לחם משנה/מלכים/ז

לחם משנה ‏ מלכים ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחד מלחמת מצוה וכו' ממנין כהן לדבר אל העם וכו'. לשון רבינו בלתי מדוקדק דמשמע דהכהן המשוח מדבר במלחמת מצוה ורשות בענין אחד ואינו כן דבמלחמת מצוה אינו אומר אלא אל ירך לבבכם וכו' ובמלחמת רשות אומר הכל דהא במלחמת מצוה אין חוזרין כלל שום מערכי המלחמה וכדכתב רבינו עצמו לקמן ולכך הוצרך הר"א ז"ל בהשגות לפרשו והשיגו דהיה לו לפרש דבריו ורבינו לא חש להאריך דהוא פשוט נלמד ממה שכתב לקמן דבמלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה וא"כ ודאי שאינו מדבר אז אלא אל ירך לבבכם וכו' לבד:

ב

שתי פעמים מדבר משוח מלחמה וכו'. בפרק משוח מלחמה (דף מ"ב.) ת"ר פעמיים מדבר עמם אחת בספר ואחת במלחמה בספר מה הוא אומר שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו ופירש"י ז"ל וחזרו הראויים לחזור כגון בנה בית ונטע כרם וארש אשה ירא ורך הלבב ואע"ג דכתיב בהן ודברו השוטרים לקמן אמרינן דכהן אמר להו וכו' ומשמע מדבריו דהכהן היה אומר בספר כשהיו יוצאים מארצם מי האיש אשר נטע וכו' וכן מי האיש הירא ורך הלבב היו אומרים השוטרים ואז היה חוזר מי שהיה ראוי לחזור ובשעת עריכת המלחמה לא היה אומר הכהן אלא אל ירך לבבכם לבד אל תיראו ואל תחפזו וכו' וכן בדין דכל שאר האזהרות למה לי לאזהורי בשעת מלחמה כיון דכבר הזהירם בספר וכבר חזרו הראויים לחזור וכן פירש שם גבי מתני' דקאמר ואלו אין זזין ממקומן וכו' כתב דהנך דלעיל הולכין עד לספר ושם שומעין דברי הכהן וחוזרין מן המערכה לארץ ישראל וכו' אבל מדברי רבינו לא משמע כן שבשעת יציאתם מארצם אומר מי האיש אשר נטע וכו' ואח"כ בעת המלחמה חוזר ואומר אותן הדברים שכן כתב לקמן עת שעורכין המערכות וכו' ואח"כ מדבר משוח מלחמה מי האיש אשר בנה וכו' משמע דאז ג"כ חוזר להתרות וקשה דכיון דכבר חזרו למה ליה להתרות אז דכדברי רש"י ז"ל משמע עיקר כדכתיבנא ואע"פ שהרב כ"מ הרגיש בזה וכתב שרבינו מפרש דהיינו שאומר להם מי האיש וכו' שיהיו מוכנים כשישמעו דבריו שנית במלחמה יחזרו להם ולפי זה מה שאמרו בברייתא שמעו דברי מערכי המלחמה ר"ל תשמעו דברי כשאתרה לכם פעם שנית וחזרו ר"ל ותחזרו אז ואינו ר"ל שאז חזרו והוא לשון פועל שעשו אז החזרה כמו שהוא לפירוש רש"י ז"ל אלא התראה הוא ופירושו ותחזרו כשתשמעו דברי מ"מ קשה מי דחקו לרבינו לפרש כן ונראה שדחקו סדר הכתוב דכתיב ראשונה אל ירך לבבכם ואחר כך מי האיש אשר בנה וכו' ואם כדברי רש"י ז"ל אזהרה דאשר בנה הוא קודם בספר ואל ירך לבבכם הוא בשעת המלחמה ונמצא סדר הכתוב הפוך אבל לדברי רבינו אתי שפיר שהכתוב איירי בעת עריכת המלחמה דאז היא כסדר אבל הא התראה דספר לא איירי בה קרא אלא מסברא אמרינן לה דבשעת יציאתם מארצם הוא מתרה כן ואתי שפיר קרא כדכתיב ומ"מ קשה בדבריו דבלשונו שהעתקתי לעיל כתב כגון בנה בית וכו' ירא ורך הלב וזה אינו כפי הנראה מן הגמרא דמי האיש הירא ורך הלבב לאו כהן קאמר לה כלל אלא שוטרים מנפשייהו וכדאמרו שם בגמרא וכ"כ רבינו בפרק זה ואולי כוונת רש"י לומר דהשוטרים היו אומרים הא דמי הוא האיש הירא וכו' והכהן לא היה אומר אלא מי האיש אשר בנה וכו' באופן שהכהן היה מחזיר קצתן והשוטרים קצתם ומה שאמר בברייתא שמעו דברי מערכי המלחמה וכו' הוא מפני התראה שהיה מתרה מי האיש אשר בנה וכו'. דהיינו הקצת מהם שהיה מחזיר ועל זה הוקשה שם לרש"י ז"ל דאפילו אלו המקצת דהיינו בונה ונוטע כרם השוטרים היו מחזירים וכדאמר קרא ודברו השוטרים לזה תירץ דהך מקצת לחוד הוא היה מחזירם דכהן מדבר ושוטר משמיע זה נראה לפרש דבריו ז"ל:

ג

וכהן אחר תחתיו משמיע וכו'. דייק רבינו דשני כהנים הם מדלא אמרו בברייתא כהן מדבר ומשמיע וכן שוטר מדבר ומשמיע אלא אמרו כהן מדבר וכהן משמיע וכן שוטר מדבר ושוטר משמיע נמצא דכהן ושוטר הם מיותרים לומר לך דהוא כהן אחר ושוטר אחר:

ד

שוטרים חזקים וכו'. מה שפירש הרב כ"מ דהוא גורס כגירסתנו ואינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל קשה דמ"מ היה לו לומר דמעמידים אותם מלפניהם ומלאחריהם כמו שאמרו במשנה. לכך נראה ודאי דאינו גורס אלא זקיפים מאחריהם וכשילין של ברזל וכו' לבד וכמ"ש הרב כ"מ בסוף דבריו ומפרש זקיפים אנשים גבורים ויש קצת סיוע לגירסא זו מגירסתנו ולמה לו לשנות:

ה

או בית שאין בו ארבע אמות וכו'. בירושלמי פרק משוח מלחמה בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות דתני בית שאין בו ארבע אמות וכו' פטור מן המעקה:

ו

אחד הנוטע כרם וכו'. כתב הרב כ"מ דהוא מפרש מה שאמרו בגמרא שם (דף מ"ג:) כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר דהרכבת איסור הוי שחייבת בערלה וזה הפך מפירוש רש"י ז"ל שפירש דברייתא דקאמרה פרט למבריך ולמרכיב הוי הרכבת איסור ומתני' דמחייבת למרכיב הוי הרכבת היתר והוא דבר תמוה שנאמר שרבינו מפרש כן דהא אמרינן התם האי הרכבת היתר היכי דמי אילימא ילדה בילדה וכו' ואוקימנא דנטע לקמייתא לסייג וקורות והוי ילדה בילדה וחייבת בערלה משמע דהרכבת היתר חייבת בערלה וא"כ איך נאמר דהרכבת איסור הוי חייבת בערלה לדעת רבינו והרכבת היתר הוא דאינה חייבת. א"ו דרבינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל. וכי תימא אמאי כתב דכל הרכבה שהיא חייבת בערלה חוזר הא איכא הרכבת איסור כגון מרכיב אילן מין על שאינו מינו דהוא ודאי חייב בערלה דהא המרכיב אילנות כלאים מותרים באכילה וכדכתב רבינו בפ"א מהלכות כלאים וא"כ ודאי דהוא חייב בערלה ומ"מ אינו חוזר עליה דהא אמרינן בגמרא דברייתא דאמרה פרט למבריך ומרכיב הוי בהרכבת איסור. י"ל דרבינו סובר דר' יוחנן דתריץ התם במסקנא לרומיא דמתניתין אברייתא דברייתא הוי ר"א בן יעקב דלא שני ליה בין הרכבת איסור להיתר דר"א בן יעקב אית ליה נטיעה דוקא ולא הברכה והרכבה אפילו דהיתר ומתניתין אית ליה דאחד המבריך ואחד המרכיב אפילו הרכבה דאיסור כגון מבריך ומרכיב אילן על חבירו וקי"ל כי הא תירוצא דרב דימי אמר ר' יוחנן משום דאתמר התם במסקנא ולכך לא חילק רבינו וסתם את דבריו ומה שכתב שהיא חייבת בערלה הוא למעוטי הרכבת ילדה בזקנה דאמרו בגמרא דבטלה ואינה חייבת בערלה:

חמשה אילני מאכל וכו'. פירש רש"י ז"ל במשנה דבהכי הוי כרם שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב ע"כ ורבינו לא כתב אלא משנה כצורתה משמע דלית ליה דבעינן דליהוי שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב כפירוש רש"י ז"ל:

וכן כרם של שני שותפים וכו'. הרב כ"מ כתב דלא כתב רבינו כן גבי בית של שני שותפין משום דהתם חוזרין דלכל חד קרינן ביה ביתו דיש לכל אחד מקום להשתמש בו עוד כתב תירוץ אחר דמחללו ממעט לזה ולא לאחר ועוד ממעט מבריך ומרכיב וקשה על תירוץ שני דהיכי שמעת מחללו תרתי ויותר נראה לומר דמדמהדר לאשכוחי דרשא אחרינא למעט מחללו ולא קאמר דממעט מאי דממעט חנכו דהיינו גוזל בית והכא נמי היה לו לומר דממעט גוזל כרם ודאי דאית ליה דלהא לא צריך קרא דילפינן כרם מבית וכי היכי דגוזל בית אינו חוזר הוא הדין כרם ולהכי מהדר לאשכוחי דרשא אחרינא דהיינו מבריך ומרכיב דלאידך דרשא לא צריך קרא ואולי כוונת הרב כ"מ היא כך אלא שלא ביאר כל הצורך ומ"מ קשה לי על דבריו בין לתירוץ קמא בין לתירוץ בתרא דמשמע דאית ליה דבית של שני שותפין חוזר ובירושלמי לא משמע הכי דאמר שם בפרק משוח מלחמה אפילו שומרת יבם לחמשה אחים ודכוותה אפילו בית אחד לה' אחין תמן אין כל אחד ואחד ראוי לישב בו ברם הכא כל אחד ואחד ראוי ליבם ע"כ, משמע דהקושיא שהקשו בגמרא דידן מכרם של שני שותפין הקשוה בירושלמי מבית דא"כ בית אחד לה' אחין היה להם לחזור כל אחד ואחד ותירצו דשם אין כל אחד ואחד ראוי לישב בו ברם הכא כל אחד ואחד ראוי ליבם משמע דכרם ובית שוים ובית של שני שותפין נמי אינו חוזר כמו בכרם:

ז

קדש אשה מעכשיו ועד י"ב חדש וכו'. שם בירושלמי יש עוד דינים אחרים ולא הזכירם רבינו, גבי בית אמרו מה ת"ל אשר בנה פרט לשנפל ביתו ובנאו ומדמי ליה התם למחזיר גרושתו דאינו חוזר, עוד אמרו שם הנושא את האילונית הואיל ואין מצוה לישב עמה אינו חוזר. והא דאמרינן גזל בית דאינו חוזר אע"ג דאוקמוה בגמ' בפרק משוח מלחמה כגון דעבד תשובה ויהיב דמי לא אוקמוה הכי אלא כי היכי דליתי כר' יוסי הגלילי דאמר רך הלבב זה המתיירא מעבירות שבידו אבל לדידן דלא קי"ל כר' יוסי הגלילי היכא דעבד תשובה ויהיב דמי לא הוי כגזלן:

יא

ולא יעבור עליו שום דבר בעולם כו'. נראה מדברי רבינו דמפרש דעליו קאי על האיש ולא קאי על הצבא כדפירש הרמב"ן בפירוש התורה וכן נראה מדברי סמ"ג כדברי רבינו שכתב בלאוין ר"ל ולא יעבור עליו שום עול מן הצבא דלפירוש הרמב"ן קשה טובא כמו שהקשה הרב מהר"ר אליהו מזרחי ז"ל בפרשת תצא ע"ש ואולי נאמר לתרץ דעת הרמב"ן ז"ל דאין כוונתו לפרש כן לדעת רבותינו אלא הוא מפרש פשט הכתוב שהוא כן אבל ודאי דעת רבותינו הוא מוכרח דקאי עליו על האיש כמו שהכריח שם הרב מהרר"א הנזכר מכח קושיות עצומות יע"ש:

יב

בנה בית והשכירו לאחרים וכו'. כל זה בירושלמי פרק משוח מלחמה כלשון רבינו ופירוש נתן לו שכרו לאחר י"ב חדש כלומר אפי' שהשכירו לי"ב חדש ועברו הי"ב חדש שכבר עבר השנה מ"מ כיון שהשכר לא קבל אלא לאחר י"ב חדש לא חשבינן החניכה אלא מעת קבלת השכר ולא מעת השכירות:

יג

בנה בית ונתן בו חפציו כו'. גם זה בירושלמי שם:

יד

וכל הבונה וכו'. גם זה שם יכול הבונה בית בח"ל יהא חוזר ת"ל ולא חנכו את שמצוה לחנכו כו' עוד שם יכול הנוטע כרם בחו"ל יהא חוזר ת"ל ולא חללו את שמצוה לחללו:

טו

מי האיש הירא ורך הלבב וכו'. כתב הרב בכ"מ דר"י הגלילי מודה לר"ע דאמר בפרק משוח רך הלבב דהוי כמשמעו וטעמו דבגמרא (דף מ"ד:) אמרו מאן תנא להא דת"ר שמע קול קרנות והרתיע וכו', לימא ר"ע ולא ר' יוסי הגלילי ותירצו בהא אפילו ר' יוסי הגלילי מודה משום דכתיב ולא ימס וכו'. ולכאורה היה נראה מלשון הגמרא דקאמר בהא אפילו ר' יוסי הגלילי מודה דהכוונה לומר בפחד גדול ורתת כי האי ודאי דמודה ר' יוסי הגלילי לר"ע אבל בפחד שאינו גדול כל כך כזה אלא שהוא רך הלב לעולם פליג עליה דלר' עקיבא חוזר ולר"י הגלילי אינו חוזר דאי ר' יוסי הגלילי לא פליג אר"ע כלל אלא מוסיף לא היה לו לומר אלא ר"י הגלילי מודה לרבי עקיבא מאי בהא דקאמר וזהו הפך דברי הרכ"מ. אבל בסמ"ג עשין ק"ן נראה כדברי הרכ"מ שכתב שם ור"י הגלילי מודה לר"ע רק שמוסיף כדמסקינן שם וכו':

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף