מגדל עוז/מאכלות אסורות/יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ מאכלות אסורות יג

א

הלוקח בית או ששכר בית כו' עד שמירת המפתח: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש שלא אמרו כן וכו' מפני שיש לו שייכות בבית עכ"ל: ואני אומר מה שכתב הוא כפי קבלתו מרבותיו אשר קבלו מן הגאונים שדבריהם דברי קבלה אמיתית ולמדוה מהא דגרסי' פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע') סוף גמרא מתני' דעכו"ם שהיה מעביר כו' ההיא מסובייתא דמסרה לה איקלידה מפתחה לעכו"ם אמר רב יצחק א"ר אליעזר עובדא הוה בי מדרשא ואמרן לא מסר לה אלא שמירת מפתח בלבד ופירשוה בזה וכן פירש"י שהיהודית היתה שומרת המפתחות ונקראת מסובייתא ונתנה אותם לעכו"ם ולא סמכה דעתה להכנס דנתפסה כגנב ע"כ. והנה דברי שניהם וקבלתם שוה תדע דאילו הבית והיין היו של ישראל למה לי מפתח כלל הא איתא סוף פרק רבי ישמעאל (דף ס"א) ומייתי לה פ' אין מעמידין (דף ל"א) ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של עכו"ם ומילאה יין וישראל דר באותה חצר מותר ואע"פ שאין מפתח וחותם בידו וכ"ש אם היה הבית של ישראל והיין של ישראל כדברי הראב"ד שלא היה צריך שמירה כלל לא במפתח ולא בחותם ולא יקשו עליך מסוגיין פרק בתרא דע"ז בההוא מעשה מידי דגרסינן עלה אמר אביי אף אנן נמי תנינא חבר שמסר מפתח לעם הארץ כו' ושקיל וטרי עלה טובא לדמייה לטהרות ומשמע קצת דמיירי בביתו של חבר דומיא דביתו של ישראל דאיכא למימר אדרבה כי דייקת בה שפיר אפכא משמע דהא מוקים לה בנתפס עליו כגנב וכדפירש רש"י עובדא דמסובייתא ואע"ג דלאו בביתו של חבר ממש עסיקינן דא"כ פשיטא אלא ודאי מיירי במי שעושה טהרותיו חוץ מרשות שלו כגון לוקח בית או שוכר אצל עם הארץ או גגיהן סמוכין כדמייתי תלמודא להדיא ובזה עלה פסק ר"מ ז"ל כהוגן:

ב

הלוקח בית או ששכר בית כו' עד שמירת המפתח: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש שלא אמרו כן וכו' מפני שיש לו שייכות בבית עכ"ל: ואני אומר מה שכתב הוא כפי קבלתו מרבותיו אשר קבלו מן הגאונים שדבריהם דברי קבלה אמיתית ולמדוה מהא דגרסי' פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע') סוף גמרא מתני' דעכו"ם שהיה מעביר כו' ההיא מסובייתא דמסרה לה איקלידה מפתחה לעכו"ם אמר רב יצחק א"ר אליעזר עובדא הוה בי מדרשא ואמרן לא מסר לה אלא שמירת מפתח בלבד ופירשוה בזה וכן פירש"י שהיהודית היתה שומרת המפתחות ונקראת מסובייתא ונתנה אותם לעכו"ם ולא סמכה דעתה להכנס דנתפסה כגנב ע"כ. והנה דברי שניהם וקבלתם שוה תדע דאילו הבית והיין היו של ישראל למה לי מפתח כלל הא איתא סוף פרק רבי ישמעאל (דף ס"א) ומייתי לה פ' אין מעמידין (דף ל"א) ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של עכו"ם ומילאה יין וישראל דר באותה חצר מותר ואע"פ שאין מפתח וחותם בידו וכ"ש אם היה הבית של ישראל והיין של ישראל כדברי הראב"ד שלא היה צריך שמירה כלל לא במפתח ולא בחותם ולא יקשו עליך מסוגיין פרק בתרא דע"ז בההוא מעשה מידי דגרסינן עלה אמר אביי אף אנן נמי תנינא חבר שמסר מפתח לעם הארץ כו' ושקיל וטרי עלה טובא לדמייה לטהרות ומשמע קצת דמיירי בביתו של חבר דומיא דביתו של ישראל דאיכא למימר אדרבה כי דייקת בה שפיר אפכא משמע דהא מוקים לה בנתפס עליו כגנב וכדפירש רש"י עובדא דמסובייתא ואע"ג דלאו בביתו של חבר ממש עסיקינן דא"כ פשיטא אלא ודאי מיירי במי שעושה טהרותיו חוץ מרשות שלו כגון לוקח בית או שוכר אצל עם הארץ או גגיהן סמוכין כדמייתי תלמודא להדיא ובזה עלה פסק ר"מ ז"ל כהוגן:

ג

עכו"ם ששכר ישראל לדרוך יינו בטהרה כדי שיהיה מותר לישראל ויקחהו והיה היין בביתו של עכו"ם אם היה ישראל זה ששומר את היין דר באותה חצר היין מותר ואע"פ שהפתח פתוח והשומר נכנס ויוצא: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש שאין הבית צריך לכך עכ"ל: ואני אומר חס ושלום שאדרבה דקדק יפה כרבותינו בעלי התוס' ז"ל ס"פ ר' ישמעאל (דף ס"א) במתני' דהמטהר יינו של כו' וגרסינן עלה בגמרא בברייתא אם היה הישראל דר באותה חצר כו' שפירשו כל אותה משנה והלכה ביוצא ונכנס מכמה טעמים מבוררים ואם הראב"ד ז"ל הסכים כפירש"י שחלק שאין מפתח וחותם ביד ישראל וקולות אחרות וראה את דבריו ויכול לתרץ קושיות רבותינו בעלי התוס' ז"ל וקושיות הבאים אחריהם תבא עליו ברכה:

ואם היה השומר דר בחצר אחרת וכו' עד לא יקחו ממני: כתב עליו הראב"ד ז"ל עד שיהיה שם שומר נכנס ויוצא עכ"ל: ואני אומר גם זה החלוק הוא לפי חלוק פי' המשנה דהמטהר יינו של עכו"ם ס"פ ר' ישמעאל כמו שכתבתי בסמוך וכל אחד מושך לשון נכנס ויוצא כפי קבלתו וסברתו:

ד

ואפילו כתב העכו"ם לישראל עד הרי הוא כפתוח לרה"ר. פ' ר' ישמעאל:

ה

ואפילו כתב העכו"ם לישראל עד הרי הוא כפתוח לרה"ר. פ' ר' ישמעאל:

ו

ואפילו כתב העכו"ם לישראל עד הרי הוא כפתוח לרה"ר. פ' ר' ישמעאל:

ז

חצר החלוקה במסיפיס וכו' עד ולא משום טהרות. פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע':):

ח

מותר לישראל להפקיד כו' עד חותם שני. פרק אין מעמידין:

ט

ואם הפקיד בין העכו"ם עד קרן זוית: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש אלא שייחד לו קרן זוית ומפתח בידו עכ"ל: ואני אומר איני מבין זה השבוש שהרי בכל התלמוד מפתח או חותם ביד ישראל אלמא שוים הם וגם בזאת כך פירש"י ז"ל פרק אין מעמידין דגרסינן א"ר אסי א"ר יוחנן משום ר' יהודה בן בתירא שלש יינות הן וכו' עד המפקיד יינו אצל עכו"ם אסור בשתיה ומותר בהנאה ורמינהי המפקיד פירותיו אצל עכו"ם הן כפירותיו פי' כפירותיו של עכו"ם למעשרות ולשביעית דחשידי לאיחלופי הכא נמי דילמא חלפיה והאי חמרא דעכו"ם הוא ופרקינן אמר ר' ירמיה כגון שייחד לו קרן זוית פי' ומסר לו מפתח או עשה לו חותם זה לשון רש"י ז"ל וכן קבלנו מפי רבותינו בעלי התוס' ז"ל וכולה סוגיין בהכי סלקא וכברייתא דפרק בתרא דבמפתח או חותם סגי ועיניך רואות כי קרן זוית שכתב ר"מ ז"ל בחותם אחד התירו ומעתה מה מקום לשיבוש זה והלא מפתח וחותם אחד שוים הם:

י

יין מבושל והשכר עד על כל פנים. פרק אין מעמידין (דף כ"ט) :

יא

יין מבושל והשכר עד על כל פנים. פרק אין מעמידין (דף כ"ט) :

יב

יין מבושל והשכר עד על כל פנים. פרק אין מעמידין (דף כ"ט) :

יג

יש דברים שאין בהם איסור כלל עד או הביא ענבים הרי זה מותר. פ' רבי ישמעאל (דף נ"ח) ופ' השוכר את הפועל (דף ע"ב) :

יד

וכן מותר שיריח העכו"ם חבית וכו'. השוכר את הפועל (דף ס"ו ס"ז) :

יח

ואמר לו העבר לי מאה חביות וכו' אמר לו העבר לי חבית בפרוטה עד ושאר שכרו מותר: כתב הראב"ד ז"ל ומאחר דקי"ל כרבי אליעזר וכו': ואני אומר קושיא זו כבר תירצוה רבותינו תירוץ יפה סוף גמ' מתני' קמייתא דפ' השוכר את הפועל בהאי אוקימתא דרבא דאסיק לא קשיא הא דאמר ליה העבר לי מאה חביות במאה פרוטות הא דאמר ליה העבר חבית חבית בפרוטה והתניא (בניחותא) השוכר את הפועל כו' ואז"ל דלא דמי לההיא דלקמן שהקשה ממנה הראב"ד ז"ל דהתם ודאי כי נתערב יין ביין היתר ההיתר היה ניכר לבד ומובדל מן האיסור ולכך כי נתערב בהיתר ימכר היין כולו לעכו"ם חוץ מדמי יין נסך שבו ונמצא שאינו נהנה כלל מן האיסור אבל הכא שלא נתברר מעולם שכר ההיתר לבדו ולא נבדל לעולם שכר ההיתר משכר האיסור שהרי מתחלה שכרו בשכירות אחת מאה חביות במאה פרוטות איכא למימר בכל פרוטה ופרוטה דהוי שכר של יין נסך שהרי שכירות של יין נסך שייכא בכולהו פרוטות שהכל שכירות אחת היא עכ"ל ז"ל. והנה נמצאו דברי ר"מ ז"ל תלמוד ערוך וברייתא פשוטה ושלימה והביאה ר"י אלפס בהלכות וכל המורים הורו בה שדברי ר"מ ז"ל הם תלמוד פשוט ושאול שאלתי מה ישיב רבינו הראב"ד ז"ל על תוכחתו שיסתור דברי רבא ולשון הברייתא אלא ודאי דרך ר"מ ז"ל מוסכמת ומחוכמת:

יט

ואמר לו העבר לי מאה חביות וכו' אמר לו העבר לי חבית בפרוטה עד ושאר שכרו מותר: כתב הראב"ד ז"ל ומאחר דקי"ל כרבי אליעזר וכו': ואני אומר קושיא זו כבר תירצוה רבותינו תירוץ יפה סוף גמ' מתני' קמייתא דפ' השוכר את הפועל בהאי אוקימתא דרבא דאסיק לא קשיא הא דאמר ליה העבר לי מאה חביות במאה פרוטות הא דאמר ליה העבר חבית חבית בפרוטה והתניא (בניחותא) השוכר את הפועל כו' ואז"ל דלא דמי לההיא דלקמן שהקשה ממנה הראב"ד ז"ל דהתם ודאי כי נתערב יין ביין היתר ההיתר היה ניכר לבד ומובדל מן האיסור ולכך כי נתערב בהיתר ימכר היין כולו לעכו"ם חוץ מדמי יין נסך שבו ונמצא שאינו נהנה כלל מן האיסור אבל הכא שלא נתברר מעולם שכר ההיתר לבדו ולא נבדל לעולם שכר ההיתר משכר האיסור שהרי מתחלה שכרו בשכירות אחת מאה חביות במאה פרוטות איכא למימר בכל פרוטה ופרוטה דהוי שכר של יין נסך שהרי שכירות של יין נסך שייכא בכולהו פרוטות שהכל שכירות אחת היא עכ"ל ז"ל. והנה נמצאו דברי ר"מ ז"ל תלמוד ערוך וברייתא פשוטה ושלימה והביאה ר"י אלפס בהלכות וכל המורים הורו בה שדברי ר"מ ז"ל הם תלמוד פשוט ושאול שאלתי מה ישיב רבינו הראב"ד ז"ל על תוכחתו שיסתור דברי רבא ולשון הברייתא אלא ודאי דרך ר"מ ז"ל מוסכמת ומחוכמת:

כ

אומני ישראל ששלח עד כדי שיטול כמותן. פ' השוכר את הפועל (דף ע"ב) :

אבל גר ועכו"ם עד לרשות הגר אסור. פ"ק דקדושין (

דף י"ז). ופ' השוכר את הפועל (דף פ"ה) וכמה מקומות בתלמוד מייתי לה:

כא

אומני ישראל ששלח עד כדי שיטול כמותן. פ' השוכר את הפועל (דף ע"ב) :

אבל גר ועכו"ם עד לרשות הגר אסור. פ"ק דקדושין (

דף י"ז). ופ' השוכר את הפועל (דף פ"ה) וכמה מקומות בתלמוד מייתי לה:

כב

אומני ישראל ששלח עד כדי שיטול כמותן. פ' השוכר את הפועל (דף ע"ב) :

אבל גר ועכו"ם עד לרשות הגר אסור. פ"ק דקדושין (

דף י"ז). ופ' השוכר את הפועל (דף פ"ה) וכמה מקומות בתלמוד מייתי לה:

כג

ישראל שמכר יינו לעכו"ם וכו' עד שמשיגיע לכלי נאסר כסתם יינו: כתב הראב"ד ז"ל הא נמי דלאו כהלכתא וכו': ואני אומר כמה סתם דבריו לכל הבא למלא את ידיו והנה הוא סומך בסברתו שכתב בסמוך ור"מ ז"ל פירש דבריו וביארם כפי הגמרא והתלמוד המסודר פ' השוכר את הפועל (דף ע"א) גמ' מתני' דהמוכר יינו לנכרי ופסק עד שלא מדד כו' ועל כל קוץ וקוץ של כל המסקנות חילק חלוקיו וביאר באוריו ואין לי צורך להוסיף על דבריו רק לזרז המעיין בזה החבור לבעבור יתבונן בהלכה עצמה ואני ערב לו לבל ימצא לו עון אשר חטא אלא דעת נקי ומזוקק ופסק מחוקק ומדוקדק ולתרץ הקושיות יעיין מ"ש מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל:

כד

ישראל שמכר יינו לעכו"ם וכו' עד שמשיגיע לכלי נאסר כסתם יינו: כתב הראב"ד ז"ל הא נמי דלאו כהלכתא וכו': ואני אומר כמה סתם דבריו לכל הבא למלא את ידיו והנה הוא סומך בסברתו שכתב בסמוך ור"מ ז"ל פירש דבריו וביארם כפי הגמרא והתלמוד המסודר פ' השוכר את הפועל (דף ע"א) גמ' מתני' דהמוכר יינו לנכרי ופסק עד שלא מדד כו' ועל כל קוץ וקוץ של כל המסקנות חילק חלוקיו וביאר באוריו ואין לי צורך להוסיף על דבריו רק לזרז המעיין בזה החבור לבעבור יתבונן בהלכה עצמה ואני ערב לו לבל ימצא לו עון אשר חטא אלא דעת נקי ומזוקק ופסק מחוקק ומדוקדק ולתרץ הקושיות יעיין מ"ש מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל:

כה

הנותן דינר לחנוני כו' עד ולא משום מעשר. פ' השוכר את הפועל (דף ס"ד) :

כו

הנותן דינר לחנוני כו' עד ולא משום מעשר. פ' השוכר את הפועל (דף ס"ד) :

כז

מלך שהיה מחלק יינו לעם וכו' עד ומלטני מן האוצר: וכתב הראב"ד ז"ל דבריו מבולבלים וסתומים וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה בין רש"י ז"ל ובין רבותינו בעלי התוס' ז"ל בפ' השוכר את הפועל (דף ע"א) במימרא דרב יהודה אמר רב גמרא מתניתן דאומנים ישראל ורבו בו הפירושין ולכולן יש פנים בהלכה:

כח

עכו"ם שנגע ביינו עד סוף הפרק. פ' ר' ישמעאל (דף נ"ט) :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.