ליקוטי מוהר"ן/קיג
|
< הקודם · הבא > |
- הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה קיג. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה קיג, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/קיג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו (אבות פ"ג):
כי שמעתי בשם הבעל־שם־טוב, כי קדם כל גזר דין שבעולם, חס ושלום, מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא. ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין, חס ושלום, שואלין אותו אם הוא מסכים – אזי נגמר הדין, חס ושלום.
והענין, כי בודאי אם ישאל לו בפרוש על עצמו, בודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן. אך מטעין אותו, ושואלין אותו על כיוצא בו, והוא פוסק הדין, ואזי נגמר הדין.
וכענין שמצינו בדוד המלך עליו השלום, בבוא אליו נתן הנביא וכו', וספר לו מעשה האורח (שמואל ב יב כה), ענה ואמר: חי ה' וכו', ואת הכבשה וכו'; אזי נפסק הדין על דוד כאשר יצא מפיו.
וזהו: ונפרעין מן האדם מדעתו – כלומר ששואלין דעתו. ואף־על־פי־כן הוא שלא מדעתו, כי אינו יודע שהדין הוא עליו.
והענין הוא עמק מאד, איך שואלין כל אדם. כי בכל הדבורים וספורים שאדם שומע, ימצא שם דברים גבוהים ורמים, וצריך לזהר בזה מאד, לבלי לגמר הדין עד שישנה וישלש, כי הוא סכנת נפשות. והדברים עתיקים, כי יש בזה בענין ספורי דברים ענינים גבוהים:
וזה (ברכות ה:): חביבין עליך יסורין, אמר לו: לא הן וכו', הב לי ידך, יהב לה ידא ואוקמה.
כלומר אם אין אתה חפץ בהם, הב לי ידך על זה, שאין אתה רוצה בהם באמת. אזי יהב לה ידא ואוקמה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |