ליקוטי מוהר"ן/עד

ליקוטי מוהר"ן עד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה עד. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה עד, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/עד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך: (תהילים נז ו)

הנה כל אדם צריך לרפאות נפשו, דהינו להעלותה למקום שרשה.

ובמה,

ב

דהנה יש שני מיני דינים. א' דינא דמסאבא, בחינת נחש הטיל זהמא בחוה (שבת קמו). ויש דינא קדישא, כמו שכתוב (משלי ג): אשר יאהב ה' יוכיח.

והתחלת התקרבות הוא התרחקות, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (תענית ח): כל המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקים עליו את הדין מלמעלה. והוא בחינת מחין דקטנות, והוא בחינת (בראשית כה יט): אברהם הוליד את יצחק. כי אברהם הוא חסד, ויצחק הוא גבורה, פחד יצחק (שם לא). וחסד זה מלבש בגבורה, הדא הוא דכתיב (תהילים כ ז): בגבורות ישע ימינו, וזה שנאמר (שם קיז): כי גבר עלינו חסדו.

וזהו, כי יצחק הוא בחינת אלקים, כמו שכתוב (בראשית כא ו): צחוק עשה לי אלקים. והוא בא מבחינת שרה, מדת מלכות, כמו שפרש רש"י (שם יז, והוא מגמרא ברכות יג): ששרה על כל העולם, ודינא דמלכותא דינא (גיטין י:). והמלכות נקרא צדק, כמו שכתוב (תיקוני זוהר דף י"ז): צדק מלכותא קדישא, ומלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יז-יח).

וזהו בחינת קטנות. והוא בחינת: ותכהין עיניו מראות (שם כז), והוא בחינת חשך – ולחשך קרא לילה (שם א); והוא בחינת נפש, כמו שכתוב (ישעיה כו ט): נפשי אויתך בלילה.

ג

וצריך כל אדם, לילך מקטנות לגדלות. וכשבא לגדלות, הוא בחינת (בראשית ג ז): ותפקחנה עיני שניהם, ופרש רש"י: על שם החכמה נאמר. וזה מה שאמר הכתוב (שם א): וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא תורה (ברכות ח).

ושני בחינות אלו, הן בחינות הושענא רבא ושמחת־תורה, שהן בחינות יצחק ויעקב.

כי הושענא רבא, הוא בחינת דבור בלא דעה. והוא בחינת ערבה, כי ערבה דומה לשפתים (תנחומא פ' אמור, זוהר צו דף לב, פנחס רנו), כדאיתא בזהר הקדוש (קדושים דף פה:): אית מאן דלעי באוריתא ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע, כל מלה ומלה סלקא לעילא, וקדשא בריך הוא חדי בהאי מלה, וקביל לה ונטע לה סחרנין דהאי נחלא, ואתעבדו מאנון מלין אילנין רברבין, ואקרון ערבי נחל.

ושמחת תורה, הוא בחינת דבור בדעה, והוא החיות של הנפש, כמו שכתוב בזהר (שם): זכאין אנון דידעי אורחוי דאוריתא ומשתדלי בה בארח מישור, דאנון נטעין אילנא דחיין לעלא, דכלא אסותא וכו'.

וזה שכתוב (מלאכי ג כ): שמש צדקה ומרפא בכנפיה; כי שמש הוא בחינת יעקב, שהוא בחינת דבור בדעה, והוא בחינת אילנא דאסותא. וזה מאמר הכתוב (תהלים פד): שמש ומגן ה' אלקים. כי בחינות יצחק ויעקב, הם בחינות דין ורחמים.

וזה פרוש (ישעיה ל כו): והיה אור הלבנה כאור החמה; כי הלבנה הוא בחינת יצחק. והחמה הוא בחינת יעקב.

ד

וסימן שידע אדם אם הוא בבחינת דינא דמסאבא, ואם הוא בבחינת דינא קדישא, סימן לדבר – תפלה, כשאין בו בטול תפלה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ה): איזהו יסורין של אהבה, כל שאין בו בטול תפלה, שנאמר: ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. ותפלה הוא בחינת פנים, כמו שכתוב (ישעיה לח ב): ויסב חזקיה פניו ויתפלל; וזה שכתוב (תהילים ל ח): הסתרת פניך הייתי נבהל.

ה

וזה מה שפרש רש"י: לפי שהיו ליצני הדור אומרים: מאבימלך נתעברה שרה, בחינת סטרא דמסאבא, והקדוש־ ברוך־הוא צר קלסתר פנים של יצחק דומה לו, והיו הכל מודים שאברהם הוליד את יצחק. פרוש, שהדין הוא בחינת דינא קדישא, ומסטרא דאברהם, הוליד יצחק.

ובבחינת דין זה, שהוא הנפש, יש שתי בחינות. יעקב, הוא הדבור, ובחינת עשו, הוא הסיגים, והוא בחינת (ויקרא ה יז): נפש כי תחטא. וזה פרש רש"י: אלה תולדות יצחק בן אברהם – יעקב ועשו. וכשבא אל בחינת יעקב, הוא החכמה, כמו שכתוב (בראשית כז לו): ויעקבני זה פעמים, ותרגם אונקלוס: וחכמני – אז נתרפא בחינת הנפש, כמו שכתוב: שמש צדקה ומרפא בכנפיה. וזה שכתוב (תהילים יט ח): תורת ה' תמימה משיבת נפש.

והדבור בלא דעה נקרא צדק, כמו שכתוב (תהילים נח ב): צדק תדברון. וכשבא אל בחינת יעקב, היא החכמה, נקרא צדקה. וזה פרוש הפסוק (ישעיה סג א): אני המדבר בצדקה רב להושיע; דהינו הנפש שהיה מקדם בלא ידיעה, ונושע על־ידי הצדקה, שהוא בחינת דבור בידיעה.

ו

וזה פרוש הפסוק (משלי ג ח): רפאות תהי לשריך; שהיא מדת מלכות.

וכשבא אל בחינת חכמה, נתקן הנפש, ומעלהו לשרשו. כי טפת הזרע נמשכת מהמח, ומחא חכמה.

ז

וכל העבודות שצריך האדם לעבד הבורא, הוא רק שיתגלה כבודו. והחכמה נקרא כבוד, כמו שכתוב (מלאכי א ו): ואם אב אני איה כבודי. ואב נקרא חכמה, כמו שכתוב (בראשית מא) אברך, פרש רש"י: אב בחכמה.

ועל־ידי חכמה נתחדשו העולמות, כי קדשא בריך הוא באוריתא ברא עלמין, והתורה נקרא חכמה, וישראל עלו במחשבה תחלה (בראשית רבה פרשה א). וכשבא הנפש אל החכמה, אזי נתחדש העולם.

ויעקב הוא בחינת שמים:

ח

וזה פרוש הפסוק:

רומה על השמים אלקים, כשהוא מעלה בחינת נפש, שהיא בחינת אלקים, דינא קדישא, לבחינת יעקב, שהוא שמים, בחינת חכמה, אז:

על כל הארץ כבודך, שנתגלה כבודו:

ט

זאת התורה שבסימן זה לא שמעתי מפיו הקדוש, והוא מלשון החברים כנ"ל. והמעין יראה בעיניו שהלשון מגמגם מאד, וחסר הרבה, וגם מה שנכתב הוא שלא כסדר. על כן אמרתי לבאר קצת כפי מה שהבנתי מדברים אלו הנכתבים כאן. והוא:

כי צריך כל אדם לרפאות נפשו, דהינו להעלותה למקום שרשה. וזה על־ידי שמתיגע בתורה, עד שזוכה לידע אותה ולהבינה.

י

כי יש שני מיני דינים: כי יש דינא דמסאבא, בחינת נחש הטיל זהמא בחוה. ויש דינא קדישא, בחינת: את אשר יאהב ה' יוכיח.

וזהו בחינת התרחקות, שהוא התחלת ההתקרבות, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: כל המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקים עליו את הדין מלמעלה. דהינו, כשאדם רוצה להצדיק את עצמו ולהתקרב להשם יתברך, אזי מצדיקים עליו את הדין, דהינו שנמשכים עליו דינים ויסורים.

ואלו הדינים והיסורים הם נראין כהתרחקות, כאלו רוצים להרחיקו מעבודתו, חס ושלום. ובאמת זה ההתרחקות הוא עקר ההתקרבות, כי אלו הדינים וההתרחקות הם לטובתו, בחינת: את אשר יאהב ה' יוכיח; כדי שיעמד בנסיון הזה, ויתגבר ויתאמץ להתקרב יותר. (ועין במקום אחר שהמניעות הם בשביל החשק, ועוד מבאר מזה בכמה מקומות). ועל כן, זה הדין הוא בחינת דינא קדישא, רק שהוא בחינת מחין דקטנות, שמשם עקר אחיזת הדין כידוע.

יא

וזהו בחינת: אברהם הוליד את יצחק, כי אברהם הוא בחינת חסד, ויצחק הוא בחינת גבורה, בחינת פחד יצחק. הינו, שזה הדין הקדוש, שהוא בחינת יצחק, הוא נולד ונמשך מאברהם, שהוא בחינת חסד. כי באמת בזה הדין מלבש חסד גדול, כי הוא לטובתו, בחינת: את אשר יאהב ה' יוכיח כנ"ל.

וזה בחינת: בגבורות ישע ימינו – שבתוך הגבורות והדינים מלבש בהם ישע ימינו, בחינת חסד. כי זה הדין נמשך מחסד, בחינת אברהם הוליד את יצחק כנ"ל. וזהו בחינת: כי גבר עלינו חסדו – שהגבורות הם חסדים באמת כנ"ל, כדי שיתקרב על־ידי־זה יותר להשם יתברך כנ"ל.

יב

אבל צריך כל אחד לראות להמתיק זה הדין, כי הדינים הם מבחינת מחין דקטנות, וצריך כל אדם לילך מקטנות לגדלות, ועל־ידי־זה ימתיק את הדין, שהוא בחינת יצחק. כי יצחק הוא בחינת דין, בחינת אלקים, כמו שכתוב: צחוק עשה לי אלקים. כי יצחק נולד משרה, שהיא בחינת מלכות, כמו שפרש רש"י, שנקראת שרה על שם ששרה על כל העולם כלו. ומלכות הוא בחינת דין, בחינת דינא דמלכותא דינא.

ועקר הדין הוא, כשהוא בבחינת מחין דקטנות, שאז נקראת המלכות צדק כידוע, כי צדק מלכותא קדישא, בחינת: ומלכי צדק מלך שלם. ואז כשהמלכות היא בבחינת צדק, אז הוא בחינת מחין דקטנות, בחינת דינים, שמשם נמשך הדין של יצחק. שהוא בחינת חשך, בחינת: ותכהין עיניו מראות, שהוא בחינת לילה, בחינת: ולחשך קרא לילה. וזהו בחינת נפש, בחינת: נפשי אויתך בלילה.

יג

וצריך כל אדם לילך מקטנות לגדלות, ולהמתיק הדין שבא מבחינת מחין דקטנות.

וכשבא לבחינת מחין דגדלות, זהו בחינת: ותפקחנה עיני שניהם, ופרש רש"י: על שם החכמה נאמר. כי עקר ההמתקה הוא על־ידי חכמה, בחינת מחין דגדלות, דהינו על־ידי ידיעת התורה. כי התורה נקראת אור, [בחינת (משלי ו כג) ותורה אור], וכמו שכתוב: וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא תורה. הינו, כי התורה היא בחינת אור, שהיא הפך החשך, שהוא בחינת דין כנ"ל. כי על־ידי ידיעת התורה, נמתק הדין. כנ"ל.

וסימן שידע האדם אם הוא בבחינת דינא דמסאבא, ואם הוא בבחינת דינא קדישא, סימן לדבר – תפלה. כשאין בו בטול תפלה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: איזה יסורין של אהבה, כל שאין בו בטול תפלה, שנאמר: ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. וזה שכתוב: הסתרת פניך הייתי נבהל. פנים זה בחינת תפלה, כמו שכתוב: ויסב חזקיהו פניו וכו' ויתפלל. הינו כשהוא הסתרת פנים, חס ושלום, דהינו בטול תפלה, חס ושלום, אז הוא דין קשה, חס ושלום, בחינת: הסתרת פניך הייתי נבהל כנ"ל:

יד

נמצא, שיצחק הוא בחינת דינא קדישא, שנמשך מצד החסד, בחינת: אברהם הוליד את יצחק כנ"ל.

וזה מה שפרש רש"י על פסוק זה: לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, הינו בחינת סטרא דמסאבא, הינו, שהדין של יצחק שנולד משרה, נמשך מסטרא דמסאבא, חס ושלום, שהוא בחינת אבימלך. ועל כן צר הקדוש־ברוך־הוא קלסתר פנים של יצחק דומה לאברהם, והיו הכל מודים שאברהם הוליד את יצחק. פרוש, שהדין הוא בחינת דינא קדישא, ומסטרא דאברהם, בחינת חסד, נולד יצחק כנ"ל:

טו

והמתקת הדין של יצחק – על־ידי החכמה, שהוא ידיעת התורה כנ"ל, זה בחינת יעקב שנולד מיצחק. כי מבחינת הדין הזה, בחינת יצחק, שהוא בחינת הנפש כנ"ל, נולדים שתי בחינות, שהם בחינת יעקב ועשו. יעקב, הוא בחינת החכמה, בחינת דבור בידיעה, שהוא בחינת המתקת הדין של יצחק. ועשו, הוא בחינת הסיגים והפסלת גמור, שמשתלשלין ויורדין מבחינת הדין, והוא בחינת: נפש כי תחטא. וזהו: אלה תולדות יצחק בן אברהם, ופרש רש"י: יעקב ועשו. הינו כנ"ל.

כי המתקת הדין של יצחק, הוא על־ידי בחינת יעקב, שהוא בחינת דבור בדעה. כי יעקב הוא בחינת חכמה, כמו שכתוב: ויעקבני, ותרגם אונקלוס: וחכמני.

כי יש דבור בלא דעה, ויש דבור בדעה. ושני בחינות אלו, הן בחינת הושענא רבא ושמחת תורה, שהן בחינת יצחק ויעקב.

כי הושענא רבא, הוא בחינת דבור בלא דעה, שהוא בחינת ערבה, כי ערבה דומה לשפתים, כי איתא בזהר הקדוש: אית מאן דלעי באוריתא ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע, כל מלה ומלה סלקא לעלא, וקדשא בריך הוא חדי בהאי מלה, ונטע לה סחרנין דההוא נחלא, ואתעבדו מאנון מלין אילנין רברבין, ואקרון ערבי נחל. נמצא שערבי נחל הם בחינת דבור בלא דעה. וזהו בחינת הושענא רבא, שהוא בחינת דין, בחינת פחד יצחק, שנמשך ממחין דקטנות, ועל כן הדבור בלא דעת עדין.

אבל שמחת־תורה, הוא בחינת דבור בדעה, והוא החיות של הנפש. כדאיתא בזהר: זכאין אנון דידעין אורחוי דאוריתא, ומשתדלי בה בארח מישור, דאנון נטעין אילנא דחיי לעלא, דכלא אסותא. וזה בחינת יעקב, שהוא בחינת חכמה, בחינת מחין דגדלות, שהוא בחינת רפואת הנפש, בחינת שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

כי שמש, הוא בחינת יעקב, [כמו שכתוב (בראשית לב לב): ויזרח לו השמש] שהוא בחינת חכמה, בחינת דבור בדעה, שהוא בחינת התורה, בחינת שמחת תורה, שהוא בחינת אילנא דאסותא כנ"ל.

וזה בחינת: שמש ומגן ה' אלקים. ה' אלקים, זה בחינת רחמים ודין, בחינת יעקב ויצחק, שהם בחינת שמש ומגן. וזה בחינת: והיה אור הלבנה כאור החמה; כי הלבנה היא בחינת יצחק, והחמה היא בחינת יעקב. וצריך להמתיק הדין של יצחק, שהוא בחינת לבנה, על־ידי בחינת שמש, שהוא בחינת יעקב, עד שיהיה אור הלבנה כאור החמה.

טז

ואז נעשה מצדק צדקה, בחינת: שמש צדקה ומרפא. כי כשהמלכות בבחינת דין, נקראת צדק, וכשממתיקין אותה, על־ידי בחינת יעקב, אזי היא בבחינת צדקה, בחינת שמש צדקה, שהוא בחינת דבור בדעה, בחינת: אני ה' המדבר בצדקה ורב להושיע. כי הנפש שהיה מקדם בבחינת דין, בבחינת צדק, בבחינת מחין דקטנות, בחינת דבור בלא דעה. כשעולה מצדק לצדקה, זהו המתקתה וישועתה, בחינת מדבר בצדקה ורב להושיע וכנ"ל.

יז

וזהו בחינת: תורת ה' תמימה משיבת נפש. תורת ה' תמימה, הינו חכמת התורה, בחינת דבור בדעה. זהו עקר ההמתקה, שהוא בחינת רפואת הנפש, בחינת משיבת נפש וכנ"ל. וזהו בחינת: רפאות תהי לשריך, שנאמר בשבח התורה. לשריך זה בחינת מלכות, בחינת: ששרה על כל העולם, שמשם נמשך הדין של יצחק. והתורה היא הרפואה וההמתקה של הדין הזה כנ"ל,

כי כשבא לחכמת התורה, נתתקן הנפש, ומעלהו לשרשו. כי טפת הזרע של הולדת הנפש נמשכת מהמח, ומחא, חכמה. כי ישראל עלו במחשבה תחלה, והמחשבה היא חכמה, שהיא שרש נפשות ישראל, ושרש כל העולמות, כי שרש כלם הוא חכמת התורה, כי באוריתא קדשא בריך הוא ברא עלמין. והתורה נקראת חכמה, כמו שכתוב (משלי ח יב): אני חכמה וכו'.

וכשזוכה הנפש לחכמת התורה, זהו בחינת חדוש העולם, כי חדוש כל העולמות היה על־ידי חכמה, שהוא התורה כנ"ל. ואזי כשזוכה לחכמה, אזי נתגלה כבודו יתברך, שזהו עקר התכלית של כל עבודות האדם, כי תכלית כל העבודות שצריך האדם לעבד את הבורא יתברך, הוא רק כדי שיתגלה כבודו. [כמו שכתוב (ישעיה מג ז): לכבודי בראתיו וכו'].

והכבוד נתגלה על־ידי החכמה, כמו שכתוב: ואם אב אני איה כבודי. ואב הוא בחינת חכמה, כמו שכתוב: אברך, ופרש רש"י: אב בחכמה:

יח

וזה פרוש הפסוק:

רומה על השמים אלקים.

שמים זה בחינת יעקב (כמובא במקום אחר). כשהוא מעלה בחינת נפש, שהוא בחינת אלקים, דינא קדישא, לבחינת יעקב, שהוא בחינת שמים, בחינת חכמה, אזי:

על כל הארץ כבודך – אזי נתגלה כבודו כנ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף