מגדל עוז/איסורי ביאה/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ איסורי ביאה ט

א

אין האשה מתטמאה עד כמו שביארנו. ריש פרק הרואה כתם (דף נ"ז) :

ב

ומדברי סופרים כו' עד לפנים בבשרה. פ"ק דנדה (דף ה') וריש פרק הרואה כתם (דף נ"ח נ"ט) :

וטומאה זו בספק שמא כתם זה מדם החדר בא. ריש פרק הרואה כתם:

ג

וכן מדברי סופרים שכל הרואה כו' או עד שמצאה הכתם. ריש פ"ק דנדה וריש מסכת עדיות:

וכל הרואה כתם וכו' עד ונתקלקלה וסתה. פ"ק דנדה:

ד

הרואה דם בשעת וסתה כו' עד ואינן מטמאות למפרע. ריש מסכת נדה (דף ד') וריש מסכת עדיות:

ואי זו היא זקנה כו' עד שתראה דם שלש וסתות. פ"ק דנדה (דף ז') :

ה

הרואה דם בשעת וסתה כו' עד ואינן מטמאות למפרע. ריש מסכת נדה (דף ד') וריש מסכת עדיות:

ואי זו היא זקנה כו' עד שתראה דם שלש וסתות. פ"ק דנדה (דף ז') :

ו

מה בין כתם הנמצא על בשרה לכתם הנמצא בבגדיה וכו' עד על שלש: כתב הראב"ד ז"ל אין זה מחוור וכו' ומונה לה מאותה שעה ואינו כן עכ"ל: ואני אומר דבר זה קבלה היתה בידו של ר"מ ז"ל מרבותיו וכן קבלנו אנחנו מרבותינו הצרפתים ז"ל מפי רש"י ז"ל ומפי רבותינו נ"ע וכן פי' סוף שמעתין קמייתא דפרק הרואה כתם (דף נ"ח) [לא מצאתי הרש"י הזה אלא בד"ה לדברי אין קץ נמצא מקצתו ולא כולו] כי פסק הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס שהיה אומר עד כמה היא תולה עד כגריס של פול ופירש"י ז"ל שאילו נמצא בבשרה לא היתה תולה אלא אפילו כחרדל היתה טמאה עכ"ל ויש לי כמה ראיות על זה חדא דלא אשכחן בכוליה תלמודא שיעור לדם הנדה וקי"ל התם ובכמה דוכתי דכולהו שיעורים הלכה למשה מסיני ועוד שלא הוזכר זה השיעור אלא בכתם הנמצא על בגדיה בלבד שבו יכולה לתלות אבל בבשרה שאינה יכולה לתלות טמאה ואפילו כחרדל וכן כתבו רבותינו בעלי התוספות ז"ל גבי על חלוקה טהור דאי מגופה אבשרה איבעי ליה לאשתכוחי ועוד איתא התם ומעשה באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה היתה בך כו' עד וטיהרה רבי עקיבא ראה תלמידיו [שהיו] מסתכלין זה בזה אמר להם מה הדבר קשה בעיניכם לא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל שנאמר ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה בבשרה ולא כתם וה"נ איתא בירושלמי דפרק כל היד ומסיק לה רבינא בגמרא וכתמים עצמן דרבנן ואילו בבשרה תניא התם על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא אלמא חמיר בשרה מכתמה ועוד דמלשון רבי עקיבא למדנו כי דם נדה וזבה וטומאתן אחת הן ולגבי זיבה לא מצינו בה שיעור תדע דהא קא דאין התם בירושלמי ק"ו מזבה שצריכה מים חיים לנדה שאינה צריכה ואם היו חלוקין בשיעורן או לא הוה דאין מינה או מהדר למיפרך מינה ועוד דהא תנן ריש פרק דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבשין כו' ואמרינן להדיא בבבלי ובירושלמי דכל שהיא חייבת קרבן בעלה לוקה עליה משום נדה ומוכח לה נמי בגמרא דשוו אהדדי ועוד דהא ריש גמרא פירקין דהרואה כתם אמרינן בבשרה עד שתרגיש בבשרה אלמא בהרגשה תליא מילתא מן התורה ולא בשיעורא ועוד דהא בסוף פירקין תנן העד שהוא נתון תחת הכר אם עגול טהור ואם משוך טמא דברי רבי אליעזר בר צדוק ע"כ ופסקינן בגמרא כותיה ומפרש דמשוך טמא בכל שהוא ומפרש בתוספתא טעמא מפני שהוא דם הקינוח אלמא היכא דהוי כתם כי האי שיעורא הוא דאיכא למיחש אבל בבשרה אפילו כחרדל וכן סמכו רבותינו בעלי התוספות על זאת התוספתא והסכימו כדברינו זה ועוד דהא פ"ק דנדה וריש פרק תינוקת לגבי דם בתולים אמרינן בירושלמי יש לה ראיה ואין לה כתם ואי ס"ד חד שיעורא נינהו מאי נפקא מינה וכ"ת לשאר מילי דאיכא בינייהו הא לאו בהכי מיירי שמעתא ועוד דהא פרק המפלת תנן המפלת כמין קליפה וכמין שערה כו' עד תטיל למים אם נמוחו טמאה ואמרינן עלה בגמרא שאלו לרופאים ואמרו שומא יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין שערות אדומות ובירושלמי גרסינן שומא ויש מכה שממנה משרת כמין שערה אדומה ומפני שיש בה מכה ושומא הא אין בה מכה ואין בה שומא לא ע"כ דוק מינה לגבי שיעורא דכחוט השערה מטמא ומה שהקשה הראב"ד ז"ל שהרי שאל רבי ירמיה על כתם שבבשרה טפין טפין מהו אם אין לו שיעור מה שאל עכ"ל אני משיב שכבר קדמוני רבותינו בעלי התוס' ז"ל להקשות ולתרץ זה גבי אותה בעיא פרק הרואה כתם מתני' דעל אשה דגרסינן בעי רבי ירמיה כשר מהו כשורה מהו טפין טפין מהו לרוחב ירכה מהו ופשיטנא תא שמע על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא על בשרה לאיתויי מאי לאו לאיתויי כה"ג ומהדרינן לא דילמא דעביד כרצועה ע"כ ופירש"י ז"ל כרצועה כמין שורה ופרשב"א ז"ל לפירוש כרצועה כמין שורה אחת כזה וכשורה דקא מיבעיא ליה היינו הרבה שורות כזה ורבותינו בעלי התוספות ז"ל פירשו כרצועה דהיינו טפין טפין כזה וא"ת היינו טפין טפין דקא מיבעיא ליה ותירצו ופירשו דבעיא מיירי שעשויין בשינוי ורצועה דקא מתרץ הכא בשאין עשויין בשינוי עד כאן ולקמן אני רואה בסוף שמעתין כי מותבינן אפלוגתא דרב הונא ורב חסדא מהא דתניא היו עליה טיפי דמים למעלה וטיפי דמים למטה כו' ולמדתי ממנה לחזק דברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל כי שנוי הטיפין מורה שאינה מגופה אלא שתולין בהטייה וכיוצא בה ואעפ"כ הואיל והוא בבשרה ספיקו טמא כדפשיט תלמודא וכדכתיב טעמא לדברי ר"מ ז"ל כי בבשרה דאורייתא ולפיכך ספיקו טמא וכתמים דרבנן ולקולא ולפיכך תולין ולשון הגמרא מוכיח לעיניך כי בעיא דרבי ירמיה בגופה וברייתא דלקמן בכתמים שעל בגדיה דרבנן ותולין. מעתה התבונן מה מעולה דעת ר"מ ז"ל לשונו שכתב כאן לגבי צירוף וכתם הנמצא בבגדים זה הלשון ולפנינו בזה הפרק כתב בעיא דרבי ירמיה עם הברייתות וכמו שכתבתי וז"ל הכתם הנמצא על בשרה שהיה ארוך כרצועה או עגול או שהיה טפין טפין או שהיה אורך הכתם על ירכה או שהיה נראה כאילו הוא מלמטה למעלה הואיל והוא כנגד בית התורפה הרי זו טמאה ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא היה כזה שכל דם שנמצא במקומות אלו מחמירין בו ואע"פ שהוא ספק עכ"ל. הנה עיניך רואות כי דברי ר"מ ז"ל וקבלתו עם דברי רבותינו בעלי התוספות ז"ל וקבלתנו ודברינו אחד הם אות באות ומה שהקשה עוד ממה שנשנה שם בדרך אחר במשנה חילוק למטה מן הצואר ובשרה כנגד בית התורפה ועל כולן אמרו תולה בכל דבר עכ"ל אני משיב אלמלא שאני מתירא מגדולתו הייתי מעתיק לשון המשנה עד אשר תראה כי לא נזכר שם צואר וגם שאין שם תלייה בבשרה כלל וכל בבא ובבא באנפי נפשה מתניא בה טמאה וטהורה ולאו בחדא מחתא מחתינהו ומתניתין שנייה דבכל תולה אבבי בתרייתא מתניא דשייך בהו תלייה כדאוכחנא מכמה טעמי בס"ד ומה שהקשה עוד שקראוהו כתם אני משיב לא כתם סתם קראוהו אלא מפורש הרואה כתם על בשרה ולברר דיניה וחלוקיה לפי שנוייה כמו שכתבתי נשנה כל הפרק ההוא ואתה המעיין אם תרצה ללון בעמקה של הלכה נדד שינה מעיניך ותמצא דברי ר"מ ז"ל נכונים ועמוקים:

ז

כתם שנמצא על דבר עד הרי זו טהורה. פרק הרואה כתם ופרק האשה שהיא עושה צרכיה:

וכל שאינו מקבל טומאה עד מדין הכתמים. בנדה פרק האשה:

ח

לא בכל מקום עד כל מקום שימצא בו הדם טמאה. פרק הרואה כתם:

ט

לא בכל מקום עד כל מקום שימצא בו הדם טמאה. פרק הרואה כתם:

י

לא בכל מקום עד כל מקום שימצא בו הדם טמאה. פרק הרואה כתם:

יא

לא בכל מקום עד כל מקום שימצא בו הדם טמאה. פרק הרואה כתם:

יב

היתה לובשת חלוק אחד ושהה עד הרי זו ספק זבה. פרק בא סימן (דף נ"ג) :

יג

היתה לובשת חלוק אחד ושהה עד הרי זו ספק זבה. פרק בא סימן (דף נ"ג) :

יד

היתה לובשת חלוק אחד ושהה עד הרי זו ספק זבה. פרק בא סימן (דף נ"ג) :

טו

הרואה כתם ואחר כך ראתה דם וכו' אבל הרואה כתם אחר כתם כו' כיצד כו' עד ואם לא בדקה חוששת לזיבות: כתב הראב"ד ז"ל כל מה שאסף ודיבר בכאן וכו' וכל מ"ש בזה הענין אינו כי אם להג הרבה ויגיעת בשר עכ"ל: ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא סוף פרק בא סימן (דף נ"ג) בין רש"י ורבותינו בעלי התוספות ז"ל וראשונים ואחרונים עד הרמב"ן ז"ל נתחבטו בפירושם ופי' ר"מ ז"ל מבואר ומפואר והנני כותבו בקצרה והבן על דרך הסברא ובלשון הגמרא וזאת התורה והצורה ידועה בעיקר השמועה שהביא דרבי זירא ת"ר ראתה כתם ואחר כך ראתה דם תולה כתמה בראייתה מעת לעת דברי רבי והלכה כרבי מחבירו ופי' כיצד בתרי בבי קמייתא ובעיא דרבי זירא מרבי אמי אבל כתמים בעלמא כפירש"י ז"ל וכההיא ברייתא דמותבינן מינה פרק האשה דלקמן דמוקמינן לה אליבא דרבי אי צריכה הפסק טהרה ופי' ר"מ כיצד בתרי בבי בתרייתא ולא השיבו עד עתה ומגו דשמעה תאני השתא פלוגתא דרבי יוחנן ור"נ אברייתא הבין תשובת בעייתו כדפרישנא לקמן ומפני זה קבעה מסדר התלמוד כאן תדע דהא א"ל רבי זירא והא זימנין סגיאין בעינא מינך ולא אמרת [לי] ולא מידי דלמא אגב שיטפך אתיא לך א"ל אין אגב שיטפא אתיא לי ע"כ. וה"ק ליה מכלל דבריך שאתה אומר דפליגי רבי יוחנן ור"ל בכתם אחר ראיה משמע דכתם אחר כתם בעלמא אפילו רבי יוחנן מודה דאינה תולה אלא א"כ בדקה ביניהם דאי ס"ד אף בכתמים נמי פליג רבי יוחנן אמאי לא אשמעינן עד השתא בכל דיני הכתמים ששנינו או במה שאמרנו שהכתמים ג' מביאין לזיבה ולקרבן ואמר ליה כו' וברי לי אם תעמיק בלשוני זה לא יקשה לך כלום לא ממה שהקשה הראב"ד ז"ל ולא ממה שהקשו רבותינו בעלי התוספות ז"ל ואף לכל הפירושים יש לו פנים בהלכה:

טז

הרואה כתם ואחר כך ראתה דם וכו' אבל הרואה כתם אחר כתם כו' כיצד כו' עד ואם לא בדקה חוששת לזיבות: כתב הראב"ד ז"ל כל מה שאסף ודיבר בכאן וכו' וכל מ"ש בזה הענין אינו כי אם להג הרבה ויגיעת בשר עכ"ל: ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא סוף פרק בא סימן (דף נ"ג) בין רש"י ורבותינו בעלי התוספות ז"ל וראשונים ואחרונים עד הרמב"ן ז"ל נתחבטו בפירושם ופי' ר"מ ז"ל מבואר ומפואר והנני כותבו בקצרה והבן על דרך הסברא ובלשון הגמרא וזאת התורה והצורה ידועה בעיקר השמועה שהביא דרבי זירא ת"ר ראתה כתם ואחר כך ראתה דם תולה כתמה בראייתה מעת לעת דברי רבי והלכה כרבי מחבירו ופי' כיצד בתרי בבי קמייתא ובעיא דרבי זירא מרבי אמי אבל כתמים בעלמא כפירש"י ז"ל וכההיא ברייתא דמותבינן מינה פרק האשה דלקמן דמוקמינן לה אליבא דרבי אי צריכה הפסק טהרה ופי' ר"מ כיצד בתרי בבי בתרייתא ולא השיבו עד עתה ומגו דשמעה תאני השתא פלוגתא דרבי יוחנן ור"נ אברייתא הבין תשובת בעייתו כדפרישנא לקמן ומפני זה קבעה מסדר התלמוד כאן תדע דהא א"ל רבי זירא והא זימנין סגיאין בעינא מינך ולא אמרת [לי] ולא מידי דלמא אגב שיטפך אתיא לך א"ל אין אגב שיטפא אתיא לי ע"כ. וה"ק ליה מכלל דבריך שאתה אומר דפליגי רבי יוחנן ור"ל בכתם אחר ראיה משמע דכתם אחר כתם בעלמא אפילו רבי יוחנן מודה דאינה תולה אלא א"כ בדקה ביניהם דאי ס"ד אף בכתמים נמי פליג רבי יוחנן אמאי לא אשמעינן עד השתא בכל דיני הכתמים ששנינו או במה שאמרנו שהכתמים ג' מביאין לזיבה ולקרבן ואמר ליה כו' וברי לי אם תעמיק בלשוני זה לא יקשה לך כלום לא ממה שהקשה הראב"ד ז"ל ולא ממה שהקשו רבותינו בעלי התוספות ז"ל ואף לכל הפירושים יש לו פנים בהלכה:

יז

הרואה כתם ואחר כך ראתה דם וכו' אבל הרואה כתם אחר כתם כו' כיצד כו' עד ואם לא בדקה חוששת לזיבות: כתב הראב"ד ז"ל כל מה שאסף ודיבר בכאן וכו' וכל מ"ש בזה הענין אינו כי אם להג הרבה ויגיעת בשר עכ"ל: ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא סוף פרק בא סימן (דף נ"ג) בין רש"י ורבותינו בעלי התוספות ז"ל וראשונים ואחרונים עד הרמב"ן ז"ל נתחבטו בפירושם ופי' ר"מ ז"ל מבואר ומפואר והנני כותבו בקצרה והבן על דרך הסברא ובלשון הגמרא וזאת התורה והצורה ידועה בעיקר השמועה שהביא דרבי זירא ת"ר ראתה כתם ואחר כך ראתה דם תולה כתמה בראייתה מעת לעת דברי רבי והלכה כרבי מחבירו ופי' כיצד בתרי בבי קמייתא ובעיא דרבי זירא מרבי אמי אבל כתמים בעלמא כפירש"י ז"ל וכההיא ברייתא דמותבינן מינה פרק האשה דלקמן דמוקמינן לה אליבא דרבי אי צריכה הפסק טהרה ופי' ר"מ כיצד בתרי בבי בתרייתא ולא השיבו עד עתה ומגו דשמעה תאני השתא פלוגתא דרבי יוחנן ור"נ אברייתא הבין תשובת בעייתו כדפרישנא לקמן ומפני זה קבעה מסדר התלמוד כאן תדע דהא א"ל רבי זירא והא זימנין סגיאין בעינא מינך ולא אמרת [לי] ולא מידי דלמא אגב שיטפך אתיא לך א"ל אין אגב שיטפא אתיא לי ע"כ. וה"ק ליה מכלל דבריך שאתה אומר דפליגי רבי יוחנן ור"ל בכתם אחר ראיה משמע דכתם אחר כתם בעלמא אפילו רבי יוחנן מודה דאינה תולה אלא א"כ בדקה ביניהם דאי ס"ד אף בכתמים נמי פליג רבי יוחנן אמאי לא אשמעינן עד השתא בכל דיני הכתמים ששנינו או במה שאמרנו שהכתמים ג' מביאין לזיבה ולקרבן ואמר ליה כו' וברי לי אם תעמיק בלשוני זה לא יקשה לך כלום לא ממה שהקשה הראב"ד ז"ל ולא ממה שהקשו רבותינו בעלי התוספות ז"ל ואף לכל הפירושים יש לו פנים בהלכה:

יח

הרואה כתם ואחר כך ראתה דם וכו' אבל הרואה כתם אחר כתם כו' כיצד כו' עד ואם לא בדקה חוששת לזיבות: כתב הראב"ד ז"ל כל מה שאסף ודיבר בכאן וכו' וכל מ"ש בזה הענין אינו כי אם להג הרבה ויגיעת בשר עכ"ל: ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא סוף פרק בא סימן (דף נ"ג) בין רש"י ורבותינו בעלי התוספות ז"ל וראשונים ואחרונים עד הרמב"ן ז"ל נתחבטו בפירושם ופי' ר"מ ז"ל מבואר ומפואר והנני כותבו בקצרה והבן על דרך הסברא ובלשון הגמרא וזאת התורה והצורה ידועה בעיקר השמועה שהביא דרבי זירא ת"ר ראתה כתם ואחר כך ראתה דם תולה כתמה בראייתה מעת לעת דברי רבי והלכה כרבי מחבירו ופי' כיצד בתרי בבי קמייתא ובעיא דרבי זירא מרבי אמי אבל כתמים בעלמא כפירש"י ז"ל וכההיא ברייתא דמותבינן מינה פרק האשה דלקמן דמוקמינן לה אליבא דרבי אי צריכה הפסק טהרה ופי' ר"מ כיצד בתרי בבי בתרייתא ולא השיבו עד עתה ומגו דשמעה תאני השתא פלוגתא דרבי יוחנן ור"נ אברייתא הבין תשובת בעייתו כדפרישנא לקמן ומפני זה קבעה מסדר התלמוד כאן תדע דהא א"ל רבי זירא והא זימנין סגיאין בעינא מינך ולא אמרת [לי] ולא מידי דלמא אגב שיטפך אתיא לך א"ל אין אגב שיטפא אתיא לי ע"כ. וה"ק ליה מכלל דבריך שאתה אומר דפליגי רבי יוחנן ור"ל בכתם אחר ראיה משמע דכתם אחר כתם בעלמא אפילו רבי יוחנן מודה דאינה תולה אלא א"כ בדקה ביניהם דאי ס"ד אף בכתמים נמי פליג רבי יוחנן אמאי לא אשמעינן עד השתא בכל דיני הכתמים ששנינו או במה שאמרנו שהכתמים ג' מביאין לזיבה ולקרבן ואמר ליה כו' וברי לי אם תעמיק בלשוני זה לא יקשה לך כלום לא ממה שהקשה הראב"ד ז"ל ולא ממה שהקשו רבותינו בעלי התוספות ז"ל ואף לכל הפירושים יש לו פנים בהלכה:

יט

כל כתם שאמרנו כו' עד שמהם בא הכתם. פרק הרואה כתם (דף נ"ח) :

כ

כל כתם שאמרנו כו' עד שמהם בא הכתם. פרק הרואה כתם (דף נ"ח) :

כא

נמצא הכתם על בשרה בלבד אפילו מחגור ולמעלה טמאה שאילו היה דם כו': וכתב עליו בהשגות, זה אינו אלא בשנזדקרה והכי איתא בגמרא עכ"ל: ואני אומר שניהם לדעת אחת נתכוונו והסופר טעה וכאשר זכיתי לבא בארץ הצבי ובא לידי הספר המוגה לו בחתימת ידו נשקתיו ועל ראשי ענדתיו וז"ל נמצא הכתם על בשרה בלבד מחגור ולמטה טמאה ואם נתהפכה וקפצה אפילו מחגור ולמעלה טמאה שאילו היה דם זה מן השחיטה או מן השוק היה לה שימצא על בגדיה הואיל ונמצא בבשרה ולא בבגדיה טמאה עכ"ל והוא האמת שכן הוא מפרש בנדה בגמרא ריש פרק הרואה כתם:

כב

היתה בה מכה עד הרי זו תולה בה. הכל פרק הרואה כתם:

כג

היתה בה מכה עד הרי זו תולה בה. הכל פרק הרואה כתם:

כד

היתה בה מכה עד הרי זו תולה בה. הכל פרק הרואה כתם:

כה

היתה בה מכה עד הרי זו תולה בה. הכל פרק הרואה כתם:

כו

היתה בה מכה עד הרי זו תולה בה. הכל פרק הרואה כתם:

כז

היתה בה מכה עד הרי זו תולה בה. הכל פרק הרואה כתם:

כט

האשה שהשאילה חלוקה עד שמא מזו ושמא מזו. בנדה פרק האשה (דף נ"ט) :

השאילה אותה ליושבת עד של קצרה הוא. בנדה פרק האשה (דף נ"ט) ופרק הרואה כתם (דף נ"ח) :

ל

האשה שהשאילה חלוקה עד שמא מזו ושמא מזו. בנדה פרק האשה (דף נ"ט) :

השאילה אותה ליושבת עד של קצרה הוא. בנדה פרק האשה (דף נ"ט) ופרק הרואה כתם (דף נ"ח) :

לא

האשה שהשאילה חלוקה עד שמא מזו ושמא מזו. בנדה פרק האשה (דף נ"ט) :

השאילה אותה ליושבת עד של קצרה הוא. בנדה פרק האשה (דף נ"ט) ופרק הרואה כתם (דף נ"ח) :

לב

שלש נשים שלבשו עד והרי זו שלא בדקה טמאה. בנדה פרק האשה (דף נ"ט) :

לג

שלש נשים שלבשו עד והרי זו שלא בדקה טמאה. בנדה פרק האשה (דף נ"ט) :

לד

שלש נשים שלבשו עד והרי זו שלא בדקה טמאה. בנדה פרק האשה (דף נ"ט) :

לה

שלש נשים שלבשו עד והרי זו שלא בדקה טמאה. בנדה פרק האשה (דף נ"ט) :

לו

כל כתם הנמצא וכו' עד שהוא דם: כתב הראב"ד ז"ל זה אינו אלא אף הבגד וכו': ואני אומר זו המחלוקת תלוי במה שנחלקו ראש זה הפרק בענין מה בין כתם הנמצא ושם הארכתי אבל בכאן אומר דעד כאן לא נחלק רבי מאיר סוף פרק האשה שהיא עושה צרכיה אלא בכל דבר שהיה בחזקת טומאה אבל זה הבגד הואיל ובחזקת טהרה הוא עומד מפני מה יטמא מספק והלא ספיקא דרבנן הוא ולקולא דהא אסיקנא ס"פ הרואה כתם כתמים דרבנן ושמעתא דהתם נמי הכי סלקא ועוד דהא מיתניא התם על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא דוק מינה דוקא על בשרה שהוא ספק דאורייתא כדמוכחא לעיל ולחומרא הא על בגדה שהוא ספיקא דרבנן ולקולא וכמ"ש רבינו משה ז"ל וטעם רבינו הראב"ד ז"ל איני יודע מהו אלא מ"ש ראש זה הפרק ושם השבתי כבר:

ואם נסתפק להם שמא הוא צבע אדום וכו' עד וטהורה: כתב הראב"ד ז"ל טעה בזה וכו' אבל האשה לעולם טמאה עכ"ל: ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא כי רש"י ז"ל פי' משנתנו דהאשה שהיא עושה צרכיה דתנן שבעה סמנין מעבירין על הכתם כו' לענין טהרות ובאותו דרך דרך הראב"ד ז"ל ורבינו פירשו רישא דמתני' לגבי בעלה וסיפא בטהרות וכן דעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל ומסתייע להו דין פירושא מדקתני להו תרי בבי במתני' ועוד כתב הרמב"ן ז"ל סיוע יפה מפירכא דרבי יוחנן לריש לקיש ממתניתין כשם שבדיקת סמנין מטהרה לבעלה למה לא תטהר לטהרות ועוד דיש לי ראיה לשמעתין דאותביה רבי יוחנן לריש לקיש ממתניתין דהטבילו ועשה על גביו טהרות ופרקינן הנח לכתמים דרבנן ופירש"י ז"ל דעיקר תחלת גזירתן אינה אלא מדרבנן שלכך מקילין דמדאורייתא עד שתראה בבשרה עכ"ל. ועל זה הדרך דרך ר"מ ז"ל וכתב כאן איסור בעלה וסופו דטהרות פ"ד דהלכות מטמאי משכב ומושב:

לז

ואלו הן השבעה סמנין וכו' עד שלשה ימים או יותר. פרק האשה שהיא עושה צרכיה:

לח

ואלו הן השבעה סמנין וכו' עד שלשה ימים או יותר. פרק האשה שהיא עושה צרכיה:

לט

כל אשה שהיא טמאה משום כתם כו' עד סוף הפרק. בכלל פירוקא דריש לקיש דכתמים דרבנן וכמו שכתבתי למעלה אלא כתבו ר"מ ז"ל מחובר כדרך המחברים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.