ליקוטי מוהר"ן/לה

ליקוטי מוהר"ן לה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה לה. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה לה, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשון רבנו זכרונו לברכה אשרי העם ידעי תרועה יי באור פניך יהלכון: (תהלים פט)

א דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם, והוא בחינת זרקא, המובא בזהר הקדוש (תיקונים תיקון כא דף מג: ובדף ס. ותיקון סד דף פו: ובתיקונים שבסוף הזוהר חדש דף קט:): דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן; ומאן ההוא אתר, הוא חכמה. כי חכמה היא שרש כל הדברים, כמו שכתוב (שם קד): כלם בחכמה עשית.

לכן צריך כל אחד לשמר את שכלו משכליות חיצוניות, המכנה בשם בת פרעה. כי עקר החכמה לקנות שלמות, אינם רק חכמות אלקות, ושאר החכמות הם רק חכמות בטלות, ואינם חכמות כלל.

ובת, היא מרמזת על החכמה שאינה חכמה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (מנחות קי): הביאי בני מרחוק וכו', ובנותי – אלו גליות שבשאר ארצות, שדעתן אינם מישבת עליהם כבנות. פרעה – לשון בטול, כמו שכתוב (שמות ה'): אל תפריעו את העם:

וחכמות חיצוניות הם בחינת קנה, כי יש קנה בקדשה, הם חכמות קדושות, כמו שכתוב (משלי ד ה): קנה חכמה. וזה לעמת זה עשה אלקים, הינו קנה שבקלפות, כמו שכתוב (תהילים סח לא): גער חית קנה, והם חכמות חיצוניות.

ישראל הם עם קדוש, וכל אחד ואחד מישראל, יש לו חלק אלוה ממעל, שהוא בחינת חכמה, כמו שכתוב (תהילים קד כד): כלם בחכמה עשית. ועל שם זה נקראים ראשית, כמו שכתוב (ירמיה ב ג): קדש ישראל לה' ראשית וכו'.

אבל בשעת הולדה, השכל מצמצם אצל כל אחד ואחד, וכשמתחילין להשתמש בו בהתבוננות עבודת השם יתברך, אזי שכלו הולך וגדול, כמו שכתוב (מלכים־א ה): ותרב חכמת שלמה.

וכשאדם מכניס בתוך שכלו הקדש מחשבות חיצוניות, הם חכמות חיצוניות, אזי נתמעט קדשת שכלו, כפי תפיסת המקום של חכמה חיצוניות, שכל חיצוני, בתוך שכל הקדש. והחכמה חיצוני היא נעוץ בתוך השכל הקדש כקנה, ומחסר מקום הקדשה, ועל זה הקנה, הינו זה השכל, מתלקטים ומתחברים כל המדות רעות ומגנות.

וזהו (סנהדרין כא:): כשנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל ונעץ קנה בים. הינו, שגם למעלה, מהשתלשלות הגבורות, שזהו בחינת: ירד גבריאל. נעשה סוספיתא דדהבא, הינו בחינת קלפות, שהם חכמות חיצוניות, הנקרא גם כן קנה, ונעץ בים החכמה, שמחסר מקום הקדשה. והעלה עליו שרטון, הינו בחינת מדות מגנות. ועליו נבנה כרך גדול של רומי, הינו נחש הקדמוני, הכרוך אחר קדשה.

ועל שם זה נקרא כרך גדול, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוכה נב): כי הגדיל לעשות – שהוא כרוך תמיד אחר גדולי הדור ביותר משאר אנשים, שהוא בונה בנינו על זה השכל החיצוני:

ב

ב ואחר־כך, כשאדם שומר את עצמו משכליות חיצונים, לא זו אף זו, שצריך לחדש השכל בכל עת. וזה בחינת: ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, כי חדוש בראשית הוא חדוש החכמה, כמו שכתוב: כלם בחכמה עשית.

כי חדוש השכל היא חדוש הנשמה, כי השכל הוא הנשמה, כמו שכתוב (איוב לב ח): נשמת שדי תבינם. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות י): מה הקדוש־ברוך־הוא זן את העולם, אף הנשמה זנה את גופה, נמצא שהנשמה היא מחיה את הגוף, והיא בעצמה השכל, כמו שכתוב (קהלת ז יב): החכמה תחיה וכו':

ג

ג וחדוש השכל, הינו חדוש הנשמה, הוא על־ידי שנה, כמובא בזהר הקדוש (בראשית דף יט. ויקהל דף ריג:): חדשים לבקרים רבה אמונתך. כי כשהמחין מתיגעים, אז על־ידי השנה הם מתחדשים, כנראה בחוש.

וזהו שאנו מברכין: הנותן ליעף כח, כי היו מתחלה עיפים ועכשו נתחזקו.

ובשעת השנה, המחין, הינו הנשמה, באה בתוך אמונה, בחינת: חדשים לבקרים וכו', כמובא בזהר הקדוש (שם):

ד

ד ויש כמה בחינות שנה, כי יש שנה בגשמיות, שהיא ניחא למחין. גם יש בחינת למוד, שהוא נקרא גם כן שנה לגבי דבקות הבורא,

והוא למוד פשטא אוריתא, שהוא בחינת שנה (זוהר פנחס רמד: עיין בראשית רבה ויצא פ' סט). כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין כד): במחשכים הושיבני – זה תלמוד בבלי. וזה בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהילים צב ג): ואמונתך בלילות, ולחשך קרא לילה (בראשית א ה).

ואדם הדבוק תמיד בעבודת הבורא, ונתיגעים המחין שלו מחמת גדל הדבקות, אזי ילמוד פשטא אוריתא. וכשלומד פשטא אוריתא, אזי המחין שלו, הינו נשמתו, באה בתוך אמונה, בבחינת: חדשים לבקרים, ומתחדשים, ומתחזקים מעיפותם.

וזה בחינת: פשטא, מנח, זרקא – שפשטא אוריתא, שהם בחינת ואמונתך בלילות, הם ניחא למחין, והמחין נתחדשו כבראשונה. וזהו זרקא, דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן:

ה

ה ועקר המחין שמקבלין על־ידי האמונה, אין מקבלין אלא מאור הפנים, כמו שכתוב (משלי טז טו): באור פני מלך חיים. חיים, הם המחין, כמו שכתוב: החכמה תחיה; מקבלין מאור הפנים, דרך האמונה, הנקראת מלכות, שהוא בחינת ירושלים, כמו שכתוב (בראשית יד יז-יח): ומלכי צדק מלך שלם, ותרגומו: מלכא דירושלם.

והיא בחינת אמונה, כמו שכתוב (ישעיה א כו): עיר הצדק קריה נאמנה. והיא בחינת לילה, כמו שכתוב: ואמונתך בלילות. והיא בחינת פשטא אוריתא, כמו שכתוב: במחשכים הושיבני וכו', וכתיב: ולחשך קרא לילה. והוא בחינת מאור הקטן, כמו שכתוב (קהלת ט יד): עיר קטנה. וכמו שכתוב (בראשית א טז): את המאור הקטן לממשלת הלילה.

ויש כמה בחינות באור הפנים, כי יש מקבלים השכל מאור הפנים של התורה, כי שבעים פנים לתורה, ויש מקבלים מאור פני הצדיקים, כשהצדיק מסביר לו פנים, אזי מקבל שכל חדש ונשמה חדשה, כי עקר השכל מאור הפנים, כמו שכתוב (קהלת ח א): חכמת אדם תאיר פניו:

ו

ו גם יש כמה בחינות בשנה: כי יש שנה שהיא בחינת למוד פשטא אוריתא כפי הדבקות. ויש שנה שהוא בחינת משא ומתן באמונה, שהוא גם כן פשטא אוריתא. כי כשעוסק במשא ומתן באמונה, אזי המחין, הינו נשמתו, באה לתוך אמונה, בבחינת: חדשים לבקרים, ונתחדשו שם, ונתחזקו מעיפותם.

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ב"ב קעה:): הרוצה להחכים יעסק בדיני ממונות, הינו הרוצה לחדש את שכלו, הינו נשמתו. יעסק בדיני ממונות, הינו משא ומתן באמונה. כי העוסק במשא ומתן באמונה, הוא בודאי עוסק בדיני ממונות, כי כל דיני ממונות שיך למשא ומתן, כי אי אפשר לעסק במשא ומתן באמונה, כי אם בקי בדיני ממונות, שלא יכשל בהם.

וזה בחינת (משלי לא): היתה כאניות סוחר; הינו על־ידי משא ומתן, הינו על־ידי פשטא אוריתא. אזי: ממרחק תביא לחמה; וממשיך שכל חדש מאור הפנים. כי השכל נקרא רחוק, כמו שכתוב (קהלת ז): אמרתי אחכמה והיא רחוקה:

ז

ז אבל כשאדם מכניס שכלו, הינו נשמתו, בתוך האמונה, הינו פשטא אוריתא, הינו משא ומתן, בבחינת: חדשים לבקרים; אזי צריך לשמר האמונה, שלא יינקו ממנה החיצונים. כי היא שוכנת בתוך החיצונים, בחינת (יחזקאל ה ה): זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים וסביבותיה ארצות. וירושלים הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: קריה נאמנה; והוא בחינת לילה, כמו שכתוב: ואמונתך בלילות; והוא פשטא אוריתא, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: במחשכים הושיבני, ולחשך קרא לילה. והיא בחינת המאור הקטן, כמו שכתוב: ואת המאור הקטן לממשלת הלילה.

וצריך להמשיך בחינת חשמ"ל מעולם הבינה, להלביש את המלכות, הינו אמונה, שלא יינקו ממנה העכו"ם והארצות שסביבותיה.

וכשאדם עוסק במשא ומתן כל כך באמונה, כמו רב ספרא, ומקים (תהילים טו ב): ודובר אמת בלבבו (כשארז"ל מכות כ"ד) – זו הבחינה נעשה חשמ"ל, הינו מלבוש, סביב האמונה. ואזי אמא מסככת על בנהא, שלא יינקו ממנה. והיא: אם לבינה תקרא (משלי ב ג), ובינה – לבא (הקדמת תיקונים).

וזה שמקים: ודובר אמת בלבבו, אזי אמא מסככת על בנהא, שהלב עושה חשמ"ל, הינו מלבוש, סביב האמונה, שלא יינקו ממנה החיצונים:

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שם בבבא בתרא): הרוצה שיעסק בדיני ממונות, ישמש את שמעון בן ננס.

הינו הרוצה לעסק במשא ומתן באמונה, הינו פשטא אוריתא, הנקרא חשך, כמו שכתוב: במחשכים הושיבני, ונקרא אמונה, כמו שכתוב: ואמונתך בלילות. אזי צריך להמשיך חשמ"ל מהלב, הינו שיקים: ודובר אמת בלבבו. והחשמ"ל הזה, הוא מלביש את המאור הקטן, הינו את האמונה, בבחינת: אמא מסככת על בנהא.

וזהו: ישמש את שמעון בן ננס, כי שמיעה תליא בלבא, כי חשמל לב גמטריא שמע, כמו שכתוב (מלכים־א ג): ונתת לעבדך לב שומע. ובן ננס, בחינת אמונה, היא בחינת בן ננס, הינו המאור הקטן:

ח

ח וכשאדם עוסק במשא ומתן באמונה, עוסק בדיני ממונות, הינו פשטא אוריתא, זהו בחינת הקרבת הקרבן תמיד, והקטרת הקטרת. כי על־ידי התמיד עולים חכמה בינה דעת דעשיה ביצירה, וכל הניצוצות הקדושים שבקלפה עולים בסוד אחד־עשר סממני הקטרת, בבחינת מלכות.

וכשהאדם עוסק במשא ומתן, והמשא ומתן הוא בחינת דיני ממונות, הינו פשטא אוריתא, נמצא בשעת עשית המשא ומתן, עוסק בפשטא אוריתא, שהם בחינת מט"ט המקנן ביצירה. נמצא שחכמה בינה דעת שלו בעשית המשא ומתן עולים ביצירה, הינו לפשטא אוריתא וכל ניצוצות הקדשה שיש בתוך העכו"ם והארצות שסביבות ירושלים, עולים לבחינת אמונה, הנקרא ירושלים ומלכות. כשזה קם זה נופל. כי חרבן אמונה הוא נקרא חרבן ירושלים, כמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה (שבת קיט:): לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה אנשי אמונה. (עין שם מבאר דכונתם על משא ומתן באמונה)

וכשירושלים, הינו האמונה, הינו משא ומתן, שהוא פשטא אוריתא, מתגברת – אזי אלו העכו"ם והארצות נופלים, ועולים ממנה כל הניצוצות הקדושים שבתוכם בסוד אחד־עשר סממני הקטרת.

וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין כ:): שלשה מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: העמדת המלך, וכריתות זרעו של עמלק, ובנין בית־ המקדש. והא בהא תליא, כי העמדת המלך היא בחינת אמונה כנ"ל.

וכריתות זרעו של עמלק, הם הניצוצות שעולים מבין העכו"ם והארצות, בבחינת אחד־עשר סממני הקטרת, כמו שמובא במדרש (רות פ' א'): למה נסמכה פרשת כריתות זרעו של עמלק לפרשת משקלת, לומר שבעו‍ן משקלת היה מלחמת עמלק, והינו הך, כידוע.

ובנין בית־המקדש, הוא בחינת אור הפנים, שהוא בחינת חדוש המחין, חדוש הנשמה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות לג): מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית־המקדש בימיו וכנ"ל:

ט

ט וזה החשמ"ל, הנעשה מבחינת: ודובר אמת בלבבו, ומלביש להאמונה, הוא בחינת רצועות, כי רצועות הם מקיפי מלכות, הינו אמונה.

וזה שאמר רב לרב שמואל בר שילת (ב"ב כא): כד תמחי לינוקא, לא תמחי אלא בערקתא דמסאני. תמחי – לשון טהרה, כמו שכתוב (ישעיה מד כב): מחיתי כעב פשעיך. ינוקא, היא בחינת מאור הקטן, היא בחינת שנה. לא תמחי אלא בערקתא דמסאני – הינו רצועות של תפלין, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה יז): בשכר שאמר אברהם "מחוט ועד שרוך נעל" זכו בניו לשני מצוות: לחוט של תכלת, ולרצועות של תפלין. ועד שרוך נעל, תרגומו: ערקתא דמסאני.

הינו: כשאתה רוצה לשמר את המאור הקטן, הינו משא ומתן באמונה, שלא יינקו ממנה החיצונים, לא תוכל לשמר את הננס, הינו מאור הקטן, הינו ינוקי, אלא בערקתא דמסאני, הינו רצועות של תפלין. הינו שתמשיך חשמ"ל מ"בינה לבא" להלביש את האמונה, הינו בחינת: ישמש את שמעון בן ננס כנ"ל, הינו שיקים ודובר אמת בלבבו בשעת עשית המשא ומתן, כרב ספרא.

ורצועה גמטריא ש"ע, לרמז שעל ידי החשמ"ל הזה, שהוא בחינת: דובר אמת בלבבו, נשמר האמונה, והנשמה, הינו המחין שבתוכה, ומקבלת מאור הפנים, שהוא ש"ע נהורין של פנים עליונים, הנמשכין מתקון "ואמת" כידוע.

וזהו שאמר (שם רב לר"ש הנ"ל): דקרי קרי, ודלא קרי להוי צותא לחברו. כי הדבר קשה: הא תינח מי שהוא בר אורין ועוסק במשא ומתן באמונה, אזי המשא ומתן הוא טובה אצלו, שהמחין שלו מתחדשין. אבל מי שהוא אינו בר אורין, מה הנאה יש לו שעוסק במשא ומתן.

דע, מי שהוא עוסק במשא ומתן באמונה, הוא עושה טובה לחברו שהוא משרשו, שמחין של חברו מתחדשין בתוך המשא ומתן שלו שבאמונה. וזהו: דקרי קרי, מי שהוא בר אורין, אזי טובה לו שנתחדש שכלו בתוך האמונה, ויהיה לו מחין חדשים ללמוד ולדבקות הבורא. ודלא קרי להוי צותא לחברו, הינו שהוא עושה טובה לחברו שמשרשו:

י

י וזה בחינת תקיעות ראש־השנה, כי ראש־השנה הוא בחינת שנה, כידוע, שהוא בחינת משא ומתן באמונה, בחינת פשטא אוריתא, בחינת עוסק בדיני ממונות. ותקיעות הם התעוררות השנה, שהוא חדוש המחין מאור הפנים. ומזה הוא התאדמות פני התוקע, שנתעוררו אורות מפנים עליונים:

יא

וזהו פרוש:

אשרי העם ידעי תרועה – הוא בחינת העלאת אחד־עשר סממני הקטרת, שבתוך העכו"ם והארצות השוכנים סביבות המשא ומתן באמונה, שנתחברים אליו הניצוצות. וזה:

ידעי תרועה; ידעי – לשון התחברות. תרועה – מלשון שבירה, כי הניצוצות הם משבירת כלים.

ה' באור פניך יהלכון – בחינת משא ומתן, כמו שכתוב (דברים לג): שמח זבולון בצאתך.

הינו כשעוסק במשא ומתן באמונה, כדי להביא את נשמתו בבחינת: חדשים לבקרים רבה אמונתך, כדי לקבל מאור הפנים, חדוש המחין, חדוש הנשמה, על־ידי־זה עולים כל הניצוצות על־ידי אחד־עשר סממני הקטרת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף