מגדל עוז/סנהדרין/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ סנהדרין יט

א

כל לא תעשה שבתורה כו'. רוב אלו הלאוין מפורשין בפרטן במכות פרק אלו הן הלוקין ובמסכת ברכות פרק קמא ומכל מקום קבצם כעמיר גורנה בכאן אבל כל אחד מפורש במקומו והזכיר מקצתם:

ב

יא) זר ששמש במקדש. בזבחים פ"ב:

ג

וכן נביא שכבש וכו'. בסנהדרין פרק הנחנקין:

ד

קנז) ממזר שנשא בת ישראל ובעלה: כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי נשואין מה צורך וכו': ואני אומר תמה אני אם דבר זה יצא מפי הראב"ד ז"ל לעולם מכמה טעמי. חדא דהא דקא מקשו מינה היא בכתובות ריש פרק אלו נערות וקא מותיב לה מינה אפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דר' יוחנן ס"ל אע"ג דאילו אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור וגרסינן עלה ואזדו לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר ר' יוחנן אמר חייב ורשב"ל אמר פטור ר' יוחנן אמר חייב דהא לא אתרו ביה ורשב"ל אמר פטור כיון דאילו אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאמרינן אמר ליה רב פפא לאביי ולרבא דאמר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם מתניתין כמאן מוקי לה אי כר' מאיר קשיא בתו ואי כר' נחוניא בן הקנה קשיא אחותו אי כר' יצחק קשיא ממזרת ע"כ ועלה על דעת הכותב להשוות ממזר הבא על בת ישראל לישראל הבא על הממזרת ולא השגיח אפילו לדעתו עם גמר הסוגיא הדבוקה בה דגמרה ואזלא הניחא אי סבר לה כר' יוחנן הוא מתרץ לה כר' יוחנן אלא אי סבר לה כריש לקיש היכי מתרץ לה ופריק על כרחך כר' יוחנן ס"ל ע"כ והכי קיימא לן כר' יוחנן לגבי ריש לקיש כדאסיקנא בכוליה תלמודא בר מתלת סוף פ' החולץ וגם ר"מ ז"ל כך פסק פ"א דהלכות נערה בתולה. ועוד דכי דייקת בה בגופא מה ענין חייבי מלקיות שוגגין דליכא התראה לגבי מזידין. ועוד אנן כי אתינן בכוליה פלוגתא לא אתינן למילף מלקות אלא תשלומין אי לא אתרו ביה דהוי שוגג הא אי אתרו ביה מיפטר. ועוד בר מכל דין לגבי קושטא דדינא מה ענין הבא על הממזרת דהוי אונס או מפתה שהוא זנות מפורסם שחידשה בו תורה דיניו כזנות גמור לענין ממזר הבא על בת ישראל דבעינן דרך חתנות כדמשמע ריש גמרת אלו נערות שמחלק התלמוד בין ראויה לקיימה לאינה ראויה לקיימה. ועוד דעיקר הא שמעתא בקושטא היא שנויה ביבמות פרק הערל גבי פצוע דכא כו' עד ואינן אסורין אלא מלבא בקהל ה' שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' וכולהי סוגיין התם משום חתנות איירי וקא מייתי עלה להדיא דנגמור משלמה דכתיב ביה ויתחתן שלמה את פרעה וזה פשוט ומפורש שם ומשם כתב ר"מ ז"ל וכן פירש בספר המצות במצות לא תעשה דממזר ופצוע דכה. ועוד דהא ריש פרק אלו נערות אמרינן להדיא בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר אלא ודאי לא יצא מפיו. שוב מצאתי ששאלוהו חכמי לוניל ז"ל והשיב להם וז"ל נמצא כתוב בספר הזה ובשאר הספרים שאין הבא על חייבי לאוין לוקה אלא אם כן קדש ויגענו הרבה ולא מצאנו מניין לך וכן מצאנו קושיא גדולה בריש פרק אלו נערות שיש להם קנס כו' דמקשי אי ר"מ קשיא בתו אי רבי נחוניא בן הקנה קשיא אחותו אי ר' יצחק קשיא ממזרת הא קיימא לן אין אדם לוקה ומשלם ולפי דברי הספר לא שייך מלקות כלל יורנו רבינו:
כתב זאת השאלה והקושיא ודאי ראוי לעיין בה הרבה וחכמים גדולים ככם הם שקשה להם דבר זה ובשעה שכתבתי הספר עמדתי בדבר זה כמה ימים והנוסחא הראשונה הילדה שחברתיה תחלה שמקצתה מלבי דלא העתקתיה היא כתובה כפי הנראה מהלכה זו אליבא דר' יצחק וכל ביאור דהאי משנה דפרק אלו נערות שכל הבועל בחייבי לאוין בהתראה לוקה ובעת שהעתקתי ודקדקתי כל שמועה ושמועה על פירושה מן הספרים לא סמכתי על קושיא זו ואמרתי לא נניח תלמוד ערוך שבידינו ונפסוק הלכה ממשא ומתן של גמרא שהרי עולא ור"י וריש לקיש וכמה אמוראי אליבא דידהו נשאו ונתנו בהאי משנה וגם חכמי משנה חולקין הרבה בדבר זה ויש לומר שר' יצחק חולק בדבר זה וסבירא ליה שכל בועל חייבי לאוין בהתראה לוקה כאביי ואינו הלכה ויש לומר שר' יצחק סבירא ליה בסברא דממזרת כסברא דעולא באחותו שהרי אמר עולא שהמלקות דאחותו בבוגרת לא בנערה כך ר' יצחק אפשר דהכי סבירא ליה בממזרת לפי שאין אתה יכול לחלוק בחייבי לאוין עד שתאמר זאת האשה בבעילה בלבד תלקה עליה וזאת בקדושין ובעילה אלא באלמנה לכהן גדול בלבד כמו שנתפרש שם בסוף קדושין וזהו התלמוד הערוך שם אמר אביי קידש לוקה משום לא יקח בעל לוקה משום לא יחלל ורבא אמר בעל לוקה לא בעל אינו לוקה מה טעם קאמר מאי טעמא לא יקח משום לא יחלל ומודה אביי במחזיר גרושתו שאם קידש ולא בעל שאינו לוקה להיות לו לאשה אמר רחמנא והא ליכא ומודה רבא בכהן גדול באלמנה שאם בעל ולא קידש שלוקה לא יחלל זרעו אמר רחמנא והרי חלל ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה זה נוסח התלמוד ומדקאמר ומודה אביי ומודה רבא שניהם מודים ש"מ שבכל חייבי לאוין פליגי ולא באיסורי כהונה בלבד דאביי סבר שכל הבועל אחת מחייבי לאוין לוקה חוץ ממחזיר גרושתו שאינו לוקה עליה עד שיקדש ויבעול ורבא סבר שכל הבועל אחת מחייבי לאוין אינו לוקה מאותו השם עד שיבעול אחר קדושין כמחזיר גרושתו חוץ מאלמנה לכ"ג שאם בעל לוקה אע"פ שלא קידש והדבר ידוע שאביי ורבא הלכה כרבא בר מהנהו הילכך אי בעינא לאוקמה לההיא דר' יצחק אליבא דהילכתא שר' יצחק אומר בממזרת כמו שאמר עולא באחותו ואם תרצה תאמר שכך סבירא ליה לר' יצחק שכל הבועל חייבי לאוין בלא קדושין לוקה כאביי ועל כ"פ לאו מדברי משא ומתן נפסוק הלכה כמו שביארנו ויראה לי שאין בדברים אלו ספק עכ"ל. אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי והנחתי ידי על בני מעי ואמרתי שישו בני מעי שישו אם ספקות שלכם כך ודאות על אחת כמה וכמה ואע"פ שהר"ם הלוי ז"ל מטוליטולה השיב גם על זה כבר השיבו הר"ר יונתן הכהן וחכמי לוניל ז"ל כמ"ש במחברת מחלוקותם:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.