מגדל עוז/ברכות/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ ברכות ח

א

כל פירות האילן כו' עד בורא נפשות רבות. הכל פרק כיצד מברכין (דף ל"ו) :

וירקות שדרכן להאכל כו' עד ברכה הראויה להן כו' עד בורא פרי האדמה. פרק כיצד מברכין (דף ל"ח) ובנדה פרק בא סימן:

ב

כל פירות האילן כו' עד בורא נפשות רבות. הכל פרק כיצד מברכין (דף ל"ו) :

וירקות שדרכן להאכל כו' עד ברכה הראויה להן כו' עד בורא פרי האדמה. פרק כיצד מברכין (דף ל"ח) ובנדה פרק בא סימן:

ג

כל פירות האילן כו' עד בורא נפשות רבות. הכל פרק כיצד מברכין (דף ל"ו) :

וירקות שדרכן להאכל כו' עד ברכה הראויה להן כו' עד בורא פרי האדמה. פרק כיצד מברכין (דף ל"ח) ובנדה פרק בא סימן:

ד

ירקות שדרכן להשלק כו' עד מברך עליהם שהכל תחלה. הכל פרק כיצד מברכין (דף ל"ט) :

ה

ירקות שדרכן להשלק כו' עד מברך עליהם שהכל תחלה. הכל פרק כיצד מברכין (דף ל"ט) :

ו

ירקות שדרכן להשלק כו' עד מברך עליהם שהכל תחלה. הכל פרק כיצד מברכין (דף ל"ט) :

ז

ירקות שדרכן להשלק כו' עד מברך עליהם שהכל תחלה. הכל פרק כיצד מברכין (דף ל"ט) :

ח

ירקות שדרכן להשלק כו' עד מברך עליהם שהכל תחלה. הכל פרק כיצד מברכין (דף ל"ט) :

ט

ירקות שדרכן להשלק כו' עד מברך עליהם שהכל תחלה. הכל פרק כיצד מברכין (דף ל"ט) :

י

בירך על פירות כו' עד על היין. פרק כיצד מברכין (דף מ') ופ"ק דברכות:

לקח כוס של שכר בידו כו' עד אע"פ שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו. סוף פרק קמא דברכות (דף י"ב) :
כתב הראב"ד כל מה שכתב באלו הענינים הכל הבל שאין הולכין אלא אחר הפירוש שהוציא בפיו עד כאן לשונו: ואני אומר אדרבא רוח אחרת עמו וימלא אחרי האמת ודקדק יפה לפסוק שהולכין אחר עיקר הברכה שהיא הזכרת השם ומלכות מדמקשה תלמודא בהדין שמעתא סוף פרק קמא דברכות הניחא למ"ד דכל ברכה שאין בה אזכרת השם אינה ברכה שפיר אלא למ"ד כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מאי איכא למימר כלומר שאין בה מלכות גם כן דבעינן תרתי אלמא מדמקשי תלמודא הכי בפשיטותא מכלל דקיימא לן דעיקר הברכה המלכות והאזכרה וזה דעת נכון ומיושבת מאד: ותמיה אני על הראב"ד ז"ל שהוא פוסק ללכת אחר הפירוש שהוציא בפיו דאם כן היינו חיתום ברכה והא קמן דתלמודא לא פשיט ליה והוא ז"ל מנליה דמיפשטא. איברא במה דפשיטא ליה לתלמודא לית דינא ולית דיינא אלא בשינוי הגירסא ובמאי דבעי תלמודא היכא דנקיט כסא דשכרא וקסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשכרא מאי כתב רב אלפס ז"ל כיון דלא איפשיטא לקולא עבדינן ואין מחזירין אותו ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פסקו לחומרא ומחזירין אותו מ"מ היינו מספיקא אבל לפסוק אחר חיתום לעולם אין לו ראיה בעיני ולר"ם ז"ל יש לו ראיה לכן העמדתי דבריו וכד"ן: עוד ראיתי חכמי לוני"ל ז"ל שהסכימו כדבריו אלא שבאו לשאול ממנו מצד אחר בסגנון זה: שאלה יורנו רבינו ואם שכר של שעורים הוא היאך יצא ומרנא ורבנא ר"י אלפס ז"ל הולך על זה הדרך וחתרנו להוציא היבשה ולא יכולנו שהרי פירות השכר אינן יוצאין מן הגפן ודמי לפתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור דלא יצא הראנו אתה רבינו את האור כי טוב: תשובה יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בשכר היוצא מן הגפן כמו בנזיר מיין ושכר יזיר ובאותן שכר של ענבים שאין אדם רואה בכוס אם שכר אם יין וכשיבוא אדם לטעום ויפתח על מנת שהוא שכר וסיים בפה"ג אבל בשכר של שעורים וכיוצא בו לא איירי רבנן בדבר זה כלל וכי יש מי שיאמר לקח תמרה ובירך על דעת לברך ב"פ העץ וסיים המוציא לחם מן הארץ יצא אטו בשופטני עסקינן מה מקום לשגגה זו אלא בשכר היוצא מן הגפן הן הדברים אמורים עכ"ל. וכמה האמת מורה דרכו ודרכו ופריו מתוק לחכי:

יא

בירך על פירות כו' עד על היין. פרק כיצד מברכין (דף מ') ופ"ק דברכות:

לקח כוס של שכר בידו כו' עד אע"פ שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו. סוף פרק קמא דברכות (דף י"ב) :
כתב הראב"ד כל מה שכתב באלו הענינים הכל הבל שאין הולכין אלא אחר הפירוש שהוציא בפיו עד כאן לשונו: ואני אומר אדרבא רוח אחרת עמו וימלא אחרי האמת ודקדק יפה לפסוק שהולכין אחר עיקר הברכה שהיא הזכרת השם ומלכות מדמקשה תלמודא בהדין שמעתא סוף פרק קמא דברכות הניחא למ"ד דכל ברכה שאין בה אזכרת השם אינה ברכה שפיר אלא למ"ד כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מאי איכא למימר כלומר שאין בה מלכות גם כן דבעינן תרתי אלמא מדמקשי תלמודא הכי בפשיטותא מכלל דקיימא לן דעיקר הברכה המלכות והאזכרה וזה דעת נכון ומיושבת מאד: ותמיה אני על הראב"ד ז"ל שהוא פוסק ללכת אחר הפירוש שהוציא בפיו דאם כן היינו חיתום ברכה והא קמן דתלמודא לא פשיט ליה והוא ז"ל מנליה דמיפשטא. איברא במה דפשיטא ליה לתלמודא לית דינא ולית דיינא אלא בשינוי הגירסא ובמאי דבעי תלמודא היכא דנקיט כסא דשכרא וקסבר דחמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשכרא מאי כתב רב אלפס ז"ל כיון דלא איפשיטא לקולא עבדינן ואין מחזירין אותו ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פסקו לחומרא ומחזירין אותו מ"מ היינו מספיקא אבל לפסוק אחר חיתום לעולם אין לו ראיה בעיני ולר"ם ז"ל יש לו ראיה לכן העמדתי דבריו וכד"ן: עוד ראיתי חכמי לוני"ל ז"ל שהסכימו כדבריו אלא שבאו לשאול ממנו מצד אחר בסגנון זה: שאלה יורנו רבינו ואם שכר של שעורים הוא היאך יצא ומרנא ורבנא ר"י אלפס ז"ל הולך על זה הדרך וחתרנו להוציא היבשה ולא יכולנו שהרי פירות השכר אינן יוצאין מן הגפן ודמי לפתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור דלא יצא הראנו אתה רבינו את האור כי טוב: תשובה יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בשכר היוצא מן הגפן כמו בנזיר מיין ושכר יזיר ובאותן שכר של ענבים שאין אדם רואה בכוס אם שכר אם יין וכשיבוא אדם לטעום ויפתח על מנת שהוא שכר וסיים בפה"ג אבל בשכר של שעורים וכיוצא בו לא איירי רבנן בדבר זה כלל וכי יש מי שיאמר לקח תמרה ובירך על דעת לברך ב"פ העץ וסיים המוציא לחם מן הארץ יצא אטו בשופטני עסקינן מה מקום לשגגה זו אלא בשכר היוצא מן הגפן הן הדברים אמורים עכ"ל. וכמה האמת מורה דרכו ודרכו ופריו מתוק לחכי:

יב

כל הברכות האלו כו' עד שהן מדברי סופרים. פרק שלשה שאכלו:

שכח והכניס אוכלין כו' עד מברך עליהן. בס"פ שלשה שאכלו:
כתב הראב"ד ז"ל והוא שבדעתו לאכול יותר דאם לא כן הוה ליה גמר עכ"ל: ואני אומר אם קבלה נקבל ואם לסברא יש להשיב שהרי זה דומה לטבילה בשמעתין בתרייתא דפרק שלשה שאכלו דקי"ל מברך לאחר טבילה ואע"ג דגמר דאכתי גברא לא חזי וגם כן הסכימו רבותינו בעלי התוספות ענ"י עד שיטול וינגב מפני שאין ידיו נקיות וה"נ בעינן ימלא פי תהלתך וליכא ולא דמי למי שגמר שכתב הראב"ד ז"ל דהתם היינו ששכח ולא בירך המוציא ולא נזכר עד שגמר אבל הכא נזכר עד שלא בלע הילכך לא שנא גמר ול"ש לא גמר וכן מוכחא סוגיין כולה ופירוקי דתלתא מתנייתא דבעינן לאסוקינהו בענין אחד בין דבעי למיכל טפי ובין דלא בעי אבל לאפלוגי בינייהו במאי דלא מפליג תלמודא לא חזי לן כד"ן:

אם היו פירות וכו' עד ואח"כ אכל. פרק שלשה שאכלו:

יג

היו לפניו מינים הרבה כו' עד והענבים שלישי לארץ. פרק כיצד מברכין (דף מ"א) :

ברכה אחת שהיא מעין שלש כו' עד חותם בשתיהן על הארץ ועל הפירות. פ' כיצד מברכין (דף מ"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל אנו חותמין על היין על הארץ ועל פרי הגפן עכ"ל: ואני אומר זאת החתימה לא ראינוה בגירסת ספרדי וצרפת ולא שמענוה מרבותינו נ"ע ועיקרה פרק כיצד מברכין:

ואם היה בארץ ישראל כו' עד סוף הפרק. פרק כיצד מברכין:

יד

היו לפניו מינים הרבה כו' עד והענבים שלישי לארץ. פרק כיצד מברכין (דף מ"א) :

ברכה אחת שהיא מעין שלש כו' עד חותם בשתיהן על הארץ ועל הפירות. פ' כיצד מברכין (דף מ"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל אנו חותמין על היין על הארץ ועל פרי הגפן עכ"ל: ואני אומר זאת החתימה לא ראינוה בגירסת ספרדי וצרפת ולא שמענוה מרבותינו נ"ע ועיקרה פרק כיצד מברכין:

ואם היה בארץ ישראל כו' עד סוף הפרק. פרק כיצד מברכין:

טו

היו לפניו מינים הרבה כו' עד והענבים שלישי לארץ. פרק כיצד מברכין (דף מ"א) :

ברכה אחת שהיא מעין שלש כו' עד חותם בשתיהן על הארץ ועל הפירות. פ' כיצד מברכין (דף מ"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל אנו חותמין על היין על הארץ ועל פרי הגפן עכ"ל: ואני אומר זאת החתימה לא ראינוה בגירסת ספרדי וצרפת ולא שמענוה מרבותינו נ"ע ועיקרה פרק כיצד מברכין:

ואם היה בארץ ישראל כו' עד סוף הפרק. פרק כיצד מברכין:

טז

היו לפניו מינים הרבה כו' עד והענבים שלישי לארץ. פרק כיצד מברכין (דף מ"א) :

ברכה אחת שהיא מעין שלש כו' עד חותם בשתיהן על הארץ ועל הפירות. פ' כיצד מברכין (דף מ"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל אנו חותמין על היין על הארץ ועל פרי הגפן עכ"ל: ואני אומר זאת החתימה לא ראינוה בגירסת ספרדי וצרפת ולא שמענוה מרבותינו נ"ע ועיקרה פרק כיצד מברכין:

ואם היה בארץ ישראל כו' עד סוף הפרק. פרק כיצד מברכין:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.