ליקוטי מוהר"ן/קצב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ליקוטי מוהר"ן TriangleArrow-Left.png קצב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

דע, שדבור אמת, שיוצא מפי הצדיק האמת, אפלו במלי דעלמא, הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר, כי בהדברי תורה של האחר יכול להיות שם תערובות הרבה, אבל זה הדבור היוצא מפי הצדיק האמת הוא רק אמת לבד, וכיון שהוא רק אמת ואין בו שום תערובות, אין יקר ממנו,

ומי ששומע דבור מפי הצדיק האמת, שהוא דבור אמת, ובפרט כשרואה אותו אז, בבחינות (ישעיה ל כ): והיו עיניך רואות את מוריך, הוא מקבל בחינות הפנים של הצדיק, ובחינות שכלו ונשמתו, כי זה הצדיק מניח שכלו בתוך זה הדבור שמחדש, והוא מקבל זה הדבור, נמצא שמקבל שכלו.

וזה גם כן בחינות הנשמה, כי הנשמה היא בחינת השכל, כמה שכתוב (איוב לב ח): ונשמת שדי תבינם;

וכן מקבל פנים שלו, כי הדבור שהוא מדבר הוא אמת, ואמת הוא הפנים של כל הפנים דקדשה, בבחינות (תהילים כד ו): מבקשי פניך יעקב סלה, בחינות (מיכה ז כ): תתן אמת ליעקב,

נמצא זה שמקבל דבור מפי הצדיק, מקבל פניו ושכלו ונשמתו, ונחקק ונצטיר בדעתו דמות דיוקנו של הצדיק, שהוא הפנים והשכל והנשמה.

אך שצריך לשמר משכחה, כי שכחה משכחת הכל ממנו, הינו כל מה שנצטיר בדעתו מהדבור כנ"ל, על־ידי השכחה נשכח ועובר ממנו כל הנ"ל;

ואפלו אם יכתב הדבר בספר לזכרון, כשבחינת השכחה מתגברת, נופל בחינת השכחה גם על הספר הנכתב, הינו כשחס ושלום, נפטר החכם שחדש הדבור, ואז מתגבר בחינות שכחה, בבחינות (תהילים לא יג): נשכחתי כמת מלב, ואז שורה שכחה אפלו על ספר הנכתב.

ויש עצה לזה – לציר לפניו דמות דיוקנו של החכם בשעת הלמוד כשלומדין דבריו, כמובא בירושלמי (שקלים פ"ב) שצריך לציר בשעת הלמוד כאלו התנא עומד לפניו,

כי בהספר של החכם נרשם ונצטיר שם דמות החכם, כי אלו הדבורים והאותיות הנרשמין ומצירין בהספר, הם שכל החכם ונשמתו ובחינות פניו, נמצא ששכלו ונשמתו ופניו, שהוא דמותו ממש, הוא באלו האותיות והתבות;

על־כן נמצא בכל ספר וספר דמות דיוקנו של החכם שחדש אלו הדבורים, כי כפי דמותו, דהינו שכלו ונשמתו ופניו של החכם, כן נצטירין האותיות בספר, כי אם היה להחכם דמות אחר, הינו שכל ופנים ונשמה אחרת, היה מחדש ומציר אותיות אחרים בהספר, כפי השכל שהיה לו שהוא דמותו. נמצא, שיש בכל ספר דמות דיוקנו של החכם.

וכשזוכה לזכרון לזכר דברי החכם כמו שאמרם החכם, או על ידי מה שחוזר מאה ואחת פעמים, שעל ידי זה זוכרו, אז כשאומר זה הדבר בשם החכם, נצטיר לפניו דמות דיוקנו של החכם, והרי הוא כאלו אמרו החכם בעצמו, אך שיהיה הזכרון באמת בכח הזכרון, שאז נחקק בדעתו דמות דיוקנו ממש כנ"ל.

וזה (אבות פ"ד): הלומד ילד, למה הוא דומה וכו'. כי זה הלומד עם התלמיד הוא ממש ככותב בדיו על הניר, ומציר אותיות שכלו שם, כן הוא מציר בדעת התלמיד שכלו ודמותו ממש כנ"ל,

אך שיש בהלמוד בחינות, הינו שיש בחינות הלומד ילד, הינו כשהתלמיד שומע הדבר מפי הרב ממש ובעת שחדש הרב זה הדבר, שאז הוא בחינות ילד, כי החדושים נתהוים על ידי מה שמעלה את הנפשות בבחינות עבור ומחדש אותם, כמבאר לעיל (סימן יג), ונמצא שהוא בחינות ילד, כאלו נולד היום, ואז דומה לדיו כתובה על ניר חדש, שנחקק ונצטיר שם היטב בלי טשטוש, הינו שאז יוכל להצטיר ולחקק בדעתו היטב ויוכל לזכרו.

אבל הלומד זקן, שאינו שומע מפי החכם בעצמו, או אפלו מפיו לאחר כך שלא בשעת החדוש, ואזי לא נתחדש נשמתו בבחינת עבור כנ"ל, ואז הוא בחינות זקן כמו שהיה מקדם, ואז דומה לדיו כתבה על ניר מחוק, שהכתב מטשטש שם. כן החדוש שמחדש החכם, אף שנכתב ונחקק בדעתו, עם כל זה לא נצטיר היטב שם ויוכל לשכחו,

וזה בחינות (ברכות נח): דיו לעבד להיות כרבו – לעבד דיקא. עבד, הוא מי שזוכר מה שמקבל מרבו על־ידי שחזר מאה ואחת פעמים כנ"ל, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה ט:): עובד אלקים – זה החוזר פרקו מאה ואחת פעמים,

ועל־ידי הזכרון זוכה להיות כרבו, כי נזדמן לו דמות דיוקנו של רבו, וכאלו רבו אמרו אז כנ"ל, כי נחקק ונצטיר היטב בדעתו פנים ודמות רבו כדיו כתובה על הניר כנ"ל. וזה בחינות דיו לעבד וכו', בחינת דיו כתובה כנ"ל, (וכן מובא

בזהר הקדוש (תרומה דף קנט) עין שם). כי מה שנצטיר דמותו אצל התלמיד הוא בחינות דיו, כי לא נצטיר אלא דמות דיוקנו. כי זה כלל, שכל ההתלבשות שמתלבש דרגא בדרגא אינו מתלבש אלא מדרגה אחרונה שבדרגא העליונה, הינו בחינת רגלין של העליונה, והוא מדרגה הראשונה אצל דרגא התחתונה, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסלותא;

ועל כן לא נצטיר אלא הדמות, והוא כמו דיו, שאף שנצטיר בו הצורה ממש והדמות כנ"ל, עם כל זה אינו רק ציור ודמות, ואינו ממש הדבר בעצמו,

כן הדבור, אף שבו נצטיר הדמות, עם כל זה אינו אלא ציור ודמות, הינו מדרגה התחתונה שלו, הינו דבור. והבן:

וזה בחינת (ירושלמי שקלים פ"ו): אש שחורה על גבי אש לבנה, בחינת מחין, בחינות: ונוזלים מן לבנון – מן לבונא דמחא, (זוהר פנחס דף רלה:). וזה בחינת (שיר השירים א ה): שחורה אני ונאוה, כי מה שהוא שחר ושפל אצל העליון, הינו מדרגה התחתונה שלו, הוא נאה ועליון אצל התחתון:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף