ליקוטי מוהר"ן/נז

ליקוטי מוהר"ן נז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה נז. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה נז, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/נז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא: אימתי בן דוד בא וכו'. אמר להן: לכשיפל השער הזה ויבנה, ויפל ויבנה, ויפל; ואין מספיקין לבנותו, עד שבן דוד בא: (סנהדרין צח) רש"י: השער הזה: של ארם, שבארם היה באותה השעה: ואין מספיקין לבנותו: פעם שלישית: לשון רבנו זכרונו לברכה

שאלו את רבי יוסי בן קסמא: אימתי יבוא בן דוד וכו':

א דע, כי כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא, נברא ממנו מלאך (חגיגה יד), וכל דבור ודבור נחלק לכמה ניצוצות, בבחינת (ירמיה כג כט-ל): כפטיש יפוצץ סלע. כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים, לפי רב הניצוצות. ודבור הכולל את הניצוצות נברא מלאך, שהוא שר וראש על המלאכים שנבראו מן הניצוצות, והם מחנהו.

וכל מלאך ומלאך הוא ממנה על איזהו דבר, ואפלו כל אילנות ועשבים יש עליהם ממנים, כמה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה י): אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה וכו'. וכל מלאך מקבל חיותו מהדבור, ומשפיע לתוך הדבר שנמנה עליו, הינו לאיזה עשב או דבר אחר שהוא ממנה עליו.

ושני הכחות האלו, הינו כח שיש למלאך לקבל, וכח להשפיע, מכנים בבחינת ידים. ביד ימין מקבל חיותו, וביד שמאל משפיע. בבחינות: ומכה אותו ואומר לו: גדל (שם); והכאה היא בחינת שמאל.

נמצא, שכל הרפואות תלויים בתורה, בבחינות (משלי ד כב): ולכל בשרו מרפא; כי התורה נותנת כח למלאכים, והמלאכים משפיעים לעשבים, ועשבים מרפאים בכח התורה.

ומי שפוגם באמונת חכמים, ופורץ גדרם, אזי אין רפואה למכתו, בבחינות (שבת קי): דלמא חויא דרבנן טרקה, שאין לו אסותא; כי הפורץ גדרם, על־ידי־זה מסיר הידים מן המלאכים, לפי בחינות הסרתו מדרך דברי רבנן.

וזהו (דברים יז יא): לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל – לפי בחינות הסרתו, אם סר מדרך דברי רבנן לימין, בזה סר ימין המלאך, ואין לו כח לקבל. ואם סר לשמאל, בזה סר יד שמאל מהמלאך, ואין לו כח להשפיע. וכשנפגם איזהו יד המלאך, אזי אין לזה האדם אסותא, כי זה העשב שבו תלוי רפואתו, אין לו כח לרפאות, כי אין משפיע לו:

וזה בחינת (דברים כח סא): מכה אשר לא כתובה בתורה – זהו מיתת תלמיד חכם, הינו המיתה שתלמידי־חכמים ממיתין איזהו אדם. כי חולאת הבאה לאדם על שעבר על דברי רבנן אין לו רפואה, והוא מת מן החולאת, זה המיתה באה על־ידי מכה אשר לא כתובה בתורה, כי דברים שלא נכתבו בתורה, נמסרו לחכמים, ואנחנו מצוים לשמע מהם. ויש מי שמזלזל דבריהם, ואין מאמין דבריהם, מחמת שנדמה לו שמדאוריתא אינו כן, ועל ידי זה נחלה במכה שאין לו רפואה, ומת בה.

ויש יסורין של אהבה, השולטין על האדם שהוא צדיק, והוא מכה ביסורין, ואין רפואתו תולה ברפואת עשבים, כי הוא איש צדיק, ולא פגם ידי המלאך, והידים הם שלמים. וזה (שיר השירים ב ה-ו): כי חולת אהבה אני, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. הינו חולת אהבה יכולה היא לשלט על איש אחד, ואין רפואתו תולה בהידים הנ"ל, כי הידים בבחינתו הם שלמים, בבחינת: שמאלו תחת וכו':

וזהו (ברכות ה:) כשבא רבי יוחנן לתנא שנחלה ביסורין ואמר לו: חביבין עליך יסורין, אמר: לא וכו', אמר לו: הב לי ידך וכו'.

כי רבי יוחנן סבר שאלו יסורין הן יסורין של אהבה, וזהו ששאל אותו: חביבין עליך יסורין, ששאל אותו אם חביב עליו היסורין, הינו אם יסורין של אהבה הם. והשיב לו: לא וכו'. וכששמע רבי יוחנן שהיסורים לא של אהבה הן, חשב דילמא פגם, חס ושלום, בידים הנ"ל, ובשביל זה אין לו רפואה. וזה שאמר לו: הב לי ידך, כדי שידע אם פגם בדברי רבנן, חס ושלום, כנ"ל. ותכף כשיהב לו ידא אוקמוהו, כי לא היה יסורין של אהבה, ולא פגם בידים, בשביל זה היה יכול לחיות ולקום מחליו:

וזהו: ומשך אבירים בכחו, יקום ולא יאמין בחיין (איוב כד כב). כי על ידי שאין מאמין בתלמידי חכמים הנקראים חיים, כמה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות יח): ובניהו בן יהוידע בן איש חי – צדיקים אפלו במיתתם נקראים חיים, על ידי זה, הוא נופל בחולאת אשר לא יאמין בחייו. הינו שאין שום אדם מאמין שיחיה מחלי זה, כי אין רפואה למכתו כנ"ל.

ותקונו – שיקים אמונה הנפולה, ויאמין אמונת חכמים. וזהו: יקום ולא יאמין בחיין – הינו זה שלא האמין בחכמים הנקראים חיים, יקים זאת האמונה הנפולה, ועל ידי זה יקום מחולאת הזאת, שלא האמין עד עכשו שום אדם שיש לו שום רפואה על מכתו, ועל ידי אמונתו יתרפא. כי על־ידי אמונת חכמים, מתקן בחינות ידים של מלאכים, והם מקבלים ומשפיעים כחות לעשבים לרפואתו.

וזה: ומשך אבירים בכחו; הינו שהמלאכים הנקראים אבירים, כל אחד ואחד נחזר לו כחו, הינו כ"ח פרקין דידים, וממשיכין שפע לכל הדברים שנתמנו עליהם, ואז יש לו רפואה כנ"ל, כי דברי חכמים עושין ומתקנין בחינת הידים כנ"ל:

ב

ב ולהקים אמונה הנפולה היא על־ידי בחינת יעקב, הינו על־ידי נדר, שידר איזהו נדר (רצונו לומר: ויקים מיד) עין בהשמטות), ועל־ידי הנדר ישוב לאמונת חכמים. כי כשאין לו אמונת חכמים, זה בחינת הסתלקות החכמים, בחינת פלא, בבחינות (ישעיה כט יד): הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו; ודרשו חכמינו זכרונם לברכה (מ"ר איכה א), שזה נאמר על סלוקן של חכמים.

ותקונו של הפלאה הזאת, הינו של סלוקן של חכמים, תקונו, הפלאה של נדר, בבחינת (במדבר ו ב): כי יפליא לנדר נדר. כי על־ידי הנדר, הוא עולה לשרש שהחכמים משרשים שם, הינו בחינת פליאות חכמה (ספר יצירה, ועיין זוהר בלק דף קצג:), ויודע ומכיר מעלות החכמים, ועל־ידי־זה הוא שב ומאמין בהם.

וזה בחינת (ישעיה כה א): אודה שמך כי עשית פלא; ועל־ידי־זה: עצות מרחק אמונה אמן. הינו על ידי בחינת נדר, שהוא בחינות פלא, נתתקן אמונת חכמים, שעצתם מרחוק, בבחינת: ממרחק תביא לחמה (משלי לא יד);

כי דברי תורה עניים במקומם ועשירים ממקום אחר (ירושלמי ר"ה פרק ראוהו בי"ד), שהחכמים למדים דבריהם ממקומות רחוקים שבתורה, שזה נמסר להם לדרש התורה לכל חפציהם, בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, ומחיבין אנחנו להאמין לכל דבריהם, בבחינות: לא תסור מן הדבר וכו'.

ויעקב הוא בחינות נדר, שהוא ראש לכל הנודרים, כמו שכתוב (בראשית כח כ): וידר יעקב נדר:

וזהו: מידי אביר יעקב (שם מט) – בשביל לתקן ידי המלאך, הנקרא אביר, צריך להשתמש בנדר, שהוא בחינת יעקב כנ"ל. כי: משם רועה אבן ישראל – הינו על ידי הנדר נתתקן האמונה הנקרא רועה, בבחינת: ורעה אמונה (תהילים לז ג). וכשנתתקן האמונה, נתתקן הידים, בבחינת לא תסור כנ"ל:

ג

ג וכשנתתקן הידים הנ"ל על ידי נדר כנ"ל, על ידי זה מתנוצצים בו אורות האבות, כי נדר זה בחינת אור יעקב, וידים הם אברהם ויצחק, שהם ימין ושמאל. וזה בחינות (שם עח): נגד אבותם עשה פלא; הינו שעל־ידי פלא הנ"ל, מתנוצצים בו אור האבות.

וזהו סופי תבות של שמות האבות בק"ם, (כי סופי תבות של אברהם יצחק יעקב הם אותיות בקם) נוטריקון: בשמן קדשי משחתיו (תהלים פט), שהיא רמז בחינות נדר, כי כן כתיב בנדר יעקב (בראשית כח כב): והאבן הזאת אשר וכו', וכתיב (שם לה): ויצק עליה שמן, הינו על ידי הנדר מתנוצצים על האדם אור האבות:

ד

ד ועל ידי האורות האלו עולה ומתענג בענג שבת, בבחינות (ישעיה נח יד): אז תתענג על וכו' והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך. במתי ארץ הם אברהם ויצחק, שהם הידים, שהם זרועות עולם. והאכלתיך נחלת יעקב – זה בחינות נדר הנ"ל. ועל־ידי האבות עם האמונה הנ"ל זוכה לענג שבת,

בחינת שין בת, שין – זה בחינת אבות. בת – זה בחינות אמונה, בחינות בת היתה לאברהם וכו', (בבא־ בתרא טז: דרשו שם על פסוק: וה' ברך את אברהם בכל, בת היתה לו לאברהם ובכל שמה). בחינות (משלי כח כ): איש אמונות רב ברכות:

ה

ה וענג שבת הזה, זה בחינת אכילה בקדשה, כי אכילת ימי החל נהנה ממנה גם כן הסטרא אחרא, אבל מאכילת שבת אין חלק לסטרא אחרא כלל וכלל. וזה שצוה אותנו על אכילת שבת, כמו שכתוב (שמות טז כה): אכלוהו היום כי שבת היום לה', כי אכילת שבת נעשה קדשה ואלקות גמור, בלא תערבת סיגים כלל.

ויכול לפעל באכילת שבת, מה שפועל בתענית, הינו להפיל אויביו לפניו בזכות ענג שבת, כמו שפועל בצום. ועל שם זה נקרא שבת, כי בסגלתו להשבית אויב ומתנקם (תהילים ח ג):

ו

ו כי על־ידי הצום אויביו נופלים לפניו, כי על־ידי הכעס, הבא מהכבד, בחינת כבד כועס (ברכות סא:), נתעורר המקטרג הגדול, שהוא עשו, הוא אדום, שאחיזתו בכבד (זוהר פנחס רלד ותיקון כא). והוא אדמוני, שהוא בחינת כבד, שהוא מלא דם.

ומן המקטרג העליון נתעוררים ונשתלשלים מקטרגים וצרים למטה על אדם הכועס ושולטים עליו, ואינם יראים מלפניו, כי על ידי הכעס נדמה להם כבהמה, בבחינת (תהילים מט יג): נמשל כבהמות נדמו. כי עקר המורא שמתיראין מן האדם, בבחינת (בראשית ט ב): ומוראכם וחתכם, אינו אלא על־ידי הצלם אלקים שבפני האדם, ועל־ידי הצלם, האדם הוא אדם, וכשסר צלם, אזי יוצא מגדר אדם לגדר בהמה, ואז סר מוראו.

ועקר הצלם המאיר בפני האדם, היא חכמות הבורא, שנתן לאדם יתרון על הבהמה, היא המאירה בפני אדם, בבחינת: חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח א). ועל ידי הכעס – אם חכם הוא חכמתו מסתלקת (פסחים דף סו:), ואז צלו סר, ופניו נופלים, בבחינת (בראשית ד ו): למה חרה לך ולמה נפלו פניך; וכשאין לו פני אדם, אזי מוראו סר, כי נמשל כבהמות, וצריו מצרים לו.

ועל־ידי הצום והתענית הוא מתקן את פניו, ומחזיר לעצמו את חכמתו, שהיא צלמו המאיר בפניו, ואז הכל יראים ממנו, ואויביו נופלים לפניו. לפניו דיקא, כי עקר נפילתם – מחמת הפנים כנ"ל.

וכל זה נעשה על־ידי הצום, כי על־ידי הצום נכנע הכבד לפני המח. כי ביום שאדם אוכל, אז הכבד נזון תחלה, ואחר־כך הוא שולח להמח. נמצא ביום האכילה, הגדלה והממשלה להכבד. וכשמתענה, אזי נזון המח תחלה, והמח שולח מזון אחר־כך להכבד. נמצא, ביום הצום, נכנע הכבד לפני המח, והגדלה והממשלה להמח.

וזהו תקון למה שפגם בתחלה בהחכמה, שהיא המח, שהיא הצלם המאיר בפניו. ועכשו על־ידי התענית, הוא מכניע את הכבד, ונותן הממשלה להמח. וכשנכנע הכבד, שהוא ראש המקטרגים, אזי נכנעים כל האויבים האחוזים בהכבד.

וזה אותיות צום נוטריקון: וכתותי מפניו צריו (תהלים פט), שעל־ידי הצום נכנע הכבד, ונתתקן מח החכמה, שהיא הצלם, ומאיר בפני אדם. ועל־ידי הצלם שבפניו, על־ידי־זה: וכתותי מפניו צריו – מפניו דיקא כנ"ל:

אבל כשזוכה לבחינת ענג שבת כנ"ל, אז אין צריך לצום, כי פועל באכילתו, מה שפעל על־ידי הצום, הינו להשבית אויב. כי אכילת שבת, קדש היא, וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב י);

ואז נכנע הכבד, ואז נתבטל כחו, בבחינת (תרומה קלה:): וכל שולטני רגזין, שהם בחינת כבד כועס, כלהו ערקין ואתעברו*.

ואז: וכלא אהבה, בבחינת (שיר השירים ז ז): אהבה בתענוגים, וכל זה מענג שבת הנ"ל:

ז

ז ודע, שלבטל ולהכניע האויבים די הצום או אכילת שבת לבד, אבל לרב השלום צריך גם להרבות בצדקה, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (אבות פ"ב): מרבה צדקה – מרבה שלום. וזהו שאמרו (ברכות ו:): אגרא דתעניתא – צדקתא, ואמרו (תענית ח:): שמש בשבת צדקה לעניים. שמש, זה בחינת שלום, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (מכילתא ובספרי פ' תצא ובירושלמי כתובות פ"ד): וזרחה עליו השמש – מה שמש הוא שלום לכל באי עולם וכו'. וזהו שמש, הינו השלום, אינו אלא על־ידי צדקה לעניים:

ח

ח ודע, שיש חלוק בין השלום של התענית של חל, ובין השלום של ענג שבת. הינו, השלום של תענית אין לו בחינת דבור, בחינת (בראשית לז ד): ולא יכלו דברו לשלום; אבל על־ידי ענג אכילת שבת נשלם הדבור לשלום, בבחינת (תהילים קכב ח): למען אחי ורעי אדברה נא שלום; בחינת (ישעיה נח): ודבר דבר, הנאמר בשבת. כי הפה נשלם באור גדול בשעת אכילת שבת.

וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: אין בין חמץ למצה אלא משהו.

חמץ, זהו בחינת תקון הכעס על ידי התענית כנ"ל, בחינת (ישעיה סג א): מי זה בא מאדום חמוץ בגדים. אדום זה בחינת כבד הנ"ל, וחמץ זה בחינת הכנעתו, בחינת תענית, בחינת העדר אכילה, בחינת (שמות יב כ): כל מחמצת לא תאכלו. לא תאכלו – זה בחינת תענית הנ"ל:

מצה, זה בחינת אכילת ענג שבת, בחינת (ישעיה סו יא): למען תמצו והתענגתם וכו'.

וזהו: אין בין חמץ למצה וכו', הינו אין בין התענית לבין אכילת ענג שבת הנ"ל, אין החלוק ביניהם, אלא משהו, נוטריקון והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיה לב יז). הינו כי אין דומה שלום של התענית, לשלום של שבת, כי זה אין לו פה, וזה יש לו פה. וזהו החלוק, שבחינת שלום שיש לו פה, הוא במעלה על שלום שאין לו פה, כמו מעלת מדבר על חי. כי החיות הם חיים כמו בני אדם, אבל האדם יש לו מעלה שיש לו כח הדברי.

וזהו החלוק בין חמץ למצה, שהחלוק בין חית להא. חמץ הוא בחית, זה בחינת שלום שאין לו פה, בחינת חי, בחינת (איוב ה כג): וחית השדה השלמה לך. הינו בחינת שלום שאין לו פה, שאין לו כח הדברי, כמו חיות השדה.

ומצה היא בהא, זה בחינת ה' מוצאות הפה, בחינת כח הדברי כנ"ל. וזה בחינת (בראשית מז כג): הא לכם זרע, בחינת (הושע י יב): זרעו לכם לצדקה, בחינת: מעשה הצדקה שלום כנ"ל:

וזהו (משלי יח יח): מדנים ישבית הגורל. גורל זה בחינת ענג שבת, בחינת (דניאל יב יג): ותנוח ותעמד לגורלך לקץ הימין, שאז יהיה כלו שבת. וזה: ותנוח, זהו בחינת (שמות כ יא): וינח ביום השביעי. וגורל הזה, שהוא שבת, מבטל מדנים וצרים כנ"ל.

ועוד יש לו כח, שבו נעשה בחינת פה כנ"ל. וזהו: ובין עצומים יפריד – בין התעצמות והתחברות קנה החית לגג החית, הוא מפריד, ונעשה הא מחית, הינו בחינת פה כנ"ל:

ט

וזהו ששאלו את רבי יוסי בן קסמא: אימתי בן דוד בא. והשיב להם: כשיפל זה השער וכו'.

ועקר הדבר, שיפל שלשה פעמים, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא. כי שער ארם זה בחינת שער דסטרא־אחרא, וכשיפל נפילה אחר נפילה, על ידי בחינות שהבאתי* כנ"ל, אז יבוא בן דוד ויבנה שערי הקדשה.

הינו, כשאין אמונות חכמים, ואין שומע להם, בבחינת (ישעיה כט כא): ולמוכיח בשער יקשון; על־ידי־זה באים לחלי עד אין מרפא כנ"ל, בבחינת (תהילים קז יח): ויגיעו עד שערי מות. אבל כשיש להם אמונה, אזי נפתחים להם שערי הקדשה, בבחינת (ישעיה כו ב): פתחו שערים וכו' שומר אמונים. וכשזה קם זה נופל, ואז נופל שער ארם פעם אחת:

והקמת אמונה היא על־ידי נדר, ואז נהיר בנהירו דאבהן כנ"ל, ואז נבנה פעם שניה שער דקדשה, בבחינת (תהילים כד ז): שאו שערים ראשיכם, כי האבות הן הראשים, בבחינת (שמות ו יד): אלה ראשי בית אבותם. וכשזה קם זה נופל, וזה בחינת נפילת פעם שנית שער של ארם:

ועל־ידי הארות האבות זוכה לשבת, להשבית אויב, וזוכה לשלום כנ"ל. ואז נבנה פעם שלישי שער דקדשה, בבחינת (זכריה א): ומשפט שלום שפטו בשעריכם; ובבחינת צדקה: אל תדכא עני בשער (משלי כב כב). ומכניעים השונאים היונקים משער ארם, בבחינת (תהילים סט יג): ישיחו בי ישבי שער. כי נכנע כבד כועס, שהיא עשו אדום כנ"ל, שהוא כאדרת שער (בראשית כה כה), וזהו נפילת פעם שלישי שער של ארם: (עד כאן לשון רבנו ז"ל) שיך לעיל, אחר תבת על־ידי בחינות שהבאתי:

י

[בכאן דלג רבנו זכרונו לברכה כמה תבות, שהיו כתובים בלשונו שם בכתיבתו הקדושה, וכשנתן לי להעתיק תורה זאת, מחק בכונה כמה וכמה תבות מכתיבות ידו הקדושה, כדי שלא אעתיקם, וראיתי שהיה לו בזה כונה שלמה. וכן היה דרכו כמה פעמים בכמה תורות, שהיה מדקדק מאד כשנתן תורתו להעתיקה, למחק שם כמה וכמה תבות שהיו מכרחים להענין מאד, ודלג באמצע, כי לא רצה שיתגלו אלו הדבורים. והמעין היטב באלו המקומות, יוכל להבין שחסר שם באמצע הענין. וגם בתורה הזאת יכולין לראות קצת, כי כתב: וכשיפל וכו' על־ידי בחינות שהבאתי, ואין זה דרך לשונו. אך כל זה היה אצלו כתוב הדור מבאר היטב, אך בכונה מדיקת דלג באמצע, כי כל דבריו הקדושים היו בפלס ומשקל גדול, מה לגלות ומה שלא לגלות. ואפלו תבה אחת יתרה, היה מדקדק עליה שלא לדבר או שלא להעתיק, כפי מה שהיה יודע על־פי השגתו העצומה, שאין צריכין לגלות זאת.

ועין בסמוך בסימן נ"ח אות ט, מה שכתוב שם: כי הגדלה של הכשרי הדור היא בחינת כלי אל התחדשות התורה בבחינת**) ואלו וכו'. ושם נכר החסרון לעינים. ועתה על־פי הנ"ל תבין הדבר, כי שם מחק כמה תבות באמצע התורה. וכן באותה התורה שבסימן נ"ח הנ"ל מחק מקדם גם כן כמה וכמה תבות וענינים בשאר מקומות שאין נכר כל־כך. וכן אחר־כך בסימן נ"ט שם גם כן מחק באות ה' אחר וזה פרוש: בית והון וכו', שהאבות היו מגירים גרים וכו', שם מחק כמה וכמה תבות, וכן בשאר מקומות באותה התורה, וכן היה בכמה וכמה תורות שנתן להעתיקם כנ"ל, והדברים עתיקים]:

יא

שיך לאות א' וב':

המבזה תלמיד־חכם אין לו רפואה למכתו (שבת קיט:), כי כל הרפואות הם הרכבות, דהינו שלוקחים סם פלוני ועשב פלוני במדה ובמשקל כך וכך, וכן עשב אחר שמשקלו כך וכך, וכן שוקלין מכמה מינים. וכל עשב ועשב יש לו כח אחר, ומערבין אלו המינים ביחד, ועושין מהם הרכבה. וזאת ההרכבה יש לה כח לרפאות החולאת. נמצא, שעקר כח הרפואה – על ידי ההרכבה, שנעשה לה כח אחר חדש על ידי הכח שקבלה מכל אלו העשבים שנתערבו, ובזה הכח של ההרכבה דוקא מרפאין החולאת. ועל־כן צריך רופא ממחה, שיודע לעשות ההרכבה, אבל מי שאינו ממחה, אף אם יקח העשבים שיש להם כח לרפאות, עם כל זה לא יפעל כלל, כי אין יודע איך להרכיבם.

כמו כן התורה, שהיא רפואה לכל דבר, כמו שכתוב: ולכל בשרו מרפא; אין מי שיודע אותה כי אם חכמי הדור, כי נמסרה להם לדרשה בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. אבל מהתורה בעצמה אי אפשר לידע דבר, כי־אם על־פי חכמי הדור שהם מפרשים אותה, כי התורה עניה במקומה ועשירה במקום אחר, והחכמים מלקטין ומערבין ומרכיבין את התורה, ודורשין אותה ממקום למקום בשלש־ עשרה מדות, והם גורעין ומוסיפין ודורשין (ב"ב קיא:); ואף שכתוב בהתורה כך, הם גורעים ממנה אות או תבה, ובמקום אחר מוסיפין, ובזה דורשין אותה כפי מה שיודעין, כמו שנמסרה להם. ועל־כן כשפוגם בכבוד תלמיד חכם אין רפואה למכתו, כי עקר כח הרפואה שמקבלין מהתורה, אי אפשר לקבל כי אם על ידי חכמי הדור, כי להם נמסרה לדרש, והם יודעים להרכיב אותיות התורה כנ"ל, שזה עקר כח הרפואה כנ"ל, כי כל העשבים מקבלים כח מהתורה, כמבאר לעיל, ועקר כחם לרפאות הוא על ידי ההרכבה כנ"ל. על כן העקר תלוי בחכמי הדור, שעל ידי שהם יודעים לדרש את התורה, ולהרכיב אותיות התורה כנ"ל, על ידי זה מקבלין כח כל ההרכבות של כל העשבים, שמקבלים כח מהתורה.

על כן העקר – שיהיה לו אמונת חכמים, ולהזהר בכבודם, לירא מהם מאד. ואף אם נראה לו מהם דבר שאינו מפרש בהתורה כך לפי דעתו, ונדמה לו שהם עושים, חס ושלום, כנגד התורה, הוא צריך להאמין שבודאי הם עושים נכונה על־פי התורה, כי התורה נמסרה להם. כגון שאנו רואים שמפרש בתורה: ארבעים יכנו (דברים כה); והם אמרו שלשים ותשע מלקות דוקא (מכות כב: ע"ש), כי הם יודעים על־פי הדרשות והמדות, כפי מה שנמסר להם, שצריך דוקא שלשים ותשע מלקות. על־כן צריך להאמין בחכמים, ולהשליך שכלו ודעתו, רק לסמך עליהם, כי להם נמסרה התורה לדרשה כנ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף