כף החיים/אורח חיים/תרנו

כף החיים ‏ אורח חיים תרנו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אם קנה אתרוג וכו'. אעפ"י שחייב אדם לתת כל ממונו כדי שלא יעבור על אחת ממצות השי"ת דכתיב ואהבת את ה' וכו' ובכל מאדך הנ"מ במצות ל"ת שלא יעבור עליה בקום עשה אם יכול לפטור את עצמו אפי' בכל מאודו מחוייב הוא לתת כל ממונו ולא יעבור על לאו אחד במזיד אבל במ"ע שלא יעבור עליה אין אדם מצווה לתת כל ממונו בשבילה להביא את עצמו לידי עוני ולהפיל עצמו על הציבור שהעני חשוב כמת וטוב לו לישב בשב ואל תעשה אפי' היא מציה עוברת ותיבטל המצוה ויקיים הרבה מצות כנגדה מיביא עצמו לידי עוני החשוב כמת וע"ז אמרו חז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. לבוש. והוא מדברי הפו' שהביא ב"י והב"ד ג"כ מור"ם בהגה שאח"ז. ורבן גמליאל שקנה אתרוג באלף זוז חומרא הוא מלבו מפני שמצית היו חביבין עליו. ב"י בשם סמ"ג. ועוד י"ל מפני שהיה נשיא ישראל ועשיר ואלף זוז אצלו לא חשוב הון רב:

ב

ב) שם. אם קנה אתרוג וכו'. היינו כשאינו סיבה לייקר האחרים אלא לפרסום הדור מצום מבי"ט ח"ג סי' מ"ט. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"א. וכ"כ א"ר או' א' בשם הסמ"ק דאם יהיא סיבה שיתייקרו גם שאר אתרוגים לא יוסיף. והיינו ביותר משליש אבל שליש מוסיף אעפ"י שיתייקרו אחרים כ"ה בהמבי"ט שם. וכ"כ בית השואבה או' י"א. שע"ת או' ה':

ג

ג) ראובן קנה אתרוג גדול להידור מצוה בדמים יקרים ובא שמעון ואבדו ופסלו אין שמעון חייב לשלם אלא אתרוג קטן שיצא בו י"ח ומיהו מה ששוה האתרוג גדול יותר מן הקטן לאחר החג חייב לשלם לו מהר"ם מינץ סי' קי"ג. אבל בתשו' ח"צ סי' ק"ך כתב דחייב לשלם דמי האתרוג וכן הסכים השבו"י ח"ב סי' כ"ט. והב"ד י"א בהגב"י. ברכ"י או' ב' וכ"כ הרב משנה למלך ה' מעשה הקרבנות פי"ז כדברי ח"צ והב"ד השע"ת או' ד' וכן הסכים המט"י וכ"כ בס' יקהיל שלמה סי' תרמ"ט. וכ"כ הרב נחפה בכסף בח"מ סי' י"ב שהעיקר כדעת ח"צ יעו"ש. וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"ג סי' ל"ג דהעיקר בזה כדעת ח"צ יעו"ש. וכן הסכים בית השואבה או' כ"ד יעוש"ב. והב"ד השד"ח מע' ד' מינים סי' ג' או' כ"ה:

ד

ד) ואם פסלו בשוגג י"ל דפטר נפשיה באתרוג קטן אף לשו"ת ח"צ. מש"ז או' א' אבל הרב בית השואבה או' כ"ז כתב דחין אני רואה טעם לחלק בזה בין פסלו במזיד לפסלו בשוגג כיון דזו הלכה מרווחת דאדם מועד לעולם בין ער בין ישן בין מזיד בין שוגג יעו"ש:

ה

ה) וכן החוטף אתרוג שמוכר אתרוגים או מיד חבירו שקנהו לשם מצוה בדמים יקרים צריך לשלם לו כפי מה שהוא שוה לימכר לשם מצות פרי עץ הדר. שו"ת ח"צ שם. מש"ז שם. בית השואבה או' כ"ו:

ו

ו) ומסתברא בחוטף ותפס הניזק דיוכל לומר קים לי בודאי ומשלם כפי מה ששוה תוך החג. מש"ז שם. בית השואבה או' כ"ה:

ז

ז) ואם גזל אתרוג שוה הרבה והביאו לו אחר החג אם מצי הגזלן למיפטר נפשיה בהרי שלך לפניך עיין מש"ז שם שנסתפק בזה אבל בבית השואבה או' כ"ח פשיט ליה דיוכל לומר הרי שלך לפניך יעו"ש:

ח

ח) המוכר לולב או אתרוג לחבירו וכשבא לראותו מצאן רקובים אם יש לתלות שהרקבון הזה נעשה ביד המוכר הרי זה מקח טעות ואם הדבר ספק המע"ה. שה"ג פ' הזהב. כנה"ג בהגה"ט. א"ר או' א' בית השואבה או' כ"ג:

ט

ט) שם. שראוי לצאת בו בצמצום וכו'. זהו דעת הסמ"ג ומקיל שאין חיוב תוספת שליש אלא על אתרוג כשיוצאין בו בצמצום שאם פוחת מעט מאותו השיעור לא היו יוצאין בו ומחמיר הוא שאפי' כבר קנה האתרוג המצומצם מחוייב להוסיף שליש להחליפי. ודיעה שנית הוא רש"י מקיל דבקנה כבר א"צ להוסיף אפילו אם זה שקנה הוא מצומצם ומחמיר דכשמוצא שנים לקנות צריך תוספת שליש אפי' על שיעור שאינו מצומצם. לב"ש. ונראה להחמיר כתרווייהו. א"ר או' ו' ור"ל דאפי' אם כבר קנה ואינו שיעור מצומצם ואח"כ מצא הדור יותר יש להחליפו בתוספת שליש:

י

י) שם. שראוי לצאת בו בצמצום וכו'. ודוקא גבי אתרוג שנאמר בו הדר א"כ לא נקרא הדר בשיעור הגרוע שאין למטה ממנו אבל שופר ודכוותיה אף בשיעור הקטן א"צ להוסיף שליש ומ"מ טוב להדר אחר נאה וכל אחד כפי נדבת לבו. יש"ש פ"ק דבב"ק סי' כ"ד. ול"נ דהא בגמ' סתמא קאמרי בהידור מצוה וגם רש"י פי' על ב' ס"ת יעו"ש. אלא שהוא (היש"ש) פסק כר"ת. מ"א סק"ב. וכ"כ א"ר או' ג' דמצוה להוסיף שליש אפי' בשאר מצות דלא כתיב בהו הידור. וכ"כ א"א או' ב' בית השואבה או' יו"ד:

יא

יא) שם. כביצה מצומצמת. אבל אם הוא גדול כשאר אתרוגים אעפ"י ששניהם באים כאחד לפניו לקנות אין מחויב לקנות ההידור לסברא זו. מ"א סק"ג:

יב

יב) שם. מצוה להוסיף עד שליש מלגיו וכו'. כגון אם הקטן נמכר בששה יוסיף שני דינרין דהיינו שליש מלגיו שליש שבתוך הדמים ויקח את ההדור. שליש מלבר הדמים יחלוק לשנים ויוסיף חלק שלישי משלו דהיינו אם קטן נמכר בששה יוסיף ג' דינרין ויקח את הגדול בתשעה רש"י בב"ק דף ט ע"ב. ט"ז סק"ב. וכתב שם הט"ז ובעיא היא בגמ' איזה שליש יוסיף ולא אפשיטא ואזלינן לקולא עכ"ל ועיין לקמן או' י"ד:

יג

יג) ואיתא שם בגמ' עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה. ופרש"י משלו דהיינו אותו שליש שיוסיף בהידור מצוה משלו הוא שאינו נפרע לו בחייו כדאמרינן היום לעשותם ולא סיום ליטול שכרם. מכאן ואילך מה שיוסיף בהידור מצוה על שליש יפרע לו הקב"ה בחייו עכ"ל. והתו' פירשו משל הקב"ה אוכל פירות בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב:

יד

יד) שם. עד שליש מלגיו וכו'. אבל הר"ן והר"י כתבו שליש מלבר. וכ"פ רש"ל פ"ק דב"ק סי' כ"ד וכ"פ רוקח וכ"פ מי"ט. א"ר או' ג' ביאורי הגר"א:

טו

טו) שם. כדי להחליפו וכו'. אבל אם חבירו אינו רוצה להחליפו רק למכרו אינו מחוייב לקנות כיון שכבר קנה זה. מ"א סק"ד. מט"י. א"א או' ד' מאמ"ר או' א'. ומיהו מדברי ס"ח סי' תתע"ט נראה דאף אם כבר קנה א' ולא מצי להחליפו וליתנו לאחר יכול לקנות אחר נאה הימנו אפי' שהראשון הוא צריך לגנזו. יפ"ל ח"ב או' א יעו"ש:

טז

טז) שם. ויש מי שאומר שאם מוצא שני אתרוגים וכו'. ר"ל אפי' כל אחד גדול בשיעורו יותר מכביצה כיון שהשני נראה הדר ביופי יותר מחבירו צריך להוסיף שליש כמ"ש לעיל או' ט' יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' ה':

יז

טוב) שם. יקח ההדר וכו'. אבל אם כבר קנה אחד א"צ להחליפו בהידור לכ"ע. מ"א סק"ה. ור"ל דלדיעה א' א"צ להוסיף בכבר קנה אלא משום צמצום ולא משום הדר ולדיעה ב' א"צ להוסיף כ"א עדיין לא קנה וא"כ לכ"ע אם כבר קנה אתרוג מרווח א"צ להוסיף ולהחליפו משום הידור. מיהו בביאורי הגר"א כתב בשם הירושלמי דאפי' אם כבר קנה יש חיוב להוסיף בהידור מצוה עד שליש יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"א בשם הרא"ש יעו"ש. וכ"מ מסיום דברי המ"א שם דאפשר דגם הש"ע ס"ל כהרא"ש וכמ"ש המחה"ש יעו"ש. ועיין לעיל או' ט':

יח

חי) ודבר פשוט הוא דהא דאמרינן דאינו חייב לוותר בשביל הידור מצוה אלא עד שליש במצוה היינו שליש יותר מדמי אתרוג כשר שראוי לברך עליו ולצאת בו והכי מתבאר מדברי הפו' והאי הידור נראה דהיינו מה שהוא נאה ומהודר בעיני אותו מקום. מאמ"ר או' ב' ור"ל אבל אם יש בו ספק פיסול או פלוגתא בלא"ה צריך לקנות אתרוג כשר שראוי לברך עליו ולצאת בו י"ח:

יט

יט) וכתב בד"מ אפי' מי שאין חייו נדחקים א"צ לבזבז יותר משליש בהדור מצוה דלא כמ"ש נ"י. ואמרינן בגמ' דהמוסיף יוסיפו לו בעוה"ב. מ"א סק"ו. א"ר או' ג' ועיין לעיל או' י"ג:

כ

ך) וכתב ביש"ש דמי שחייו נדחקים א"צ להוסיף שליש ואפשר דאפי' המצוה עצמה א"צ לקנות דהו"ל לדידיה כהון רב זולת נר חנוכה וד' כוסות. מ"א סק"ז. א"ר שם:

כא

כא) שם הגה. ומי שאין לו אתרוג וכו'. ואם אין בידו אלא ה' סלעים וצריך לפדות בנו ולקנות אתרוג יקנה אתרוג שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת קידושין דף כ"ט. מ"א סק"ח. וה"ד אם א"א לקיים מצות אתרוג דעוברת בשל חבירו וכגון שהוא דר בכפר יחידי אבל אם יוכל לקיים בשל חבירו יפדה בנו בה' סלעים ומצות אתרוג יקיים בשל חבירו. בית השואבה או' ה'. מל"ח סי' כ"ג או' כ"ט:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---