מגדל עוז/נזקי ממון/יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ נזקי ממון יג

א

כלים שנפלו לבור כו' עד או נטנפו פטור. פ' המניח את הכד (דף כ"ח) ומייתי לה פ"ק:

ב

כלים שנפלו לבור כו' עד או נטנפו פטור. פ' המניח את הכד (דף כ"ח) ומייתי לה פ"ק:

ג

כלים שנפלו לבור כו' עד או נטנפו פטור. פ' המניח את הכד (דף כ"ח) ומייתי לה פ"ק:

ד

הכניס שורו לחצר בעה"ב כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פ' המניח את הכד (דף כ"ז) פרק הגוזל עצים:

ה

הכניס שורו לחצר בעה"ב כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פ' המניח את הכד (דף כ"ז) פרק הגוזל עצים:

ו

הכניס שורו לחצר בעה"ב כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פ' המניח את הכד (דף כ"ז) פרק הגוזל עצים:

ז

נשברה כדו ברה"ר עד בין לא הפקיר כמו שביארנו. פרק המניח את הכד (דף כ"ח) ופ' הכונס (דף נ"ז) ופ' הגוזל עצים (דף צ"ט) והביאור למעלה בסמוך תוך זה הפרק:

ח

שני קדרין כו' עד כמו שביארנו. הכל פ' המניח את הכד וכן ביאר ר"י אלפס ז"ל והביאור למעלה תוך זה הפרק:

ט

שני קדרין כו' עד כמו שביארנו. הכל פ' המניח את הכד וכן ביאר ר"י אלפס ז"ל והביאור למעלה תוך זה הפרק:

י

הקדרין והזגגים וכו' עד כולם פטורין: כתב הראב"ד זהו תימה שהוא כתב כל הסוגיא כדעת ר' יהודה דאמר נתקל אנוס הוא וכו': ואני אומר בואו ונחזיק טובה לר"י אלפס ז"ל שאלמלא הוא עשאו טועה חס ושלום ור"מ ז"ל לא כן ידמה אלא דע לך כי המחלוקת ישנה מימי קדם קדמתה נחלקו בגירסת רבותינו הראשונים על פי הספרים הישנים והוא בחבורו הלך לאשורו ופסק למעלה כפשטא דמתני' פ' המניח את הכד דתנן שני קדרין וכו' ובכאן פסק כברייתא דגמ' דהקדרין והזגגין וכו' וכדמוקי לה בגמרא בשהיה להן לעמוד וכדאמר רבא בגמרא ראשון חייב בנזקי שני וכו' וכדמסיק למלתיה כי מקשי אי נתקל לאו פושע הוא אפי' ראשון נמי ליפטר ומסיק ראשון ודאי פושע הוא שני אגופו מיחייב דהיה לו לעמוד ולא עמד אממונא פטור דא"ל האי בירא לאו אנא כריתיה ומאי דפריך תלמודא סוף מלתיה לא מצינו בור שחייב בו את הכלים האי פסקא לעיל וזו הגירסא היא המיושרת בעיניו ומקובלת לו מרבותיו והיא גירסא ספרדית ולפי שר"י אלפס ז"ל האריך בו ביאורו לא הארכתי אני להדיא בלשון הגמרא:

יא

נפל הראשון והיה מוטל כו' עד ואם נטנפו כליו פטור כמו שביארנו. ההלכה פ' המניח את הכד (דף ל"א) והביאור למעלה תוך זה הפרק:

נבלעו המים בארץ וכו': כתב הראב"ד זהו שנעשית טיט וכו': ואני אומר זחלתי ואירא מהורות שזה הלשון יצא מפי הראב"ד ז"ל שהרי עיקר זה הפסק פ' המניח (דף ל') דתנן השופך את המים ברה"ר והוזק בהן אחד חייב בנזקין ע"כ. והוא שפסק ר"מ ז"ל בסמוך אות באות ואמרינן עלה בגמרא אמר רב לא שנו אלא שנטנפו כליו במים והוא ג"כ בכלל הפסק הראשון שכתב בלשון המשנה אבל הוא עצמו פטור קרקע עולם הזיקתו א"ל רב הונא [לרב] לא יהא [אלא] כרפשו ואהדר ליה מי סברת דלא תמו מיא לא דתמו מיא ותרתי למה לי חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים דתניא כל אלו ויס"ג מסתברא דתמו מיא דאי לא תמו מיא תרתי למה לי ומהדר חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים דתניא כל אלו שאמרו פותקים ביבותיהן כו' ע"כ ואם כמ"ש בשם הראב"ד ז"ל שהיתה גירסתו ז"ל ופירושו למה כתב נבלע והוחלק היה לו להזכיר בדבריו לשון טיט ועוד דפירוש אותה גירסא כך הוא לכל משכיל כי רבה השיב לרב הונא מי סברת דמיירי בלא תמו מיא דמדמי ליה לרפשו דהיינו טיט שעדיין המים בעין לא דתמו מיא ונבלעו ולא נשאר בו רק גרמת החלוקה ולפיכך הוזק בו גופו בלבד ואם היה בו טיט היו מטנפים בו כליו ג"כ ובר מן כל דין למה לא חילק בדין הזה בין ימות החמה לימות הגשמים כמו כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין דמתני' בימות החמה כו' שכתב בסמוך אלא ודאי גירסת רש"י היה גורס ולפיכך חילקה ופסקה בלשון הזה ובסדר הזה וזה פשוט:

יב

נפל הראשון והיה מוטל כו' עד ואם נטנפו כליו פטור כמו שביארנו. ההלכה פ' המניח את הכד (דף ל"א) והביאור למעלה תוך זה הפרק:

נבלעו המים בארץ וכו': כתב הראב"ד זהו שנעשית טיט וכו': ואני אומר זחלתי ואירא מהורות שזה הלשון יצא מפי הראב"ד ז"ל שהרי עיקר זה הפסק פ' המניח (דף ל') דתנן השופך את המים ברה"ר והוזק בהן אחד חייב בנזקין ע"כ. והוא שפסק ר"מ ז"ל בסמוך אות באות ואמרינן עלה בגמרא אמר רב לא שנו אלא שנטנפו כליו במים והוא ג"כ בכלל הפסק הראשון שכתב בלשון המשנה אבל הוא עצמו פטור קרקע עולם הזיקתו א"ל רב הונא [לרב] לא יהא [אלא] כרפשו ואהדר ליה מי סברת דלא תמו מיא לא דתמו מיא ותרתי למה לי חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים דתניא כל אלו ויס"ג מסתברא דתמו מיא דאי לא תמו מיא תרתי למה לי ומהדר חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים דתניא כל אלו שאמרו פותקים ביבותיהן כו' ע"כ ואם כמ"ש בשם הראב"ד ז"ל שהיתה גירסתו ז"ל ופירושו למה כתב נבלע והוחלק היה לו להזכיר בדבריו לשון טיט ועוד דפירוש אותה גירסא כך הוא לכל משכיל כי רבה השיב לרב הונא מי סברת דמיירי בלא תמו מיא דמדמי ליה לרפשו דהיינו טיט שעדיין המים בעין לא דתמו מיא ונבלעו ולא נשאר בו רק גרמת החלוקה ולפיכך הוזק בו גופו בלבד ואם היה בו טיט היו מטנפים בו כליו ג"כ ובר מן כל דין למה לא חילק בדין הזה בין ימות החמה לימות הגשמים כמו כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין דמתני' בימות החמה כו' שכתב בסמוך אלא ודאי גירסת רש"י היה גורס ולפיכך חילקה ופסקה בלשון הזה ובסדר הזה וזה פשוט:

יג

וכל אלו שפותקין ביבותיהן כו' עד חייבין לשלם נ"ש. פ' כיצד הרגל ופ' המניח את הכד (דף ל'):

יד

לא יוציא אדם תבנו וכו' עד לא קנסו. פרק המניח וסופה במציעא פ' הבית והעלייה:

טו

לא יוציא אדם תבנו וכו' עד לא קנסו. פרק המניח וסופה במציעא פ' הבית והעלייה:

טז

אין שורין טיט ברה"ר עד ששהה אותן. פ' הבית והעלייה (דף קי"ח):

יז

אין שורין טיט ברה"ר עד ששהה אותן. פ' הבית והעלייה (דף קי"ח):

יח

אין שורין טיט ברה"ר עד ששהה אותן. פ' הבית והעלייה (דף קי"ח):

יט

אין שורין טיט ברה"ר עד ששהה אותן. פ' הבית והעלייה (דף קי"ח):

כ

המצניע את הקוץ עד לא יסקל אדם מרשותו לרה"ר. פרק המניח את הכד:

ואין עושין חלל וכו' עד למקומן לעולם. בבתרא פ' חזקת הבתים (דף ס') :

מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, לקח חצר כו' עד מושכי הספינה. בבתרא פרק לא יחפור (דף כ"ז):

כא

המצניע את הקוץ עד לא יסקל אדם מרשותו לרה"ר. פרק המניח את הכד:

ואין עושין חלל וכו' עד למקומן לעולם. בבתרא פ' חזקת הבתים (דף ס') :

מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, לקח חצר כו' עד מושכי הספינה. בבתרא פרק לא יחפור (דף כ"ז):

כב

המצניע את הקוץ עד לא יסקל אדם מרשותו לרה"ר. פרק המניח את הכד:

ואין עושין חלל וכו' עד למקומן לעולם. בבתרא פ' חזקת הבתים (דף ס') :

מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, לקח חצר כו' עד מושכי הספינה. בבתרא פרק לא יחפור (דף כ"ז):

כג

המצניע את הקוץ עד לא יסקל אדם מרשותו לרה"ר. פרק המניח את הכד:

ואין עושין חלל וכו' עד למקומן לעולם. בבתרא פ' חזקת הבתים (דף ס') :

מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, לקח חצר כו' עד מושכי הספינה. בבתרא פרק לא יחפור (דף כ"ז):

כד

המצניע את הקוץ עד לא יסקל אדם מרשותו לרה"ר. פרק המניח את הכד:

ואין עושין חלל וכו' עד למקומן לעולם. בבתרא פ' חזקת הבתים (דף ס') :

מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, לקח חצר כו' עד מושכי הספינה. בבתרא פרק לא יחפור (דף כ"ז):

כה

המצניע את הקוץ עד לא יסקל אדם מרשותו לרה"ר. פרק המניח את הכד:

ואין עושין חלל וכו' עד למקומן לעולם. בבתרא פ' חזקת הבתים (דף ס') :

מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, לקח חצר כו' עד מושכי הספינה. בבתרא פרק לא יחפור (דף כ"ז):

כו

המצניע את הקוץ עד לא יסקל אדם מרשותו לרה"ר. פרק המניח את הכד:

ואין עושין חלל וכו' עד למקומן לעולם. בבתרא פ' חזקת הבתים (דף ס') :

מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, לקח חצר כו' עד מושכי הספינה. בבתרא פרק לא יחפור (דף כ"ז):

כז

מי שהיתה דרך כו' עד סוף הפרק. ב"ק פרק המניח (דף כ"ט) ובבא בתרא פ' המוכר פירות (דף צ"ט):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.