ליקוטי מוהר"ן/יט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ליקוטי מוהר"ן TriangleArrow-Left.png יט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה יט. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה יט, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

תפלה לחבקוק הנביא על שגינות וכו': (חבקוק ג א)

איתא בספרא דצניעותא, פרקא קדמאה (זוהר תרומה דף קעו:): עד לא הוי מתקלא, לא הוי משגיחין אפין באפין:

א כי קשה להעולם: על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו, הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר, אך באמת הוא תועלת גדול, כי יש חלוק גדול בין השומע מפי הצדיק־האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו, מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע, כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא, רחוק מפי הצדיק. וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר:

ב[עריכה]

ב כי צריך לזכך את הפנים, שיוכל כל אחד לראות את פניו בפנים שלו כמו במראה, עד אשר בלא תוכחה ובלא מוסר יתחרט חברו תכף על מעשיו, רק ממה שיביט בפנים שלו, כי על־ידי שיביט בפנים שלו יראה את עצמו כמו במראה, איך פניו משקע בחשך:

ג[עריכה]

ג כי גדל יקר הערך של לשון הקדש, שבו נברא העולם, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (ב"ר פי"ח, הובא בפירש"י): לזאת יקרא אשה, כי מאיש לקחה זאת (בראשית ב כג) – לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקדש.

וזה בחינת חוה, בחינת (תהילים יט ג): ולילה ללילה יחוה; הינו בחינת הדבור של לשון הקדש, שבו נברא העולם. וזה בחינת: לזאת יקרא אשה; הינו הדבור, כמו (בראשית מט): וזאת אשר דבר להם.

ועל־ידי לשון הקדש רוממנו מכל הלשונות, שכל הלשונות העמים נופלים על־ידי לשון הקדש, הינו שהרע שיש להלשון של האמה אחיזה בו נתבטל ונופל על־ידי לשון הקדש, ואין לו שליטה על ישראל, וזה בחינת: לשון נופל על לשון.

והרע הכולל, שכל הרעות של שבעים לשון כלולין בו, דהינו תבערת המדורה של תאות נאוף, שכל השבעים לשון משקעין וכלולין בו, נופל ונתבטל, ואין לו שליטה על־ידי לשון הקדש. וזה בחינת מדורה של שבעין כוכבין הנזכר בזהר הקדוש (ויקהל דף רג.), הינו הרע הכולל, שהוא תבערת המדורה של תאות נאוף, שכל השבעין אמות כלולין בו.

וזה בחינת חשמ"ל: חיות אש ממללות (חגיגה יג); חיות אש – בחינת חוה, אשה; הינו בחינת לשון הקדש כנ"ל, שעל־ידו מתמלל ומשתבר אש המדורה של שבעין כוכבין. וזה בחינת מ"ל מחשמ"ל, שהם בחינת מדורה של שבעין כוכבין, שנתמלל ונתבטל על־ידי לשון הקדש, כי על שם זה נקרא לשון הקדש, כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדשה (מ"ר קדושים פ' כד).

וזה שפרש רש"י (בראשית שם): על כן יעזב־איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו – מכאן שנאסר להם עריות, רוח־הקדש אומרת כן; רוח־הקדש הינו לשון הקדש, כמו (תהילים לג ו): וברוח פיו כל צבאם, שעל־ידי לשון הקדש נאסר ונתקשר התאוה של תאות נאוף, הינו המדורה של שבעין כוכבין, שאין לו שליטה על ישראל על־ידי לשון הקדש, בבחינת לשון נופל על לשון כנ"ל, שהרוח שטות נתבטל על־ידי רוח־הקדש.

וזה בחינת תקון הברית, שהוא בחינת רוח־הקדש, בבחינת ולא קמה עוד רוח באיש (כמו שדרשו רבותינו ז"ל זבחים קטז).

וזה: ויסגר בשר תחתנה – לא נצרכה אלא למקום החתך (ברכות סא), הינו חתוך הדבור.

וזה (שם): ויבן – עשאה כאוצר, שעקר עשיה ותקון של לשון הקדש תולה ביראת ה' היא אוצרו (ישעיה לג), כמו שכתוב (קהלת יב): סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא.

וזה: כאוצר של חטים; הינו היראה הוא אוצר, שבו תלוי עשיה ותקון של חטה – כ"ב אותיות של לשון הקדש (תיקון טז).

וזה בחינת (תהילים ס ח): אלקים דבר בקדשו – שדבור הקדש תולה באלקים ירא.

ויוסף, על־ידי שהיה לו שלמות לשון הקדש, כמו שכתוב (בראשית מה יב): כי פי המדבר אליכם – בלשון הקדש, על כן כתוב בו (שם מא): הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו; רוח אלקים הינו תקון הברית, בבחינת: ולא קמה עוד רוח באיש, כי בלשון הקדש תלוי תקון הברית, בבחינת: מכאן שנאסר להם עריות, כי זה בלא זה אי אפשר להיות, הינו תקון הברית ושלמות לשון הקדש הם תלויים זה בזה.

וזה (משלי כט ג): ורעה זונות יאבד הון; אל תקרי מהונך אלא מגרונך, שהוא בחינת לשון הקדש, כי מי שפוגם בברית מאבד לשון הקדש.

וזה (שם ג): כבד את ה' מהונך – כבד דיקא, כי בו תלוי בחינת כבוד, כי הפך הכבוד הם חרפות ובזיונות. והם תולים במקום עריין, כמובא בתקונים (תיקון נח): ולא יתבששו – אין בשת אלא במקום עריין; עריין הוא פגם הברית, בבחינת ערלה, בחינת (בראשית לד) כי חרפה היא לנו.

וזה: כבד – שהוא הפך של חרפות ובזיונות, שהוא תולה בהונך, הינו בגרונך, שהוא שלמות לשון הקדש כנ"ל.

ושם יוסף, על שם שלמות לשון הקדש, שהוא תקון הברית, בבחינת (שם ל): אסף אלקים את חרפתי; כי בו תלוי כבוד, כי אין בשת אלא במקום עריין כנ"ל.

ונחש, שהוא הרע הכולל הנ"ל, כשאין שלמות בלשון הקדש, אזי הוא הולך ושולט על לשון הקדש, בבחינת: נחש שלטנותה על בשרא, הינו בחינת חוה הנ"ל, שהיא בשר מבשרו, בבחינות (חגי ב): בשר קדש (ירמיה יא, וכמובא בזוהר הקדוש).

וזה בחינת נחש שפתה לחוה והטיל בה זהמא, שהוא הרוח סערה, הרוח שטות, אשת כסילות (משלי ט יג), והולך ומפתה את הרוח הקדש, שהוא לשון הקדש, אשה חכמה, בבחינת חכמות נשים (משלי יד א), ומטיל בה זהמא.

וזה בחינת (בראשית ד ז): לפתח חטאת רבץ; לפתח – הינו פתחי פיך של לשון הקדש, שהחטאת הזה רובץ לינק ממנו:

ד[עריכה]

ד ודע, שאשת כסילות הזאת, שהוא כללות הרע של שבעים לשון, אי אפשר להם לינק מאשה חכמה, מלשון הקדש הנ"ל, אלא על־ידי בחינת עץ הדעת טוב ורע, שעל־ידו הוא מפתה את הלשון הקדש ומטיל בה זהמא. ועץ הדעת, שיש בו שני כחות, שהן טוב ורע, הוא אמצעי בין לשון הקדש, שהוא אשה חכמה, שכלו טוב, ובין לשון של שבעין עממין, שכלו רע:

ועץ הדעת טוב ורע, זה לשון תרגום, שהוא אמצעי בין לשון הקדש ובין לשון של שבעין עממין. ולשון עממין, כשרוצים לינק מלשון הקדש, אי אפשר להם לינק ממנו אלא על־ידי לשון תרגום. לשון תרגום הוא בחינת אשה משכלת (משלי יט יד), בחינת משכיל על־ידי תרגמן (פסחים קיז),

כי לשון תרגום יש בו טוב ורע – לפעמים הוא בחינת משכיל, ולפעמים הוא בחינת משכל. ואשת כסילות הזאת היא מפתה את האשה חכמה על־ידי אשה משכלת, כי עקר תגברת הקלפה אינו אלא על־ידי לשון תרגום, בבחינת (דברים כו ה): ארמי אבד אבי; ובבחינת (במדבר כג ז): מן ארם ינחני בלק; שהוא לשון תרגום, שהוא לשון ארמי, שדרך שם מתעוררים לינק מהקדשה.

ועקר בנינה ושלמות של לשון הקדש אינו אלא על־ידי שמפילין הרע של התרגום ומעלין את הטוב שבתרגום ללשון הקדש, שעל־ידי־זה נשלם לשון הקדש. ולבן הארמי, שהוא ארמי אבד אבי הנ"ל, רצה לינק מהקדשה על־ידי התרגום, ועל כן קרא לו יגר שהדותא (בראשית לא מז); ויעקב היה מעלה את התרגום ללשון הקדש, ועל כן קרא לו גלעד, בלשון הקדש.

וזה (שם ב): ויפל ה' אלקים תרדמה, מספר תרגום, כמובא, כי על־ידי התרגום, עקר בנינה של לשון הקדש. ועל־ידי שמעלין את הטוב שבתרגום ללשון הקדש ומפילין הרע שבו, נופלין כל השבעים לשון, בבחינת לשון נופל על לשון.

וזה: ויפל – נוטריקון: פה להם ולא ידברו; כי על־ידי בחינת תרדמה, שהוא בחינת לשון תרגום, שעל־ידי־זה עקר בנינה של חוה, שהוא בחינת לשון הקדש, על־ידי שמעלין הטוב שבו ומפילין הרע שבו כנ"ל, על־ידי־זה נופלין כל השבעים לשון, בבחינת:: פה להם ולא ידברו – ראשי תבות ויפל וכו' כנ"ל.

ויוסף, על־ידי שהיה לו שלמות לשון הקדש, על־ידי־זה היה יכול לפשר חלמין, כי עקר החלום הוא בשנה, הינו בתרדמה, ושלמות לשון הקדש הוא על־ידי תרדמה, שהוא בחינת תרגום כנ"ל, ועל כן יוסף, שזכה לשלמות לשון הקדש, שעקר שלמותו על־ידי תרדמה כנ"ל, על כן היה יודע לפשר חלמין שבתרדמה

[כי זכה לברר את בחינת לשון התרגום, את בחינת התרדמה, דהינו להעלות הטוב שבו ללשון הקדש ולהפיל הרע שבו, שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי לשון תרגום כנ"ל, ועל כן היה יודע לפתר החלום שבשנה ותרדמה, שהוא בחינת תרגום, כי היה יודע לברר הטוב והאמת שיש בהחלום, שהוא בחינת תרדמה, בחינת תרגום, כי הוא זכה לברר את לשון תרגום, שזהו עקר בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי התרגום שזכה לזה כנ"ל]:

ה[עריכה]

ה וזה בחינת מקרה לילה, שהרוח סערה, הינו הרוח שטות, הינו השבעים לשון, עולה על־ידי תרגום, על־ידי תרדמה, על־ידי שנה, ויונק מלשון הקדש, מרוח הקדש, מברית קדש.

כי מי שיש לו שלמות לשון הקדש, מקרר את חמימותו בלשון הקדש, בבחינת (תהילים לט ד) חם לבי בקרבי וכו', דברתי בלשוני; שמקרר חמימותו בדבור של לשון הקדש, בבחינת: זאת הפעם עצם מעצמי, מכאן שנתקררה דעתו בחוה (יבמות סג).

אבל מי שאין לו שלמות לשון הקדש, אזי הרוח סערה מקרר אותו במקרה־לילה בשנה, בבחינת (דברים כה יח) אשר קרך בדרך – לשון קרירות; בדרך הוא בחינת (משלי ל כ): כן דרך אשה מנאפת – שהרוח סערה הולך דרך התרגום, שהוא בחינת נגה, ויונק מן החשמ"ל הנ"ל:

ואלישע היה יורש מאליהו רוח הקדש, ועל־ידי־זה היה מקבל ממנו שלמות לשון הקדש, בבחינת (מלכים־ב ב): ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, פי שנים, הינו לשון הקדש, כי שנים מקרא ואחד תרגום (ברכות ח), על־ידי־זה כתיב בה (שם ד): איש קדוש עבר עלינו תמיד – שלא ראתה קרי על סדינו (ברכות י:), כי על־ידי שלמות לשון הקדש נצולין ממקרה־לילה כנ"ל, כי על־ידי שלמות לשון הקדש זוכין לתקון הברית כנ"ל,

כי עקר שלמות לשון הקדש הוא על־ידי תרגום, שהוא בחינת תרדמה ושנה, דהינו על־ידי שמבררין את בחינת התרגום, בחינת התרדמה כנ"ל, ועל כן אז נצולין ממקרה־לילה שבתרדמה כנ"ל.

וזה שבקש דוד (תהילים קמ י): ראש מסבי עמל שפתימו יכסמו. ראש מסבי הוא בחינת (יחזקאל א ד): נגה לו סביב, שהוא ראש המסבבין את הקדשה; עמל שפתימו יכסמו – העמל והרע שבו יתבטל.

ועל שאר לשונות העמים, שהם בחינת מדורה של שבעין כוכבין הנ"ל: ימוטו עליהם גחלים, כי מהאש יצאו והאש תאכלם (יחזקאל טו ז).

הינו כי בחינת נגה, שהוא בחינת תרגום, צריכין שיתברר, שיפל הרע שבו, והטוב שבו יתברר ויעלה ויהיה נכלל בתוך הקדשה, הינו בלשון הקדש, שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי לשון תרגום כנ"ל. ושאר לשונות העמים, שהם בחינת רע גמור, צריכין לכלותם לגמרי, בבחינת: ימוטו עליהם גחלים וכו' כנ"ל.

וזה בחינת שלהובא דאשא היורדת בערב־שבת על ראש הקלפות, שלא יכללו בנגה לינק מהקדשה.

פרוש, כי בערב־ שבת, בכניסת שבת, נכלל נגה בקדשה, ואז רוצין גם שאר הקלפות הטמאות לגמרי לעלות אל הקדשה, ואז יורד שלהובא דאשא על ראשם ונופלים למטה, שזהו סוד כונת רחיצת מים חמין בערב־שבת, כמבאר בכונות. וזהו בחינה הנ"ל, שצריכין לברר הטוב שבתרגום שהוא בחינת נגה, שיהיה נכלל בלשון הקדש, ושאר לשונות העכו"ם, שהם בחינת רע גמור, צריכין להפילם ולבטלם לגמרי, הינו כנ"ל:

ו[עריכה]

ו וכשמעלה הטוב שבתרגום ומשלים את הלשון הקדש, שבו נברא העולם, על־ידי־זה נתעוררין ונתגדלין הכח של האותיות של לשון הקדש שיש בכל דבר שבעולם. כי כל דבר, יש בו כמה צרופי אותיות שבו נברא זה הדבר, ועל־ידי שלמות לשון הקדש על־ידי לשון תרגום, על־ידי־זה נתעוררין ונתגדלין הכח של אלו האותיות שיש בכל דבר ודבר.

וזה (במדבר יד יז): ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר. לאמר – דא גלוי עריות (כשארז"ל סנהדרין נו:), הינו בחינת המדורה של שבעין כוכבין הנ"ל, שהוא בחינת תאות נאוף, שנתבטל על־ידי הדבור של לשון הקדש כנ"ל.

וזהו: כאשר דברת לאמר – הינו כפי הדבור של לשון הקדש, שעל־ידו נאסר עריות ונתבטל תאות נאוף כנ"ל, כמו כן יגדל כח ה', כי כפי השלמות שמשלים את הדבור של לשון הקדש, שהוא בחינת שבירת ובטול תאות נאוף, כן נתגדל ונתעורר כח ה' שבמעשה בראשית, שהם האותיות שיש בכל דבר ודבר שבעולם, כנ"ל:

ז[עריכה]

ז ומי שיכול להתעורר התנוצצות האותיות שבכל מעשה בראשית שיש בכל דבר, אזי אכילתו ושתיתו וכל תענוגיו אינו אלא מהתנוצצות האותיות שבאכילה ושתיה, בבחינת (רות ג ז): ויאכל וישת וייטב לבו. וייטב לבו, הינו בחינת התנוצצות האותיות של ל"ב [שלשים ושנים] אלקים שבמעשה בראשית שיש בכל דבר.

וזהו: וייטב לבו, אין טוב אלא אור, כמו שכתוב (בראשית א ד): וירא אלקים את האור כי טוב. וזהו: ויאכל וישת וייטב לבו, שהיתה אכילתו ושתיתו מהארת והתנוצצות האותיות של ל"ב אלקים שבסעדתו שאוכל.

וזה: וייטב לבו – זה ברכת המזון (זוהר ויקהל קיח. ומ"ר רות פ' ה), שהיתה אכילתו ושתיתו מהתנוצצות האותיות שיש בהאכילה ושתיה, שזהו בחינת ברכת המזון, כי המזון נתברך על־ידי שלמות לשון הקדש, על־ידי שמעוררין ומאירין את האותיות שיש בכל דבר, ומשם צריכין שתהיה עקר האכילה ושתיה ושאר התענוגים כנ"ל:

ח[עריכה]

ח וכל חכם פשוט [פרוש, שהוא חכם לבד אף־על־פי שאינו צדיק] יכול לידע האותיות שבו נברא הדבר הזה שאוכל. כי מי שיודע הכח של מתיקות ומרירות, חריפות ומליחות, שזה מרכך וזה מקשה, זה מגדיל וזה מקטין, זה מכוץ וזה מרחיב, ויודע התחלקות האותיות, שנחלקין לשלש אמות אמ"ש, ושבע כפולות, ושנים־עשר פשוטות, ויודע האותיות השיכים לכל ספירה וספירה, ויודע כח של כל ספירה, שזה רך וזה קשה וכו', אזי על־ידי שטועם איזה דבר או רואה איזה דבר, הוא יודע ומבין הצרופי אותיות שבו נברא זה הדבר.

כי כל דבר נשתנה בטעמו וריחו ותמונתו – הכל לפי צרופי אותיות של לשון הקדש, ששקל הקדוש־ברוך־הוא בחכמתו וברצונו הפשוט כך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה, וכך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה.

וזה בחינת חסרות ויתרות ונקדות שיש בהתורה, שהכל לפי המשקל, שגורעין ומוסיפין לפי המשקל, שצריך לגרע לפעמים או להוסיף לפעמים איזה אות או נקדה כדי לכון המשקל של כח ה' – הכל לפי חכמתו ורצונו, כי כן חיבה חכמתו ורצונו יתברך, שישקל כך וכך אותיות ונקדות, ויברא בכח הזה ואותיות ונקדות אלו הדבר הזה, כדי שיהיה לו טעם הזה וריח הזה ותמונה הזאת. וכן שקל כך וכך אותיות ונקדות אחרות וברא בהם דבר אחר, כדי שיהיה לו כח וריח וטעם ותמונה אחרת כפי אותן האותיות,

וכן בכל דבר שבעולם. ומי שהוא חכם לבד, יכול להבין כל זאת בחכמתו, שידע האותיות שיש בכל דבר כנ"ל; אבל שירגיש ויתענג רק מהצרופי אותיות, בבחינת ויאכל וישת כנ"ל, זה אי אפשר כי אם למי שהביא שלמות בלשון הקדש, והביא התנוצצות חדש בלשון הקדש של כל דבר, הינו בהאותיות שיש בכל דבר, זה יכול לקים: ויאכל וישת כנ"ל.

[פרוש, כי על־ידי חכמה לבד יכולין לידע האותיות שיש בכל דבר, כשיודעין כל הנ"ל, דהינו למשל כשרואה דבר שטעמו מתוק, ויודע שמתיקות – כחו לרכך, ויודע מאיזה ספירה נמשך זה הכח של המתיקות והרכוך, כגון מספירת חסד, ויודע איזה אות מכ"ב אותיות שיך לספירת חסד – אזי יודע שאותו האות מלבש בדבר הזה, וכן כיוצא בזה בכל הדברים שבעולם וכנ"ל.

אבל אף־על־פי שהוא חכם גדול כל כך, שיודע כל זאת בברור, שיודע האותיות שיש בכל דבר (שצריכין לזה להיות בקי גדול מאד בכל חכמת האמת, שהוא חכמת הקבלה, ובכל חכמת הטבע והיסודות, כמובן למשכיל, שאי אפשר לידע כל זאת, כי אם חכם גדול מאד בקבלה ובשאר חכמות), אף־על־פי־כן יכול להיות שאכילתו ושתיתו ותענוגיו יהיו עדין מגוף הדבר, ולא מהתנוצצות האותיות, כי לזכות שיהיו כל תענוגיו רק מהאותיות שבכל דבר, זה אי אפשר כי אם כשזוכה לשלמות לשון הקדש, דהינו כשזכה לשבר תאות המשגל לגמרי ולהשלים את הלשון הקדש, עד שהביא התנוצצות חדש בלשון הקדש, דהינו בהאותיות שיש בכל דבר. זה הצדיק שאוחז בזה, הוא דיקא זוכה לזה, שאינו מרגיש שום תענוג משום דבר אכילה ושתיה ושאר התענוגים שבעולם, כי אם מהתנוצצות האותיות שיש בכל דבר, אשרי לו].

וזה בחינת: ומציון יסעדך (תהילים כ ג) – שיהיה סעדתך, הינו האכילה ושתיה וכל התענוגים, מציון וסימן האותיות, המצינים ומסמנים בכל דבר, כי הטעם והריח והתמונה הוא ציון וסימן על האותיות שיש בדבר הזה.

וזה: ישלח עזרך מקדש; עזרך זה בחינת (בראשית ב יח) אעשה לו עזר; בחינת חוה, הינו לשון הקדש כנ"ל; וזה מקדש – בחינת לשון הקדש.

וזה: ישלח עזרך מקדש – סופי תבות חשך, הינו בחינת תרדמה, שהוא בחינת תרגום, שעקר שלמות לשון הקדש על־ידי התרגום כנ"ל, וכשיש לו שלמות הזה, על־ידי־זה: ומציון יסעדך כנ"ל:

ט[עריכה]

ט ומי שאוחז במדרגה זו: ומציון יסעדך, מזה מאיר לבו, כי שם הלב הוא על־ידי שמקבל ונזון משופרא דשופרא, מל"ב אלקים של מעשה בראשית, שהם בחינת האותיות שיש בכל דבר, שכלם נמשכין מבחינת ל"ב אלקים של מעשה בראשית.

ועל־ידי התנוצצות האור שמקבל הלב מל"ב אלקים הנ"ל, על־ידי־זה מתנוצץ פניו באור הזה, בבחינת (משלי טו יג): לב שמח ייטב פנים, וכשפניו מאירות בהזדככות הזה, אזי יוכל האחר לראות פניו בפנים הזה כמו במראה, ולהתחרט ולשוב בתשובה כנ"ל. וזה בחינת (דברים ה ד): פנים בפנים דבר ה' עמכם, הינו על־ידי שיש עמכם דבור ה', הינו שלמות לשון הקדש, על־ידי־זה מתנוצץ הפנים ומאירות כל כך, עד שיוכל להתראות פנים בפנים:

וזה: עד לא הוי מתקלא – הינו שלמות לשון הקדש, הנקרא מתקלא, על שם ששקל הקדוש־ברוך־הוא ברצונו האותיות כנ"ל, בבחינת (איוב כח כה): לעשות לרוח משקל, ששקל הקדוש־ברוך־הוא כך וכך אותיות לכל דבר ודבר, כדי שיהיה לו טעם וריח ותמונה הזאת כפי רצונו כנ"ל.

וקדם שהיה הלשון־הקדש בשלמות לא הוי משגיחין אפין באפין – עדין לא היה בחינת פנים בפנים, כי אי אפשר לזכות לבחינת פנים מאירות הנ"ל, שהם בחינת פנים בפנים, כי אם על־ידי בחינת מתקלא, שהוא בחינת שלמות לשון הקדש כנ"ל, כי עקר בחינת פנים בפנים הוא על־ידי: דבר ה' עמכם כנ"ל.

וזה: עד לא הוי מתקלא, הינו בחינת לשון הקדש, שעקר שלמותו על־ידי תרגום, שהוא נגה, הנקרא תקלא, כידוע:

וזהו החלוק בין השומע מפי הרב, או מפי התלמיד, או מפי הספר. כי הצדיקים הם גבורי כח עשי דברו (תהילים קג כ), שהם עושים ובונים הדבור של הקדוש־ברוך־הוא, הינו הלשון־ הקדש שבו נברא העולם, בבחינות: נמלך בנשמותיהם של צדיקים וברא את העולם (ב"ר פרשה ח),

כי על־ידי השעשועים שראה הקדוש־ברוך־הוא שיקבל מנשמותיהם של צדיקים, על־ ידי־זה: בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (תהילים לג ו), הינו שנעשה הדבור של לשון הקדש, שבו נברא העולם, כי הצדיקים הם בבחינת עשי דברו, שהם עושים הדבור של הקדוש־ברוך־ הוא, שידבר ויברא את העולם;

וכל זה היתה קדם הבריאה. גם עכשו, כשרוצים הצדיקים לשמע איזה דבור מהקדוש־ברוך־ הוא, הם עושים תחלה את הדבור ובונים אותו, הינו על־ידי מעשיהם הטובים זוכים לשמע דבורים מהקדוש־ברוך־הוא, נמצא שאלו הדבורים נתהוו ונבנו על־ידם. וזה בחינת (תהילים קג כ): עשי דברו לשמע בקול דברו – כשרוצים לשמע דבור מהקדוש־ ברוך־הוא, הם עושים תחלה את הדבור בבחינת עשי דברו כנ"ל, ואחר־כך שומעים אותו הדבור מהקדוש־ברוך־הוא, בבחינת: לשמע בקול דברו; כי בזה הדבור הקדוש־ברוך־הוא מדבר עמם.

ושלמות הדבור של לשון־הקדש תליא ביראה, בבחינת: עשאה כאוצר כנ"ל, ויראה תליא באודנין (תיקון ע). נמצא כשהצדיק שומע הדבור של תורה מפי הקדוש־ברוך־הוא, יש להדבור שלמות, כי הדבור תלוי ביראה, והוא שומע הדבור בבחינת: לשמע בקול דברו.

נמצא מי ששומע מפיו בעצמו, מקבל דבור לשון הקדש בשלמות, הינו ביראה, כי זה הלשון־ הקדש יש לו שלמות מחמת בחינת: לשמע בקול דברו, כי שלמות הדבור תליא ביראה, והיראה תליא באודנין כנ"ל; אבל מי ששומע מפי אחר הוא רחוק מזה השלמות, כי כבר ירד ממדרגתו:

וזה:

ה', שמעתי שמעך יראתי – כשהשמיעה מפי הצדיק בעצמו, שהוא שומע מפיך, בבחינת עשי דברו לשמע בקול דברו. וזה

שמעך – שהוא שומע ממך, הינו מפי הקדוש־ברוך־הוא בעצמו,

אזי: יראתי – כי עקר היראה תליא באודנין, ואז יש שלמות ללשון־הקדש הזה כנ"ל. וזה:

וזה: ה' פעלך בקרב שנים חייהו. חייהו – פרש רש"י: עוררהו, הינו שנתעורר פעלך, הינו כח מעשה בראשית נתעורר

בקרב שנים. אל תקרי: בקרב שנים, אלא: בקרב שנים (כשדרז"ל סוטה מט) – שנים מקרא, דהינו לשון הקדש. על־ידי לשון הקדש בשלמות, הנשלם על־ידי היראה דתליא באודנין, נתעורר ונתנוצץ כח מעשה בראשית שנברא על־ידי לשון הקדש.

וזה שפרש רש"י: תפלה לחבקוק על שגינות – כתרגומו, שעקר שלמות לשון הקדש – על־ידי התרגום כנ"ל.

על שגינות – כי שגיונות הוא בחינת תרגום, כי תרגום הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, שמערב טוב ורע, וכן הוא השוגג, שיש בו גם כן טוב ורע, שהמעשה הוא רע, וכונתו טוב: (השמטות השיכים לתורה הזאת):

ובין לומד בספר לשומע מפי החכם יש חלוק גדול ביותר, כי ספר הוא רק לזכרון, כמו שכתוב (שמות יז): כתב זאת זכרון בספר, והזכרון הוא בכח המדמה, כי גם בהמה יש לה זכרון, כמו שאנו רואים, שגם בהמה זוכרת שבמקום זה נשכה כלב והיא בורחת משם. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: דברים שבעל־פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב (גיטין ס:).

ויש דברים בגו, כי באמת זה המקרא: כתב זאת זכרון בספר הנ"ל, נאמר על תורה שבכתב, שצריכין דוקא לכתבה. (כל זה שמעתי מפיו הקדוש בעת שכתבתי לפניו תורה הנ"ל, ולא באר ענין זה היטב):

וזה סוד מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין לח:): אדם הראשון משוך בערלתו היה; אדם הראשון בלשון ארמית ספר. והבן מאד,

כי על־ידי לשון ארמית, שהוא לשון תרגום, משכה וינקה הערלה, שהוא רע הכולל, מלשון הקדש, מברית קדש כנ"ל, עין שם היטב. כי עקר פגם הברית, שהוא רע הכולל, בחינת לשונות העמים, יניקתם על־ידי לשון תרגום, שהוא בחינת נגה, שעל־ידי־זה הם עולים לינק מלשון הקדש, מברית קדש כנ"ל. כי עקר המתקלא והנסיון והבחירה הוא בבחינת נגה, שהוא בחינת תרגום, כי נגה נקרא תקלא כנ"ל.

וזהו: אדם הראשון משוך בערלתו היה; אדם הראשון בלשון ארמית ספר, כי הא בהא תליא, כי עקר פגם הברית, בחינת משוך בערלתו, נמשך על־ידי לשון ארמית, שהוא לשון תרגום, כשאין מעלין אותו ללשון הקדש כנ"ל:

עשי דברו לשמע בקול דברו – שהצדיק עושה הדבור וכו' כנ"ל. וכשהלשון־הקדש בא מלמעלה, עדין הוא חסר תקון, כי עדין צריך להעלות הטוב מן התרגום. וזהו סוד כונת מילה, כמו שמובא במדרש (בראשית פ' יא) שאלת המינין על מצות מילה: איך יברא הקדוש־ברוך־הוא דבר המחסר תקון, אך הוא על כונה זו, הינו כנ"ל, שהלשון־הקדש, שהוא בחינת תקון הברית הבא מלמעלה, הוא עדין חסר תקון, ועקר תקונו למטה, בזה העולם, על־ידי שאנו מעלין הטוב שבתרגום ומשלימין את הלשון־הקדש, כי עקר התקון של כל הדברים נשלם למטה בזה העולם דיקא, שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי תרגום, שאף־על־פי שהלשון־הקדש בא מלמעלה, אף־על־פי־כן אין לו שלמות כי אם על־ידי לשון תרגום, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, דהינו על־ידי שמבררין הטוב שבתרגום, הטוב שבעץ הדעת, שעל־ידי־זה דיקא נשלם הלשון־הקדש.

וזהו בחינת מה שמבאר שם במדרש התרוץ על שאלת המינין הנ"ל בענין מצות מילה: איך יברא הקדוש־ברוך־הוא מחסר תקון כנ"ל, שהשיבו שם: כל דבר צריך תקון: התרמוסין צריכין לבשל וכו', אף האדם צריך תקון וכו', עין שם;

הינו כנ"ל, שהשם יתברך ברא כל הבריאה בשביל האדם הבעל־בחירה, שהוא דיקא יתקן כל הדברים על־ידי ברור הטוב שבעץ הדעת, שעל־ידי־זה משלים ומתקן כל הדברים שבעולם. ועל כן צריכין לתקן תקון המילה, בחינת תקון הברית, בזה העולם דיקא, שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי תרגום דיקא, שהלשון־הקדש הבא מלמעלה אין לו שלמות כשבא מלמעלה, כי אם על־ידי שאנחנו משלימין אותו על־ידי שמבררין הטוב שבתרגום, שאז דיקא נשלם הלשון־הקדש כנ"ל.

וזהו: חשמ"ל – חש מל, בחינת מילה, ו"מל" גימטריא שבעים, בחינות מדורה של שבעין כוכבין הנ"ל, שנתמלל ונחתך ונתבטל על־ידי מצות מילה, שהוא בחינת תקון הברית כנ"ל. עין בכונות והבן:

ולהעלות הטוב מן התרגום, הוא על־ידי תקון השגגות, שצריך לתקן כל מה שחטא בשוגג, והבן:

ומי שיש לו שלמות לשון הקדש, יודע לפשר חלמין שבתרדמה כמו יוסף, כמבאר שם. כי החלומות הם כפי המאכלים שאוכל, כמובא, כי בכל דבר יש אותיות כנ"ל, וכששוכב וישן, עולים האדים מהמאכלים שאכל ועולים להמח, ונצטרפין האותיות שיש בהם, ומזה נעשה החלום.

נמצא כשאדם אוכל, אם היה אוכל הכף השני קדם הראשון, היה מתראה לו חלום אחר, כי בכל דבר יש אותיות אחרים, ואלו היה אוכל זה הכף תחלה, היו נצטרפין האותיות בצרופים אחרים, והיה מתראה לו חלום אחר. ומי שיש לו שלמות לשון הקדש, הוא יודע האותיות שיש בכל דבר כנ"ל, על־כן הוא יכול לפשר חלמין כנ"ל.

והבן היטב, איך עתה מבאר היטב ענין פתרון חלומות על־ידי שלמות לשון הקדש, על־ידי מה שכתב שם אחר־כך, שעל־ידי שלמות לשון הקדש מאירין ההתנוצצות האותיות שיש בכל דבר, כי על־ידי התנוצצות האותיות שיש בכל המאכלים, שמהם החלומות, על־ידי־זה הצדיק בחינת יוסף יודע לפשר חלמין שבתרדמה

כנ"ל: (זה מצאנו מזה המאמר מכתב־יד רבנו ז"ל בעצמו):

ישלח עזרך מקדש וכו'. גדל יקר הערך מלשון הקדש, שבו נברא העולם, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: לזאת יקרא אשה, כי מאיש – לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקדש, כי האשה הוא בחינת לשון הקדש שבה נברא העולם. וזהו: חוה, לשון דבור, כמו שכתוב: ולילה ללילה יחוה דעת. וזה בחינת: לזאת יקרא אשה, כי הדבור נקרא זאת, כמו שכתוב: וזאת אשר דבר להם אביהם,

ועל־ידי לשון הקדש רוממנו מכל הלשונות. וזה בחינת: לשון נופל על לשון, כל הלשונות נופלים על־ידי לשון הקדש, ואין… (עד כאן מצאנו): [פרקא תנינא דספרא דצניעותא מבאר לעיל בהתורה אמר אל הכהנים סימן ב]

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף