בתר בני בבל גריר כד"ן:

קטן שאינו יכול לאכול כזית כו' עד ממי רגליו. סוף פרק לולב הגזול (דף מב) :

ז

היתה צואה יבשה כו' עד בתוך ארבע אמות. הכל פרק מי שמתו (דף כה) :

ח

היתה צואה יבשה כו' עד בתוך ארבע אמות. הכל פרק מי שמתו (דף כה) :

ט

היתה צואה יבשה כו' עד בתוך ארבע אמות. הכל פרק מי שמתו (דף כה) :

י

היתה צואה יבשה כו' עד בתוך ארבע אמות. הכל פרק מי שמתו (דף כה) :

יא

היתה צואה בגומא כו' עד נוגע בה. פרק מי שמתו:
כתב הראב"ד ז"ל דומה שהוא מפרש וכו' ועלתה בתיקו ולחומרא ע"כ. ואני אומר אם כן לשון הבעיא דבוקה בסנדלו מהו היה לו לומר יכולה להדבק בסנדלו מהו או דבקה או עולה אלא דבוקה משמע שנוגעת בסנדלו ודבוקה בו בשעת קריאה מפני כובדו על הגומא כמו ורות דבקה בה לא ידבק בידך ולדבקה בו ובו תדבקון וכה תדבקין עם נערותי והרבה כיוצא בזה שאין המשמעות לידבק ממש שבעלות זה יעלה זה עמו לכן נמצא פירוש רמז"ל נכון ויציב וכד"ן:

היתה כנגדו עד רוק עבה עד שתתכסה וקורא. פרק מי שמתו (דף כ"ה):
כתב הראב"ד ז"ל בירושלמי דוקא לאלתר שהרוק עומד בעביו אבל לאחר שעה שהרוק נימוק הצואה מתגלה עכ"ל. ואני אומר גם זה הירושלמי פירוש הוא אצלי ועליו סמך ר"מ ז"ל שדקדק בלשונו עד שתתכסה דאלמא בכסויא תליא מילתא:

היתה טיפת צואה על בשרו כו' עד ריח רע. פרק מי שמתו ופרק אמר להם הממונה (דף ל') גמרא מתניתין דזה הכלל:

אבל אם היתה במקומה עד מטונפות. פ' אמר להם הממונה (דף ל') גמרא מתניתין דזה הכלל:

יב

ריח רע שיש לו עיקר וכו' עד מרחיק עד מקום שפסק הריח וקורא. פרק מי שמתו (דף כ"ה) :
כתב הראב"ד ז"ל אינו כן וכו' והכי כתב רבינו האי גאון ז"ל בעיקר עכ"ל. ואני אומר כי גם הר"מ ז"ל כן הוא מפרשה ולא רחוקה ממנו תשובת הגאון ז"ל וגם רש"י ורבותינו בעלי התוס' כן פירשוה אבל ר"מ ז"ל רוח אחרת עמו וגורס עד מקום שיכלה הריח כדרב חסדא דתניא כוותיה וכן מצאתי גרסא ספרדית בדרב הונא דאיחלף ליה בדרב חסדא לפי דעתי וטעה הסופר ור"מ ז"ל ידע הספר הישר והסכים על הנכון:

ושאין לה עיקר עד מותר לקרות. פרק מי שמתו:

יג

ריח רע שיש לו עיקר וכו' עד מרחיק עד מקום שפסק הריח וקורא. פרק מי שמתו (דף כ"ה) :
כתב הראב"ד ז"ל אינו כן וכו' והכי כתב רבינו האי גאון ז"ל בעיקר עכ"ל. ואני אומר כי גם הר"מ ז"ל כן הוא מפרשה ולא רחוקה ממנו תשובת הגאון ז"ל וגם רש"י ורבותינו בעלי התוס' כן פירשוה אבל ר"מ ז"ל רוח אחרת עמו וגורס עד מקום שיכלה הריח כדרב חסדא דתניא כוותיה וכן מצאתי גרסא ספרדית בדרב הונא דאיחלף ליה בדרב חסדא לפי דעתי וטעה הסופר ור"מ ז"ל ידע הספר הישר והסכים על הנכון:

ושאין לה עיקר עד מותר לקרות. פרק מי שמתו:

יד

ריח רע שיש לו עיקר וכו' עד מרחיק עד מקום שפסק הריח וקורא. פרק מי שמתו (דף כ"ה) :
כתב הראב"ד ז"ל אינו כן וכו' והכי כתב רבינו האי גאון ז"ל בעיקר עכ"ל. ואני אומר כי גם הר"מ ז"ל כן הוא מפרשה ולא רחוקה ממנו תשובת הגאון ז"ל וגם רש"י ורבותינו בעלי התוס' כן פירשוה אבל ר"מ ז"ל רוח אחרת עמו וגורס עד מקום שיכלה הריח כדרב חסדא דתניא כוותיה וכן מצאתי גרסא ספרדית בדרב הונא דאיחלף ליה בדרב חסדא לפי דעתי וטעה הסופר ור"מ ז"ל ידע הספר הישר והסכים על הנכון:

ושאין לה עיקר עד מותר לקרות. פרק מי שמתו:

טו

ריח רע שיש לו עיקר וכו' עד מרחיק עד מקום שפסק הריח וקורא. פרק מי שמתו (דף כ"ה) :
כתב הראב"ד ז"ל אינו כן וכו' והכי כתב רבינו האי גאון ז"ל בעיקר עכ"ל. ואני אומר כי גם הר"מ ז"ל כן הוא מפרשה ולא רחוקה ממנו תשובת הגאון ז"ל וגם רש"י ורבותינו בעלי התוס' כן פירשוה אבל ר"מ ז"ל רוח אחרת עמו וגורס עד מקום שיכלה הריח כדרב חסדא דתניא כוותיה וכן מצאתי גרסא ספרדית בדרב הונא דאיחלף ליה בדרב חסדא לפי דעתי וטעה הסופר ור"מ ז"ל ידע הספר הישר והסכים על הנכון:

ושאין לה עיקר עד מותר לקרות. פרק מי שמתו:

טז

כשם שאסור וכו' עד אפי' כותי וכו'. פ' מי שמתו ופ' השואל (דף ק"ו) :

ואפי' אשתו וכו' עד סוף הפרק. פ' מי שמתו (דף כ"ה) :

יז

כשם שאסור וכו' עד אפי' כותי וכו'. פ' מי שמתו ופ' השואל (דף ק"ו) :

ואפי' אשתו וכו' עד סוף הפרק. פ' מי שמתו (דף כ"ה) :

יח

כשם שאסור וכו' עד אפי' כותי וכו'. פ' מי שמתו ופ' השואל (דף ק"ו) :

ואפי' אשתו וכו' עד סוף הפרק. פ' מי שמתו (דף כ"ה) :

יט

כשם שאסור וכו' עד אפי' כותי וכו'. פ' מי שמתו ופ' השואל (דף ק"ו) :

ואפי' אשתו וכו' עד סוף הפרק. פ' מי שמתו (דף כ"ה) :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.