ליקוטי מוהר"ן/סז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ליקוטי מוהר"ן TriangleArrow-Left.png סז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה סז. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה סז, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/סז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

ויבן יי אלקים את הצלע אשר לקח וכו' ויבאה אל האדם: (בראשית ב כב)

חד אמר: מלמד שנתן בה בינה יתרה. וחד אמר: מלמד שקלעה לחוה והביאה אל האדם (נדה מה:):

א הנפש היא יקרה מאד, וצריך להיות זהיר בה ולשמרה מאד.

על כן צריכין לזהר מאד כשבא איזה כבוד חדש לאדם, כי הכבוד הוא אם כל חי, והוא שרש כל הנפשות, וכשהנפש מסתלקת, היא מסתלקת אל הכבוד, שהוא שרשה, בבחינת (ישעיה נח ח): כבוד ה' יאספך; שהסתלקות ואסיפת הנפשות הם לתוך הכבוד, כי שם שרשם כנ"ל. ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם, צריך לזהר ולהשמר, כי אולי בא הכבוד, חס ושלום, בשביל הסתלקות, כדי שתסתלק הנפש אל הכבוד, שהיא שרשה כנ"ל.

אך מדה טובה מרבה, ועל כן על־פי הרב בא הכבוד לטובה. דהינו, כשבא נפש חדשה אל האדם, אזי היא באה מלבשת בהכבוד, שהיא אם כל חי כנ"ל. ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם, על־פי רב הוא לטובה, דהינו שבא נפש חדשה לאדם, על־ידי זה הכבוד.

והכלל, שהכבוד הוא שרש הנפשות. ועל כן, לפעמים בא כבוד חדש לאדם בשביל הסתלקות איזה נפש, חס ושלום, כדי שתסתלק הנפש אל הכבוד כנ"ל. אבל על־פי רב, בא הכבוד לטובה, דהינו, שבא נפש חדשה להאדם על־ידי זה הכבוד, שהוא שרש כל הנפשות כנ"ל. על כן צריכין לזהר מאד, לקבל הכבוד בקדשה גדולה, לשמו יתברך לבד, כי הכבוד הוא שרש כל הנפשות כנ"ל:

ב[עריכה]

ב וצריך לראות, שיהיה פנים אל הכבוד, כי על ידי תאות אכילה, אזי נפגם הכבוד, ואין לו פנים. כי שלחנו של אדם היא בחינת כתר מלכות (יומא עב: עיין רש"י), והוא בחינת כבוד, בבחינת (תהילים כד ז): מלך הכבוד, כי הכבוד הוא בחינת מלכות. וכשפוגם באכילה, אזי נפגם הכבוד ואין לו פנים. בבחינת (דברים לא יז): והסתרתי פני והיה לאכל – שעל ידי תאות אכילה, חס ושלום, הוא הסתרת פנים.

אבל על־ידי מעוט אכילה, שמשבר תאות אכילה, על ידי זה הוא נשיאות פנים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כ:): ישא ה' פניו אליך וכו'; וכי לא אשא פנים לישראל, שאני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקין מכזית ועד כביצה. נמצא שעל ידי שבור תאות אכילה, שמדקדקין מכזית ועד כביצה, על־ידי־זה הוא נשיאות פנים.

וזה בחינות (יחזקאל מא כב): וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. לפני ה' דיקא, בחינת הארת פנים על־ידי השלחן, דהינו על־ידי אכילה בקדשה כנ"ל:

ג[עריכה]

ג וכשפוגם בתאות אכילה, ועל־ידי־זה נפגם הכבוד ואין לו פנים כנ"ל, על־ידי־זה מתגברין עזי פנים, דהינו שנופל הכבוד, שהוא בחינת מלכות, ואזי נוטלין כבוד העזי פנים שבדור. כי עזות מלכותא בלא תגא (סנהדרין קה), הינו כשאין בחינת מלכות, בחינת השלחן שבקדשה, בשלמות כנ"ל, אזי מתגבר העזות, שהוא מלכותא בלא תגא, בלא כתר מלכות הנ"ל:

וזה בחינת (ישעיה נו יא): והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה, הינו על־ידי תאות אכילה, בחינת (משלי יג כה): בטן רשעים תחסר, וזהו: לא ידעו שבעה – הפך צדיק אוכל לשבע נפשו (שם), על־ידי־זה מתגברים העזי פנים, שהם בחינת כלבים עזי נפש, בחינת (סוטה מט:) פני הדור כפני הכלב. וזהו: (שם בפסוק והכלבים עזי נפש הנ"ל) המה רעים לא ידעו הבין – שהם נעשים רועים ומנהיגים אל הדור, כי הכבוד נפל אליהם, ויש להם כל הכבוד.

אבל כשמשברין תאות אכילה, בבחינת: צדיק אוכל לשבע נפשו, על־ידי־זה הוא נשיאות פנים, ואזי אין שום פקידות ושררה להעזי פנים, כי יניקתם הוא רק מהסתרת פנים, על־ידי תאות אכילה כנ"ל. וזהו (משלי יט כג): ושבע ילין בל יפקד רע, ושבע ילין – זה בחינת צדיק אוכל לשבע נפשו; על־ידי־זה, בל יפקד רע – שאין שום פקדה והתמנות להרע, דהינו להעזי פנים וכנ"ל:

ד[עריכה]

ד וכשנופל המלכות והכבוד להעזי פנים כנ"ל, אזי היא בחינת צדק.

כי אות צדיק הוא יוד נון, והיוד היא בהחזרת פנים מן הנון, (כזה: צ), שהיא בחינת מלכות, בחינת (תהילים עב יז): לפני שמש ינון שמו, הינו בחינת הסתרת פנים, דהינו שאין להכבוד פנים כנ"ל.

וזה בחינת הדלת, דהינו שהכבוד והמלכות אזלא ונדלדלה, ונפלה אל הסטרא אחרא, שהן העזי פנים כנ"ל.

וזה בחינת הקוף, הינו כשהמלכות והכבוד אזלא ונדלדלה, היא כקוף בפני אדם, דהינו שנתארך רגל ההא, ונעשה קוף, דהינו שנתארך מהרגל למטה, בבחינת (משלי ה ה): רגליה יורדות מות, ויונקים ממנה.

כי הכבוד והמלכות נפל ביניהם כנ"ל, ואזי היא בחינת: רגליה יורדות מות; דהינו שקיום מלכות דקדשה צריכין לקבל מהם. ועל כן כשישראל צריכין לפעל איזה תקיפות, לצרך קיום דתנו הקדוש, צריכין לקבל הכח והממשלה ממלכות העכו"ם:

ה[עריכה]

ה וצריך להעלות את הכבוד והמלכות מהם, וזה נעשה על־ידי צדקה, בבחינת (משלי י ב): צדקה תציל ממות, דהינו שעל־ידי צדקה, מעלין ומצילין אותה מבחינת רגליה יורדות מות, ועושין מצדק צדקה.

כי צדקה היא בחינת חמשה חסדים, כי הצדקה היא בחינת חסד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוכה מט:): אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה, שנאמר: זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד.

ועל־ידי בחינת החמשה חסדים על־ידי־זה מוסיפין ה, ונעשית מצדק צדקה. וכנגד זה נזכר בתורה חמש פעמים צדקה, כנגד החמשה חסדים, שהוא בחינת צדקה כנ"ל.

וזה בחינת (ישעיה מא ב): מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, מי העיר ממזרח – זה בחינת צדקה, בבחינת (שם מג): ממזרח אביא זרעך, בחינות (הושע יוד): זרעו לכם לצדקה וכו'. על־ידי־זה: צדק יקראהו לרגלו – הינו, שעל־ידי הצדקה, אזי הצדק קורא את הרגלין, שמעלין את הרגלין מבחינת: רגליה יורדות וכו' כנ"ל.

וזה בחינת (ישעיה נח ח): והלך לפניך צדקך; דהינו שהצדק יוכל לילך, הינו בחינת שמעלין הרגלין, שהם כלי ההליכה. וזה: והלך לפניך. לפניך דיקא, כי מעלין את הכבוד והמלכות, אל אור הפנים כנ"ל:

ו[עריכה]

ו ואזי, כשמעלין את הכבוד והמלכות, אזי יוצא הכבוד מן הסטרא אחרא, מבין העזי פנים הנ"ל, וחוזר הכבוד אל המביני מדע, הפך נפילת הכבוד אל העזי פנים, שהם נקראים: המה רעים לא ידעו הבין, ועכשו חוזר אל המביני מדע.

ואזי, כשחוזר הכבוד אל המביני מדע, בתחלת ממשלתם נעשה מחלקת. כי עקר יניקת האויבים הוא מן המביני מדע, דהינו מן המח, בבחינת (דברים לב מב): מראש פרעות אויב, הינו שמן המח שבראש, משם נתגלין כל האויבים והשונאים. כי יש בהמח מותרות, שמן אלו המותרות שבמח יוצאין השערות, ומהם יונקים האויבים. והם יונקים עד שכלה כל המותרות שבמח, ואזי אין להם יניקה, ונופלים.

וזה בחינת קריחת ראש זקנים, כי בסבי מחא שקיט ושכיך (כ"ש באדרא רבא דף קכח:), הינו שדעת הזקנים צח וצלול, ואין להם מותרות במח, ועל כן נופלים השערות, כי אין להם יניקה כנ"ל.

ועל כן על־ידי הפרוד שבין השונאים, על־ידי־זה יש להם אריכת זמן וקיום ביותר. כי הם יונקים עד שיכלה כל המותרות שבמח, ואזי כשיכלה המותרות, ויהיה הדעת צח וצלול, אזי יפלו, כי לא יהיה להם עוד יניקה, ועל־ידי הפרוד שיש ביניהם, אין להם כח לינק הרבה, ויונקים מעט מעט, ועל־כן על־ידי־זה מאריכין זמן יותר, עד שיגמרו לינק כל המותרות. אבל כשמתחברין השונאים יחד, אזי יונקים הרבה, ואזי יונקים במהרה כל המותרות ונופלים כנ"ל:

וזה בחינת שערות קלועין שנמצאין בבני אדם, שקורין קאלטיניס, שהעולם חוששין לקצצם, רק שיפלו מאליהם. הינו, כשיש הרבה מותרות במח, אזי מטבע בטבע האדם, שיצאו שערות קלועין, כדי שעל־ידי קליעותן והתחברותם יינקו ביותר ויקבלו, ויוכלו לינק כל המותרות הרבה שבמח. ועל כן אין נקצצין קדם זמנם, כי יוכלו להזיק להמח, על־ידי שישאר בתוכו המותרות, על־ידי שלא יהיה השערות קלועין לינק אותן:

וזה בחינת: מלמד שנתן בה בינה יתרה. בינה יתרה, הינו בחינת מותרות המחין, שמשם יונקין השערות, שמשם יניקת האויבים כנ"ל. וזהו: וחד אמר מלמד שקלעה לחוה וכו'. הינו הך ולא פליגי, כי על־ידי מותרות שבמח, שזה בחינת בינה יתרה כנ"ל, מזה בא שערות קלועין, בחינת שקלעה לחוה כנ"ל. [כי הכבוד הוא בחינת חוה, שהיא הצלע הנ"ל, שהיא בחינת (בראשית ג): אם כל חי כנ"ל]:

וזה בחינת (שמואל־א כה): ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע; בחינת שערות קלועין הנ"ל, הינו בחינת התחברות השונאים, שעל־ידי־זה הוא מפלתם כנ"ל:

ז[עריכה]

ז ואזי, כשבא הכבוד חדש אל האדם ומלבש בתוכו נפש דקדשה כנ"ל, צריך לראות להוליד את הנפש בנקל, בלי קשוי הולדה. כי הכבוד היא אם כל חי כנ"ל, והנפש מלבשת בה כעבר במעי אמו. ולפעמים כשיש, חס ושלום, בחינת קשוי לילד, יכולין להסתלק שניהם, חס ושלום, האם והולד, דהינו הכבוד והנפש. או לפעמים נסתלק אחד מהם, חס ושלום, כפי ענין הקשוי לילד,

וצריך לראות להוליד בנקל, בלא קשוי. ואחר־כך, כשנולד הנפש, צריך לגדל את הנפש. ושתי בחינות אלו, דהינו ההולדה והגדול. נעשין על־ידי יראה ואהבה, שהם בחינת שתי ידים – יד הגדולה ויד החזקה.

כי ההולדה נעשית על־ידי היראה, בבחינת (תהילים מח ז): רעדה אחזתם שם חיל כיולדה. ואחר שנולד, אזי מגדילין אותה על־ידי האהבה, בבחינת (בראשית ב ד): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, הינו בהבראם, שהוא לאחר הבריאה וההולדה, אזי מגדלין אותה על־ידי בחינת אברהם, שהוא בחינת אהבה, בחינת יד ימין. וזהו: בהבראם – באברהם כמובא (בראשית רבה פרשה יב), הינו כנ"ל.

וזה בחינת (דברי הימים־א כט): ואתה מושל בכל, הינו בחינת הממשלה והמלכות, בחינת מלך הכבוד הנ"ל, ששם מלבש הנפש. ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל, הינו בחינת שתי הידים כנ"ל. ובידך כח וגבורה – זה בחינת יד החזקה, ובידך לגדל ולחזק – זה בחינת יד הגדולה. שעל־ידי בחינת שתי הידים אלו, מולידין ומגדלין הנפש המלבשת בהכבוד כנ"ל. וזה בחינת הצדקה שנותנין אצל ואתה מושל בכל (כמו שמובא בכונות), כי על־ידי הצדקה, מוציאין ומעלין את הכבוד והממשלה כנ"ל:

וזה בחינת (איוב כט כ): כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף. הינו, כשמגיע כבוד חדש אל האדם, אזי צריך להחליף ולהעביר הקשוי, על־ידי בחינת ידים הנ"ל. וזהו: וקשתי בידי תחליף; שעל־ידי הידים, חולפת ועוברת הקשוי לילד כנ"ל: וזה בחינת חלוף שם אקי"ק, שהוא שם בוכ"ו, שהוא בגימטריא ידך, שעל ידו ההולדה כידוע. ועין בכונות של ואתה מושל בכל:

ח[עריכה]

ח ולפעמים יש עיפות אל הנפש, על־ידי שנתרחקה מאמה, דהינו הכבוד כנ"ל. וצריך להחיותה ולהבריאה על־ידי מים קרים, בבחינת (משלי כה כה): מים קרים על נפש עיפה; הינו כשמתפללין בלא לב, על־ידי־זה נתרחק הנפש מן הכבוד, בבחינת (ישעיה כט יג): בשפתיו כבדוני ולבו רחק וכו'. כי כונת הלב זה בחינת הנפש, כמו שכתוב (תהילים כה א): אליך ה' נפשי אשא, ופרוש רש"י: לבי אכון.

אבל כשהלב רחוק מדבורי התפלה, אזי הוא בחינת התרחקות הנפש, שהוא בחינת הלב, מן הכבוד, בבחינת: בשפתיו כבדוני ולבו רחק, ואזי יש עיפות אל הנפש, וצריך להבריאה על־ידי מים קרים כנ"ל.

ומים קרים, מקבלין על־ידי בחינת רעמים. ורעמים נעשין על־ידי מה שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ח:): הזהרו בזקן ששכח תלמודו, שצריך לזהר ולכבדו. ועל־ידי־ זה נעשין רעמים, ומשם באים מים קרים להחיות הנפש כנ"ל.

כי הרעמים נעשין, על־ידי שיוצאין אדים וקיטורים חמים, ובאים בתוך הענן, ונתלהבים שם, ועל־ידי־זה נקרע הענן, ומזה נשמע קול הרעם. ופעלות הרעמים, שעל־ידי־זה נתחלקין המים של כל מקום ומקום, כפי הצריך להשקותו, במדה ובמשקל, כפי הראוי לפי המקום, בבחינת (תהילים קד ז-ח): מקול רעמך יחפזון, יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם.

כמו כן, כשנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו, והשכחה הוא בחינת עננין דמכסין על עינין, וכשנותנין לו כבוד, והכבוד הוא בחינת אש, בבחינת (שמות כד יז): וכבוד ה' כאש אכלת; והוא בא בתוך הענן, בבחינת (שם טז): וכבוד ה' נראה בענן; הינו בתוך בחינת העננין דמכסין על עינין, ואזי נקרע הענן, ומזה נעשין בחינת רעמים. בבחינת (תהילים כט ג): אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים, שעל־ידי הכבוד נעשין רעמים כנ"ל. ואזי יוצאין מים רבים, דהינו שנתגלה דעת הזקן, על־ידי שנקרע הענן המכסה על העינין כנ"ל, בבחינת (ישעיה יא ט): כי מלאה הארץ דעה וכו' כמים לים מכסים, וזהו בחינת מים רבים הנ"ל, והם בחינת מים קרים, שעל ידן מחיין ומבריאים את הנפש כנ"ל:

ועל־ידי אלו הרעמים נתחלקין מימי הדעת לכל אחד ואחד כראוי לו, לפי מה שצריך לקבל מים קרים, להחיות את נפשו. וזה החלוק שבין הלומד מן הספר, לשומע מפי צדיקי אמת. כי כשלומד מן הספר, אינו יודע השעור שצריך ללמד להחיות נפשו. אבל כששומע מפי הצדיק, אזי משפיע לו בחינת מים קרים לפי הראוי לו, לפי מדרגתו, על־ידי בחינת הרעמים כנ"ל:

ואלו המים קרים מחיין ומתקנין את הנפש, שהיתה עיפה על־ידי שנתרחקה מן הכבוד, על־ידי שהתפלל בלא כונת הלב כנ"ל. כי הסתלקות החכמה מן הזקנים, הינו מבחינת זקן ששכח תלמודו הנ"ל, זה נעשה על־ידי מה שמתפללין בלא לב, וכמו שכתוב (שם בישעיהו כט יד): בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר. ועל כן, על־ידי שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו, שעל־ידי־זה חוזר ונתגלה חכמתו כנ"ל, על־ידי בחינת הרעמים כנ"ל, נמצא שבזה בעצמו מתקן הפגם שגרם על־ידי שהתפלל בלי כונת הלב, דהינו שגרם הסתלקות החכמה מן הזקנים כנ"ל, כי עכשו על־ידי הכבוד שנותן להם, חוזר ונתגלה חכמתם כנ"ל. ועל כן, אזי על־ידי־זה בעצמו, יוצאין מים קרים, ומחיה את נפשו, שהיתה עיפה על־ידי פגם התפלה כנ"ל:

וזה בחינת (איוב לז ה): ירעם אל בקולו נפלאות; הינו שקול הרעמים מתקנין את בחינת הנפלאות, שהוא בחינת הסתלקות החכמה מן הזקנים, כמו שכתוב: הנני יוסיף להפליא הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וכו'. ועל־ידי הרעמים נתתקנין, וחוזר ונתגלה חכמתם כנ"ל:

ט[עריכה]

ואזי, כשמחיין הנפש על־ידי מים קרים הנ"ל, מחיין גם את העצמות. כי פגם הנפש הוא פגם העצמות, כמו שכתוב (תהילים ו ג-ד): כי נבהלו עצמי ונפשי נבהלה מאד. כי על־ידי שאין מתפללין בכונת הלב, שעל־ידי־זה הוא עיפות הנפש, על־ידי־זה הוא פגם העצמות. כי צריך להתפלל להרגיש דבורי התפלה בכל עצמותיו, בבחינת (שם לה): כל עצמותי תאמרנה. ועל־ידי המים קרים, שעל־ידי־זה מחיה הנפש, על־ ידי־זה מחיה העצמות, בבחינת (איוב כא כד): ומח עצמותיו ישקה.

וזה בחינת (משלי כה כה): מים קרים על נפש עיפה, ושמועה טובה מארץ מרחק. שמועה טובה זה בחינת קול הרעמים, שמשמיעין עצמן בטוב, שהם מתקנין התרחקות הנפש מן הכבוד, וזה בחינת: שמועה טובה מארץ מרחק, שזהו בחינת מים קרים על נפש עיפה, שהם באים מן הרעמים, שהם בחינת שמועה טובה כנ"ל.

וזה בחינת (שם טו): שמועה טובה תדשן עצם; שעל־ידי בחינת שמועה טובה, שהיא בחינת רעמים, שמשם בחינת מים קרים, שהם מחיין ומבריאין הנפש כנ"ל, על־ידי־זה נתתקנין ונתדשנין העצמות, בבחינת: ומח עצמותיו ישקה כנ"ל. וזה: תדשן עצם כנ"ל, כי תקון הנפש הוא תקון העצמות כנ"ל:

י[עריכה]

(מן תבת "ואזי כשמחיין הנפש" עד כאן לא נכתב כראוי):

וזה בחינת (במדבר כח כו): וביום הבכורים – בחינת הלדת הנפש בלי קשוי לילד, בחינת (ירמיה ד לא): צרה כמבכירה; שהוא בחינת קשוי לילד, וגם הוא בחינת גדול הנפש, בחינת (זכריה יב י): כהמיר על הבכור, שהוא צער הגדול.

מקרא קדש – זה בחינת שהכבוד, שהוא בחינת קדש, כמו שכתוב (שמות כט מג-מד): ונקדש בכבודי, קורא את הרגלין, בבחינת: צדק יקראהו לרגלו כנ"ל:

(והשאר לא באר):

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף