לבושי שרד/אורח חיים/רמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים רמה

ש"ע ס"א אם מעט. דכיון דאין מחשבין זה כנגד זה ליטול בשוה א"כ אינם ש"תפים כלל ביום שבת ולא ביום א' רק בשאר ימות השבוע:

מג"א סק"א רק שהנכרי. ר"ל הנכרים האופים פת הם בעצמם מסיקין התנור רק נותנים שכירות בעד התנור בכה"ג ליכא סברא דמעמיד פועל:

שם משום שכר שבת ר"ל כשאומר להנכרי טול אתה בשבת ואני בא' בשבת הרי נוטל שכר שבת שלי בלא הבלעה דהרי בעד שאפה בשבת הוא לוקח שכירות יום שלם:

שם סתם בהבלעה ר"ל שלא יאמר כלל להנכרי טול אתה בשבת כו' אלא שיתן הנכרי לישראל חלקו בריוח של כל השבוע ביחד דאז מקבל שכר שבת בהבלעה וכ"כ הב"י בשם הריב"ש בישראל ונכרי שיש להם בהמה בשותפות היכא דליכא משום איסור שביתת בהמתו דאם אמר לו טול כו' הו"ל ש"ש בלי הבלעה. אבל אם לא אמר לו כלל מותר דה"ל בהבלעה ע"ש הובא בקצרה בט"ז סוף סי' זה:

שם ולא חיישינן. ר"ל דאע"ג דמדינא שרי כיון שהוא בהבלעה מ"מ הא בר"ס רמ"ג כ' דתנור דינו כמרחץ דאסור להשכיר לנכרי בהבלעה משום מ"ע:

שם אפי' התנור ליתסר הא"ר מגיה התנו ר"ל דבהתנו ג"כ יש מראית עין שאין הכל יודעי' שהתנו אע"כ דבה"ג דיש לו חלק בו ליכא מ"ע:

שם וכמש"כ בהגה. ע"ש במ"א סק"ה:

סק"ב עס"ב. דשם נתבאר כדבריו דאפי' התנו קודם השיתוף אינו מתיר שם אלא בשעת החלוקה חולקים סתם בשוה אבל אם עושים חשבון אסור:

שם וגבי שדה הוקשה לו בשלמא בתנור ואינך אין אומר לו רק שיקח השכירות בשבת משא"כ בשדה אין לוקחין אלא בסוף השנה א"כ ע"כ צ"ל לו אתה תחרוש בשבת ותיטול כו' א"כ הרי עושהו שליח לחרוש ולמה שרי בכה"ג:

שם ועמ"ש סי' רמ"ו ס"ה כצ"ל:

סק"ג בלא אמירת ישראל רי"ו מפרש בעיית הש"ס שלא אמר לו הישראל טול אלא הנכרי מעצמו לקח בשבתות אפי' שבשעת החלוקה אמר הישראל אתה לקחת השבתות ואני אטול כנגדן ואפי' בכה"ג לקולא אבל לרש"י אין הבעי' אלא דוקא שלקח הנכרי סתם בשבתות ובשעת החלוקה חלקו ג"כ סתם וכה"ג הוא דאזלינן לקולא אבל הרמב"ם שהוא דעת המחבר בכל גווני אוסר:

שם כ' ב"י ואם אין לאופה נכרי חלק כצ"ל:

שם (תוספות והג"א) בשם הר"ר אלחנן כצ"ל:

שם כמש"כ התוס' שהתוס' כתבו זה המעשה שהישראל גבה כל התנור רק שהנכרי המסיק היה נוטל איזה ימים ואפ"ה התירו שם אם התנו תחלה. אבל הרא"ש שינה בלשון שגבה רק חצי התנור ויהיה הנכרי שתוף בתנור ולכן כ' הג"א על הרא"ש דאם אין לנכרי חלק לא מהני תנאי:

שם ולזה פי' בהג"א. ואם אין כצ"ל:

שם שהתו' חזרו היינו באותו מעשה הנ"ל שהביאו התוס' תחלה דברי הר"ר אלחנן דלא מהני תנאי ואח"כ כתבו בשם ר"ת ולהתנות:

שם כמש"כ סימן רמ"ג: היינו בנתפרסם המנהג דאל"כ תנור דינו כמרחץ ואסור משום מ"ע דדוק' בסק"א כ' המג"א דלא חיישי' למ"ע כיון שיש לנכרי חלק בו משא"כ כאן שאין לנכרי חלק בו:

שם ע"ש ותמצא ר"ל עי ן בתוס' דע"ז ותמצא שלא חזרו התו' מדבריהם:

סק"ה דה"ל כאריס. דבאריס מותר כיון שהנכרי לוקח בפירות עביד אדעתי' דנפשיה וחלק הישראל נשבח ממילא משא"כ כאן שיש לו חלק בגוף השדה אלא דברמ"ג אסור משום מ"ע וכאן ליכא מ"ע:

שם כמש"כ סי' רמ"ג כצ"ל:

הג"ה ס"א כיון שאין המלאכה מוטלת עליו. דהא בחול מחממין שניהם ובשבת אין הנכרי יכול לכופו שיעסוק עמו מש"ה הנכרי אדעת' דנפשי' עביד וישראל מטי ליה הנאה ממילא:

ט"ז סק"ב לדברי הפוסקים. ר"ל שפוסקים האיבעיא לחומרא דאלו להפוסקים לקולא בלא התנו וחלקו סתם כ"ש בהתנו וק"ל:

שם דאם באו לחשבון. ל' הברייתא לא יאמר הישראל טול אתה בשבת ואני בחול ואם התנו מותר ואם באו לחשבון אסור ע"כ ופירש הרמב"ם דקאי אלא התנו וממילא אמר מהרי"א דממ"נ שרי להפוסקים לקולא ודאי מותר ולא הי' הספק רק להרמב"ם שפוסק לחומרא וכיון דאיהו מפ' דקאי אלא התנו משמע דבהתנו בכל גוונא שרי:

שם וקאי על צד האיסור שבו. חולק אהמג"א סק"ב שפי' דמהרי"א לא מתי' אלא בחולקים סתם ולא אם עושים חשבון ואהא חולק הט"ז דאם איתא דיש שום צד איסור בהתנו הו"ל לפרש דקאי אהתנו וכשאומר שקילנא כו' וק"ק דאין זה ראיה רק לדעת הרמב"ם אבל להראב"ד אסו' בכה"ג ומהרי"א הא לא התיר אלא משום דלכ"ע מותר כמש"כ באות הקודם וזה אינו אלא בחלקו סתם וכדברי המג"א ויש ליישב:

מג"א סק"ו בההוא מעשה. ירצה דכמו שמחלק הר"ן דכאן דהיכא שישראל נוטל בחול כנגדו הו"ל הנכרי שלוחו בשבת אבל כשהנכרי מחמם בשבת ונותן חצי הריוח לישראל שרי דלא הוי הנכרי שלוחו כלל ה"נ חילוק זה עצמו בההוא מעשה שהביא בס"ק דאם הנוטל חצי הריוח בכל יום אין הנכרי כשלוחו והוי אריס ממש דעביד אדד"נ (ובאופן דליכא מ"ע וכמש"כ המ"א בסק"ג) ושרי אפי' בלא התנו כל שהוא בהבלעה והוא ממש כדינא דהר"ן כאן אבל לעיל במעשה ההוא דמיירי שהנכרי לקח לעצמו ב' או ג' ימים והשאר לישראל והוי כמשכיר תנורו מש"ה לא התיר ר"ת שם אלא בהתנו דוקא דאע"ג דשכר שבת ליכא כיון שהוא בהבלעה מ"מ כיין דהוא עוסק ג' ימים לצורך ישראל ובמקימו וה"ל כאילו הישראל נוטל כנגד ג' ימים שעושה הנכרי ממילא הו"ל הנכרי בשבת כשלוחו וכמעמיד פועל וכוונת המ"א בכל דיבור זה לבל יהיה קשה אמש"כ המג"א בסק"ג דר"ת שהתיר בהתנו מיירי בהבלעה וקשה אי בהבלעה למה לי התנו הא בכאן שרי הבלעה בלא התנו לכן כ' חילוק זה והאחרונים ידחקו מאוד בדברי המג"א האלו ולפע"ד ברור כמו שפירשתי. ויצא מזה דהא דשרינן בסי' רמ"ג אריס היכא דליכא משום מ"ע היינו דוקא שנוטל חצי הריוח של כל יום ויום אבל אם נוטל האריס ב' או ג' ימים אפי' אם יום השבת הוא של האריס אסור אא"כ התנו ודו"ק:

שם ועס"ס ועיי' ס"ג כצ"ל:

ט"ז סק"ג אלא בקבולת דהיינו וכו'. הך קבולת אין ר"ל שיהיה הריוח של ישראל וישלם לנכרי דבר קצוב מכל מאה דאם כן אין שייך מ"ש דהיינו בהבלעה (אע"ג דהמ"א ברמ"ד סק"ח כ' לשון הבלעה על קבלנות ע"ש בפמ"ג) ימה ענין הבלעה לקבלנות ותו דסיים הט"ז כמו במרחץ ושדה במקום שנתפרסם כדלעיל עכ"ל ור"ל בסי' רמ"ג סעי' ב' ושם לא מיירי כלל מקבלנות אלא ממין הראשון והשני שביארתי בסי' רמ"ג אלא הך קבולת שבט"ז כאן היינו להשכיר בהבלעה שפעמים קורין לזה ג"כ ל' קבולת כמש"כ הט"ז בסימן רמ"ג סק"ב:

שם במקום שנתפרסם כדלעיל ר"ל כמו בסי' רמ"ג בנתפרסם ה"נ הכא אע"ג שלא נתפרסם דכיון שיש לנכרי חלק בו לא חיישי' למ"ע כמבואר במ"א סק"ה:

שם שאין לסמוך על היתר זה. נראה שמשיג ג"כ על מ"ש המ"א לשוכרו בקבולת שהרי גם קבולת לא הותר רק משום פסידא גבי מכס הובא שם בט"ז ס"ק ו':

מג"א סק"ח. דוקא מעיקרא הוקשה לו איך מותר להשכי' השבתות הא ה"ל שכר שבת בלי הבלעה לכן כ' דדוקא קודם שקבלוהו וכו'. והוי כאלו לא היה השבתות מעולם של ישראל ואינו לוקח כלל שכר שבת אבל אחר שקבלוהו אין מותר אא"כ א"א לבטל השיתוף ושרי משום פסידא וזהו שכ' רמ"א וכמו שנתבאר וכו' ר"ל כמו דשם מותר משום פסידא הכי נמי בהא וק"ק שהמ"א כת' ברמ"ד סקי"ח דרמ"א אינו מתיר שכר שבת בלי הבלעה אפי' במקום פסידא ושם במכס ומטבע ס"ל לרמ"א דלא הוי שכר שבת כלל משום דה"ל כמוכר הורמנא וסחור' ע"ש משא"כ בהך דהכא דהוי שכר שבת וא"כ דברי המג"א סותרי' זא"ז וכן הקשה בחמד משה ונ"ל דדברי המג"א ברמ"ד אמורי' למסקנתו בכאן סוף ס"ק זה וק"ל:

שם כמש"כ ריש הסי' ק"ק מה מדמה זה לריש הסימן דהתם אומר טול אתה בשבת ואני בחול דאין זה אסור אלא משום מעמיד פועל מש"ה בה"ג שרי. אבל כאן בקבולת שהישראל נוטל הריוח של שבת לא הותר ברמ"ד במכס ומטבע אלא משום פסידא אבל בלא פסידא לא דאסור לקבוע לו מלאכתו בשבת ונ"ל דדוקא במכס ומטבע צריך פסידא משום דהיתר דקבולת אינו רק משים דהנכרי אדד"נ עביד למהר מלאכתו שהרי אין נ"מ להישראל שאם לא יעשה בשבת יעשה בחול משא"כ כשקובע מלאכתו בשבת א"כ נכרי עביד אדעתא דישראל. ולכן לא שרי אלא משום פסידא. משא"כ הכא דבלא"ה נכרי אדד"נ עביד בשביל חלק שלו כמו אריס וליכא איסור רק משום מעמיד פועל מש"ה כשאין עושים בעצמם מלאכה שרי:

שם דהוי כמעמיד פועל אלא היכא כצ"ל:

שם משמע דבכל ענין שרי ר"ל אפילו שלא במקום פסידא כגון שאפשר לבטל השיתוף:

שם ונ"ל דכיון שיש לנכרי. ר"ל דרמ"א הכא לא בא להתיר מה דאסור מדינא כגון שכר שבת בלי הבלעה או קבולת שייחד לו שבת אלא רמ"א בא לומר דמה שאסור משום מ"ע מותר כאן כיון שיש לנכרי חלק בו ומש"כ רמ"א וכמו שנתבאר ססי' רמ"ד היינו מה שמבואר שם ברמ"א ולא חיישינן שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה כו' דכוונתו דל"ח למ"ע דמדינא בלא"ה מותר שם וכמו שכתבתי שם אות למ"ד כיון דיש פסידא כ"ש כאן עם שותפות נכרי דשרי אפילו בלי פסידא ולהמסקנא זו דהמג"א אתי שפיר דבריו בססי' רמ"ד וכמו שכתבתי כאן אות למ"ד ליישב קושיות חמד משה וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.