מגדל עוז/נזירות/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ נזירות י

א

אין אדם מגלח תגלחת עד שהרי הוא ספק מצורע. פ' שני נזירים (דף נ"ט:) וסוף מס' נזיר:

ב

תגלחת ראשונה וכו' עד לאכול בקדשים: כתב הראב"ד ז"ל כל זה אינו מספיק וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו ס"פ שני נזירים גמרא מתניתין דנזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק כו' ומייתי לה נמי סוף פרק כהן גדול ונזיר (דף כ"ו) וציורי הדברים על פי ההלכות והאריכו בה רבותינו בעלי התוס' ז"ל הרבה ויש פנים לכל הפירושין והרוצה להבין ולהכריע ייגע וימצא שם שאני לא באתי בחבור הזה רק לגלות דעת ר"מ ז"ל כמו שקדמתי וכתבתי כמה פעמים ואילו היה ראב"ד ז"ל משיב עליו בראיות שמא הייתי אני משיב בעבורו כשאר המקומות אבל מאחר שדיבר בסברא אני משיב בקצרה כי כלם דברי אלהים חיים הם ואגרא דשמעתא סברא:

ושוהה שנה שלישית ואח"כ מגלח כו' עד ואם מוחלט הייתי כו': כתב הראב"ד ז"ל זה א"א שאין למצורע עולה בתגלחת וכו': ואני אומר אפשר ואפשר ואמרי לה אישר כי זה הלשון של רבינו משה ז"ל לשון הגמרא היא ס"פ שני נזירים והכי גרסינן לה על לשון המשנה דנזיר שהיה טמא כו' תנא בד"א בנזירות מועטת אבל בנזירות בת שנה כו' עד ותני עלה ומגלח ארבע תגלחיות כו' ושקיל וטרי עלה עד דמוקי לה כר"ש דאומר מייתי ומתני הכא נמי מייתי ומתני כו' ומפרש לה לתנאיה ואזיל בדרך שדרך ר"מ ז"ל ממש עד דמטי לתגלחת רביעית דקאמר תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה ומתנה אי ודאי נזיר הוא עולה ראשונה חובה וזו נדבה ואם טמא מוחלט הוא עולה ראשונה חובה וזו נדבה, הנה עיניך רואות שזה לשון ר"מ ז"ל אות באות וכמו שכתבתי כמה פעמים שלכך קראו משנה תורה, ומה שהקשה ראב"ד ז"ל אמת הוא וזה פשוט במושכל ראשון באותה סוגיא דמקשי תלמודא מקמי דאוקימנא כדר"ש מה נפשך אי ודאי מצות צפרים חובתו וחטאת העוף לקבורה אזלא ועולה הויא נדבה כו' אלמא פשיטא ליה לתלמודא דבתגלחת ראשונה ליכא עולה ואפילו בר בי רב דחד יומא הוה ידע לה כ"ש המאור הגדול ר"מ ז"ל אלא ודאי פירושא דעולה ראשונה דאמרינן לאו דתגלחת ראשונה קאמר אלא דתגלחת שניה או שלישית שהיא ראשונה לרביעית וכל שכן ר"מ ז"ל הקדימו בזה הפסק על סדר התלמוד וז"ל שאין המצורע מביא קרבנותיו אלא אחר תגלחת שניה עכ"ל, וכן כתב פ"ד דהל' מחוסרי כפרה כשמסדר טהרת המצורע מנה תגלחת ראשונה ושניה ולא הזכיר קרבנות עד שהזכיר תגלחת שניה וסידרה בהזאתה על ידו הימנית מדם האשם כו' עד ואחר כך מקריב עולתו וחטאתו עכ"ל, למדנו שגם ר"מ ז"ל פירש כפי לשון הגמרא ולבי אומר לי שהקורא לפני ראב"ד לא ביאר קריאתו תחלה יפה ולא זכר מה שהקדים ומ"ש בהל' מחוסרי כפרה וחשב שכתב ר"מ ז"ל או רצה לומר עולה תגלחת ראשונה:

ג

ושוהה שנה שלישית ואח"כ מגלח כו' עד ואם מוחלט הייתי כו': כתב הראב"ד ז"ל זה א"א שאין למצורע עולה בתגלחת וכו': ואני אומר אפשר ואפשר ואמרי לה אישר כי זה הלשון של רבינו משה ז"ל לשון הגמרא היא ס"פ שני נזירים והכי גרסינן לה על לשון המשנה דנזיר שהיה טמא כו' תנא בד"א בנזירות מועטת אבל בנזירות בת שנה כו' עד ותני עלה ומגלח ארבע תגלחיות כו' ושקיל וטרי עלה עד דמוקי לה כר"ש דאומר מייתי ומתני הכא נמי מייתי ומתני כו' ומפרש לה לתנאיה ואזיל בדרך שדרך ר"מ ז"ל ממש עד דמטי לתגלחת רביעית דקאמר תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה ומתנה אי ודאי נזיר הוא עולה ראשונה חובה וזו נדבה ואם טמא מוחלט הוא עולה ראשונה חובה וזו נדבה, הנה עיניך רואות שזה לשון ר"מ ז"ל אות באות וכמו שכתבתי כמה פעמים שלכך קראו משנה תורה, ומה שהקשה ראב"ד ז"ל אמת הוא וזה פשוט במושכל ראשון באותה סוגיא דמקשי תלמודא מקמי דאוקימנא כדר"ש מה נפשך אי ודאי מצות צפרים חובתו וחטאת העוף לקבורה אזלא ועולה הויא נדבה כו' אלמא פשיטא ליה לתלמודא דבתגלחת ראשונה ליכא עולה ואפילו בר בי רב דחד יומא הוה ידע לה כ"ש המאור הגדול ר"מ ז"ל אלא ודאי פירושא דעולה ראשונה דאמרינן לאו דתגלחת ראשונה קאמר אלא דתגלחת שניה או שלישית שהיא ראשונה לרביעית וכל שכן ר"מ ז"ל הקדימו בזה הפסק על סדר התלמוד וז"ל שאין המצורע מביא קרבנותיו אלא אחר תגלחת שניה עכ"ל, וכן כתב פ"ד דהל' מחוסרי כפרה כשמסדר טהרת המצורע מנה תגלחת ראשונה ושניה ולא הזכיר קרבנות עד שהזכיר תגלחת שניה וסידרה בהזאתה על ידו הימנית מדם האשם כו' עד ואחר כך מקריב עולתו וחטאתו עכ"ל, למדנו שגם ר"מ ז"ל פירש כפי לשון הגמרא ולבי אומר לי שהקורא לפני ראב"ד לא ביאר קריאתו תחלה יפה ולא זכר מה שהקדים ומ"ש בהל' מחוסרי כפרה וחשב שכתב ר"מ ז"ל או רצה לומר עולה תגלחת ראשונה:

ד

ושוהה שנה שלישית ואח"כ מגלח כו' עד ואם מוחלט הייתי כו': כתב הראב"ד ז"ל זה א"א שאין למצורע עולה בתגלחת וכו': ואני אומר אפשר ואפשר ואמרי לה אישר כי זה הלשון של רבינו משה ז"ל לשון הגמרא היא ס"פ שני נזירים והכי גרסינן לה על לשון המשנה דנזיר שהיה טמא כו' תנא בד"א בנזירות מועטת אבל בנזירות בת שנה כו' עד ותני עלה ומגלח ארבע תגלחיות כו' ושקיל וטרי עלה עד דמוקי לה כר"ש דאומר מייתי ומתני הכא נמי מייתי ומתני כו' ומפרש לה לתנאיה ואזיל בדרך שדרך ר"מ ז"ל ממש עד דמטי לתגלחת רביעית דקאמר תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה ומתנה אי ודאי נזיר הוא עולה ראשונה חובה וזו נדבה ואם טמא מוחלט הוא עולה ראשונה חובה וזו נדבה, הנה עיניך רואות שזה לשון ר"מ ז"ל אות באות וכמו שכתבתי כמה פעמים שלכך קראו משנה תורה, ומה שהקשה ראב"ד ז"ל אמת הוא וזה פשוט במושכל ראשון באותה סוגיא דמקשי תלמודא מקמי דאוקימנא כדר"ש מה נפשך אי ודאי מצות צפרים חובתו וחטאת העוף לקבורה אזלא ועולה הויא נדבה כו' אלמא פשיטא ליה לתלמודא דבתגלחת ראשונה ליכא עולה ואפילו בר בי רב דחד יומא הוה ידע לה כ"ש המאור הגדול ר"מ ז"ל אלא ודאי פירושא דעולה ראשונה דאמרינן לאו דתגלחת ראשונה קאמר אלא דתגלחת שניה או שלישית שהיא ראשונה לרביעית וכל שכן ר"מ ז"ל הקדימו בזה הפסק על סדר התלמוד וז"ל שאין המצורע מביא קרבנותיו אלא אחר תגלחת שניה עכ"ל, וכן כתב פ"ד דהל' מחוסרי כפרה כשמסדר טהרת המצורע מנה תגלחת ראשונה ושניה ולא הזכיר קרבנות עד שהזכיר תגלחת שניה וסידרה בהזאתה על ידו הימנית מדם האשם כו' עד ואחר כך מקריב עולתו וחטאתו עכ"ל, למדנו שגם ר"מ ז"ל פירש כפי לשון הגמרא ולבי אומר לי שהקורא לפני ראב"ד לא ביאר קריאתו תחלה יפה ולא זכר מה שהקדים ומ"ש בהל' מחוסרי כפרה וחשב שכתב ר"מ ז"ל או רצה לומר עולה תגלחת ראשונה:

ה

ושוהה שנה שלישית ואח"כ מגלח כו' עד ואם מוחלט הייתי כו': כתב הראב"ד ז"ל זה א"א שאין למצורע עולה בתגלחת וכו': ואני אומר אפשר ואפשר ואמרי לה אישר כי זה הלשון של רבינו משה ז"ל לשון הגמרא היא ס"פ שני נזירים והכי גרסינן לה על לשון המשנה דנזיר שהיה טמא כו' תנא בד"א בנזירות מועטת אבל בנזירות בת שנה כו' עד ותני עלה ומגלח ארבע תגלחיות כו' ושקיל וטרי עלה עד דמוקי לה כר"ש דאומר מייתי ומתני הכא נמי מייתי ומתני כו' ומפרש לה לתנאיה ואזיל בדרך שדרך ר"מ ז"ל ממש עד דמטי לתגלחת רביעית דקאמר תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה ומתנה אי ודאי נזיר הוא עולה ראשונה חובה וזו נדבה ואם טמא מוחלט הוא עולה ראשונה חובה וזו נדבה, הנה עיניך רואות שזה לשון ר"מ ז"ל אות באות וכמו שכתבתי כמה פעמים שלכך קראו משנה תורה, ומה שהקשה ראב"ד ז"ל אמת הוא וזה פשוט במושכל ראשון באותה סוגיא דמקשי תלמודא מקמי דאוקימנא כדר"ש מה נפשך אי ודאי מצות צפרים חובתו וחטאת העוף לקבורה אזלא ועולה הויא נדבה כו' אלמא פשיטא ליה לתלמודא דבתגלחת ראשונה ליכא עולה ואפילו בר בי רב דחד יומא הוה ידע לה כ"ש המאור הגדול ר"מ ז"ל אלא ודאי פירושא דעולה ראשונה דאמרינן לאו דתגלחת ראשונה קאמר אלא דתגלחת שניה או שלישית שהיא ראשונה לרביעית וכל שכן ר"מ ז"ל הקדימו בזה הפסק על סדר התלמוד וז"ל שאין המצורע מביא קרבנותיו אלא אחר תגלחת שניה עכ"ל, וכן כתב פ"ד דהל' מחוסרי כפרה כשמסדר טהרת המצורע מנה תגלחת ראשונה ושניה ולא הזכיר קרבנות עד שהזכיר תגלחת שניה וסידרה בהזאתה על ידו הימנית מדם האשם כו' עד ואחר כך מקריב עולתו וחטאתו עכ"ל, למדנו שגם ר"מ ז"ל פירש כפי לשון הגמרא ולבי אומר לי שהקורא לפני ראב"ד לא ביאר קריאתו תחלה יפה ולא זכר מה שהקדים ומ"ש בהל' מחוסרי כפרה וחשב שכתב ר"מ ז"ל או רצה לומר עולה תגלחת ראשונה:

ו

ושוהה שנה שלישית ואח"כ מגלח כו' עד ואם מוחלט הייתי כו': כתב הראב"ד ז"ל זה א"א שאין למצורע עולה בתגלחת וכו': ואני אומר אפשר ואפשר ואמרי לה אישר כי זה הלשון של רבינו משה ז"ל לשון הגמרא היא ס"פ שני נזירים והכי גרסינן לה על לשון המשנה דנזיר שהיה טמא כו' תנא בד"א בנזירות מועטת אבל בנזירות בת שנה כו' עד ותני עלה ומגלח ארבע תגלחיות כו' ושקיל וטרי עלה עד דמוקי לה כר"ש דאומר מייתי ומתני הכא נמי מייתי ומתני כו' ומפרש לה לתנאיה ואזיל בדרך שדרך ר"מ ז"ל ממש עד דמטי לתגלחת רביעית דקאמר תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה ומתנה אי ודאי נזיר הוא עולה ראשונה חובה וזו נדבה ואם טמא מוחלט הוא עולה ראשונה חובה וזו נדבה, הנה עיניך רואות שזה לשון ר"מ ז"ל אות באות וכמו שכתבתי כמה פעמים שלכך קראו משנה תורה, ומה שהקשה ראב"ד ז"ל אמת הוא וזה פשוט במושכל ראשון באותה סוגיא דמקשי תלמודא מקמי דאוקימנא כדר"ש מה נפשך אי ודאי מצות צפרים חובתו וחטאת העוף לקבורה אזלא ועולה הויא נדבה כו' אלמא פשיטא ליה לתלמודא דבתגלחת ראשונה ליכא עולה ואפילו בר בי רב דחד יומא הוה ידע לה כ"ש המאור הגדול ר"מ ז"ל אלא ודאי פירושא דעולה ראשונה דאמרינן לאו דתגלחת ראשונה קאמר אלא דתגלחת שניה או שלישית שהיא ראשונה לרביעית וכל שכן ר"מ ז"ל הקדימו בזה הפסק על סדר התלמוד וז"ל שאין המצורע מביא קרבנותיו אלא אחר תגלחת שניה עכ"ל, וכן כתב פ"ד דהל' מחוסרי כפרה כשמסדר טהרת המצורע מנה תגלחת ראשונה ושניה ולא הזכיר קרבנות עד שהזכיר תגלחת שניה וסידרה בהזאתה על ידו הימנית מדם האשם כו' עד ואחר כך מקריב עולתו וחטאתו עכ"ל, למדנו שגם ר"מ ז"ל פירש כפי לשון הגמרא ולבי אומר לי שהקורא לפני ראב"ד לא ביאר קריאתו תחלה יפה ולא זכר מה שהקדים ומ"ש בהל' מחוסרי כפרה וחשב שכתב ר"מ ז"ל או רצה לומר עולה תגלחת ראשונה:

ז

ושוהה שנה שלישית ואח"כ מגלח כו' עד ואם מוחלט הייתי כו': כתב הראב"ד ז"ל זה א"א שאין למצורע עולה בתגלחת וכו': ואני אומר אפשר ואפשר ואמרי לה אישר כי זה הלשון של רבינו משה ז"ל לשון הגמרא היא ס"פ שני נזירים והכי גרסינן לה על לשון המשנה דנזיר שהיה טמא כו' תנא בד"א בנזירות מועטת אבל בנזירות בת שנה כו' עד ותני עלה ומגלח ארבע תגלחיות כו' ושקיל וטרי עלה עד דמוקי לה כר"ש דאומר מייתי ומתני הכא נמי מייתי ומתני כו' ומפרש לה לתנאיה ואזיל בדרך שדרך ר"מ ז"ל ממש עד דמטי לתגלחת רביעית דקאמר תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה ומתנה אי ודאי נזיר הוא עולה ראשונה חובה וזו נדבה ואם טמא מוחלט הוא עולה ראשונה חובה וזו נדבה, הנה עיניך רואות שזה לשון ר"מ ז"ל אות באות וכמו שכתבתי כמה פעמים שלכך קראו משנה תורה, ומה שהקשה ראב"ד ז"ל אמת הוא וזה פשוט במושכל ראשון באותה סוגיא דמקשי תלמודא מקמי דאוקימנא כדר"ש מה נפשך אי ודאי מצות צפרים חובתו וחטאת העוף לקבורה אזלא ועולה הויא נדבה כו' אלמא פשיטא ליה לתלמודא דבתגלחת ראשונה ליכא עולה ואפילו בר בי רב דחד יומא הוה ידע לה כ"ש המאור הגדול ר"מ ז"ל אלא ודאי פירושא דעולה ראשונה דאמרינן לאו דתגלחת ראשונה קאמר אלא דתגלחת שניה או שלישית שהיא ראשונה לרביעית וכל שכן ר"מ ז"ל הקדימו בזה הפסק על סדר התלמוד וז"ל שאין המצורע מביא קרבנותיו אלא אחר תגלחת שניה עכ"ל, וכן כתב פ"ד דהל' מחוסרי כפרה כשמסדר טהרת המצורע מנה תגלחת ראשונה ושניה ולא הזכיר קרבנות עד שהזכיר תגלחת שניה וסידרה בהזאתה על ידו הימנית מדם האשם כו' עד ואחר כך מקריב עולתו וחטאתו עכ"ל, למדנו שגם ר"מ ז"ל פירש כפי לשון הגמרא ולבי אומר לי שהקורא לפני ראב"ד לא ביאר קריאתו תחלה יפה ולא זכר מה שהקדים ומ"ש בהל' מחוסרי כפרה וחשב שכתב ר"מ ז"ל או רצה לומר עולה תגלחת ראשונה:

וזו חובת נזירות עד ולא בצרעת: כתב הראב"ד ז"ל זה אינו כן שהאשם לדברי הכל וכו': ואני אומר מאן יהיב לן מעפרא דהראב"ד ז"ל ומלינן עיינין. מיהו נראין דברי ר"מ ז"ל מכמה טעמי חדא דההיא דס"פ שני נזירים אין מעמיד אותה כרבי שמעון כלשון הראב"ד אלא ה"ג לה כדאמר ר"ש מייתי ומתנה הכא נמי מייתי ומתנה ע"כ, אלמא הא לכ"ע מוקמינן לה ועוד דהא בההיא סוגיא כולה כי מפרש להו לתנאי לא קא מדכר בהו אשם כלל וכן פרק כהן גדול נמי דקא מייתי לה לא אשכחן בה אשם ועוד דלית הלכתא כר"ש תדע דבמס' זבחים פרק התערובת גמרא מתני' דאשם שנתערב כו' גרסינן תני תנא קמיה דרבא שביעית אין לוקחין בדמיה תרומה מפני שממעט באכילתה אמרוה רבנן קמיה דרבא הא דלא כר"ש דאמר מביאין קדשים לבית הפסול כו' וסלקא שמעתא כרבנן דר"ש דהוו להו רבים ואפי' נאמר דהיינו ר' יהודה דהוא בר פלוגתיה מ"מ הלכה כר' יהודה לגבי ר"ש כדאיתא בעירובין פ' מי שהוציאוהו וסוגיין נמי הכי אזלא והכי שייכא התם ועוד דהא בירושלמי פ' שני נזירין גרסינן להדיא ר"ש אומר למחרת מביא אשמו ולוג שמן על גביו ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי הרי זה חובתי ואם לאו הרי הן ספיקי וישחוט בצפון וטעון מתן בהונות ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה עד חצות אבל חכמים לא הודו לו לר"ש שהוא מביא את הקדשים לידי הפסול ע"כ. אלמא פשיטא ליה לתלמודא כחכמים דמייתי להדיא שלא הודו לו:

ח

וזו חובת נזירות עד ולא בצרעת: כתב הראב"ד ז"ל זה אינו כן שהאשם לדברי הכל וכו': ואני אומר מאן יהיב לן מעפרא דהראב"ד ז"ל ומלינן עיינין. מיהו נראין דברי ר"מ ז"ל מכמה טעמי חדא דההיא דס"פ שני נזירים אין מעמיד אותה כרבי שמעון כלשון הראב"ד אלא ה"ג לה כדאמר ר"ש מייתי ומתנה הכא נמי מייתי ומתנה ע"כ, אלמא הא לכ"ע מוקמינן לה ועוד דהא בההיא סוגיא כולה כי מפרש להו לתנאי לא קא מדכר בהו אשם כלל וכן פרק כהן גדול נמי דקא מייתי לה לא אשכחן בה אשם ועוד דלית הלכתא כר"ש תדע דבמס' זבחים פרק התערובת גמרא מתני' דאשם שנתערב כו' גרסינן תני תנא קמיה דרבא שביעית אין לוקחין בדמיה תרומה מפני שממעט באכילתה אמרוה רבנן קמיה דרבא הא דלא כר"ש דאמר מביאין קדשים לבית הפסול כו' וסלקא שמעתא כרבנן דר"ש דהוו להו רבים ואפי' נאמר דהיינו ר' יהודה דהוא בר פלוגתיה מ"מ הלכה כר' יהודה לגבי ר"ש כדאיתא בעירובין פ' מי שהוציאוהו וסוגיין נמי הכי אזלא והכי שייכא התם ועוד דהא בירושלמי פ' שני נזירין גרסינן להדיא ר"ש אומר למחרת מביא אשמו ולוג שמן על גביו ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי הרי זה חובתי ואם לאו הרי הן ספיקי וישחוט בצפון וטעון מתן בהונות ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה עד חצות אבל חכמים לא הודו לו לר"ש שהוא מביא את הקדשים לידי הפסול ע"כ. אלמא פשיטא ליה לתלמודא כחכמים דמייתי להדיא שלא הודו לו:

נמצאת אומר אם הוא וכו' עד ותגלחת של מצורע. פ' שני נזירים:

ט

נמצאת אומר אם הוא וכו' עד ותגלחת של מצורע. פ' שני נזירים:

י

נמצאת אומר אם הוא וכו' עד ותגלחת של מצורע. פ' שני נזירים:

יא

נמצאת אומר אם הוא וכו' עד ותגלחת של מצורע. פ' שני נזירים:

יב

נמצאת אומר אם הוא וכו' עד ותגלחת של מצורע. פ' שני נזירים:

יג

נמצאת אומר אם הוא וכו' עד ותגלחת של מצורע. פ' שני נזירים:

יד

האומר הריני נזיר עד סוף הפרק. פ"ק דנזיר (דף ד') ופ"ק דנדרים (דף ט') ומייתי לה בכמה דוכתי:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.