לחם משנה/ערכין וחרמין/ד

לחם משנה ‏ ערכין וחרמין ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ולא יקרב זריעתו ולא ירחק וכו'. נפקא ליה מברייתא דלוי (דף כ"ו) והוא כפירוש רש"י ז"ל והרב בעל כ"מ ז"ל כתב שהם פירושים חלוקים ונ"ל שהכל אחד:

ד

וכבר ביארנו בהל' שבת שהמקום שיש בשיעורו נ' אמה על נ' אמה. ט"ס הוא וצ"ל בריבועו נ' אמה על נ' אמה. וכתב רבינו ז"ל בהל' שבת פי"ו כמה היא בית סאה נ' אמה על נ' אמה נמצא בית סאתים מקום שיש בשעורו ה' אלפים אמה וכתב הרב המגיד ז"ל שם וכן הוא מספר הכאת מאה בחמשים ולפי זה חמשים על נ' הוא שנים אלפים וחמש מאות אמה שכך היא הכאת חמשים בחמשים נמצא לפי זה שלשים סאה שהם ל' פעמים שני אלפים וחמש מאות שהם ע"ה אלפים וזהו שכתב רבינו ז"ל נמצאת למד שהמקום שיש בריבועו ע"ה אלף וכו' כלומר כיון דבית סאה הם חמשים על נ' שהם שני אלפים וחמש מאות לפי חשבון זה עלה שלשים סאה המנין הזה:

ח

נשאר בינו ובין היובל שנה וחדשים וכו'. בברייתא (דף כ"ה) אמר מנין שאם אתה רוצה לעשות חדשים לשנה (עושה) ה"ד כגון דאקדשה בפלגא דארבעין ותמני ת"ל וחשב לו כו'. וכתב הר"א ז"ל בהשגות ב' פירושים בברייתא, הא' דמאי דקאמרה מנין שאם וכו' ר"ל אע"פ שאמרתי שאין מחשבין חדשים להקדש לא תימא לגריעותא דידיה דאם נשארו ה' חדשים מהשנה הוי כאילו נשלמה השנה וגורע מפדיונו השנה ההיא אלא אדרבה נעשה החדשים שנה לתועלת ההקדש ואותם החמשה חדשים שנשארו נחשוב כשנה ואין מגרע מפדיונו השנה ההיא וברייתא איירי באקדשה בפלגא דשנת מ"ז והוי ג' שנים ויתן ג' סלעים וג' פונדיונים ובגמ' דאמר ה"ד דאקדשה בשנת מ"ח אינם דברי הגמ' אלא טעות מפרש היה שפירש כן ודעתו של אותו מפרש היה לפרש כדעת הרמב"ם ז"ל אבל עיקר הפירוש אינו אלא כמ"ש. עוד כתב הר"א פירוש שני ויישב הגירסא ואמר שאע"פ שנאמר שהם דברי הגמרא אפשר לפרש פירוש שני שהוא לתועלת הקדש לומר דהוי כאילו חסרה השנה וצריך ליתן ב' שקלים וז"ש אפשר שכך ר"ל שאם רצה ההקדש לעשות חדשים משנת מ"ח כו' והוא כפירוש רש"י ז"ל. עוד הקשה בלשון הברייתא דתלה הדבר בגזבר ותירץ משום דהכתוב תלאו בכהן ודעת רבינו ז"ל לפרש שאם רצה הגזבר לחשוב בחדשים שנה ויתן שני שקלים הרשות בידו ולשון הגמ' נאות יותר לפירושו וכמו שהודה הר"א ז"ל עצמו אף על פי שהקשה לו מכח הסברא:

י

הקדיש שדהו בשנת היובל עצמה אינה מקודשת וכו'. בר״פ אין מקדישין (ערכין דף כ"ד) מחלוקת רב ושמואל ואמרי' התם מתקיף לה רב יוסף בשלמא לענין מכירה דפליג שמואל עליה דרב דאיכא למימר ק״ו ומה מכורה כו' אלא הכא מי איכא למימר ק״ו והתנן כו' ותירצו שמואל כר״ש ס״ל דאמר נכנסין ולא נותנין והשתא איכא לאתמוהי על רבינו ז״ל דפסק לקמן בפ' זה כר״י דאמר נכנסין לתוכה ונותנין דמיה איך פסק כאן כשמואל שלכאו' הם דברים סותרים. וי״ל דהתם אמרינן בגמ' מ״ט דרב דאמר קרא ואם משנת היובל ושנת היובל בכלל כו' והקשו שם בתוס' מה שאלה הגמ' מ״ט דרב הא רב לית ליה ק״ו והעלו שם בשם מ״ו הרמ״ר דלרב בעינן תרתי דלא ליהוי ק״ו וגם דמקרא דמשנת היובל לישתמע שנת היובל בכלל ולשמואל הוצרך הק״ו לומר דאפי' רבי דאמר שנת היובל בכלל מודה משום ק״ו ותרוייהו אליבא דרב פליגי אבל לרבנן לא הוי בעי לשמואל ק״ו וא״כ אנן דקי״ל כרבנן דלא אמרינן ראשון וחמשים בכלל בלא ק״ו אינה קדושה דמשנת היובל משמע אחר היובל דלא הוצרך ק״ו אלא אליבא דרב:

יב

המקדיש שדהו אחר היובל וכו'. וא"ת כשהקשו בגמרא (דף כ"ד:) לרב ממתני' דאין גואלין לאחר היובל פחות משנה ותירצו מאי אחר יובל באמצע יובל אמאי לא תירצו אחר ממש ובכי האי גוונא דקאמר רבינו דאם אין שנה אחת אחריו לא יפדה בגרעון כסף. ותו קשיא כיון דהוא פסק כשמואל איך כתב לשון המשנה כרב שנראה שמפרשו כדברי רב אע"פ שאין זה כ"כ קושיא דבדין שמואל מודה לרב ורש"י ז"ל כתב שם וז"ל בשלמא לשמואל פחות משנה קאמר דקמ"ל מתני' דבשנת היובל עצמה אם הקדישה אין צריך ליגאל דלא קדשה ע"כ. ולכאורה נראה דלשמואל לא מפרשינן לה גאולה לאחר היובל בגירוע לפי שאין מחשבין דהיינו כתירוצא דרב וא"כ קשיא לפירושו ג"כ דלשמואל נמי אי מתני' למעוטי שנת היובל עצמה דאם הקדיש בה אינה מקודשת לימא מתני' אין גואלין אלא לאחר היובל כלומר דאם הקדישה ביובל אינה מקודשת מאי לאחר היובל פחות משנה דקאמר. ונראה לתרץ לכל ולומר דהך פירוש דפריש רבינו הוי לשמואל וגמ' הכי קא מקשי בשלמא לשמואל דקאמר בשנת היובל אינה קדושה שפיר קאמר אין גואלין לאחר היובל פחות משנה דאי ליכא שנה אחר היובל אין כאן גירוע אבל לרב דאמר דשנת היובל קדושה והוי שנת יובל מן המנין דאית ליה כר"י דאמר שנת נ' עולה לכאן ולכאן כדאמר לעיל מיניה א"כ אם הקדישה ביובל ועבר שנת היובל לבד הא איכא גירוע שנה דהוא שנת היובל עצמו א"נ יש לפרש ע"פ רש"י בשלמא לשמואל קמ"ל מתני' וכו' וה"ק אע"ג דלפי פירוש זה דאמרינן דמפרש שמואל דהיינו אין גואלין בגירוע אחר היובל פחות משנה לא אשמעינן מתניתין מידי שכבר קאמרה סיפא אין מחשבין מ"מ אמרינן דאתא לאפוקי יובל עצמו אבל לרב קשה אבל לעולם כ"ע מודו דאפילו לפי סברת המקשה פירוש מתני' לשמואל הוי אין גואלין בגירוע אחר היובל פחות משנה. ואפשר שזו היא כוונת רש"י ז"ל:

יד

(יג-יד)

פחות מכאן נמדדין עמה. היו בה מקומות נמוכות וכו' מחשבין להם מה שראוי להם כו'. בפ"ז מהלכות אישות כתב דאם אינם מלאים מים נמדדין עמו משמע דמפרש כפי' הר"א שם במאי דמקשה גמ' (דף כ"ה) וליקדשו באנפי נפשייהו וכאן נראה דמפרש בענין אחר כמ"ש הרב בעל כ"מ ז"ל ושם בהלכות אישות הארכתי:

טו

היתה מלאה אילנות וכו' הקדיש גם האילנות כו'. פי' בהא להשמיענו שהקדישן כדי שיפדה אותן בשויין ומש"ה תלי טעמא שכל המקדיש בעין יפה הוא מקדיש אבל אין לומר דהודיענו דלא תימא דלא הקדיש כלל האילנות דאי הכי איך תלי טעמא משום דכל המקדיש בעין יפה מקדיש אפי' מ"ד בגמ' בעין רעה מקדיש סובר שהקדיש האילנות ג"כ אלא שאומר שפודה אותן על גבי קרקע:

יז

היו האילנות ג' לבית סאה כו'. המגיה כתב שהוא ט"ס וצריך להיות ממטע י' לבית סאה אבל הרב בעל כ"מ ז"ל כתב שכך גרסתו בגמ'. ונ"ל ודאי כדברי הרב בעל כ"מ ויש סיוע לגירסא זו דהתוס' ז"ל בפ"ג דערכין (דף י"ד) הקשו ממאי דאמרינן גבי מוכר ג' אילנות בפרק הספינה דמח' ועד ט"ז אמה קנה תחתיהן ורבינו בפ' כ"ד מה' מכירה מד' ועד ט"ז ומשמע מהתם דכשהם פחות מד' מקרי רצופין אבל מד' ועד ט"ז מקרי מפוזרין ומי"ו ואילך מקרי מפוזרין יותר מדאי וכאן בהקדש משמע דטפי משמונה מקרי רצופין ולא קנה דמטע י' לבית סאה מגיע לכל אילן ואילן נ"ו אמות דהוי טפי טובא מח' וקאמר דפחות מכאן לא הקדיש קרקע ותירצו בזה דבמוכר לא בעינן פיזור כולי האי וחזרו והקשו א"כ ביותר ממטע י' לבית סאה קאמר הכא דהוו מפוזרין יותר מדאי ולא קנה ושם אמר עד ט"ז דלא הוו מפוזרין יותר מדאי ועד ט"ז הוי פיזור טפי ממטע י' לבית סאה וא"כ כיון דאמרת דבמוכר לא בעי פיזור כולי האי ובהקדש בעי פיזור יותר היכא דהוי ט"ז אמאי לגבי מוכר לא מקרו מפוזרין יותר מדאי ולגבי הקדש מקרו והוצרכו לידחק לתרץ זה. אבל לגירסת רבינו ז"ל אתי שפיר דלעולם במוכר לא בעינן פיזור כולי האי והא דאמר הכא דביותר מכן הוי פיזור טובא הוא היכא דהוו יותר ממטע ג' לבית סאה דהוי יותר פיזור מי"ו אמה דאיכא גבי מוכר דבית סאה נ' אמה על נ' אמה והוי בין זה לזה יותר מי"ו דג' פעמים ט"ז הוי מ"ח ועדיין נשארו ב' אמות למנין הנ' שהם מפוזרים נוסף על הנ"ו אמה ולכך קאמר דטפי מנ' הוי פיזור יותר מדאי דגבי מוכר נמי כל כה"ג מקרי פיזור טובא:

יח

הקדיש האילנות ואח"כ הקדיש הקרקע וכו'. האי בבא ודאי לא צריכא דכיון דהודיענו כשהקדיש הקרקע יחד עם האילנות שפודה את האילנות בשויין כל שכן כשהקדישן זה אחר זה דהא רבי שמעון דפליג היכא דהקדישן יחד דנפדין על גבי קרקע מודה היכא דהקדישן בזה אחר זה דפודה אותן בשויין אלא נקט לה רבינו ז"ל משום דאמרוה שם בברייתא בפ"ג דערכין:

כב

האשה שהקדישה שדה אחוזתה כו'. הרב בעל כסף משנה פירש השגת הר"א ז"ל דהוא סבור דהבעיא הויא אם האשה מוחזקת בשדה על ידי הבעל או לא והוא הכריע כיצד ה"א דמוחזקת ותמה עליו דכיון דאסיק בתיקו איך רוצה לפסוק הלכה מסברא. ואני אומר במחילה מכבודו מעולם לא עלה על דעת הר"א ז"ל כן אלא הבעיא היא אי הבעל מקרי אחר משום דאינו יורש בראוי כבמוחזק או דילמא לא מקרי מכר לאיש אחר כיון דיורשה וכיון דאסיק בתיקו אית ליה להר"א דהוי ככל דין ספק קרקע דאוקי ארעא בחזקתיה והך קרקע ביד האשה היא כיון דהיא ביד הבעל והוא אוכל פירות וידו כידה הוי כאילו היא ביד האשה ואף על גב דאכילת פירות הוי מדרבנן מכל מקום חזקה הוי וכיון דהוא ביד הבעל הוי כאילו הוא ביד האשה ואוקי ארעא בחזקתה כדין כל ספק קרקע. זה נראה דעת הראב"ד אבל רבינו סובר דאף על גב דבכל ספק קרקע אמרינן אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא שאני הכא שיצא בודאי מיד מאריה קמא שהיא האשה שכבר הקדישה ויד הבעל לא חשיב כיד האשה לענין זה לדעת רבינו ז"ל. אבל מכל מקום קשה קצת דטעמא דאמרינן בגמרא דלא מקרי אחר הבעל הוא משום דיורשה אם כן רבינו דפסק בפרק שנים עשר מהלכות אישות ובפרק ראשון מהלכות נחלות דירושת הבעל דרבנן אם כן כיון דמן התורה אינו יורשה ודאי דמקרי אחר ותחזור מן התורה לכהנים ואף על גב דרבנן תיקנו ירושה לבעל והפקיעוה מבנה שיהיה ראוי לירש דין תורה שאני ירושה דהוי ממון ויש להם כח להפקיע אבל לא חזרה לכהנים ביובל שהיא שמיטה דהויא מילתא דאיסורא ואולי אין כח בידיהם להפקיע ותחזור לכהנים ביובל והכי הול"ל לרבינו לפי שיטתו שפסק דירושת הבעל דרבנן. עוד איכא בעיא בגמרא שם בפרק ששי דבעי רמי בר חמא מרב חסדא הקדישה פחות משתי שנים לפני היובל מהו שתצא לכהנים ואמר ליה רב חסדא מאי דעתיך וכו' ומשמע דאית ליה לרב חסדא דיוצאה וכן כתב רבינו לעיל בריש פרק זה דהקדישה פחות משתי שנים לפני היובל תצא ביובל שכן כתב לפיכך אין ראוי לאדם להקדיש כו' ואם לא פדאה הרי זו יוצאת לכהנים ביובל כו':

כד

כשתצא השדה לכהנים ביובל כו' ואם היה ר"ה של יובל בשבת וכו'. בפ' המקדיש שדהו בסופו (דף כ"ח:) אמרינן שדה היוצאה לכהנים ביובל נותנה למשמר שפגע בו יובל איבעיא להו פגע בו בשבת מאי א"ר חייא בר אמי משמיה דחולפנא נותנה למשמר היוצא אמר רב נחמן תניא נמצאת אתה אומר אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד כו' ואמר שם בשלמא שביעית בסופה דכתיב מקץ שבע שנים כו' אלא יובל בתחלתו ביוה"כ הוא דכתיב כו' ותירצו הא מני ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא היא דאמר מר"ה הוא דחייל יובל ע"כ. ופירש"י ז"ל פגע בו יובל בשבת דמשמרות מתחלפות וחל יוה"כ בו ביום לאיזה יותן למשמר היוצא שברשותו התחיל היובל אמש וכו'. משמע מאותה סוגיא דלמ"ד מר"ה חייל יובל ומאותה שעה משמט קרקעות היכא שחל ר"ה בשבת ודאי שנותן למשמר היוצא דכיון דבתחילתו הוא משמט ובין השמשות של ערב ר"ה הוא משמט הוי כאילו נכנס ברשות משמר היוצא כדכתב רש"י שהרי ברשותו נכנס אמש אבל למ"ד דיום הכפורים של יובל הוא משמט אם כן צריך שיחול יום הכפורים בשבת כדי שנאמר שיתנו למשמר היוצא דבין השמשות שלו נכנס במשמר היוצא ולכך יתנו לו אבל ראש השנה של יובל כיון דאינו משמט לא איכפת לן מידי א"כ קשה לרבינו ז"ל שכתב בפרק י' מהלכות שמיטה ויובל שכיון שהגיע יוה"כ תקעו בית דין בשופר נפטרו עבדים לבתיהם וחזרו שדות לבעליהן א"כ כיון דביוה"כ תליא מילתא ולית ליה מר"ה חייל יובל היל"ל יוה"כ של יובל אם היה בשבת וכדכתב רש"י ודוחק לומר דר"ה של יובל קרייה ליוה"כ משום דבו הוא משמט. אבל מ"ש רבינו שם יובל משמט קרקע בתחלתו דמשמע דאית ליה דמר"ה חייל הא ודאי לא קשה דלא כתב רבינו בתחלתו אלא לאפוקי שביעית דמשמט בסופו וזה אינו משמט אלא יוה"כ של יובל ולא בסוף השנה ומאי דמוקי בגמרא מאי דקאמר יובל משמט בתחלתו כר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקא דקאמר מר"ה חייל יובל היינו משום דקאמר הברייתא דיובל ושביעית משמטין כאחד דהיינו בר"ה של יובל ולכך קאמר דהוי כר' ישמעאל אבל לשון בתחלתו אפשר לומר דלא קאמר הכי אלא משום שלא הוי כשביעית כדכתיבנא ולהכי ליכא לאקשויי על רבינו שלא כתב אלא משמט בתחילתו לבד וקושיא ראשונה צ"ע:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף