מגדל עוז/איסורי ביאה/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ איסורי ביאה יא

א

כל שאמרנו בנדה כו' עד שבעה ימים נקיים. הכל פרק המפלת:

ב

כל שאמרנו בנדה כו' עד שבעה ימים נקיים. הכל פרק המפלת:

ג

כל שאמרנו בנדה כו' עד שבעה ימים נקיים. הכל פרק המפלת:

ד

כל שאמרנו בנדה כו' עד שבעה ימים נקיים. הכל פרק המפלת:

ה

כל שאמרנו בנדה כו' עד שבעה ימים נקיים. הכל פרק המפלת:

ו

כל שאמרנו בנדה כו' עד שבעה ימים נקיים. הכל פרק המפלת:

ז

כל שאמרנו בנדה כו' עד שבעה ימים נקיים. הכל פרק המפלת:

ח

כל שאמרנו בנדה כו' עד שבעה ימים נקיים. הכל פרק המפלת:

ט

יתר על כן כל בת שתבעוה לינשא ורצתה עד שתספור ותטבול: כתב הראב"ד ז"ל כל ראתה שהוא מוזכר בכאן וכו': ואני אומר גם ברוב הספרים אשר יצאו מחבור משנה תורה כן היה כתוב בהן וראתה וכן היה בספר אשר הגיע לידי אבל אחר שבאתי בארץ הצבי וזכיתי לראות המוגה לר"מ ז"ל בחתימתו מצאתיה ורצתה בצד"י ותקון כסילים היה שלא ידע ההלכה ולא הבין הטעם וחשב בתחלה שטעה הסופר בין צד"י לאל"ף ותקנו לפי דעתו ועל כן יצא לו משפט מעוקל ואילו הגיע למסכת יבמות פרק החולץ (דף ל"ז) ולמסקנת נדה פרק תינוקת (דף ס"ו) והיה רואה שלשון הגמרא ונתפייסה לא היה עושה כן וזה פשוט באמת:

ואם נשאת לתלמיד חכם וכו' עד שתטבול: כתב הראב"ד ז"ל מה שחילק זה בין תלמיד חכם לשאר בני אדם וכו' וכלה שפירסה נדה אסור להתייחד עמה כדאיתא בכתובות עכ"ל: ואני אומר הנני משיב על ראשון ראשון והאמת מה שאמר שהוציא זה מאותו מעשה אך לא כמו שהוא מפרש שכבר הקדימוני וכתבו רבותינו בעלי התוספות ז"ל בההיא סוגיא דפרק החולץ גמרא מתניתין קמייתא דקא פריק תלמודא דמייחדי להו ועוד יש בנוסחאות שלנו יחודי בעלמא הוא דמייחדי בהדייהו דאמר מר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו דלכאורה משמע סוגיא כפי' הראב"ד ז"ל לרצונו ולדברי ר"מ ז"ל הקשו רבותינו בעלי התוס' ז"ל לסברא זו מדאמרי' פ"ק דכתובות שאם פירסה נדה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים כל זמן שלא בעל שהיא קושיא אחרת שהקשה ראב"ד ז"ל ועל מה שפירש הראב"ד ז"ל מדעתו הקשו כיון דלא מצי למבעל מאי פת בסלו איכא והיא קושיא אמיתית גם על הפי' הראשון וגם על השני אילו היה מכוון ר"מ ז"ל לכך ועוד שאילו היה דעת ר"מ ז"ל לפרש אותה סוגיא כמו שחשב עליו הראב"ד ז"ל נוסח הגמרא שלו אינו הולמתו ועוד כי ר"מ ז"ל לא הזכיר בלשונו יחוד כלל אלא נישואין וכל יודעיו יודעים כי לא לחנם נשמר ולא למקרה מוציא לשונו אלא ודאי דעתו לפרשה כפי' המקובל לו מרבותיו נ"ע והבן כי התלמוד מקשה תחלה על דברי רבי אליעזר בן יעקב שאמר לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה מהא דרב כי מקלע לארדשיר אמר מאן הויא ליומא ורב נחמן כי מקלע לשכנציב אמר מאן הויא ליומי ומתרץ שאני רבנן דפקיעי שמייהו והדר מקשינן על מעשה דרב ורב נחמן היכי עביד הכי והאמר רבא תבעוה לינשא כו' ומתרץ רבנן שלוחי הוו משדרי ומודעי להו כלומר והיו נשמרות המתפייסות מקודם בואן ואי בעית אימא יחודי הוו מייחדי להו או בהדייהו כלומר דהוי מודעי מאן הויא ליומא או ליומי ודלא בעו אלא ליחודי בעלמא מאחר שיודעות שאינן מכוונין לבעול ולשאת נישואין גמורין ולא מחמדן ולא חזיין ומש"ה לא בעינן שבעת ימים נקיים והיה להם פת בסלם שאם יצרם תקפם יבאו עליהן בהיתר גמור ולא דמיין לתבעוה לינשא נישואין גמורין וזווג שלם שהן רואות מתוך חמודן אם נתפייסו וכן פירשו רבותינו בעלי התוספות ז"ל וגם הרמב"ן ז"ל כן כתב בנימוקו ועוד כתב שיש לפרש לעולם שלוחי הוו משדרי ומודעי להו מעיקרא ומיהו לא סמכי אפקיעות דשמייהו אלא יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו או בהדייהו ע"כ. ואלה הדברים נכונים לפרש בהם ההלכה ולהלום בהם הלשון וממילא שמעינן שהיו נושאין אותן כי נתפייסו להן ואפילו שלא ישבו שבעה נקיים הואיל והיו תלמידי חכמים וכמ"ש ר"מ ז"ל ולא נשאר עם אלו הפירושין קושיא כלל. ומה שהקשה הראב"ד ז"ל עוד ממעשה דרבינא האמור בנדה פרק תינוקת ההיא נישואין גמורין וזווג שלם היה דגרסינן התם (דף ס"ו) אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים רבינא עסיק ליה לבריה בי רב חביבא אמר להו ליום פלוני לכתוב כתובה איעכב שבעה יומי בתר ההוא יומא אמר ליה מ"ט עביד מר הכי א"ל לא סבר ליה מר להא דאמר רבא תבעוה לינשא כו' אלמא נישואין גמורין וזיווג שלם ובעי למבעל בעילת מצוה לאלתר כדמבעי ליה ועוד יש לו לומר כי החתן עדיין היה בחור ולא היה אביו רב חביבא בקי בו ורצה להרחיקו מן הנסיון ולאו בן תלמיד חכם כתלמיד חכם עצמו. ומה שהקשה עוד דהויא חופה דאיסורא אינה קושיא כלל לפי הפירושין שכתבתי שאינה רואה מתוך חמודה זה כלל תדע שהרי כתב ר"מ ז"ל עצמו פרק י' דהלכות אישות כי האשה מכשתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה והוא שתהיה ראויה לבעילה אבל אם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו הנישואין עכ"ל. נמצאת למד בצחות לשונו זה שאמר לשון נישואין כי רצה לומר שנכנסה לחופה אע"פ שלא נתייחד עמה וגם שאילו היתה נדה מפורש הוא לו שם שאינן נישואין וגם מעשה דשכנציב כתבו לפנינו פכ"ה ונמצאו דבריו נכונים:

י

יתר על כן כל בת שתבעוה לינשא ורצתה עד שתספור ותטבול: כתב הראב"ד ז"ל כל ראתה שהוא מוזכר בכאן וכו': ואני אומר גם ברוב הספרים אשר יצאו מחבור משנה תורה כן היה כתוב בהן וראתה וכן היה בספר אשר הגיע לידי אבל אחר שבאתי בארץ הצבי וזכיתי לראות המוגה לר"מ ז"ל בחתימתו מצאתיה ורצתה בצד"י ותקון כסילים היה שלא ידע ההלכה ולא הבין הטעם וחשב בתחלה שטעה הסופר בין צד"י לאל"ף ותקנו לפי דעתו ועל כן יצא לו משפט מעוקל ואילו הגיע למסכת יבמות פרק החולץ (דף ל"ז) ולמסקנת נדה פרק תינוקת (דף ס"ו) והיה רואה שלשון הגמרא ונתפייסה לא היה עושה כן וזה פשוט באמת:

ואם נשאת לתלמיד חכם וכו' עד שתטבול: כתב הראב"ד ז"ל מה שחילק זה בין תלמיד חכם לשאר בני אדם וכו' וכלה שפירסה נדה אסור להתייחד עמה כדאיתא בכתובות עכ"ל: ואני אומר הנני משיב על ראשון ראשון והאמת מה שאמר שהוציא זה מאותו מעשה אך לא כמו שהוא מפרש שכבר הקדימוני וכתבו רבותינו בעלי התוספות ז"ל בההיא סוגיא דפרק החולץ גמרא מתניתין קמייתא דקא פריק תלמודא דמייחדי להו ועוד יש בנוסחאות שלנו יחודי בעלמא הוא דמייחדי בהדייהו דאמר מר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו דלכאורה משמע סוגיא כפי' הראב"ד ז"ל לרצונו ולדברי ר"מ ז"ל הקשו רבותינו בעלי התוס' ז"ל לסברא זו מדאמרי' פ"ק דכתובות שאם פירסה נדה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים כל זמן שלא בעל שהיא קושיא אחרת שהקשה ראב"ד ז"ל ועל מה שפירש הראב"ד ז"ל מדעתו הקשו כיון דלא מצי למבעל מאי פת בסלו איכא והיא קושיא אמיתית גם על הפי' הראשון וגם על השני אילו היה מכוון ר"מ ז"ל לכך ועוד שאילו היה דעת ר"מ ז"ל לפרש אותה סוגיא כמו שחשב עליו הראב"ד ז"ל נוסח הגמרא שלו אינו הולמתו ועוד כי ר"מ ז"ל לא הזכיר בלשונו יחוד כלל אלא נישואין וכל יודעיו יודעים כי לא לחנם נשמר ולא למקרה מוציא לשונו אלא ודאי דעתו לפרשה כפי' המקובל לו מרבותיו נ"ע והבן כי התלמוד מקשה תחלה על דברי רבי אליעזר בן יעקב שאמר לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה מהא דרב כי מקלע לארדשיר אמר מאן הויא ליומא ורב נחמן כי מקלע לשכנציב אמר מאן הויא ליומי ומתרץ שאני רבנן דפקיעי שמייהו והדר מקשינן על מעשה דרב ורב נחמן היכי עביד הכי והאמר רבא תבעוה לינשא כו' ומתרץ רבנן שלוחי הוו משדרי ומודעי להו כלומר והיו נשמרות המתפייסות מקודם בואן ואי בעית אימא יחודי הוו מייחדי להו או בהדייהו כלומר דהוי מודעי מאן הויא ליומא או ליומי ודלא בעו אלא ליחודי בעלמא מאחר שיודעות שאינן מכוונין לבעול ולשאת נישואין גמורין ולא מחמדן ולא חזיין ומש"ה לא בעינן שבעת ימים נקיים והיה להם פת בסלם שאם יצרם תקפם יבאו עליהן בהיתר גמור ולא דמיין לתבעוה לינשא נישואין גמורין וזווג שלם שהן רואות מתוך חמודן אם נתפייסו וכן פירשו רבותינו בעלי התוספות ז"ל וגם הרמב"ן ז"ל כן כתב בנימוקו ועוד כתב שיש לפרש לעולם שלוחי הוו משדרי ומודעי להו מעיקרא ומיהו לא סמכי אפקיעות דשמייהו אלא יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו או בהדייהו ע"כ. ואלה הדברים נכונים לפרש בהם ההלכה ולהלום בהם הלשון וממילא שמעינן שהיו נושאין אותן כי נתפייסו להן ואפילו שלא ישבו שבעה נקיים הואיל והיו תלמידי חכמים וכמ"ש ר"מ ז"ל ולא נשאר עם אלו הפירושין קושיא כלל. ומה שהקשה הראב"ד ז"ל עוד ממעשה דרבינא האמור בנדה פרק תינוקת ההיא נישואין גמורין וזווג שלם היה דגרסינן התם (דף ס"ו) אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים רבינא עסיק ליה לבריה בי רב חביבא אמר להו ליום פלוני לכתוב כתובה איעכב שבעה יומי בתר ההוא יומא אמר ליה מ"ט עביד מר הכי א"ל לא סבר ליה מר להא דאמר רבא תבעוה לינשא כו' אלמא נישואין גמורין וזיווג שלם ובעי למבעל בעילת מצוה לאלתר כדמבעי ליה ועוד יש לו לומר כי החתן עדיין היה בחור ולא היה אביו רב חביבא בקי בו ורצה להרחיקו מן הנסיון ולאו בן תלמיד חכם כתלמיד חכם עצמו. ומה שהקשה עוד דהויא חופה דאיסורא אינה קושיא כלל לפי הפירושין שכתבתי שאינה רואה מתוך חמודה זה כלל תדע שהרי כתב ר"מ ז"ל עצמו פרק י' דהלכות אישות כי האשה מכשתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה והוא שתהיה ראויה לבעילה אבל אם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו הנישואין עכ"ל. נמצאת למד בצחות לשונו זה שאמר לשון נישואין כי רצה לומר שנכנסה לחופה אע"פ שלא נתייחד עמה וגם שאילו היתה נדה מפורש הוא לו שם שאינן נישואין וגם מעשה דשכנציב כתבו לפנינו פכ"ה ונמצאו דבריו נכונים:

יא

דין הכתמים בזמן הזה וכו' עד שנמצא בו הכתם: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש גדול וזהו שאמרנו וכו'. ואני אומר כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעי' ריש פ"ט בענין מה בין כתם הנמצא כו' ואני תלמידו כתבתי והארכתי בראיות וביררתי שם שדבריו וקבלתו אמת וגם בכללים אשר כלל בכאן נשמר שאמר זה בכתם שאין לחוש בו בזיבות וכיון דכתמים דרבנן דיין להחמיר בהן כנדה דאורייתא ואילו יש כאן לחוש לזיבות הנה הוא ז"ל ביארו אחר זה מיד וז"ל ואם היה שיעור הכתם כדי לחוש לזיבות סופרת שבעה ימים מאחר יום שנמצא בו הכתם שאין הרואה דם כרואה כתם עכ"ל והדין עמו כמו שהוכחתי. ועוד אני מוסיף עתה לגלות למה לא חילק בזמן הזה לזמן הראשון בדיני הכתמים שהרי במימרא דרבי זירא פרק תינוקת לא הוזכר אלא שאפילו רואות דם טיפה כחרדל כו' אבל מוצאה כתם לא הוזכרה ודייה מה דאחמור רבנן למיהוי כנדה וכן כתב בסמוך שלא החמירו אלא ברואה דם טמא עכ"ל. ואם הראב"ד ז"ל הולך כאן לפי שיטתו של מעלה ויצא לו זאת החומרא אין לשבש על כך דברי ר"מ ז"ל אמנם הסכמתו חובה וקבלתו ומלכותו נסוכה והרוצה להחמיר הואיל ויצא מפה קדוש תבא עליו ברכה:

יב

וכל מה שאמרנו ביולדת וכו' עד בזמן הזה: כתב הראב"ד ז"ל אין אני אומר כן שהרי בצורת הפנים אמו טמאה לידה ומי יכיר בצורות ויטהר עכ"ל: ואני אומר איני מאמין שיצא לשון זה מפי רבינו הראב"ד ז"ל כי ר"מ ז"ל לא הזכיר בכלל הזה שביולדת אלא שאמו טהורה ואיך יקשה עליו מן הטמאה ואם יעלה על דעתך שטעה הסופר ורצה להקשות ממ"ש פ"י ואם אין פניו בצורת פני אדם כו' גם זו אינה קושיא כי אותו הדין הוא במפלת ובכאן לא כלל אלא ביולדת דוקא וכבר חקרתי בכל מה שפרט בטהרת היולדת ולא מצאתי בו דבר שלא נוכל לעמוד עליו שאינם אלא דיני יוצא דופן או מחותך או דרך איברים דוק ותשכח:

הרי היא טהורה וכו' עד דם טמא: כתב הראב"ד זו טעות שהרי אמרו אין פתיחת הקבר בלא דם הלכך טמאה. עכ"ל: ואני אומר גם בזה שלא יצא מפי רבינו הראב"ד מעולם מתרי טעמי. חדא כי תחילת זה הכלל כתב וכן האשה שראתה לובן או דם ירוק או שהשליכה חתיכה אדומה שאין עמה דם שזהו דין רואה דם ומפלת שהיא משלכת ואיך יקשה עליו מיולדת שהרי אמרו אי איפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ועוד אנה פנה לב הכותב השגה זו שלא השגיח על לשון ר"מ עצמו שכתב תחלת פרק כל היולדת טמאה כנדה אע"פ שלא ראתה דם עכ"ל וברור דהיינו טעמא משום דאי איפשר לפתיחת הקבר בלא דם והחי יתן אל לבו כי לא הלך לבו מפרק לפרק ולא פגעה בו שכחה אלא ודאי הכותב הזה הפריז יותר מדאי דהכא ברואה ומפלת והתם ביולדת ותלה עצמו באילן גדול מדאמר רבי יוחנן חוכמתיה דרבי חנינא גרמה לי דלא אחזי דמא מטמאנא מטהר מטהרנא מטמא וא"ר זירא טבעא דבבל גרמה לי דלא אחזי דמא ומה רבה דידע בטבעא לא חזי אנא אחזי ואידך דאמר רבי זירא בנות ישראל כו' ע"כ. והביא ר"י אלפס ז"ל בריש הלכות שבועות בפיסקי נדה אלמא במראות דמים נסתפקו כי נתמעטו הלבבות והחמירו כי לא הכירו אבל שאר דברים לא הזכירו ובכך עלו דברי ר"מ ז"ל על מתכונתם ורמו וישבו תחתם יחד כולם בפרטם ובכללם הרכיב והבריך וקיצר והאריך בסמוך:

יג

וכן אם היתה בה מכה כו' עד ולא נתחדש בה דבר אלא ספירת שבעת ימים נקיים לכל הרואה דם טמא כמו שביארנו ושיהו כל מראה דמים טמאים. עכ"ל. וזהו כאותן מימרות ממש דרבי זירא וכדאמר רבי יוחנן:

יד

זה שתמצא במקצת המקומות עד עלתה לה טבילה. כל זה במסכת נדה פרק תינוקת (דף ס"ז) ובכמה מקומות ותשובות הגאונים והסכמת רבותינו הראשונים והאחרונים:

טו

זה שתמצא במקצת המקומות עד עלתה לה טבילה. כל זה במסכת נדה פרק תינוקת (דף ס"ז) ובכמה מקומות ותשובות הגאונים והסכמת רבותינו הראשונים והאחרונים:

טז

זה שתמצא במקצת המקומות עד עלתה לה טבילה. כל זה במסכת נדה פרק תינוקת (דף ס"ז) ובכמה מקומות ותשובות הגאונים והסכמת רבותינו הראשונים והאחרונים:

יז

זה שתמצא במקצת המקומות עד עלתה לה טבילה. כל זה במסכת נדה פרק תינוקת (דף ס"ז) ובכמה מקומות ותשובות הגאונים והסכמת רבותינו הראשונים והאחרונים:

יח

ואסור לאדם שידבק באשתו עד ולא יאכל עמה בקערה אחת: כתב הראב"ד ז"ל אנו נוהגין אפילו על שולחן אחד וכן כתב רב אחא ז"ל: ואני אומר עיקר אלו ההלכות פ"ק דשבת (דף י"ג) ובזו משום הרגל עבירה נגעו בה והנוסחאות והדעות רבו בה עד שאמרו רבותינו בעלי התוספות ז"ל שנהגו העולם להפסיק במפה וכולם דברי אלהים חיים:

כללו של דבר עד כמו שביארנו. פ"ק דשבת במעשה בימי לבוניך מהו אצליך כו':

יט

כל המלאכה שהאשה עושה עד שלש מלאכות אלו. פ"ק דשבת:

ומותר לאשה להתקשט בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה. זה מפורש בברייתא לרבי עקיבא פרק במה אשה (דף ס"ד) גמרא מתני' דכבול ופיאה והביאה ר"י אלפס בפיסקי נדה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.