ליקוטי מוהר"ן/ה

ליקוטי מוהר"ן ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה ה. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה ה, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשון רבנו זכרונו לברכה בחצצרות וקול שופר הריעו לפני וכו': (תהילים צח ו)

א כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז). נמצא, כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם, ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם.

וענין התפלה הן בשני פנים, הינו קדם גזר דין מתפללין כסדר התפלה, ואין צריך להלביש התפלה, אבל לאחר גזר דין צריך להלביש התפלה, כדי שלא יבינו המלאכים העומדים לשמאל, ולא יקטרגו, כמו שכתוב (דניאל ד יד): בגזרת עירין פתגמין, הינו לאחר גזר דין, אזי: במאמר קדישין שאלתין, אזי הצדיקים מלבישים שאלתם במאמר:

ב

ב אבל איך ידעינן בין קדם גזר דין בין לאחר גזר דין, על־ידי המצוות שאנו עושים, יכולין אנחנו לידע בין קדם גזר דין לאחר גזר דין.

ודוקא כשעושין המצוות בשמחה גדולה כל כך, עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא, אלא הוא רוצה שיזמין לו הקדוש־ברוך־הוא מצוה אחרת בשכר מצוה זאת, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (אבות ד): שכר מצוה – מצוה; כי הוא נהנה מהמצוה בעצמה.

וזהו החלוק שבין נבואת משה רבנו לבין נבואת שאר נביאים, כפרוש רש"י: וידבר משה אל ראשי המטות וכו' זה הדבר אשר צוה ה'*), פרש רש"י: כל הנביאים נתנבאו בכה אמר ה', נוסף עליהם משה, שהתנבא בזה הדבר. כי בחינת כה הוא אספקלריא שאינה מאירה, וזה הדבר הוא בחינת אספקלריא המאירה.

ואלו השתי בחינות נביאות יש בעבודת הבורא: יש אדם העושה המצוה בשכר עולם הבא, שאינו נהנה מהמצוה בעצמה, אלו לא היו נותנין לו עולם הבא בשכרה, לא היה עושה אותה, וזה בחינת כה, אספקלריא שאינה מאירה, כמו אדם שרואה איזה דבר מרחוק, כן הוא עושה המצוה בשביל שכרה הבא לעת רחוק, הינו אחר עולם הזה.

ושלום שכר נקרא בשם נביא, כי ראשי תבות של: יבא ברנה נשא אלמותיו,

ושם בפסוק הזה נרמז על שלום שכר: הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע (תהילים קכו ו) – שמצטער בעשיתה, בא יבא ברנה נשא אלמותיו – שישמח לעתיד, כשיקבל שכר המצוות. ראשי תבות של יבא ברנה נשא אלמותיו, ראשי־תבות נביא:

אבל נביא שמתנבא בזה הדבר, שאינו רוצה בשכר המצוות, אלא רוצה במצוה בעצמה, שהוא משמח כל כך בעשיתה, עד שממאס בכל מין שכר, נמצא שעולם הבא שלו בהמצוה בעצמה.

וזה בחינת נביא, הינו שלום שכר, בבחינת זה הדבר, בבחינת אספקלריא המאירה, כמו אדם הרואה דבר מקרוב בראיה יפה וברה, כמו כן הוא נהנה מהמצוה בעצמה, ושכרו נגד עיניו.

ומי שהוא במדרגה הזאת, שעושה המצוה בשמחה גדולה כל כך, עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא בשבילה – הוא יכול לידע בין קדם גזר דין לאחר גזר דין,

כי המצוות הם קומה שלמה, והם מחיין את כל הקומות, הן קומת אדם, הן קומת עולם, הן קומת שנה, כי עולם, שנה, נפש – הן מקבלין החיות מהמצוות, כמו שכתוב (תהילים לג ד): וכל מעשהו באמונה; וכתיב (שם קיט): כל מצותיך אמונה. והקדוש־ברוך־הוא הוא אחדות פשוט עם המצוות,

וכשמעשה הקדוש־ברוך־הוא כתקונן וכסדרן, אזי הקדוש־ברוך־הוא משמח בהם ומתענג בהם, כמו שכתוב (שם קד): ישמח ה' במעשיו, כמו בעל־מלאכה, שעושה איזה כלי, והכלי הוא יפה – אזי הוא מתענג בה; והשמחה של הקדוש־ברוך־הוא היא מלבשת בהמצוות, כי הם אחדותו,

ומי שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה, נמצא כשנכנס בהשמחה שבמצוה, הוא נכנס בשמחת הקדוש־ברוך־הוא, שמשמח במעשיו, וזה בחינת (שם קמט): ישמח ישראל בעושיו.

נמצא, כשיש איזה צער ודין בעולם, שנה, נפש – אזי בודאי נגרע משמחת הקדוש־ברוך־הוא, כמו שכתוב (בראשית ו ו): ויתעצב אל לבו, וכמו שאמרו (סנהדרין מו.): שכינה מה אומרת, קלני מראשי וכו'.

וזה שנכנס בתוך השמחה יכול בודאי לידע לפי ענין השמחה, אם הוא קדם גזר דין, אם הוא לאחר גזר דין. גם יכול לידע על איזהו חלק מהקומה נגזר הדין, כי יודע לפי קומת המצוות: אם אין יכול לעשות בשמחה ראשי המצוות, הינו מצוות התלויים בראש, ידע שהדין נגזר על ראשי עולם שנה נפש, וכן בשאר קומת המצוות.

וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכילתא ועיין ביצה טז.) בשבת: זכרהו מאחד בשבת, הינו שמחת ותענוג עולם הבא, שהוא בחינת שבת, ירגיש בששת ימי המעשה, שהן בחינת מעשה המצוות, שבהם נבראו עולם שנה נפש.

[וזהו:] (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו – שיהא שכרו מהמצוות בעצמן, ולא תבוא עליו השמש – שלא יעשה המצוות בשכר עולם הבא, שהיא אחר ביאת שמשו, אחר מותו:

ג

ג ועקר השמחה הוא בלב, כמו שכתוב (תהילים ד ח): נתתה שמחה בלבי. ואי אפשר ללב לשמח אלא עד שיסיר עקמומיות שבלבו, שיהא לו ישרות לב, ואז יזכה לשמחה, כמו שכתוב (שם צז): ולישרי לב שמחה.

ועקמומיות שבלב מפשיטין על־ידי רעמים, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות נט.): לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב, ורעמים הוא בחינת קול, שאדם מוציא בכח בתפלתו, ומזה נעשה רעמים.

כי איתא בזהר (פינחס רלה:): כד קלא נפיק ואערא בעבי מטרא, אשתמע קלא לבריתא, ודא אינון רעמים. ועקר הרעמים הם מגבורות, כמו שכתוב (איוב כו יד): ורעם גבורותיו מי יתבונן;

ובשביל זה אנו מברכין: שכחו וגבורתו וכו'. והגבורות הם בחינת כח וגבורה, שאדם מוציא את הקול בכח גדול, והקול הזה פוגע בעבי מטרא, הינו בחינת מחין, שמשם יורדין טפין טפין, כמו שכתוב בזהר (פינחס רלה:): באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, מן לבונא דמחא.

וכשפוגע בעבי מטרא, אזי אשתמע קלא לבריתא, הינו בחינת רעמים. וזהו (תהילים עז יט): קול רעמך בגלגל, הינו בגלגלתא דמחא; כד אערא בגלגלתא דמחא, נעשה מהקול רעמים, ונשמע לבריתא.

וזה (שם מט): פי ידבר חכמות, הינו הדבור היוצא מפי פוגע בחכמה, הינו בגלגלתא דמחא, ועל־ידי־זה: והגות לבי וכו', הינו*) שנתעורר על־ידי־זה הרעם, נתעורר הלב, כמו שאמרו: קול מעורר הכונה**).

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות ו:): מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין, כי מי שיש בו יראה, קולו נעשה רעמים, כי רעם מסטרא דיצחק, כמו שכתוב: ורעם גבורותיו, ועל־ידי־זה דבריו נשמעין, הינו משתמע קלא לבריתא, כי תמן תליא שמיעה, כמו שכתוב (חבקוק ג ב): ה' שמעתי שמעך יראתי.

וזה פרוש (תהילים קג כ): גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו; איתא בזהר (לך לך צ.): זכין למשמע קלין מלעילא, הינו על ידי הגבורות נעשה רעמים, ועל־ידי־זה הלב שומע, והינו: והגות לבי תבונות; וכמו שכתוב (מלכים־א ג): ונתת לעבדך לב שומע, וגם דבריו נשמעין לבריתא, וזהו: לשמע בקול דברו.

וזה בחינת קול השופר, דא שופר של איל – אילו של יצחק, בחינת: ורעם גבורותו.

וזהו (תהלים פט): אשרי העם יודעי תרועה – יודעי דיקא, שיפגע הקול במח, בחינות עבי מטרא, ויהיה בבחינת רעמים. ומי ששומע תקיעת שופר מאיש ירא וחרד, בודאי לא ידאג כל השנה מרעמים, כמו שכתוב: בקולות וברקים עליהם נגלית, ובקול שופר עליהם הופעת – שבקול השופר הופיע עליהם מקולות וברקים:

ד

ד אבל צריך לפנות את המחין מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות. מחמץ, שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות, כדי כשיוציא את הקול ויפגע במחו, יתעבד ממנו רעם; אבל כשגלגלתא דמחא אטום בטמאה, כמו שכתוב (ויקרא יא מג-מד): ונטמתם בם; אזי אין קולו נשמע.

גם ישמר יראתו, שממנו תוצאות הקול, כמו שכתוב: ורעם גבורתו; שלא יהיה לו יראה חיצוניות, וזה (אבות פ"ג): אם אין חכמה אין יראה; אם אין יראה אין חכמה.

וזהו (שבת נו: ובסנהדרין כא:): ירד גבריאל ונעץ קנה בים. פרוש, מהשתלשלות הגבורות, הינו יראה חיצוניות, נעץ קנה בים החכמה. קנה דא בחינת קול היוצא מהקנה, הינו על־ידי השתלשלות הגבורות, שהיא בחינת סוספיתא דדהבא – יראה חיצוניות, נשאר הקול נעוץ באטימת השכל, ולא ישתמע לבריתא.

ועקר – לשמר מחו שלא יחמיץ, וזהו (תהילים סח לא): גער חית קנה, כדאיתא בזהר (פינחס רנב): קנה חי"ת תשבר ותעשה ממנה ה"א, ותעשה מאותיות חמץ מצה, הינו שלא תחמיץ חכמתך.

וזהו לשון גער, לשון מריבה, כי מצה לשון מריבה, דצדיקיא עבדין מצותא בסטרין אחרנין, דלא יתקרבו למשכנא דקדשה,

הינו כשתשמר את חכמתך שלא יכנס בו חכמות חיצוניות, שלא תהרהר בהרהורים רעים, שהם בחינת קנה דסטרא אחרא, כנגד קנה חכמה קנה בינה דקדשה – על־ידי־זה תנצל מבחינת חמץ, שהיא סטרא דמותא, כדאיתא: מחמצת, תמן סטרא דמותא. ותאמין, כי כל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלמים, אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין אחרנין,

וזה פרוש (משלי טו לא): אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין – לשון תלונה ומריבה; כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים, תדע, שזה משמיעין אותך תוכחה, על שפגמת בטפי מחך, שעל זה נאמר (משלי ב יט): כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים; שאתה דבוק בסטרא דמותא, בחינת חמץ, בחינת ירד גבריאל וכו', ותדע שנעץ קנה, הינו חכמות חיצוניות נעוצים בים חכמתך,

ובודאי אם לא היה נפגם מחך, לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים, ואין המריבה אלא בשבילך, כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה, מחית לה"א, ותשוב מיראה רעה, מקול פגום, מחכמה פגומה ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה.

וכשתשמר את מחך מבחינת חמץ, שלא יהיה אטום, אזי יפגע קולך בגלגלתך, ויתעבד רעם, ויתפשט עקמימיות שבלבך, ואז תזכה לשמחה, כמו שכתוב: ולישרי לב שמחה, וזה פרוש (תהלים פא): אענך בסתר רעם, אבחנך על מי מריבה סלה, מי מריבה זה בחינת מצה, בחינת מחין, על־ידי־זה נעשה רעמים:

ה

ה ותדע, שצריך לשתף הגבורות בחסדים, שמאלא בימינא, כמו שכתוב (תהילים כ ז): בגבורות ישע ימינו. כי עקר התגלות על ידי החסדים, כמו שכתוב (שם קי): שב לימיני.

וכן צריך לשתף האהבה עם היראה, כדי שיתעבד רעמים, וזה: מסטרא דימינא, מחא חורא ככספא (תיקון ע).

וזה: וישב הים, הינו ים החכמה, לפנות בקר, דא בקר דאברהם, בחינת: אברהם אוהבי (ישעיה מא ח); לאיתנו דא גבורות, הינו בחינת: קול רעמך בגלגל.

וזהו (שיר השירים ח ז): מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, כי עקר התגברות על ידי האהבה, כמו שכתוב: שב לימיני וכו'.

וזהו פרוש (תהלים כט): אל הכבוד. אל דא חסד; כבוד דא חכמה, כמו שכתוב (משלי ג לה): כבוד חכמים ינחלו; הרעים דא בחינת רעמים, הינו הגבורות בחינת רעמים צריך לשתף עמהם אהבה, כדי שיפגעו בכבוד, בבחינת חכמה, שיתעבד מהם רעמים ותתגבר על אויביך, כמו שכתוב: שב לימיני וכו':

ו

וזה פרוש:

אמר רבה בר בר חנא: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכורא תלתא יומא ותלתא לילותא, איהו בזקיפו ואנן בשפולי. וכי תימא לא מסגי ספינתא טובא, כי אתא רב דימי אמר: כמיחם קמקומא דמיא מסגי שתין פרסי, ושדי פרשא גירא וקדמה לה איהי. ואמר רב אשי: ההוא גילדנא דימא הוא, דאית לה תרי שיצא:

ספינתא לשון חשיבות, דא בחינת גבורה יראה, כמו שכתוב (ישעיה לג ו): יראת ה' היא אוצרו; שהיא עקר החשיבות.

שיצא לשון צרה, כמו שכתוב (במדבר טז כא) ואכלה אתם כרגע, ותרגומו ואשצי יתהון.

תלתא יומא ולילותא דא בחינת מצוות, שיש בהם משכלות ומקבלות וחקות, וכתיב בהם (יהושע א ח): והגית בו יומם ולילה.

איהו בזקיפו ואנן בשפולי זה בחינת: ישמח ה' במעשיו, ישמח ישראל בעושיו.

כמיחם קמקומא דמיא דא מחא, כמו שכתוב (שה"ש ד): ונוזלים מן לבנון.

מסגא שתין פרסי דא בחינת גבורות, ששים גבורים, ורעם גבורותיו.

וכי שדי פרשא גירא פרשא דא בחינת חסד, שהוא מוציא לאור תעלומות, דברים המצמצמין הוא מפרש אותם.

גירא דא (תהילים קמד ו): שלח חצך ותהמם, דא בחינת: שב לימיני וכו'.

קדמה ליה איהי דא בחינת יראה שהיא קדם, שהיראה היא קודמת, כמו שכתוב (שם קיא): ראשית חכמה וכו'.

שרבה בר בר חנה ספר, שהלך כל כך במדת היראה, וראה גדל כח היראה, עד שיכול להבין על ידה בין קדם גזר דין לאחר גזר דין, וזהו: בין שיצא וכו'.

והדר מפרש איך יכול להבין, הינו על־ידי המצוות, שהם בחינת תלתא יומא וכו', יכול להבין. ודוקא כשעושין אותן בשמחה, ועל־ידי שמחת המצוות יכול להבין, כי הקדוש־ברוך־הוא משמח במעשיו, והשמחה היא מלבשת במצוות כנ"ל, ואנחנו משמחין למטה גם כן בהקדוש־ברוך־הוא, כמו שכתוב: ישמח ישראל בעושיו, ואין רצוננו בשום שכר, אפלו שכר עולם הבא כנ"ל. וזה: איהו בזקיפו ואנן בשפולי, לפי שמחתו כן שמחתנו, ועל־ידי־זה אנחנו יכולין להבין.

והדר מפרש איך להשיג בחינת שמחה, על־ידי בחינת רעם. וזהו: כי אתא רב דימי אמר: כמיחם קמקומא דמיא וכו', הינו בחינת: קול רעמך בגלגל. שיתין זה בחינת גבורות, הפוגעין בגלגלתא, ונעשה ממנו רעמים. ואשתמע קלא, זה בחינת: הקול מעורר הכונה, בחינת: לא נבראו רעמים וכו'.

והדר אמר, שעקר התגברות הגבורות אינו אלא על־ידי חסדים, וצריך לאכללא שמאלא בימינא כנ"ל, ואף־על־פי־כן צריך לאקדמא את היראה, כי בעל אבדה מחזיר על אבדתו.

(כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה קדושין ב: דרכו של איש לחזר אחר אשה. משל לאדם, שאבדה לו אבדה וכו'. פרוש, כי אהבה הוא בחינת איש, ויראה היא בחינת אשה, כידוע, ועל־כן צריך להקדים את היראה, כי אז תבוא אליו האהבה ממילא, כי האהבה הולכת ומחזרת אחר היראה תמיד, כי בעל אבדה מחזיר אחר אבדתו כנ"ל; כך שמעתי מפיו הקדוש בפרוש). וזהו בחינת: וכי שדא פרשא גירא וכו'.

ואמר רב אשי: האי גלדנא דימא וכו'. גילדנא הוא בחינת שם אגל"א, שהוא בחינת גבורות, כי הוא ראשי־תבות: אתה גבור לעולם אדני, כמובא, כי גלדנא הוא אותיות אג"ל ושם אדנ"י בשלמות, הינו שם אגל"א כנ"ל.

ז

וזה פרוש:

בחצצרות וקול שופר וכו', הינו על־ידי בחינת קול דנפיק, כנ"ל,

על־ידי־זה: ירעם הים וכו', נעשה בחינת רעמים, בחינת: קול רעמך בגלגל.

תבל וישבי בה – דא בחינת לבא וערקין דילה, כמו שאמרו: לא נבראו רעמים וכו':

כי תבל – אותיות תי"ו לב: תיו לשון רשימה, כמו שכתוב (יחזקאל ט ד): והתוית תו – שנרשם הקול בלב, כמו שאמרו: לא נבראו רעמים וכו'; ועל־ידי־זה:

נהרות ימחאו כף – בחינת שמחה כנ"ל, ולישרי לב שמחה. ועל ידי השמחה:

יחד הרים ירננו. רנה לשון תפלה, כמו שכתוב (מלכים־א ח): לשמע אל הרנה וכו';

הרים בחינת צדיקים, הינו על ידי שמחת הלב יכולין להתפלל ולהלביש את תפלתן במאמר, כשיבינו כי נגזר הדין, וזה פרוש יחד – שמלבישים תפלתם בספורים יחד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף