ליקוטי מוהר"ן/קה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ליקוטי מוהר"ן TriangleArrow-Left.png קה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה קה. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה קה, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/קה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (שירת הים שמות טו ב):

הנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחניות הן בגשמי. וכל אחד מבקש רחמים, ואינו יודע היכן הוא. והרחמים הוא לעיני כל, כמו שכתוב (דברים ל יא-יב): לא רחוקה היא ולא בשמים וכו'.

והנה איתא בזהר (נשא דף קלז:): אית רחמים ואית רחמים, אית רחמים פשוטים דזעיר אנפין, ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה, כמו שכתוב (ישעיה נד ז): וברחמים גדולים אקבצך.

ואנו צריכין רחמים, אך בעוונינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל כך, שיוכל להמשיך הרחמים, מחמת שאין מי שיכיר גדלת הבורא כל כך, מפני גדל הגלות והדחקות.

והקדוש ברוך הוא בעצמו צריך להתפלל על זה, כדאיתא בגמרא (ברכות ז): מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל, שנאמר: ושמחתים בבית תפלתי, תפלתם לא נאמר אלא תפלתי, מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל. ומה מתפלל, יהי רצון וכו'.

ובמה יכול לבוא שהוא יתברך יתפלל, על ידי תורה. כי בכל אדם יש בו חלק מכללות כל העולמות וצרופים, ובכל מה שהוא מדבק את עצמו, לשם הוא מקשר חלקו. וכשהוא הולך אחר שרירות לבו ותאותו, הוא מקשר חלקו והאותיות והצרופים לסטרא אחרא, חס ושלום, ומתבלבלים האותיות והצרופים, והדעת גם כן מתבלבל, והוא גלות השכינה.

וכל מי שאין בו דעת אין בו מדת רחמנות, וכמו שכתוב (קהלת ז ט): כעס בחיק כסילים ינוח. לכן כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לג), כי אין בו מדת רחמנות. וכששב בתשובה שלמה, ישובו חלקיו מכלליות העולמות והאותיות והצרופים גם כן למקומן. ואז הדעת שלם, ומתעורר רחמנות.

כמו שכתוב (דברים ל ג): ושב ה' אלקיך את שבותך (עיין תרגום שם), דהינו החלק מכלליות העולמות אשר שם שבוי, אזי: ורחמך; כי הדעת שלם, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (מגילה יב:) על הפסוק: ובגולה לא הלך, שכל דבר שהוא במקומו דעתו שלם.

ועקר התשובה תולה בתורה. והנה בכל דבר שבקדשה יש בו שלשה דברים: עבור, יניקה, מחין. כי כל זמן שהדבר בכח נקרא עבור, [כי הוא נעלם. וכשבא מכח אל הפעל נקרא] לדה ויניקה. וכשפשט הדבר לעשות הפעלה הצריכה, אזי נקרא מחין.

וכשלומד תורה גם כן צריכין להיות בו שלשה דברים הנ"ל. כי כשיושב ללמד, ונותן מחשבתו ולבו בהתורה, ומתעלם בה, נקרא עבור, כי הוא מתעלם בה כעבר במעי אמו. וכשלומד התורה ומבין בה, נקרא לדה ויניקה, כמו שכתוב (משלי ה יט): דדיה ירוך בכל עת. ואחר כך כשמבין דבר מתוך דבר ורוצה לחדש בה, נקרא מחין. כדאיתא בגמרא (ירושלמי ר"ה פ' ראוהו בי"ד) על פסוק: ממרחק תביא לחמה, כי התורה נקרא עניה במקומה ועשירה במקום אחר, שצריך להביא ראיה ממקום אחר, ולכך נקרא חכמה, על דרך (קהלת ז כג): אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

נמצא כשמבין דבר מתוך דבר נקרא מחין, הינו חכמה. וכשלומד באפן זה, אז היא תשובה גמורה, ומקשר האותיות והצרופים שבחלקו מכללות העולמות אל שרשן ואל מקומן, ונעשה בריה חדשה. ואז הדעת שלם, ומתעורר רחמנות:

ב[עריכה]

והנה על דרך משל, כשיש שני בעלי רחמים, האחד אינו יכול לרחם רק בדבר מעט, והשני כשהוא מרחם, פועל ברחמנות שלו ישועה שלמה. על כן, מי שצריך לרחמים, למה לו להשתמש ברחמנות של ראשון, ולא יהיה רק ישועה מעטת, מוטב שיתפלל הבעל הרחמים הראשון לבעל הרחמים השני, ויפעל ברחמים של הראשון ישועה שלמה.

כך השם יתברך ברחמים הפשוטים שלו מתפלל ומרחם על ישראל ברחמים גדולים. וכשלומד תורה, כנזכר, נתעורר הרחמנות שהוא הדעת, והתפלה.

וזהו: עזי – ואין עז אלא תורה. ועל ידי התורה שילמוד כנזכר, נעשה זמרת יה – הינו התפלה והרחמים של השם יתברך, אז: ויהי לי לישועה:

ג[עריכה]

גם זאת התורה היא מלשון החברים, ולא נכתבה בבאור היטב. אך אחר כך שמעתי מפיו הקדוש בעצמו ענין תפלת ה' המבאר כאן, והוא:

כי יש אצל השם יתברך רחמים פשוטים ורחמים גדולים, (כמו שכתוב בזהר הקדוש, כנ"ל). והנה למשל, כשיש בעיר שני עשירים, אחד יש לו עשירות פשוט, והשני הוא עשיר גדול מאד ומפלג בעשירות עצום והון רב מאד מאד, אשר אי אפשר להעריך עשירותו. והצרך אדם אחד לישועה גדולה, העולה לסך רב. והוא אינו יכול להתקרב לבקש מבקשו, כי אם להעשיר הקטן במעלה, כי להעשיר הגדול אי אפשר לו לבוא אליו. אבל זה העשיר הקטן, אף־על־פי שהוא רוצה לעזר לו בכל יכלתו, אף־על־פי־כן לא יוכל לקבל מבקשו ממנו, כי אין ביכלתו למלאת משאלותיו של זה האיש, כי משאלותיו גדולים מיכלתו.

על כן עצה היעוצה לזה האיש הצריך ישועה, שיעשה כך. שילך לזה העשיר הקטן שבקל יכול להתקרב אליו, ולעורר רחמים אליו. שיבוא אליו, ויאמר לו: הנה אני נצרך לישועה גדולה, ואני יודע שאתה חפץ לרחם עלי, אבל אין ביכלתך למלאות משאלותי, על כן מבקשי ממך, כי הלא אתה רוצה לרחם עלי, יהיה זאת הרחמנות שלך עלי, שאתה תלך להעשיר הגדול מאד לבקש רחמים ממנו שימלא משאלותי, כי לעצם עשירותו הגדול, הוא יכול למלאת משאלותי בכפלי כפלים, רק שאנכי איני יכול לכנס ולבוא לאיש גדול כזה, אבל אתה יכול לבוא אליו. תרחם עלי בזה, לבקש ממנו עבורי שימלא משאלותי, ובזה תושיעני בודאי כל צרכי ישועתי בשלמות.

כמו כן הוא ממש כביכול, שאנו מבקשים אצל הרחמים פשוטים, שיעוררו רחמים אצל הרחמים הגדולים, ומשם יקבלו רחמים להושיענו כל צרכינו בשלמות. וזהו בחינות תפלת הקדוש־ברוך־הוא, שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל, הינו שכביכול בחינות הרחמים פשוטים מבקשים ומתפללים ומעוררים הרחמים הגדולים.

כי אנו אין בנו כח כי אם לעורר הרחמים פשוטים, שהם בחינות רחמים סתם דזעיר אנפין, אבל אלו הרחמים יש להם גבול, וכפי מדת הרחמים הפשוטים האלו, חס ושלום, אי אפשר להושיע לנו. על כן אנו צריכין לבקש שהרחמים סתם שאנו מעוררין בתפלתנו אצל השם יתברך, שאלו הרחמים בעצמם יתפללו ויעוררו הרחמים הגדולים, שיהיה נמשך עלינו רחמים רבים משם, ועל ידי זה יהיה לנו ישועה בודאי, וזהו בחינת תפלת הקדוש ברוך הוא כנ"ל: והבן היטב, כי הם דברים נפלאים ונוראים מאד:

ד[עריכה]

עוד שמעתי, שזהו פרוש הפסוק (במדבר יב יג): אל נא רפא נא לה. דלכאורה תמוה מאד כפל תבת נא. אך עתה מבאר היטב, שמשה רבנו עליו השלום, בקש זאת מהשם יתברך, שהשם יתברך בעצמו כביכול, יתפלל ויבקש מעצמו שירפא אותה. ועתה מה מתוק מדבש התכת המקרא הזה.

וזהו: אל נא – הינו שמשה רבנו עליו השלום, התפלל לפניו יתברך ואמר לו: אל, נא, ובקש והתפלל בעצמך מלפניך,

רפא נא לה – הינו כנ"ל, שמשה התפלל להשם יתברך ובקש אותו יתברך שהוא בעצמו יתפלל ויבקש: רפא נא לה. ועתה מדקדק ומבאר היטב כפל תבת נא:

ה[עריכה]

וכלל הדברים האלה הוא, שעל־ידי התורה זוכין לתשובה, דהינו להשיב כל הדברים וכל הצרופים והאותיות שנדחו בעוונותיו למקום שנדחו ונתגרשו ממקומם, שעל־ידי־זה לא היה הדעת מישב, כי כל זמן שאינם במקומם אין הדעת מישב וכו' כנ"ל, כי על־ידי העוונות נתגרשין ממקומם חלקי האותיות והצרופים שבכל העולמות כפי שרש נשמתו, וזה בחינת גלות השכינה, ועל־ידי־זה אין הדעת מישב כנ"ל, ומחמת זה אין יכול לעורר רחמים כנ"ל.

וצריך לעשות תשובה, ועקר התשובה הוא על ידי התורה, שהיא עניה במקומה ועשירה במקום אחר, ומקרב ומקשר על־ידי־זה כל האותיות והצרופים שנתרחקו ממקומם, ומשיב כלם למקומם. ואז הדעת מישב, וזוכה לעורר רחמים. כי עקר הרחמים תלוי בדעת, כי כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו וכו'. (וכמבאר מזה כמה פעמים במקומות אחרים בדברי רבנו ז"ל, עין שם).

נמצא, על ידי תורה זוכין לתשובה ונשלם הדעת, ואז זוכין לעורר רחמים אצלו יתברך. ועקר הרחמנות הוא, שאנו מעוררים רחמים אצלו יתברך, שבאלו הרחמים יעורר בעצמו את הרחמים הגדולים שאין אנו יכולים להגיע אליהם, רק הוא בעצמו יתברך צריך להתפלל על־זה כנ"ל. דהינו שברחמיו הפשוטים שאנו מעוררים, על־ידי אלו הרחמים ירחם עלינו ויעורר בהם הרחמים הגדולים שלו, שהם רחמים גדולים דעתיקא סתימאה, ומשם יהיה לנו ישועה בודאי.

ו[עריכה]

וזהו: עזי – אין עז אלא תורה, שעל ידי זה זוכין לתשובה ולדעת, שעל־ידי־זה מעוררים רחמים אצלו יתברך, עד שהוא בעצמו כביכול מתפלל עלינו כנ"ל.

וזהו וזמרת י"ק. זמרת י"ק דיקא, הינו תפלת ה'.

אז: ויהי לי לישועה ודאי, כי על־ידי זמרת י"ק, שהוא תפלת ה', שמתפלל ברחמיו הפשוטים לעורר רחמיו הגדולים, אז בודאי יקבל ישועה שלמה כנ"ל. כי רחמיו הגדולים אינם נפסקים לעולם, וכשהשם יתברך ירחם עלינו באלו הרחמים, בודאי אין שום עוון ופגם שיהיה חוצץ בפני אלו הרחמים הגדולים, ובודאי יהיה לנו ישועה בשלמות, אמן ואמן:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף