כף החיים/אורח חיים/תרלז

כף החיים ‏ אורח חיים תרלז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מי שלא עשה סוכה וכו'. בגמ' (סוכה כ"ז) פליגי ר"א ורבנן ר"א ס"ל חג הסוכות תעשה לך ז' ימים עשה סוכה הראויה לז' ממילא ש"מ דאין עושין סוכה בחי"ה דאינה לז' ימים וש"מ דאין יוצאין מסוכה לסוכה דא"כ לאו לז' היא. ורבנן ס"ל דה"ק רחמנא עשה סוכה בחג פי' מאיזה יום מז' הימים שתרצה ואפי' ביום האחרון אם לא עשית קודם לכן וק"ל כרבנן ע"כ אמרינן עושין סוכה בחו"ה כמ"ש כאן. ט"ז סק"א. ור"ל לכך הוצרך הש"ע לכתובזה לומר דהלכה כרבנן וכ"ה הסכמת הפו' כמבואר בב"י יעו"ש:

ב

ב) שם. בין בשוגג בין במזיד. אשמעינן שלא קנסוהו עבור זה וכ"ש אם נפלה סוכתו ביו"ט דעושה אותה בחו"ה כמ"ש בגמ' שם:

ג

ג) שם. עושה סוכה בחו"ה. וגר שנתגייר בחו"ה וכן קטן שנתגדל ונעשה בר מצוה בחו"ה מותר לעשות סוכה בחו"ה אפי' לר"א כמ"ש בגמ' שם:

ד

ד) מאי דשרי לעשות סוכה בחו"ה אע"ג דאסור לבנות אפי' בנין כל שהוא בחו"ה כבש"ע סי' תק"ם ואפי' בנין של מצוה דרבים כגון בהכ"נ וכן לשאר צרכי מצוה אסור כבש"ע סי' תקמ"ד. נ"ל משום דעשיית סוכה בחו"ה של חג כלצורך המועד חשיבא ולהכי שרי. ולפ"ז אפשר דאין לעשות הסוכה בחו"ה אלא בנין מעשה הדיוט אבל בנין דמעשה אומן אסור. כי כל דבר שא"צ אוכל נפש אעפ"י שהוא לצורך המועד אסור מעשה אומן כ"א בדבר האבד. אם לא שנאמר דגם עשיית הסוכה כצורך אוכל נפש היא כיון שאסור לאכול בחג חוץ לסוכה. אבל היותר נראה דלא חשיב הסוכה צורך אוכל נפש כיון דאם אין לו סוכה מותר לו לאכול ואינו מחויב להתענות. בית השואבה או' ג' ולא שת לבו כי א"צ לדבר בזה כי הדבר מפורש לעיל סי' תקמ"ה סעי' ב' וסעי' ג' ובדברינו לשם אות ט"ו כי לצירך מצוה השייכא לחו"ה אפי' מעשה אומן שרי יעו"ש וע"כ אם א"א במעשה הדיוט פשיטא דמותר במעשה אומן. וגם מ"ש המאמ"ר אות ב' כבר השיגו מ"ב בב"ה יעו"ש:

ה

ה) סכך שנפל ביו"ט ונשאר אהל טפח אין להוסיף ביו"ט. תשובת שואל ומשיב. פת"ע או' ב' ועיין א"א לעיל סי' תר"ל או' י"ט דמשמע דעל ידי עכו"ם שרי יעו"ש והיינו בא"א באחרת ואפ"ה נראה דקשה הדבר להתיר כיון שיש בו איסור משום עשיות אהל וכל דבר שאסור לישראל לעשותו אסור לומר לעכו"ם לעשותו כמ"ש לעיל סימן תצ"ה או' ב' יעו"ש. ועיין תשו' באר יצחק סי' י"ג מ"ש להקל בזה והב"ד הפת"ע או' א' ולא נתחוורו לי דבריו על כן לא העתקתים. וכן כל דבר שנראה לפענ"ד שאינו מחוור לענין דינא איני מעתיקו:

ו

ו) שם. אפי' סוף יום השביעי. וביה"ש ע"י עכו"ם רשאי כבסי' רס"א שבות ביה"ש אמירה לעכו"ם כל שיש דוחק וצד מצוה. ומדרבנן מצוה לישב בשמיני בחו"ל בסוכה. מש"ז או' א' מ"ב או' ב':

ז

ז) שם. וכן יכול לצאת וכו'. אשמעינן דלא בעינן שתהיה הסוכה לז' ימים דוקא כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש:

ח

ח) שם. ולישב באחרת. וכן יכול לאכול בזו ולישן בזו. רש"י סוכה כ"ז ע"ב:

ט

ט) [סעיף ב'] יוצאין בסוכה שאולה. בגמ' (סוכה כ"ז ע"ב) פליגי ר"א אומר כשם שאין אדם יוצא י"ח ביו"ט הראשון בלולבו של חבירו כך אין אדם יוצא י"ח בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסוכות תעשה לך משלך. וחכ"א אעפ"י שאמרו אין אדם יוצא י"ח ביו"ט הא' בלולבו של חבירו אבל יוצא י"ח בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה א' ופירש"י כל האזרח ישבו בסוכות כתיב. דמשמע סוכה א' לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה וא"א שיהא לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא ע"י שאלה עכ"ל וידוע דהלכה כחכמים. ב"י ולכן פסק כן בש"ע:

י

י) שם. וכן יוצאין בשל שותפות. כ"כ הריב"ש בתשו' סי' שמ"ז נ"ל ברור דבין לרש"י בין להר"ן בין לתו' כיון שיוצאין בסוכה שאולה כ"ש שיוצאין בשל שותפין דהא של שותפין עדיפא משאולה כולה לפי שקצתה שלו לגמרי והנשאר הוא שאול אצלו שהרי לדעת כן נשתתפו שכל אחד מהם ישתמש בה יעו"ש והב"ד ב"י ופסק כן בש"ע. מיהו מהר"ש ן' הרשב"ץ בתשו' סי' ח' חלק על דברי הריב"ש הנז' וס"ל דשאולה עדיפא משותפות ובשותפין דקפדי אהדדי פסולה יעו"ש והב"ד המחב"ר אות ב' וכתב דהרואה יראה בכל תשו' הריב"ש כי דבריו חזקים ואין השגת מהר"ש הנז' השגה אלא שכתב כאשר יהיה האופן דמקפידין השותפין זה על זה אפשר דמודה הריב"ש אמנם הוא רחוק דמאחר דעבוד סוכה בשותפות להשתמש שניהם כאחד או בזה אחר זה ודאי כל א' לא יקפיד דכיון דהוא רוצה לצאת מתרצה שגם חבירו יצא וכל אחד משאיל חלקי יעו"ש וכתב שגם הריטב"א בחי' מסיק דגם לר"א יוצאין בסוכת השותפין יעו"ש. והב"ד השע"ת וע"כ הנכון העושין סוכה בשותפות הן בסכך הן בדפנות הן בקרקע שכל א' ימחול לחבירו חלקו בפי' כדי לצאת י"ח לכ"ע. וכן בסוכה שאולה צריך לקח רשות מחבירו שיאמר לו הריני מבקש ממך רשות ליכנס לסוכתך לאכול ולשתות ולישן כדי לקיים מ"ע של ישיבת סוכה וישיב לו בעל הסוכה תכנס ברצוני הטוב ותצא י"ח בכל מה שתרצה:

יא

יא) שם. וכן יוצאין בשל שותפות. ואפי' אם נכנס לה שלא ברשות חבירו. ר"ז או' ג':

יב

יב) סוכה גזולה כשירה. ודאמרינן פ' הישן (סוכה כ"ז ע"ב) דמודו רבנן בגזולה לאו בגוזל סוכה המחוברת לקרקע ולאו בגוזל עצים ומסכך בהם אלא בגוזל סוכה העשויה בראש העגלה ובראש הספינה דהיא עצמה נגזלת שאינה מחוברת לקרקע ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנויה דאין כאן משום תקנת השבים שהרי לא טרח עליה לבנותה ולא הוציא עליה יציאות הלכך גזולה היא. רש"י סוכה ל"א ע"א. והב"ד הטור וב"י. ובש"ע סוף סעי' זה ולבוש:

יג

יג) שם. סוכה גזולה כשירה. אינו מדוקדק דהא דרשינן לך למעוטי גזילה אלא דבגזל קרקע כשירה דאינה נגזלת והו"ל שאולה. מ"א סק"ב. וא"כ מ"ש בש"ע סוכה גזולה כשירה ר"ל לפעמים כשירה. וכ"כ הר"ז או' ד' ועיין מאמ"ר או' ג' מה שהאריך בזה:

יד

יד) שם. שאין הקרקע נגזלת. כלומר שאין עליה תורת גזל כמטלטלין לעמוד בחזקת הגזלן וברשותו לכל דבר אלא לעולם היא בחזקת בעלים והרי היא כשאולה ביד הגזלן וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע שאינו נקנה להגזלן אלא הרי הוא כשאול בידו ולפיכך סוכה זו שהיא בנויה על הקרקע הרי היא כשאולה ביד הגזלן ויוצא הוא בה י"ח כמו שיוצאין בסוכם שאולה. ר"ז או' ד':

טו

טו) שם הגה. ומיהו לכתחלה לא ישב אדם בסוכת חבירו וכו'. ונראה פשוט דמותר לאדם ליכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו דניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה בממונו והוא מק"ו ממה דאיתא לקמן. בסי' תרמ"ט דמותר לו לאדם ליטול לולב של חבירו שלא מדעתו דודאי קפיד אדם טפי על האתרוג ולולב ממה שקפיד על כניסה לסוכה שלו אלא דהיינו כ"ז שבעל הסוכה אינו שם אבל בשעה שהוא שם אפשר דקפיד עליו שלא יראה חבירו עסקיו ואכילתו בלי ידיעתו וזה דבר מוסכם מצד הסברא. ט"ז סק"ד. ונראה דאם אפשר שיבא בעל הסוכה בעוד שהוא שם אף דבעת הכניסה איננו לא יכנס שלא מדעתו כי אפשר שיבא ויתבייש ליכנס ולאכול או לעשות עסק אחר בפניו. וכ"כ א"ר או' ג' ברכ"י או' ג' שע"ת או' ד' מ"ב או' ט' ואם נטל רשות מאשתו של חבירו כשאינו בביתו נראה דמהני דכיון דהרשתיה אשתו מסתמא לא יקפיד ע"ז. בכורי יעקב. מ"ב שם. ונראה דבסוכה שהיא ממוצעת בכרים וכסתות נאים ודאי מקפיד בעה"ב מי שיבא לאכול שם ואפי' אם אינו שם ולא יבא בשעת שהוא שם משום שחושש שיתלכלכו המצעות שלו וע"כ אין ליכנס לאכול שם או לישן אלא ברשות:

טז

טז) שם בהגה. וכן בקרקע שהיא של רבים וכו'. עיין מ"א סק"ג שכתב צ"ע שנהגו קצת לעשות סוכה ברה"ר וא"כ סוכה גזולה היא ואין לומר דבני העיר מוחלין להם דהא ברה"ר יש לכל העולם חלק בהם ואת"ל דכל ישראל מוחלין מ"מ הרי יש לעכו"ם חלק בהם וסיים וא"כ אסור לעשות סוכה בר"ה שהעכו"ם לא מחלי על כך ואף דיעבד כשירה מ"מ אין לברך עליה דהוי ברכה לבטלה יעו"ש. מיהו דעת הא"ר או' ד' דלא הוי ברכה לבטלה וכ"נ דעת המאמ"ר או' ד' וכ"ה דעת בגדי ישע ובית מאיר. אבל הר"ז או' י"א פסק כדברי מ"א דאין לברך עליה. וכ"פ דה"ח או' ט"ד וא"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה נראה דאין לברך משום סב"ל אבל מי שמברך אין מוחין כיון דיש לו על מה לסמוך:

יז

טוב) מיהו מי שעושה סוכתו ברחוב שלפני הבית דד' אמות שלפני הבית הם שלו ולא מקרי רה"ר ובפרט שיש להם דאקאמענט משר העיר שרשות להם לעשות עירובין וסוכות בודאי אין חשש פקפוק בדבר. תשו' שואל ומשיב סי' קכ"ח. פ"ת:

יח

חי) שם בהגה. וכן לא יקצצו ישראל וכו'. אפי' ברשות עכו"ם כמ"ש לקמן סי' תרמ"ט סעי' א' בהגה יעו"ש. ובמקום שיש רשות לאנשי המקום ליקח עצים מן היער בדינא דמלכותא אין איסור אם לוקח הישראל שם לסכך. ט"ז סק"ג. וה"ה אם כותי א' יש לו שדה ויערות מצד דין המלכות אין איסור וצ"ע. א"ר סוף או' ו' והיינו כשנותן רשות לישראל לקצוץ דמעתה אין חשש במה שסתם עכו"ם גזלי ארעתא מישראל הם כיון שעתה הם שלו מדין המלכות אבל בלא רשות הנכרי ודאי אין לקצוץ כיון דעתה גוזל מנכרי וגזל נכרי אסור ואף שהא"ר כתב על פסק הט"ז וצ"ע מ"מ לענ"ד יש לסמוך ע"ז דהא בלא"ה ריא"ז בשה"ג ור"י מתירין במקומות שלא היו רוב ישראל מעולם ולכן עכ"פ יש לסמוך בצירוף ב' התירים ביחד. בכורי יעקב. מ"ב בב"ה:

יט

יט) שם בהגה. וכן לא יקצצו ישראל וכו'. אלא יקצצנו הגוי ויתננו ליד הישראל או יקצצנו ישראל אחר שלא יהיה יושב בסוכה זו שיעשו מסכך זה ויתננו לישראל בעל הסוכה. ר"ז או' י"ב. והיינו משום דהוי יאוש ביד הראשון הקוצץ ושינוי רשות ביד השני, מ"ב או' י"ב. והוא מדברי מ"א לקמן סימן תרמ"ט סק"ו וט"ז סימן תרס"ד סק"ו יעו"ש:

כ

ך) ואם העכו"ם גזל העצים מן היער של אדון אחד או של הממשלה עיין מ"ב בב"ה מה שמצדד בזה וע"כ בודאי אי ידעינן שזה הסכך שביד העכו"ם הוא של גזל דאין לקנות ממנו:

כא

כא) שם בהגה. דכל גזל אין עושין ממנו וכו'. ר"ל דשמא גזל העכו"ם הקרקע. וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד שכבר קצץ הישראל מותר הוא בעצמו ג"כ לברך עליו כיון שקצץ ברשות העכו"ם אין אנו חוששין לספק שמא גזולה היא בידו מישראל או מעכו"ם אחר. מ"א סי' תרמ"ט סק"ה. ר"ז שם או' ט' מ"ב בסי' זה או' י"ג. ועיין באו' שאח"ז:

כב

כב) שם בהגה. דכל גזל אין עושין ממנו וכו'. ואין נברך לישב בסוכה. ומ"מ לענין דין הקודם במקום שא"א שמותר לקצוץ בעצמו אפשר שמותר לברך במדינותינו שרוב הקרקעות שיש לעכו"ם ניתן להם מדין המלכות ודינא דמלכותא דינא. מ"ב או' י"ד. ויתבאר עוד מזה לקמן סי' תרמ"ט סעי' א' בהגה ובסוף סי' תרס"ד יעו"ש:

כג

כג) ובענין קרקעות של עכו"ם בא"י נוהגין שאין מפרישין מהם תרומות ומעשרות כל שנגמרה מלאכתן ביד עכו"ם כמ"ש ביו"ד סי' של"א סעי' ד' יעו"ש וגם לא יש בהם דין איסור שמיטה כמ"ש הרמב"ם פ"ג מה' שמיטה הלכה כ"ט וכ"מ שם וכ"כ מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל סי' כ"ד והשיג על המבי"ט ח"א סי' כ"א שכתב להחמיר יעו"ש:

כד

כד) שם. ואם גזל עצים וכו'. וגזל פסול בין בסכך בין בדפנות. מש"ז או' ד' בכורי יעקב. והרבה אנשים אין נזהרין בזה שלוקחין קרשים שלא מדעת בעליהן להעמיד מהן הדפנות וכוונתם להחזיר תיכף אחר סוכות אבל באמת אין יוצאין בזה שעכ"פ משתמש עכשיו בהן בגזילה ואסור לברך על סוכה כזו. מ"ב בב"ה. והוא משום דק"ל שואל שלא מדעת הוי כגזלן כמ"ש בחו"מ סי' רצ"ב סעי' א' וא"כ צריך לשאול מדעת הבעלים:

כה

כה) אם אחד שאל לחבירו לטי"ש וכדומה להעמיד עליהם הסכך והוא שאלן לחבירו י"ל דהוי גזל דאין השואל רשאי להשאיל ולא מיבעיא למ"ד הכל הולך אחר המעמיד דאינו יוצא י"ח אלא אף למ"ד בסכך פסול אין הולך אחר המעמיד בגזל חמיר טפי וצ"ע. מש"ז שם. וכוונתו אם השואל השני לא ישלם לו עבור הלטי"ש וישאר תשמישו בתורת גזילה וכמ"ש האחרונים דאם לא ישלם לו דמי העצים נשאר הכל בתורת גזילה ואין יוצא י"ח בהסוכה אבל אם ישלם לו לא גרע מאלו הוא עצמו גזלו דאין משלם לו אלא דמי עצים ויוצא י"ח בסוכה. מ"ב בב"ה:

כו

כו) שם. ועשה מהם סוכה אעפ"י שלא חיברן וכו'. ר"ל שלא חבר העצים להבנין כלל רק הניחם כך וסיכך בהם אפילו הכי אינו חייב לשלם העצים עצמם אלא דמי העצים כמ"ש לקמן או' כ"ח:

כז

כז) שם. יצא שתקנת חכמים. כצ"ל וכ"ה בלבוש. בית השואבה או' כ"ח:

כח

כח) שם. יצא שתקנת חכמים וכו'. כ"ה לענין דיני ממונות שאין לנגזל שהוא בעל העצים על הגזלן אלא דמי עצים בלבד משום תקנת השבים שאם נכריחנו לסתור הסוכה ולהחזיר העצים לא יחזור בתשו' ולא ישיב העצים לפיכך חשו חכמים לתקנת השבים שישלם דמי העצים ויחשב לו להשבת הגזלה. לבוש. ור"ל כמו שתקנו בדיני ממונות שאם שיקע העצים בבנין שאין לנגזל אלא דמי כך תקנו משום מצות סוכה אעפ"י שלא שיקעה בבנין רק סיכך בה אין לו לנגזל אלא דמי:

כט

כט) שם. יצא שתקנת חכמים וכו'. ומותר אח"כ לישב בה לכתחלה כדאיתא בגמ' (סוכה ל"א ע"א) בעובדא דריש גלותא. מ"א סק"ד. ר"ז או' ה' בית השואבה או' ל"א. וגם לברך עליה. מ"ב רו' ט"ו. אבל המאמ"ר או' ד'. כתב דלא יברך עליה משום דבגזלה באה לידו יעו"ש. ומיהו יש לחלק דאם כבר נתרצה עם הבעלים לתת דמיה יכול לברך דנעשית שלו אבל אם עדיין לא נתרצה רק סומך על התקנה לתת דמים לא יברך כיון דבגזילה באה לידו. ועיין ברכ"י או' ו' ובשיו"ב או' א' ודוק:

ל

ל) שם. שאין לבעל העצים אלא דמי וכו'. שמעתי אחד קדוש עלה ונסתפק מי שגזל קורה ונתנה בסוכתו ואמר לבעלה לתת דמיה ואח"כ בתוך החג נפלה סוכתו אי מחייבינן ליה להחזיר הקורה השתא דנפלה או דילמא כיון שכבר היתה קבועה בסוכה וזקף דמיו עליו במלוה אף שנפלה אח"כ מצי ליתנה בסוכה. ברכ"י או' ה' ולע"ד נראה לפי מ"ש הרמב"ם וחכמים תקנו שיתן את דמיה ולא יפסיד הבנין משמע מדבריו דוקא היכא דאיכא פסידא הא לא"ה חייב ליתן. כס"א או' ב' ומיהו יש לחלק דהכא שאני דכיון שכבר נתרצה הוי כאלו מכרה. ומיהו עיין בתשו' שמן המר סי' ב' שכתב כיון שתקנה הוא לתת דמים יכול להקים סוכתו הנופלת ולתת דמי עצים מיד או העצים עצמם אחר החג ואין הנגזל יכול לעכב יעו"ש והב"ד עיקרי הד"ט סי' ל"ב או' ז' ומ"מ נראה דהיותר נכון ליקח ממנו רשות שתהיה אצלו בשאלה עד אחר החג או לקבל דמיה ברצון טוב כדי לצאת אליבא דכ"ע:

לא

לא) שם. אלא דמי עצים בלבד. ואם אינו רוצה לתת דמי עצים לא יצא. טור בשם בעל העיטור. וכן עיקר דהא מדאו' פסול בכל ענין כמ"ש הר"ן ותו' רק רבנן עשו תקנה דסגי בדמי עצים וכיון דלא עביד תקנתא דרבנן נשארו בפסולם. מ"א סק"ה ולב"ש. וכ"פ שה"ל ותניא ומהרי"ו. א"ר או' ח'. מזה משמע אבל אם אומר שרוצה ליתן הדמים רק שאינו רוצה ליתן הדמים תיכף ומיד אפי' מדחהו מיום ליום מודו דיצא דעכ"פ כה"ג הוא מן השבים ואיכא גביה תקנתא דרבנן. מחה"ש:

לב

לב) ואם משיב לו שימתין עד אחר הסוכות וישיב לו הגזלה בעין מסתברא דלא יצא שהרי הוא עכשו משמש בה בגזילה ובשלמא אם אמר שמתרצה לשלם לו עבור עציו בדמי אמרינן שרבנן הפקיעו איסור גזלה ממנו אבל לא בכה"ג. מ"ב בב"ה. ונראה דה"ד אם אינו מתרצה בעל העצים לישאר אצלו עד אחר הסוכות אבל אם מתרצה בזה מרצינו הטוב הרי נעשו שאולים ויוצאים בסוכה שאולה כנז"ל:

לג

לג) ואם אינו רוצה לפרוע דמי העצים לאלתר אלא עד אחר החג אפ"ה כבר קנאם ודמים בלבד הוא חייב לו וכדמוכח נמי מעובדא דר"נ (סוכה ל"א ע"א) שלא חייבוהו לפרוע לאלתר. הריטב"א בחי' לסוכה. בית השואבה או' ל"ו:

לד

לד) הא דאפי' בשלא חברן בטיט אינו נותן לו אלא דמי עצים בלבד ה"מ בתוך ז' ימי החג אבל לאחר החג אם לא חברן בטיט חייב להחזיר לו העצים בעצמם. ואם חברן בטיט אף לאחר החג אינו נותן לו אלא דמי העצים. גמ' וכן פסקו כל הפו' בית השואבה או' ל"ז:

לה

לה) והא דבלא חברן בטיט לאחר ז' ימי החג חייב להחזיר לו העצים בעצמם היינו בכגון שלא קבל עליו בב"ד עד לאחר החג או שרוצה הנגזל להמתין עד אחר החג או שלא נתכוון זה לגוזלן עד מוצאי החג הא לא"ה אעפ"י שלא פרעו עד אחר החג כבר קנאו ודמים בלבד הוא דנתחייב לו. הריטב"א בחי' שם. כלומר דאם תבעו בב"ד תוך ימי החג והורו הב"ד שיקח דמי העצים או ימתין עד מוצאי החג ויקח אז את עציו והוא נתרצה בדמים ולא רצה להמתין עד מוצאי החג ליקח את עציו כיון שנתרצה תוך ימי החג בדמים קנאם הגזלן מיד שנתרצה הנגזל בדמים קנין לגמרי לעולם ודמים בלבד הוא שנתחייב לו. בית השואבה או' ל"ח:

לו

לו) שם. אבל אם גזל סוכה העשויה וכו'. זו מדברי רש"י כמ"ש לעיל או' י"ב יעו"ש:

לז

לז) שם. העשויה בראש הספינה וכו'. וה"ה סוכה הבנויה ע"ג קרקע ואינה מחוברת כלל לקרקע וכ"ש כשעומדת על גלגלים שיכול לטלטלה ממקום למקום דשייך בה גזילה. א"א או' ו' מ"ב בב"ה:

לח

לח) שם לא יצא. דכתיב חג הסוכות תעשה למעוטי גזולה. סוכה ט' ע"א. מ"א סק"ו. וגם לאחרים פסולה כל ז' מחה"ש. מיהו מ"ב בב"ה כתב על דברי המחה"ש הנז' דאינו ברור כיון דאחרים אין כוונתם לגזול רק לשאול וניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה יעו"ש:

לט

טל) מי שגזל סוכה העשויה בראש העגלה דפסולה וישב בה ואח"כ חזר בתשו' וקנאה מהבעלים בדמים או שריצה הבעלים ומחלו לו הדמים לא יצא בה י"ח למפרע באותה הישיבה שישב בה קודם שריצה הבעלים אלא יוצא בה י"ח מעת שריצה הבעלים. מהר"י נבון בס' גט מקושר בביאורו על הרא"ם על הסמ"ג ה' סוכה דקי"ג ע"א וקי"ד ע"א. ונ"מ אם אכל בה בליל א' ואח"כ בו בלילה ריצה הבעלים שצריך לחזור ולאכול מיד כזית כדי לצאת י"ח אכילת כזית בלילה א' בסוכה חובה. בית השואבה או' מ"ז:

מ

מ) שם בהגה. לא יצא בה. ולא דמיא להנ"ל בסעי' ב' דהתם הקרקע בחזקת בעליה עומדת ואינה נגזלת וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע משא"כ הכא לא קיימא הסוכה בקרקע ראובן א"כ לא גזל אלא העצים ולא הקרקע והוי גזולה. מ"ב או' י"ט:

מא

מא) שם בהגה. לא יצא בה. אבל אם השאיל לו שמעון הקרקע לז' ימי החג ואח"כ הוציאו מסוכתו קיימי העצים ברשות ראובן ואינה נגזלת והו"ל כשאולה ביד שמעון. ב"ח. אבל מלשון רמ"א שדילג תיבת שלא מדעתו משמע דס"ל דה"ה אם עשאה מדעת שמעון. מ"א סק"ז. והר"ז או' ח' פסק כדברי הב"ח. אבל המאמ"ר או' ו' הסכים כדברי מ"א יעו"ש וכ"פ ח"א כלל קמ"ו או' מ"א. בית השואבה או' מ"ט:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---