כף החיים/אורח חיים/תרצד

כף החיים ‏ אורח חיים תרצד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] חייב כל אדם ליתן וכו'. ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה כמו בד' כוסות של פסח משא"כ בשאר צדקה שאינו חייב רק פעם א' בשנה כדי לקיים מצות צדקה כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ח ורמ"ט. ב"ח. ע"ז סק"א. שכנה"ג בהגה"ט או' א' עו"ש או' א' א"ר או' א' והפר"ח כתב דעני המתפרנס מן הצדקה פטור ממתנות לאביונים אבל המט"י כתב דהעיקר כדברי הב"ח ודעמיה ודומיא דמצית משלוח מנות דכתב הפר"ח גופיה לקמן סי' תרצ"ה דעני המתפרנס מן הצדקה חייב יעו"ש. וכן הסכים הברכ"י או' ב' ובספרו מחב"ר או' א' שו"ג אוי ב' נה"ש או' א' חמ"מ או' ב' בגדי ישע. ח"א כלל קנ"ה או' כ"ח. מ"ב או' א':

ב

ב) ומיהו יכולין להחליף שזה העני יתן שתי מתנות לשני עניים והם יחזרו ויתנו לו דומיא דמשלוח מנות. מט"י. מש"ז או' א' יפ"ל ח"ב סי' תרצ"ה או' י"ז. בן א"ח פ' תצוה או' ע"ו. מ"ב או' ב' ועיין ביו"ד סי' רנ"א סעי' י"ב שכ"ה הדין לענין צדקה יע"ש:

ג

ג) שם. חייב כל אדם וכו'. וגם האשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש כמ"ש לקמן סי' תרצ"ה סעי' ד' בהגה יעו"ש:

ד

ד) שם. חייב כל אדם ליתן וכו'. ומה שאין מברכין על משלוח מנות ומתנות לאביונים כמו שמברכין על מקרא מגילה כתב הרשב"א בתשו' סי' ח"י מפני שאפשר שלא יקבלו ועוד עי"ש הטעם לכל המצות שאין מברכין עליהם יעו"ש. ומ"מ י"ל לשם יחוד קודם שיתן בזה הנוסח. לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקיים מצית מתנות לאביונים שתיקנו מרדכי ואסתר ליתן ביום זה שתי מתנות לשני עניים לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון. ויהי נועם וכו' וכן יאמר קודם משלוח מנות וקודם הסעודה של היום:

ה

ה) שם. ליתן לפחות שתי מתנות וכו'. ר"ל כל המרבה ליתן ה"ז משובח ומ"מ לא יפחות משתי מתנות לשני עניים. שו"ג או' א' ומוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. הרמב"ם פ"ב מה' מגילה ה' י"ז. א"ר או' ו' בגדי ישע. ח"א כלל קנ"ה או' כ"ט. קיצור ש"ע סי' קמ"ב או' א' מ"ב או' ג':

ו

ו) שם. שתי מתנות לשני עניים. שנותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלים שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים. הרמב"ם שם ה' ט"ז:

ז

ז) שם. שתי מתנות וכו'. ומסתברא דמתנות לאביונים היינו אפי' בשתי פרוטות דשוה פרוטה חשובה מתנה אבל לא בפחות כדאיתא בגיטין ובדוכתי אחריני. הריטב"א בחי' למגילה. וכ"כ הרב בתי כנסיות בסי' זה מכמה מקומות דכל דיש שוה פרוטה מתן מקרי יעו"ש וכ"כ בס' כבוד יו"ט די"ט ע"ב. אמנם הרב זרע יעקב בשו"ת סי' י"א כתב דשתי מתנות לאביונים שוים לשני מנות לאיש אחד וכי היכא דמשלוח מנות היינו כדי סעודה כדאמרינן אביי בר אבין ורב חנניה בר אבין מחלפי סעודתייהו אהדדי אלמא דפחות מכדי סעודה לא נפיק ה"ה למתנות לאביונים כדי סעודה לעני וע"כ כתב שאם ניתן מעות חייב ליתן לו במה שיקנה ג' ביצים אוכל ואם נותן לעני מתנה אוכלין צריך ליתן לו שיעור ג' ביצים מפת ולפ"ז אם מחלק לעניים מנה ונותן לכל א' פרוטה לא יצא י"ח אלא שסיים ועדיין צריך להתיישב בדבר יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' ב' והשע"ת או' א' יעו"ש. וכ"פ הרב בן א"ח פ' תצוה או' ט"ו. וכן המנהג להחמיר כדי לצאת אליבא דכ"ע. וה"ד לשני עניים אבל לשאר נותן מה שחפץ:

ח

ח) שם. שתי מתנות וכו'. אע"ג דלקמן בסי' תרצ"ה סעי' ד' במשלוח מנות ב' מנות לאיש א' היינו לעשירים אבל הכא לאביונים די לכל א' ואחד במתנה א' שהיא נחשבת בעיניהם כדבר גדול. הר"ן. א"ר או' ו' בגדי ישע. והמ"א שם בסי' תרצ"ה כתב הטעם דבעניים הקפידו ליתן לב' עניים דמצוה לחלק משא"כ בעשיר דדי כשנותן לא':

ט

ט) שם. שתי מתנות וכו'. ואם נתן לאחד שיעור שתי מתנות אם יצא עיין הלק"ט ח"ב סי' ט"ל דנוטה דעתו דיצא אלא דלכתחלה לא יעשה כן אלא יתן לכל אחד ואחד יעו"ש. אבל השע"ת או' א' כתב דנראה מלשון הש"ס ופו' דודאי לא יצא בפחות משני עניים:

י

י) איש ואשתו נחשבין לב' עניים ואם נתן לאיש ואשתו ומכוין בזה לקיים המצוה בשניהם הוי כאלו נתן לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו. בנין עולם סי' ל"ו. פ"ת:

יא

יא) פרוטה אחת לשני עניים אי יוצא י"ח עיין בס' כבוד יו"ט די"ט ע"ב שנסתפק בזה וספק זה לפי זמן הקודם אבל עתה הלואי ב' פרוטות לא' אי יוצא י"ח. מנ"ח סי' ל"א או' ז"ך. ור"ל לפי שעתה נתייקרו השערים מזמן הקודם. ועיין לעיל או' ז':

יב

יב) מתנות לאביונים לקטן מהני אך משלוח מנות איש לרעהו כתיב ואינו יוצא י"ח. מל"ח שם או' פ"ו. בן א"ח פ' תצוה או' ט"ז. והיינו בקטן שמבין שנותנין לו מעות פורים:

יג

יג) מי שנדר לתת לעני ב' פרוטות וביום פורים דחיקא ליה שעתא לתת בכפליים ורצה לפטור עצמו באותן ב' פרוטות אי יוצא י"ח עיין בזה בס' אהלי יצחק בסוף הס' דתרי אשלי רברבי עמדו בזה והעלו דאינו יוצא י"ח. מל"ח שם או' צ"ח:

יד

יד) שם. שתי מתנות וכו'. ואינו יוצא במה שנותן להם מעות מעשר ואם בא להוסיף מוסיף ממעות מעשר. תשו' מהרי"ל סי' נ"ו. וכ"כ השל"ה דף ר"ס ע"ב. מ"א סק"א. א"ר סי' תרפ"ו או' ד' מ"ב או' ג' וגם מחצית השקל שנוהגין ליתן אינו יכול ליתנו ממעות מעשר. של"ה שם. א"ר שם. שש"א:

טו

טו) וכתוב במאור דלא יתן להם קודם פורים דילמא אכלי ליה קודם פורים. מ"א שם. ומוכח מדברי המאור אלו דאם שולח אדם מעות פורים לאביונים שבמדינות הים ומגיעים לידי האביונים ביום פורים עצמו לא קידם ולא אחר פורים יצא י"ח מתנות לאביונים אף שהוא שלחם הרבה קודם פורים כיון שהגיעו לידי האביונים ביום פורים. וכ"כ י"א בהגב"י בי"ע או' א' וה"ה לענין משלוח מנות. י"א שם. וכ"כ א"א שבגליון הש"ע או' א':

טז

טז) ואותן מקומות שנותנים קצבם מכל נפש לחזן קודם קריאת המגילה מעות פורים בזה לא נפקי ידי מתנות לאביונים כי הוא בכלל השכירות מט"מ סי' תתרט"ו שכנה"ג בהגה"ט או' ג' עו"ש או' א' ועיין לקמן או' ל"א:

יז

טוב) לכתחלה צריך ליתן מתנה לאביון דבר הראוי ליהנות ממנה בפורים מאכל או מעות שיכול להוציא בפורים מש"ז או' א' מ"ב או' ב':

יח

חי) ומשמע בשער הכוו' דף ק"ט ע"ג דמתנות לאביונים צ"ל אחר קריאת המגילה. של היום שכתב וז"ל והנה בכל שנה בימי הפורים כדי לקיים ההארה הנז' אנו צריכים לעשות ג' מצות והם קריאת המגילה כדי להמשיך ולגלות ההארה הנז' היוצאת לחוץ בגילוי והנה צריכות ב' בחי' אחרות וכו' והארות הזה נעשה ע"י שאנחנו נותנים למטה מתנות לאביונים וע"י מצוה זו נעשה דוגמתה למעלה ובחי' הב' וכו' לעשות סעודת פורים וכו' יעו"ש משמע מזה כי תחלה צריך לקרות המגילה לגלות הארה הנעשית בפורים אח"כ הארות ב' מצות אחרות שהם מתנות לאביונים וסעודת פורים. ועיין לקמן סי' תרצ"ה או' ן':

יט

יט) שם הגה. י"א שיש ליתן קודם פורים וכו'. כתב זה בשם י"א לפי שהרמב"ם והטור והש"ע לא הזכירו מזה כלום ומשמע דלא ס"ל ומ"מ המנהג כדברי מור"ם ז"ל בהגה כדי לעשות זכר למחה"ש שהיו נותנין ישראל באדר לעבודת ביהמ"ק ומבואר הסדר במס' שקלים יעו"ש:

כ

כ) ועל כן מי שידו משגת יש לעשות זכר למחצית השקל בשלימות דהיינו שיתן מטבע שמצוי באותו מקום ששמו מחצית ויש בו כסף מזוקק שיעור מחצית השקל או יותר וכמ"ש הרמב"ם פ"א מה' שקלים בענין שקלים הנוהגין בזמן הבית ושיעורו ג' דראה"ם כסף כמ"ש בש"ע יו"ד סי' ש"ר בענין פדיון בכור יעו"ש ואם לא נמצא כזה במקומו אז יתן מטבע כסף שיוכל לקנות בו מחה"ש דהיינו ג' דראה"ם כסף דלא עדיף זכר בזה"ז מפדיון הבן דאו' דיוכל לתת כסף או שוה כסף כמ"ש בש"ע שם אלא דעכ"פ יש ליתן כסף אם אפשר זכר למחה"ש שהיה כסף ואם אין ידו משגת לזה אז יתן מטבע ששמו חצי הנהוג באותו מקום כפי יכולתו יהיה מה שיהיה כיון שאינו אלא לזכר בעלמא:

כא

כא) וקודם שיפריש מחה"ש יאמר נוסח זה. רבש"ע גלוי וידוע לפניך שבזמן שהיה בהמ"ק קיים היו ישראל נותנין כל אחד ואחד מחצית השקל בחו' אדר לעבודת בהמ"ק לכפר בעדם ועתה בעו"ה חרב בהמ"ק ואין אנחנו יכולין לקיים מצוה זו של מחה"ש ולכן יה"ר מלפניך ה' או"א שיהא זה שיח שפתותינו שקורין פ' מחה"ש ונותנין כסף זכר למחה"ש לצדקה יעלה לפניך כאלו קיימנו מצות מחה"ש בפועל היא וכל מצות הכלולות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו' ואח"כ יקרא פ' כי תשא עד לכפר על נפשותיכם. ואח"כ יאמר לשם יחיד קבה"ו וכו' הריני בא לקיים מצות זכר למחה"ש והריני נותן חצי מטבע זו לצדקה לתקן את שורש מצוה זו וכל מצות הכלולות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו' ואח"כ ילמוד פ"ג ופ"ד משניות דמס' שקלים ואח"כ יתן אותו ליד הגבאי של ת"ח או של עניים או יתן הוא בידו לאיזה ת"ח עני בצנעה או לעני בן טובים יר"ש:

כב

כב) ומנהג אזמיר יע"א בכל שנה ושנה בשבת שקלים מכריזין בבתי כנסיות כי כל יחידי סגולה זה יתנו מחה"ש ובאחד באדר יוצאין ב' ת"ח עם שמש הרב הכולל שבעיר וגובים מכל היחידים המחה"ש ומביאים כל מה שגובים ליד הרב הכולל שבעיר ועושה פדיון מאותן מעות נדבה בעד ובשם כל יחידי העיר ואח"כ מחלק על ידו לכל הת"ח הנצרכים שבעיר וקצת לעניים צנועים בעלי כבוד יר"ש רו"ח או' ב' ויש מקומות שמניחים פקידים לגבות מחה"ש מכל בני העיר ואח"כ מאספים אותם יחד ושולחים אותם לחכמי א"י והוא זכר למחה"ש בזמן הבית שהיו גובין אותן מחו"ל ושולחין לירושת"ו לעבודת בהמ"ק. ובא"י עצמה יש נוהגין לתת אותם לגבאי להוצאות בהכ"נ זכר למקדש ויש נותנין אותם לת"ח הנצרכים בצנעה:

כג

כג) שם בהגה. ומאחר ששלשה פעמים כתוב תרומה וכו'. אין לזה טעם דשתי תרומות א' תרומת אדנים וא' תרומת המשכן וזו לא היתה מחה"ש אלא איש מה שנדבו לבו כמ"ש רש"י ריש פ' כי תשא ושתים אלו לא נהגו אפי' בזמן הבית כ"א בשנה שנעשה המשכן במדבר וכיון שכן מה צורך לעשות להם זכר ומנהג זה לא נתפשט בכ"מ שלא נהגו לתת כ"א חצי מטבע הפחות שבמטבעות ואף זו אין יד הכל שוה יש מרבה ויש ממעיט כיון שאינו אלא זכר בעלמא. מט"י. וכ"כ בס' מעשה רב להגר"א אות (רלג) [רמ"ב] דא"צ ליתן כ"א מטבע אחד הנקרא מחצית כמו חצי זהב פוליש וא"צ ג' חצאין:

כד

כד) שם בהגה. יש ליתן שלשה. וכתב מהר"י ברין אף מעוברות נותנין ג' מחצית וסימניך זה יתנו כל העובר עכ"ל. ד"מ אות א' יא"פ. א"ר סי' תרפ"ו אות ד':

כה

כה) שם בהגה. ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה. והיינו ביום התענית כמ"ש בד"מ וכ"כ בסידור הרש"ש ז"ל המנהג ביום התענית קודם מנחה לתת כל יחיד מחצית השקל ליד גבאי יעויין שם. והיינו כדי שיהא צדקה עם התענית לכפר ומשמע דאפי' אם התענית דחוי כגון שחל פורים במו"ש ומתענין יום ה' ג"כ יש ליתנו ביום התענית קודם מנחה כדי לצרפו לתענית ולכפר:

כו

כו) שם בהגה. ויש ליתנו בליל פורים וכו'. ובמדינתינו נותנין בשחרית קודם קריאת המגילה. מ"א סק"ב. ועכשיו נוהגין ליתן מחצית השקל קודם מנחה ובשחרית מעות מגילה. א"א או' ב' מ"ב או' ד':

כז

כז) שם בהגה. ואין חייב ליתנו רק שהוא מבן עשרים וכו'. זהו לדעת הרע"ב (במס' שקלים פ"א) אבל התיו"ט שם כתב שהפי' חולקים וס"ל דבן י"ג חייב ונשים פטורות יעו"ש. ובהגמ"נ כתב דנשים וילדים חייבים ולא ידעתי מנ"ל האי. מ"א סק"ג. ונראה משום דכתיב בשקלים לכפר על נפשותיכם ועל כן נותנים גם בעד הנשים וילדים כדי לכפר על הנפש. ועיין במס' שקלים שם שכתב אעפ"י שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלים מידם וכ"ש בזה"ז שהולכין לצדקה:

כח

כח) ואיתא במשנה שם כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק. מ"א שם. וכתב הרמב"ם דוקא אביו חייב אבל אם מת אביו הקטן פטור דאין האב יכול לחייב את בנו הקטן. ומ"ש הרע"ב שם שגם הקטן אחר מות אביו חייב כתב התיו"ט לפרש דבריו דמיירי שהניח האב נכסים לקטן ואם כן חל החיוב על נכסי האב יעויין שם. מחה"ש:

כט

כט) [סעיף ב'] אין משנים מעות פורים וכו'. היינו מעות שגבה אותן הגבאי לחלקם לעניים לסעודת פורים אין יכול לשנותן לומר דיים בפחות והמותר יפול לכיס של צדקה אבל לוקחים עגלים לרוב בכל המעות והמותר שלא וספיקו לאכול בפורים ימכר ויפול לכיס של צדקה. ב"י מגמ' ופירש"י. מ"ב או' ו':

ל

ל) כתוב בהג"א פ"ק דמגילה מעות שחשב בלבו לחלקם ביום פורים אינו רשאי לשנותם אלא אותם מעות עצמם חייב לחלק ע"כ. ונראה שהטעם משום דס"ל דצדקה מחויב בה במחשבה כמו שסוברים קצת פו' כמ"ש בטור יו"ד סי' רנ"ח. ב"י. ועי"ש בהגה לססי' רנ"ח:

לא

לא) שם. אין משנים מעות פורים וכו'. וה"ד כשגבו לעניים או בסתם מקום שנוהגים לחלק לעניי העיר אבל אם נהגו ליתן מעות פורים לחזן הקורא את המגילה אפי' הגבאי יכול ליתנו לחזן בלא דעת אנשי העיר. משאת בנימין סימן נ"ד. שכנה"ג בהגב"י או' ב' עו"ש או' ב' אבל לא נפקי בזה ידי מתנות לאביונים אלא א"כ מחלקים מהם לעניים. מ"א סק"ג. ואפי' החזן עני מ"מ כיון דהוא בכלל שכירות החזן הו"ל פירע חובו ממתנות לאביונים. מחה"ש. מ"ב או' ז' ועיין לעיל או' ט"ז:

לב

לב) שם הגה. ודוקא הגבאים אבל העני יכול וכו'. בטור משמע שאף בני העיר אין יכולין לשנות וכ"מ מלשון רמ"א כאן אבל המרדכי כתב בהדיא דבני העיר יכולין לשנות וא"כ דינם כשאר צדקה כמ"ש ביו"ד סי' רנ"ו סעיף ד' מ"א סק"ה:

לג

לג) ומצאתי במחזיר רומניא כתיב האידנא נהגו לקבץ ליתומים ולעניים לפרנסה ולמלבוש וליכא למיחש דע"ד כן נותנין וכאתני עלייהו דמי ולפ"ז גם לעניים שרי וכן עמא דבר. שכנה"ג בהגב"י אות ג' עי"ש אות ב' א"ר או' ג':

לד

לד) אם גבו הגבאין מעות לכמה צדקות ונתערב פרוטה ממעות פורים שם צריך ליתן הפרוטה לצורך פורים. א"א אות ד':

לה

לה) שם. מה שירצה. ר"ל אף דהגובים גבו המעות לצורך סעודת פורים מ"מ יש לעני רשות להוציאן לשאר צרכיו. מ"ב או' ט' ור"ל אבל העני שגבה בידיו זה פשיטא שיכול לעשות בהם מה שירצה:

לו

לו) [סעיף ג'] אין מדקדקים במעות פורים וכו'. וכן כתב בשער הכוו' דף ק"ט ע"ד. ועי"ש טעם בסוד:

לז

לז) שם. ובמקום שנהגו ליתן אף לעכו"ם וכו'. אבל לכתחלה אין לנהוג ליתן לעכו"ם. מ"א סק"ו:

לח

לח) שם. אף לעכו"ם נותנים. מפני דרכי שלום. ובעיר שלא הורגלו בכך אסיר להרגילן אבל בעיר שהורגלו בכך אין לבטל הדבר מפני דרכי שלום. וכן בעיר חדשה אם צריכין לנהוג כך מפני דרכי שלום. ב"ד ומ"מ אם אפשר יש ליתן לעניי ישראל ומה שנותן לעכו"ם יהיה אך למותר מפני שיש טעם בסוד למתנות לאביונים כמ"ש לעיל או' ח"י ואיך אפשר להיות ע"י עכו"ם יעו"ש ודוק:

לט

טל) [סעיף ד'] יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו וכו'. ר"ל אצלו עד שיבואו עניים או שישלחם לעניי עיר אחרת. וכ"כ ח"א כלל קנ"ה או' כ"ח. קיצור ש"ע סימן קמ"ב או' ג':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---