כף החיים/יורה דעה/ס
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
א) [סעיף א'] אחוזת דם. שאחזה דם וחלתה. רש"י והר"ן. והרמב"ם בפי' המשנה פי' שגבר עליה הדם עד שחנקה. ש"ך סק"א. ומעשה בא לידי בעוף א' שגבר עליו הדם עד שהיו כל בני מעיו בפנים מאודמים בדם וביותר סמוך לגרונו למטה מבית הבליעה ומצאתי כל בני מעיו שלמים ונקיים מכל מום והכשרתיו. הרד"ק בהגהו' כ"י ברכ"י בשיו"ב או' א' זבחי צדק או' ב' ולפ"ז אם ימצא כזה צריך לבדוק הבני מעים אם הם שלמים ונקיים.
ב[עריכה]
ב) שם. והמעושנת. שנכנס עשן בגופה. רש"י והר"ן. והרמב"ם פי' שגברה עליה המרה שחורה. ש"ך סק"ב. וכ"כ האחרונים.
ג[עריכה]
ג) שם. והמצוננת. חולי מחמת צנה. רש"י והר"ן. והרמב"ם פי' שגברה עליה הליחה הלבנה עד שנתבטלו חושיה. וכתב ולא זכרו תגבורת המרה האדומה לפי שהיא בבהמה מועטת ביותר כמ"ש בספרי רפואות הבהמות. ש"ך סק"ג. וכ"כ האחרונים. ואין נ"מ בזה וכל שאין נראה מעשה בגופה כשרה. שפ"ד או' א' ביא"ב בשפ"ז או' א'.
ד[עריכה]
ד) שם. והמצוננת וכו' ואעפ"י שדברים אלו כסם המות לבהמה כשרה לפי שאין זו אלא כמסוכנת ומסוכנת כשרה. ב"י בשם הרשב"א. פר"ח סוף או' ד' לה"פ או' א' ואפי' חלתה הבהמה מחמת אותם הדברים מותרת והרי היא בכלל מסוכנת והוכחתה כל שמעמידים אותה ואינה עומדת ובעינן פרכוס ואי עומדת לא בעינן פרכוס הגם דמסוכנת היא מחמת חוליה וטעמא דמלתא משום דקיימא ברפואה אי משקה לה סמי רופאים הבקיאין. פר"ת או' א' ועיין לעיל סי' י"ז דיני מסוכנת ופירכוס ובדברינו לשם בס"ד.
ה[עריכה]
ה) שם. או שאכלה סם המות שהורג הבהמה. כגון שאכלה הרדופני או צואת תרנגולים כמ"ש שם בגמ' חולין נ"ח ע"ב והביאו ב"י. והרדופני פי' הרמב"ם שם בפי' המשנה שהוא עשב כשאוכלין אותו הבהמות הורג אותם ואינו מזיק לאדם. והערוך כתב עץ של הרדופני אילן גדול ע"פ המים ועושה פרחים דומין לשושנים והם מרים ביותר והם סם המות לבהמה. והב"ד הלה"פ או' ב' ועיין עוד לקמן או' ז'.
ו[עריכה]
ו) שם. או שאכלה סם המות שהורג הבהמה. פי' לאפוקי שמותר לאכול דגים הנצודים בסם המות שלהם. לה"פ שם. בל"י או' ב' ביא"ב בשפ"ז או' ה' זבחי צדק או' ה' וכתב שקורין בערבי זה"ר.
ז[עריכה]
ז) שם. או שאכלה סם המות שהורג הבהמה. כאן כלל כל מיני אכילה שהבהמה מסתכנת בהם כגון האכילה הרדופני שהוא פרחי אילן הגדל בנהרות ואגמי מים והוא לענה או תיעה ועלי חלתית וצואת תרנגולים וצואת כלבים כפי גירסת בה"ג ופלפלין כי כולם בכלל סם המות דבהמה. פר"ת או' ב' בל"י שם. זב"ת או' ד' זבחי צדק או' ו'.
ח[עריכה]
ח) ורע דכל אלו הבהמה מסתכנת בהם אבל אינם נוקבים בני מעים והדקין ולהכי אנו מתירין אבל כל מין דנוקב ודאי טרפה וכדאיתא לעיל סי' נ"א סעי' ד' בדין הלעיטה קורט של חלתית דודאי נוקב וטרפה. פר"ת שם. זב"ת שם. זבחי צדק שם. ועיין לעיל סי' ל"א סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.
ט[עריכה]
ט) שם. או ששתתה מים הרעים. מים מגולים. ש"ך סק"ד בשם רש"י והר"ן ורי"ו. והפר"ת או' ג' כתב דמים הרעים היינו הרעים לבהמה. וביא"ב באד"ז או' א' כתב שמצא בשם הראב"ן כ"י דמים הרעים היינו מה שמכבה הנפח בהן את הברזל.
י[עריכה]
י) שם. הרי זו מותרת. מיהו עיין לקמן בש"ע סי' קט"ז סעי' ז' שכתב מסוכנת אעפ"י שניתרת בשחיטה המדקדקים מחמירים על עצמם שלא לאכלה עכ"ל וזהו דינה כמסוכנת כמ"ש לעיל או' ד' !יעו"ש.
יא[עריכה]
יא) שם הגה. בהמה שנתפטמה בדברים אסורים מותרת אבל אם לא נתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים אסורה. אמנם הפר"ח או' ה' האריך בזה ומסיק דלענין דינא דאפי' נתפטמה כל ימיה בדברים האסורים לאכילה מותרת. וכן מסיק הפר"ת או' ד' וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל ס"ה או' י"ז. זר"א או של"ט שה"מ או' ה' שו"ג או' ג' מחב"ר או' ב' ובספרו ברכ"י בשיו"ב או' ב' ער"ה או' א' חכ"א כלל כ"ו או' י"ד. זב"ת או' ז' ענ"ה סי' מ"ג או' ד' מק"מ או' ב' זבחי צדק או' ט' ומיהו המחמיר תע"ב וקדוש יאמר לו. מחב"ר שם. ענ"ה שם. זבחי צדק שם.
יב[עריכה]
יב) אבל באיסורי הנאה לכתחלה אסור לפטמה ובדיעבד אפי' נתגדלה כל ימיה באיסורי הנאה יש להקל פר"ח שם. אבל הפר"ת שם חולק וכתב דאם נתפטמה כל ימיה באיסורי הנאה אסורה. וכן הזר"א שם חלק על דברי הפר"ח הנז' וכתב שהיא אסורה. וכן הרב לשון למודים ריש ה' ע"ז סי' ל"ח דחה דברי הפר"ח הנז' והסכים לאסור אפי' בדיעבד. וכן העלה הר' חסדי דוד על התוספתא דע"ז פ"ז לאסור. ער"ה שם. חכ"א שם. זב"ת שם. ענ"ה שם. מק"מ שם. זבחי צדק או' ט'.
יג[עריכה]
יג) ובאיסורי הנאה דאסורה ל"ד כל ימיה אלא אם אכלה דבר איסורי הנאה כל ימיה שיעור שיכולה לעמוד עליו אעפ"י שאכלה ג"כ היתר אסורה. פר"ת שם. זב"ת שם. ענ"ה שם. ומסקנת האחרונים דלא מהני בכה"ג להשהות הבהמה מעל"ע בלא אכילת איסור ובאיסורי אכילה א"צ להשהותה מעל"ע בלא אכילת איסור דלא כהכנה"ג והרב בית יעקב בריש ספרו יעו"ש. ענ"ה שם ובספרו שש"א.
יד[עריכה]
יד) [סעיף ב'] אכלה סם המות של אדם וכו' פי' אם לא נשתנה הסם המות בגוף הבהמה אבל אם נשתנה בגופה שוב אינו מזיק. הרמב"ם פי"ב מה' רוצח וכ"מ לשם. פר"ח או' ו' אבל הפר"ת או' ה' הקשה ע"ז והניח בצ"ע. וכ"כ הכרתי או' ד' דאין לסמוך ע"ז מכמה טעמים. ועיין לקמן או' טו"ב.
טו[עריכה]
טו) אכלה דברים שסופן לנקב מעיה כגון זכוכית כתוש טרפה. גור אריה. והרד"ק בהגהו' כ"י כתב דאם שחטה מיד נראה בעיניו להקל אבל לי נראה להחמיר דזכוכית כתוש נוקב ודאי כחלתית ואפי' שחטה מיד יש לאוסרה. ברכ"י בשיו"ב או' ג'.
טז[עריכה]
טז) שם. או הכישה נחש וכו' וכן אם נשכה כלב שוטה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות. טור. לבוש. כנה"ג בהגה"ט או' ד' זב"ת או' ח' זב"ש או' ד' משום הרשב"ץ בס' יבין שמועה. זבחי צדק או' י"ג. וה"ה אם נשכה זאב שוטה. מק"מ סוף או' א'.
יז[עריכה]
טוב) שם. ואסורה משום סכנת נפשות. ה"ד אם שחטה תוך מעל"ע אבל אחר מעל"ע לית לן בה כ"כ השו"ג או' ה' לדקדק מדברי הרמב"ם שהבאנו לעיל או' י"ד ולפי מ"ש שם דדעת האחרונים להחמיר ולא נתנו קצבה א"כ צריך לשאול לרופאים עד כמה ימים ילך הזוהמה ולא יזיק בשרה וכן בכל שינוי שימצא בבהמה צריך לשאול לרופאים דשמא נשכוה זוחלי עפר ובשרה מזיק לבריות וכן החלב שלה אסור בכל אותם הימים עד שתתרפא ויהיה בשרה ראוי לאכילה.
יח[עריכה]
חי) [סעיף ג'] בהמה או חיה שנפסקו רגליה וכו' ומיירי שנפסקו מריש פרק ארכובה ולמטה דאם נפסקו למעלה מן הארכובה דהיינו במקום צוה"ג בלא"ה טרפה. שו"ג או' ז'.
יט[עריכה]
יט) שם. בהמה או חיה שנפסקו רגליה וכו' שלא יאכלוה אלא צלי וכו' ומותר לצלותה ביו"ט ולא חיישינן לריעותא והוי טרחא שלא לצורך אוכל נפש ביו"ט. שבו"י ח"א סי' כ"ג. ער"ה או' ב' פ"ת או' ג' זבחי צדק או' י"ט.
כ[עריכה]
ך) שם. שנפסקו רגליה וכו' ואף שנפסק הבשר לחוד צריכה בדיקה. פרישה בסוף הסי' בשם רש"ל. כנה"ג בהגה"ט או' ה' שפ"ד או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' ז' דר"ת או' כ"ב.
כא[עריכה]
כא) שם הגה. ולדידן דלא חיישיגן לגילוי מים וכו' כדלקמן רסי' קט"ז. ובס' באר שבע דף ק' כתב דשאני גילוי דלא אתיליד רעותא במשקין כ"כ ואם היינו חוששין שמא שתה מהם נחש אז היו אסורים לגמרי אבל הכא איכא רעותא גדולה לפניך שנפסקו רגליה ואיכא לברור הלכך חוששין וצריך בדיקה עכ"ד. ואני אומר שפסיקת הרגלים לא הויא רעותא כ"כ ואין חילוק בין דין זה לדין מים מגולים אלא דהתם לא אפשר בבדיקה והכא אפשר בבדיקה ומיהו כיון דחזינן דהאידנא לכתחלה מניחין המים מגולים ולית מאן דחש לכסותן אלא משום נקיות בעלמא א"כ בכ"ש שיש להתיר בהמה זו בלא בדיקה. והש"כ כתב שדעת המחבר כבעל ס' באר שבע מדכתב כאן דין זה ולקמן רסי' קט"ז כתב דאין גילוי נוהג בינינו אלמא ס"ל לחלק עכ"ד. ולי נראה כדכתיבנא ומ"מ המחמיר תע"ב טוב. פר"ח או' ז' אמנם הברכ"י או' ד' כתב מוכח דסבר מרן כמ"ש באר שבע בתשו' סי' ל"ד וכמ"ש הש"ך. וכ"כ שה"מ או' ז' וכ"כ השפ"ד או' ו' דיש להחמיר כדברי הש"ך כיון דאיכא לברורי ואף בתר רובא לא אזלינן. יד אליהו או' ג' ביא"ב בשפ"ז שם.
כב[עריכה]
כב) ובמקום שהנחשים מצויים אף בבדיקה זו דע"י צלייה אין אנו בקיאין ואסורה משום סכנת נפשות. או"ה כלל ן' או' ט' בל"י בסוף הסי' פ"ת או' ד' ביא"ב באד"ז סוף הסי' בי"צ או' ג' מנ"י בענפים או' י"ח.
כג[עריכה]
כג) שם הגה. ולדידן דלא חיישינן לגלוי וכו' דין זה אין בו השוואת הוראה לכל המקומות והן היום איכא מקומות דשכיחי ושכיחי. ונראה דבכל המקומות כל שהבהמות לנות במדבריות ומה גם המרחיקים קצת מן הישוב חיישינן משום דמן הסתם שכיחי התם נחשים וזוחלי עפר. פר"ת או' ו' זר"א או' שמ"א. שבו"י ח"ב סי' ס"ג. פ"ת שם. מנ"י בשרשים או' י"א. זבחי צדק או' י"ח.
כד[עריכה]
כד) שם בהגה. ואם הוא בדרך שלא נעשתה טרפה מותר וכו' כלומר שהפסיקה היא מארכובה ולמטה. שו"ג או' ט' ועיין לעיל או' ח"י. והיינו לדעת מור"ם ז"ל וכבר כתבנו דעת האחרונים בזה. ועיין לעיל סי' נ"א או' ל"ד בענין כבשים שגדל בהם מין שחין. ובאו' ל"ה בענין כבשים שהכבד שלהם לקוי ונהפך ללובן. ובאו' ל"ו בענין חולי הקוליר"א שנמצא בבהמות יעו"ש בטוב והודו לה' כי טוב.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |