ליקוטי מוהר"ן/ב/פג

ליקוטי מוהר"ן ב פג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

על ידי תקון הברית שהוא קשת, יכול להוציא החצים, שהיא התפלה, שהוא חי ברכן דצלותא שהם תלת ווין, בחינת חצים, ומקומם בברית, בבחינת (תהלים פ"ט): "ובריתי נאמנת לו". אמונה זה בחינת תפלה, בבחינת (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה". ואז התחלת צמיחת קרן משיח, בבחינת (תהלים קל"ב): "אצמיח קרן לדוד", בבחינת (חבקוק ג): "קרנים מידו לו". 'ידו' זה בחינת תפלה, ותפלות הם שלשה, כי כלליות משיח באבות, הינו משיח שהוא הדבור, שבו מתפלל, בחינת משיח אלמים, הוא מאש, מים, רוח:

ואז נעשה בן חורין, הינו שבא לקדשת שבת, שאסור במלאכה. כי שבת זו 'שין בת'. 'שין' תלת גונין: אש, רוח, מים. בת היא התפלה שהן הברכות, בחינת (בבא בתרא טז:): בת היה לו ובכל שמה, בחינת (בראשית כ"ד): "וה' ברך את אברהם בכל":

וקדשת שבת זה בחינת תכלית הידיעה, ותכלית הידיעה שלא נדע. ובשביל זה שבת נקרא תכלית שמים וארץ, ותכלית זה בחינת (קהלת ז): "אמרתי אחכמה, והיא רחקה ממני", הינו זה עקר החכמה - שישכיל שרחוק ממנו החכמה:

ותכלית הזה הוא עקר המקום, הינו בחינת מקומו של עולם, שזה התכלית הוא המקיף את כל העולם שנברא בחכמה, כמו שכתוב (תהלים ק"ד): "כלם בחכמה עשית". וזהו בחינת (ברכות ו:): 'הקובע מקום לתפלתו', כי זה עקר המקום, בבחינת (שמות ט"ז): "אל יצא איש ממקמו ביום השביעי":

ואז פושט גופו המצרע, שהוא ממשכא דחויא, ולובש בגדי שבת, הינו גוף קדוש מגן עדן. כי המקום גורם, בבחינת (שם ג): "של נעליך וכו' כי המקום" וכו' (עין תיקון י"ב). ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת, בבחינת (שם ד): "והנה שבה כבשרו" - 'שנרפא מצרעתו', ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן, הנקרא בשר, בחינת (בראשית ב): "בשר מבשרי":

ואז נתרומם מזלו, שהיא בשר מבשרו, וזוכה לעשר, בבחינת (משלי י): "ברכת ה' היא תעשיר", ונתחזק יצרו הטוב, הינו "לב בשר" (יחזקאל ל"ו) - יצר טוב, "מצא אשה מצא טוב" (משלי י"ח). וזהו (שמות י"ט): "קול השפר הולך וחזק מאד" - 'קול השופר' היוצא מגופא שפירא הנ"ל. וקול זה בחינת תפלה הנ"ל "הולך וחזק מאד" - 'זה ממון' (ברכות נד). שנתחזק מזלו ויצרו הטוב כנ"ל, ונתבטל העצבות והליצנות הבאים ממרה שחרה. כי העצבות - מחמת דחקות ועניות, והליצנות היא "שחוק הכסיל" (קהלת ז), בחינת: 'הטחול שוחק' (ברכות סא) - הן נתבטלים על ידי המזל של עשירות ועל ידי יצר הטוב, שהוא בחינת (קהלת י): "לב חכם לימינו":

ובימין הזה הוא מקים את הנופלים לאהבות וליראות רעות, הוא מקים אותם לאהבות ויראות קדושות, בבחינת (תהלים ק"ן): "כל הנשמה תהלל י"ק". כי ימינו מעביר החשך מעיניהם, ואז עיניהם רואות נפלאות, בבחינת (תהלים קי"ט): "גל עיני ואביטה נפלאות". ונפלאות האלו הן בבחינת פסח שהוא ימין, בחינת (מיכה ז): "כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות". ופסח הוא פה סח, בחינת (מלאכי ב): "תורת אמת היתה בפיהו", ונחשב כאלו ברא את העולם, כי שם כתיב (בראשית א): "יהי מארת", ועבר חשך, שכסה פני תהום:

ואור העינים מעלין גם כל הבקשות ותחנות, אשר יתפללו אל הבית המקדש, כי שם עולין כל הבקשות (מלכים א' ה'). ומשם האור עינים יוצא, בבחינת (מלכים א ט): "והיה עיני ולבי שם". ואור העינין מעוררין הגאלה, התלויה בלב, בבחינת (ישעיה ס"ג): "כי יום נקם בלבי", כי עיניו ולבו שם. וזה בחינת (בראשית א): "ויקרא לאור יום", אור העינין מעוררין יום נקם שבלב, לבטל שאור וחמץ של יצר לב האדם רע, הנשאר לו מנעוריו (בראשית ח). ושאור וחמץ שבלב האדם, הוא המסית את האדם, שיהרהר אחר תלמידי חכמים שבדור, ולומר זה נאה וזה לא נאה, בבחינת (הושע י): "חלק לבם". לבם הם עי"ן בי"ת צדיקים שבדור. וזהו (פסחים ב): 'אור לארבעה עשר', הינו אור שבעינים, שיש בהם שני פעמים שבעה גלדי עינא, בהם בודקין את החמץ:

ואז יכול הלב להתלהב בלמוד התורה בשלהובין דרחימותא, ומים רבים שהם אהבות ויראות חיצוניות, אי אפשר להם לכבות התלהבות הזאת, בבחינת (שיר השירים ח): "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה". והשכינה היא מכסה בכנפיה על דמהון של ישראל באהבה הזאת, שלא ישלטו עליהם זרע מרעים, שהם בחינת מי המבול. וזה: 'העובר עברה ומתביש בה, מוחלין לו' וכו' (ברכות יב), כי "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י), כי על ידי הבושה נשפך דמו, ואז השכינה מכסה דמו באהבה כנ"ל, בבחינת כסוי דם, ועל ידי כסוי הזאת נתכסה כל פשעיו ממילא (ברכות יב):

(מתחלת סימן זה עד כאן הוא לשון רבנו, זכרונו לברכה).

וכשהקדוש ברוך הוא רוצה לטעם ממצוות עשה של איש ישראלי, שהוא צדיק, אזי היא בחינת איבר מן החי, שהוא אסור באכילה, וצריך שחיטה להתירה. על כן צריך שיבוא עליו בושה שהיא שפיכות דמים, בחינת שחיטה, שהיא מטהרת האיבר מן החי, ואזי יוכל השם יתברך לטעם מהמצוות עשה שלו, בין מצות עשה אחת בין מצוות רבות, כי המצוות נקראים מטעמים, כמו שכתוב (בראשית כ"ז): "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" - 'מפקודין דעשה', כמובא (בתקוני זהר תקון כא דף נ). וכשנשפך דמו על ידי הבושה כנ"ל, אזי צריך לשמר, שלא יינקו ממנו החיצונים הידועים, שרוצים לינק מזה הדם הנשפך. על כן צריך כסוי, שהשכינה מכסה דמהון של ישראל, שנשפך באהבה הזאת, בחינת: כאשר אהבתי, כנ"ל. וזה בחינת כסוי דם:

ובענין שפיכות דמים של ישראל יש דברים עליונים ונסתרים הרבה, בין שפיכות דמים על ידי בושה, בין שאר שפיכות דמים ממש. כי יש כמה וכמה נשמות נפולות, שאין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים של ישראל - של אדם גדול, ולפעמים אין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים ממש. וזה בחינת (יומא פו:): 'זדונות נעשין כזכיות'. שעל ידי הבושה ושפיכות דמים השכינה מכסה דמהון באהבה הנ"ל, וזה בחינת: "על כל פשעים תכסה אהבה", כנ"ל, ונתהפכין הזדונות לזכיות, ונתעלו הנשמות הנפולות, שהן בחינת פשעים, כי נתעלין ונתהפכין לזכיות על ידי כסוי דם באהבה הנ"ל (עין בתקון כא):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף