כף החיים/אורח חיים/תקסח

כף החיים ‏ אורח חיים תקסח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] נדר להתענות יום זה וכו'. קבל תענית במנחה יום ד' בחושבו שלמחר יום ה' ער"ח ואח"כ ידע שאינו ער"ח דר"ח היה שבת א"צ התרה ועל צד היותר טוב יתירו לו. זר"א בשו"ת א"ח סי' פ"ג. מחב"ר או' א שע"ת או' א' ועיין מ"ש בזה לעיל סי' תי"ז או' כ"ד ואו' כ"א יעו"ש:

ב

ב) אמר אהא בתענית יום ה' אם אפטר מדבר פלוני ושכח ולא קבלו בשעת מנחה חייב להתענות. זר"א שם סי' פ"ה. מחב"ר או' ב' שע"ת שם:

ג

ג) כל שלא יש עשרה מתענין בער"ח וכיוצא אין להוציא ס"ת ולא יאמרו ענינו בחזרה אפי' בש"ת ואפי' במנחה. זר"א שם סי' פ"ו. ובקונטריס חי' דינים ישן נושן מרבני ירושת"ו הקדמונים בזמן הנגיד משנת הרס"ט כתוב הופרשו בני אדם להתענות על כל צרה שלא תבא והסכים הנגיד שהש"ץ יאמר ענינו בש"ת שאינו תענית קהל ולא יוציאו ס"ת בבקר אך יוציאו במנחה וענינו בש"ת כשחרית. וכתב עו"ש בקו' הנז' כשגזר השר על היין בירושת"ו התענו על זה שהיא צרת צבור. מחב"ר או' ג' זכ"ל או' ת'. ועיין לעיל סי' תקס"ו או' כ"ט כי שם נת' דין זה ודוק:

ד

ד) מי שנדר להתענות שנה אחת בה"ב אין מתירין לו עד שיכנס יום שני ראשון. הרדב"ז ח"א סי' זר"ע. מחב"ר או' ו' שע"ת שם. ועיין ביו"ד סי' רכ"ח סעי' י"ז. ובדברינו לעיל סי' תי"ז או' כ"ה:

ה

ה) שם. ושכח ואכל וכו' ואפי' הזיד ואכל הרבה לא יאכל יותר. ב"ח. מ"א סק"א. עט"ז. א"ר או' א' מ"ב או' א':

ו

ו) שם. משלים תעניתו. ר"ל מחוייב להשלים אותו היום ואינו יוצא במה שיתענה יום אחר כיון דפרט בנדרו יום זה דהיינו שאמר אתמול הריני למחר. מ"ב או' ב':

ז

ז) שם. משלים תעניתו. ומשמע בהדיא דא"צ להתענות יום אקר כנגדו וכן מבואר בתה"ד סי' קנ"ו דא"א לתקן מה שכבר עיות אלא א"כ עושה לכפר על שגנתו אשר שגג והכי מוכח מדברי מור"ם ז"ל לקמן בהגה. מאמ"ר או' א' ועיין לעיל סי' תקמ"ט או' ז:

ח

ח) שם. או שהיה ש"צ וכו' ונראה דבת"צ אעפ"י שאכל יכול לומר ענינו כדאמרינן סי' תקס"ה דשייך לומר ענינו ביום צום התענית הזה כיון שתקנו חכמים להתענות אבל אם הוא תענית יחיד אעפ"י שמחוייב להשלים כל שאכל כשיעור שהיה מאבד תעניתו אם לא נדר יום זה לא יאמר ענינו. נה"ש או' א' מ"ב או' ג' ועיין לעיל סי' תקס"ה או' ו':

ט

ט) שם. או רבו. שמנהג יפה הוא להתענות יום שמת בו רבו מובהק כי חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר משל אביו. של"ה דף ר"א ע"א. מיהו הא"ר או' ט"ו כתב לגמגם בדברי השל"ה הנז' דטעם התענית ביום שמת בו אביו אינו מפני הכבוד אלא משום סכנה דריע מזליה יעו"ש. ועיין לקמן או' ע"ה:

ט) ואיתא בירושלמי סוף מו"ק א"ר. אבהו יבא לי אם טעמתי כלום כל אותו יום שמת ת"ח. ר' יונה כד שמע שמת ת"ח אף דאכל ושתה אסקיה צום ההוא יומא. והב"ד א"ר שם:

י

י) שם. אבל אם נדר להתענות יום אחד וכו' דהיינו שקיבל עליו להתענות יום אחד ובמנחה קבל עליו להתענות אותו תענית למחר אפ"ה בשביל קבלתו לא מקרי יום זה. ב"י בשה הרא"ש. וע"כ אם שכח ואכל כזית ביום התענית אעפ"י שקבלו מאתמול במנחה יכול לאכול באותו יום ולהתענות יום אחר כיון דבשעת הנדר לא קבע איזה יום. אבל אם לא קבל עליו קודם לכן להתענות יום א' אלא במנחה קבל עליו להתענות למחר מקרי תענית זה כמ"ש בסעי' שאח"ז וא"כ אפי' אכל כזית צריך להשלים תעניתו וא"צ להתענות יום אחר כמ"ש לעיל או' ז':

יא

יא) שם. שכח ואכל כזית וכו' ולא אמרן אלא אם בלע אבל אם טעם לא כלומר אפי'. אמר יום סתם אם לא אכל אלא טעם בלבד מתענה ומשלים אותו היום. ונראה דהאי טעם היינו בטעם עד רביעית ופלטו כדלעיל בסי' הקודם הא לא"ה הו"ל אכילה. ב"ח. עט"ז. מיהו המאמ"ר או' ב' חלק על דברי הב"ח הנז' וכתב דטעימא דהכא. לאו בחוזר ופולט מיירי אלא כלומר שלא עשה רק טעימה בעלמא שהוא פחות מכזית משלים תעניתו יעו"ש. ועיין לקמן או' י"ג וי"ד:

יב

יב) שם. שכח ואכל כזית וכו' והר"ן בשם הרא"ה כתב והוא שאכל ככותבת כמו יוה"כ אלא שהרא"ש גורס שכח ואכל כזית אבד תעניתו. וכך הם דברי הטור. ולכן פסק הש"ע כדברי הרא"ש והטור. וכ"פ הלבוש. וכ"פ הב"ח. וכ"ה הסכמת האחרונים:

יג

יג) שם. שכח ואכל כזית וכו' אבל פחות מכזית לא אבד תעניתו אע"ג דאסור באכילה דחצי שיעור אסור מה"ת. הריטב"א בחידושיו והריב"ש סי' רפ"ז יעו"ש ודלא כהרב נחפה בכסף סי' ו' יעו"ש. ער"ה או' א':

יד

יד) שם. שכח ואכל כזית וכו' ודוקא שאכל בפעם אחת אבל אם שהה בנתיים והמתין יותר מאכילת פרס אין מצטרף. מ"א סק"ב. א"ר או' ב' י"א בהגה"ט. ח"א כלל קל"ב או' ל' מ"ב או' ה' ואפי' אם עשה כן במזיד וכמה פעמים ביום לא אבד תעניתו דמ"מ מתענה הוא אלא שעשה איסור שאכל חצי שיעור במזיד. א"ר שם. ושיעור כדי אכילת פרס עיין לקמן סי תרי"ב סעי' ד':

טו

טו) ובשתיה שיעורו מלא לוגמיו כמו ביוה"כ. מ"א שם. י"א שם. מיהו הא"ר שם כתב כיון דבאכילה ק"ל בכזית אף דיוה"כ בככותבת ה"ה בשתיה דינו כדלעיל סי' רע"א סעי' י"ג ור"ל לא כיוה"כ לקמן בסי' תרי"ב סעי' ט' ששיעורו פחות מרביעית אלא כבסי' רע"א ששיעורו רוב רביעית יעו"ש. אבל מדברי ח"א שם ומ"ב שם משמע דס"ל כדברי מ"א ואם אכל פחות מכזית או פחות ממלוא לוגמיו דיוה"כ משלים תעניתו וא"צ להתענות יום אחר יעו"ש. ושיעור השהיה דמלוא לוגמיו דאינו מצטרף עיין לקמן סי' תרי"ב סעיף יו"ד:

טז

טז) שם. שכח ואכל כזית וכו' מי שהוא שרוי בתענית ושכח ויקח את המאכל"ת ובירך עליו ונזכר מהתענית יאכל פחות מכזית מפני הברכה ועולה לו התענית. נחפה בכסף חא"ח סי' ד' והרב אדמת קודש ח"א א"ח סי' י"ג גמגם בזה ואין דבריו נראים וכן מצאתי בתשו' מהר"ר שבתי גארמיזאן כ"י מרבנן קשישאי אשר בעה"ק ירושת"ו שנשאל ע"ז והשיב כדברי נחפה בכסף. ברכ"י או' א' שע"ת או' א' מיהו הער"ה או' ב' כתב דלדברי הריטב"א והריב"ש (שכתבנו לעיל או' י"ג) דאסור לאכול פחות מכזית דחצי שיעור אסור הכא נמי אסור וכתב וכן הרב מטה יהודה בליקוטיו דחה דברי הרב נחפה בכסף הנז' יעו"ש. וכן הזכ"ל או' ת' הביא דעת כמה פו' דסברי דאין לאכול אפי' מעט ואין לחוש לברכה לבטלה רק יאמר בשכמל"ו יעו"ש:

יז

טוב) מי שאמר הריני בתענית עד שאשנה פ' זה וברך על אוכלין והכניסן לתוך פיו וזכר את נדרו יסלקם לצד אחד וישנה או יבלע פחותמכשיעור. הלק"ט ח"א סי' רנ"ב. וכ"כ הרב נחפה בכסף שם דיאכל פחות מכזית יעו"ש. ומיהו הרב אדמת קדש שם מסיק דאם יכול לסלק האוכל לתוך פיו לצדדין יסלק ויקרא פרקו ואם לאו יקרא ע"י הרהור ואח"כ יבלענו יעו"ש. וכן הזכ"ל שם הביא מכ"י רב אחד שנשאל ג"כ ע"ז והביא דברי הרב נחפה בכסף הנז' וחלק עליו ומסיק כסברא א' של הלק"ט וכדברי הרב אדמת קודש הנז' אבל לאכול אף מעט אסור יעו"ש:

יח

חי) ואם היה אוכל ואמרו לו שעלה ע"ה יפלוט. פר הארץ ח"ב א"ח סי' ז' וכ"כ שדה הארץ ח"ג סי' כ"ט. ברכ"י שם. זכ"ל שם. שע"ת שם:

יט

יט) שם. שכח ואכל כזית אבד תעניתו. וה"ה אם שתה רביעית מים אחר עלות השחר איבד תעניתו. הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' י"ד. ברכ"י או' ב' זכ"ל שם שע"ת או' ב' וכבר כתבנו לעיל או' ט"ו דדעת האחרונים בשתה כמלא לוגמיו אבד תעניתו יעו"ש:

כ

ך) שם. וחייב לצום יום אחר. ואם קבל להתענית ב' ימים רצופים ושכח ואכל בלילה מתענה ב' ימים אחרים. ב"י סי' תקס"ב בשם הכלבו. מ"א סק"ג. א"ר או' ב' והיינו בנדר ב' ימים רצופים סתם ואח"כ קבל במנחה ושכח ואכל בלילה חייב לצום ב' ימים אחרים הא יום זה כה"ג ושכח משלים. א"א או' ג' ור"ל משלים תעניתו וא"צ להתענות ימים אחרים. ועיין לעיל או' יו"ד וסי' תקס"ב או' נ"ו ונ"ז יעו"ש:

כא

כא) שם. וחייב לצום יום אחר. שלם אבל באותו היום מותר לאכול. מ"ב או' ז' וכ"כ לעיל או' יו"ד:

כב

כב) שם הגה. ויש מחמירין וכו' הטעם כיון די"א דאפי' ביום זה רשאי ללוות תענית ופורע ולכן כשאכל איבד תעניתו וחייב לצום יום אחר לכן מחמירין כשני הדיעות דחייב לצום כל אותו יום וגם יום אחר אבל בתענית הקבוע כגון י"ז בתמוז שאסור לאכול א"צ להתענות יום אחר אם לא שכוונתו להתענות לכפרה על עונו ושגגתו. תה"ד סי' קנ"ו. ות"צ דינו כי"ז בתמוז לענין זה שא"צ להתענות יום אחר אלא לכפרה. מ"א סק"ד. ובד"מ כתב פעם א' שכח א' ואכל ביו"ד בטבת וצוה מהרי"ל שיתענה בה"ב עכ"ל מ"א שם. ולענין דינא כבר כתבנו לעיל סי' תקמ"ט. או' ז' קחנו משם:

כג

כג) [סעיף ב'] והוצרך לדבר מצוה. כגון ברית מילה או סיום מסכת ואפי' שמחת מריעות משום דרכי שלום נמי שרי. ב"י בשם הג"א. ב"ח. לבוש. מ"א עק"ה. ומ"ש מ"ב או' ט' דמלשון הש"ע שכתב מפני כבוד אדם גדול משמע דדוקא מפני כבודו ולא שאר אנשים לא נהירא דהא בב"י מדמי להו להדדי ומאן דמתיר בזה מתיר בזה יעו"ש וא"כ מ"ש בש"ע מפני כבוד אדם גדול ה"ה מפני דרכי שלום:

כד

כד) שם. והוצרך לדבר מצוה. אע"ג דלא שייך בגוה (כגון שאינו סנדק. א"א) ומ"מ צריך להתענות מקצת היום זמן מועט יותר ממה שהוא רגיל. מ"א שם. א"א או' ה' ח"א כלל קל"ב או' כ"ג. מ"ב שם. ועיין לקמן או' כ"ז:

כה

כה) וכתב בס' באר שבע דחנוכת הבית בא"י הוי סעודת מצוה אבל לא בחו"ל. וביש"ש סוף פ"ז דב"ק כתב אם לא הניח תחלה לשתות בביתו ולנהוג קלות ראש רק שעושה סעודה לחנכו תחלה לומר בו ד"ת ולדרוש בו מעין המאורע הוי סעודת מצוה עכ"ל מ"א שם. י"א בהגב"י ועיין לעיל סי' רכ"ג או' י"ט ואו' טו"ב:

כו

כו) איתא סוף ברכות כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה. מ"א שם. ומשמע דדעתו שגם זה נקרא סעודת מצוה אבל בתשו' חוות יאיר סי' ע' נראה דס"ל דלא הוי ס"מ יעו"ש. ועי"ש עוד בתשו' חוות יאיר הנז' שהאריך הרחיב בפרטי סעודת מצוה איזה נקרה סעודת מצוה או לא יעו"ש:

כז

כז) שם. הרי זה לוה ופורע יום אחר. וא"צ התרת חכם טור. לבוש. ואע"ג שאמר הריני בתענית מחר והו"ל כמו נדר הטעם כתב ב"י בשם הרא"ש כיון דצריך לפרוע לא נתבטל הנדר אלא מאומד הדעת אמרינן שהיה בדעתו להתענות יום א' ולא לקבוע יום זה לחובה. וכ"כ הלבוש אלא שהב"י כתב דזהו לפי הירושלמי אבל לגמ' דידן דוקא אם מתענה מקצת היום א"צ לשאול על נדרו יעו"ש. וזהו שכתבנו לעיל או' כ"ד דצריך להתענות זמן מועט יותר ממה שהוא רגיל כדי לקיים בזה המועט מ"ש אהא בתענית למחר וא"צ להתיר נדרו וכמ"ש מחה"ש. אבל כל תענית שאין יכול ללוותו כגון התעניות הקבועים לנו ויום שמת אביו ורבו והמקבל עליו יום זה למ"ד שאינו יכול ללוותו והוצרך לאכול באלו התעניות צריך התרה. שה"ג פ"ק דשבת. כנה"ג בהגה"ט ועיין לעיל סי' תק"ן או' ב':

כח

כח) שם. הרי זה לוה ופורע וכו' ואם הוא יום שני או חמישי קבלתי מרבותי שילוה ליום ב' או יום ה' אחר. תפארת שמואל בהגהות הרא"ש פ"ק דשבת. ברכ"י או' ג' שע"ת. ועיין לקמן או' ל"ב:

כט

כט) שם. שהרי לא קבע הימים בתחלת הנדר. ואעפ"י שקבלו במנחה מותר. ב"י. מ"א סק"ו. ואעפ"י שהתפלל תפלת ענינו רשאי ללוותו ליום אחר ואין חוששין משום תפלת שוא. שו"ג או' י"ב בשם הר"ן ושה"ג דלא כשכנה"ג הגה"ט או' ה' בשם ספר האשכול בזה יעו"ש. וכתב שם השו"ג והיינו לדידהו שהיו מתפללין ענינו בשחרית אבל לדידן שאין מתפללין ענינו ביחיד כ"א במנחה אם לוה קודם מנחה אין כאן תפלת שוא שעדיין לא התפלל ענינו עכ"ל. ועיין לעיל או' יו"ד:

ל

ל) שם. מקרי תענית זה ואינו יכול ללוותו. עיין ט"ז סק"א שכתב דאם מצטער אפי' ביום זה מועיל אם מתענה מקצת היום ואח"כ לוה ופורע יעו"ש. אבל הנה"ש או' ג' כתב כי נמי מתענה מקצת היום ואח"כ לוה ופורע אסור יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קל"ב או' כ"ג דאפי' מצטער הרבה אינו יכול ללוותו ליום אחר יעו"ש. ואם צריך לאכול מפני קצת חולה צריך התרה. תו' חיים על ח"א שם או' כ"ט. ועיין לעיל סי' תקנ"ב או' נ"ו:

לא

לא) שם בהגה. או אתענה שני וחמשי כל השנה וכו' דהו"ל יום מיוחד דקבע שנה זו דוקא ולבוש כתב די"א דלא מקרי יום זה ולא דק שבתה"ד לא כ"כ אלא לדעת הא"ז דס"ל שאפי' יום זה מותר ללוות ואינו אסור רק יום קבוע כגון יום שמת בו אביו אבל לדידן דס"ל דביום זה אסור ללוות א"כ גם זה בכלל יום זה. מ"א סק"ז. מיהו במט"מ סי' תשע"ב כתב כי"א שכתב הלבוש דבשביל אונס או צער ממש או בשביל סעודת מצוה דשייך בגווייהו יכול להלוותם ליום אחר אלא דצריך להתענות מקצת היום זמן מועט יותר מן הרגיל יעו"ש. והב"ד א"ר או' ד' וכתב אפשר דס"ל דב' וה' לא דמי ליום זה יעו"ש. וכ"כ בס' בגדי ישע סק"ז דדברי התה"ד נראין כדברי י"א שכתב הלבוש והשיג על דברי מ"א הנז' יעו"ש:

לב

לב) ואם נדר להתענות בה"ב חצי שנה או שנה ולא אמר השנה פשיטא דלא מקרי יום זה וכ"כ מהר"מ מינץ סי' קט"ו מי שנשבע להתענות בה"ב מותר להתענות הב"ה ומ"מ אסור להתענות יום אחר דדוקא על ימים אלו קפיד משום שהן ימי רצון. מ"א שם. א"ר או' ו' ח"א כלל קל"ב או' כ"ד ואו' כ"ה. מ"ב או' י"ג. ועיין לעיל סי' תקס"ד או' נ"ח:

לג

לג) שם בהגה. אתענה שני וחמישי וכו' נראה דה"ד שרוצה להתענות ביום אחר עבור יום ב' או' ה' דאמרינן שהוא קבל עליו דוקא יום ב' או ה' דהם יומי דרחמי אבל אם רוצה ללוות מיום ב' זה על יום ב' אחר או על ה' אחר דהיינו אחר שישלים מספר ימי נדרו שקצב עליו שפיר מצי לעשות כן דהוה כמו יום סתם בזה. ט"ז ס"ק א' והב"ד הנה"ש או' ג' וכתב דדבריו נכונים בנודר להתענות בה"ב ולא קבע זמן אבל באומר להתענות ב' וה' של שבוע פלונית או של החדש או של השנה דבהא איירי רמ"א ודאי לא מהני לוה ופורע אפי' בב' וה' אחרים יעו"ש וכ"כ המאמ"ר או' ו' לפרש דברי הט"ז הנ"ז וכ"כ הא"ר שם ליישב דברי הט"ז הנז':

לד

לד) שם בהגה. או אתענה שני וחמישי וכו' ואפי' לא אמר שני וחמישי ושני אלא נדר להתענות עשרה ימים או עשרים יום בתוך שנה זו אינו יכול ללוות משנה זו על חברתה. מאמ"ר שם. וכ"כ מ"ב שם:

לה

לה) קבל להתענות יום ששי כשאומר תחנון ואירע יום י"ג סיון יום ששי וקצת אין אומרים בו תחנונים חייב להתענות. ב"ד סי' שמ"ה בשם רבו. ברכ"י או' ה':

לו

לו) אשה שאחר חג הסוכות נדרה להתענות ב' וה' עד שיעלו הב' וה' מ' יום והיה בדעתה שהיא משלמת מ' יום קודם הפסח ובאו ימי השילום שבוע קודם הפסח ואכתי פשו לאחר הפסח והתענית ששה רצופים שבוע קודם הפסח להשלים מ' יום מאחר שסברה שיושלמו קודם הפסח א"כ אין פיה ולבה שוין בעת הנדר ומה שעשתה היה לפנים משורת הדין דיה והותר וא"צ שתתענה אחר הפסח ב' וה' להשלים במספר ארבעים ב' וה' מהרמ"פ בתשו' כ"י סי' ע"ב. ברכ"י או' ז' זכ"ל או' ת':

לז

לז) נדר להתענות בכל חומרת ת"צ חייב בחומרי ט"ב ואם הוא ליל טבילה מותר. מכתם לדוד בתשו' סי' ך' ולדעתי יש לפקפק. ברכ"י או' ח' זכ"ל שם. ועיין לעיל סי' תקס"ב או' מ"ה:

לח

לח) שם. וכן אם היה תענית חלום וכו' וה"ה יום שמת בו אביו או רבו כנז' בסעי' א' שאינו יכול ללוות ולפרוע. טור וכ"כ הלבוש. ח"א כלל קל"ב או' כ"ג. מ"ב או' י"ד:

לט

טל) שם בהגה. מיהו תענית בה"ב שנוהגין להתענות אחר פסח וכו' עיין שע"ת או' ז' מ"ש בשם פמ"א ח"ב סי' כ"ג דמי שענה אמן אחר ברכת בה"ב ואירע מילה דצריך להתיר משום נדר דלא כלבוש סי' תצ"ב יעו"ש. מיהו עיין לעיל סי' תצ"ב או' ט' שכתבנו שם דכמה פו' ס"ל כלבוש דא"צ התרה לסעודת מצוה יעו"ש והטעם כמ"ש באו' שאח"ז ואו' מ"ו דכיון שנוהגים כך הו"ל כאלו התנו בשעת הנדר דאוכלים בסעודת מצוה. ועוד עיין לעיל סי' תקס"ב או' ס' ודוק:

מ

מ) שם בהגה. או אפי' בעשרת ימי תשו' פי' שמיוחדים אלו ימים דוקא והוה אמינא דאסור לאכול. מ"א סק"ח. ור"ל אף שהם מיוחדים והוי כיום זה אפ"ה מותרים לאכול וגם א"צ תענית אחר כה"ג כי נוהגין לאכול בסעודת מצוה כה"ג. א"א או' ח' ועיין לקמן או' מ"ו:

מא

מא) שם בהגה. ואירע ברית מילה מצוה לאכול וכו' ופשוט דכשחל פדיון הבן או שאר סעודות מצוה בבה"ב או בעשרת ימים ג"כ מצוה לאכול. מ"א סק"ט. א"ר או' ז' ח"א שם או' כ"ו. קיצור ש"ע סי' קכ"ז או' י"ד. מ"ב או' ט"ז:

מב

מב) שם בהגה. מצוה לאכול וכו' ואם ידע לפני ר"ה שיאכל בין ר"ה ליוה"כ על ברית מילה מחוייב להתענות עוד יום א' לפני ר"ה דהא מה"ט מתענין ד' ימים לפני ר"ה נגד ד' ימים שאוכלים וכ"ש אם אירע מילה בד' ימים שלפני ר"ה שמתענין יום א' נגדו מיהו נ"ל אם ר"ה הוה ביום ה' דליכא אלא ד' ימים לפני ר"ה א"צ להתענות יום אחד קודם שבת דמעיקרא לא קבלו עלייהו אלא להתענות בימי הסליחות (והיינו לבני אשכנז שאין אומרים סליחות אלא ביום א' שלפני ר"ה כמ"ש לקמן סי' תקפ"א סעי' א' בהגה יעו"ש) ולא בימים האחרים ואם מתענה עד אחר שיצא הצבור מבהכ"נ מקרי תענית כמ"ש סי' תקס"ב סעי' ב' אבל לא קודם לכן כי מעיקרא כך קבילו עלייהו. מ"א שם. ח"א שם או' כ"ז. מ"ב או' י"ט:

מג

מג) שם בהגה. מצוה לאכול וכו' ופשוט דבמקום דמותר לאכול על הסעודה אינו תענית כלל ומותר אח"כ לאכול ולשתות אפי' בביתו ומיהו קודם הסעודה נ"ל דאסור לאכול ולשתות בביתו מיהו הבעלי ברית מותרים לאכול מיד דיו"ט שלהם הוא. מ"א סק"י. א"ר או' ז' ח"א שם או' כ"ט. מ"ב או' י"ח. ומיהו מ"ש המ"א דבעלי ברית מותרים לאכול מיד וכו' בא"ר שם מסתפק אם הוא מן הבקר או לאחר מנחה כמו בט"ב דחוי לעיל בסי' תקנ"ט יעו"ש ולענין דינא כבר כתבנו לעיל סי' תק"ן או' כ"ב יעו"ש. ואם חל מילה או חופה בד' צומות אם יתענה החתן או בעל ברית כתבנו דינו לעיל סי' תקע"ט או' ט' ואו' יו"ד יעו"ש:

מד

מד) שם בהגה. מצוה לאכול וכו' אבל בשאר תעניות שגוזרין הצבור אסור לאכול אפי' בסעודת מצוה. וכתב הש"כ ביו"ד סי' ש"ה ס"ק י"ב דאם חל פדיון הבן ביום ת"צ נוהגין לפדות ביום התענית ולעשות סעודה בלילה עכ"ל וצ"ע אם חל יום ל"א בשבת וביום א' הוא תענית עשי"ת אם מותרים לאכול ואעפ"י מילה שעבר זמנה כל שעתא ושעתא זמנה הוא דאסור לעמוד ערל אבל פדיון הבן כיון שעבר זמנו יכולין לדחותו יותר וא"כ י"ל דלא מקרי סעודת מצוה ולכן נ"ל דיעשה הסעודה בלילה אבל כשהוא בזמנו מותר לאכול שם. מ"א שם. א"ר שם. אמנם הא"א או' יו"ד כתב דאף פדיון שלא בזמנו סעודת מצוה הוא. וכ"כ המו"ק. וכ"כ ח"א שם או' כ"ו והשיג על דברי מ"א הנ"ז יעו"ש וכ"כ בס' בית מאיר להשיג על דברי מ"א הנז' וע"כ כתב דמותר לעשות הסעודה ביום בשעת פדיון ומותרים לאכול כמו בסעודת מילה יעו"ש. ועיין לעיל סי' תקנ"ט או' ס"ט:

מה

מה) וצ"ע כשמתענין ך' סיון במלכות פולין אם מותר לאכול על סעודת מצוה ומיהו בזמנינו על הרוב עושים כל הסעודות בלילה. מיהו פעם א' חל בע"ש ך' סיון והיה סעודת ברית מילה וצוה הרב לאכול ביום מפני שלא ימצאו אנשים שילכו בלילה. מ"א שם. א"ר שם. ובעיר שאין מתענין ך' סיון ויש שם אנשים ממקומות שמתענין אם צריכין להשלים למנין על הסעודה מותרין לאכול. ח"א שם. מ"ב או' ך' ועיין לקמן סי' תק"פ או' ל"א:

מו

מו) שם בהגה. וא"צ התרה וכו' וגם א"צ תענית אחר בעבור זה כמ"ש לעיל או' מ' וכ"כ מ"ב או' י"ז ואע"ג דדבר שאינו אלא מנהג צריך התרה ובה"ב ג"כ אינו אלא מנהג מ"מ לא נהגו מעולם להתענות בכה"ג שחלה מילה ביום זה והוה כאילו התנו מתחילה. לבוש סי' תצ"ב. ומיהו מחמת שאינו בריא לעולם צריך התרה. ש"ך ביו"ד סי' רי"ד סק"ב. ח"א כלל קל"ב סוף או' נ"ח. עמה"ש על קיצור הש"ע סי' קכ"ז או' ח' והגם דדעת המ"א סי' תקפ"א ס"ק י"ב דא"צ התרה וכ"ה דעת הדג"מ שם. מ"מ כיון דאין הפסד בזה לעשות התרה יש להחמיר כדי לצאת אליבא דכ"ע. ועיין לקמן סי' תקפ"א או' ע"א:

מז

מז) שם בהגה. ואם קבל עליו התענית במנחה וכו' דדוקא כשסמך על עניית אמן אז שרי לאכול אבל כשקבלו במנחה הוי נדר וצריך התרה. לבוש שם. והטעם דאעפ"י שענה אמן אינו מחויב להתענות (עיין לעיל סי' תקס"ב או' ס') לכן שרי לאכול על סעודת מצוה ואפי' התחיל להתענות ולא ידע שיזמינו אותו לסעודה מ"מ שרי. מ"א ס"ק י"א. וזהו שכתב לדעת הלבוש אבל דעת המ"א שם דוקא כשמתענה רק בא' מימי התשו' אבל במתענה כולם אף בקבל מותר דמתענה אדעתא דמנהגא יעו"ש והב"ד א"ר או' ח' א"א או' י"א. ח"א שם או' כ"ח. וכן הסכים ה"ב או' ד' וכ"פ מט"א סי' תקפ"א או' ט"ל:

מח

מח) שם בהגה. י"א שאם מצטער הרבה בתעניתו יכול לפדותו וכו' הא דכתב זה בשם י"א לפי שזה כתב הרא"ש בשם הראב"ד וכתב עליו הרא"ש ולא מסתבר לי דהא אמרינן גדולה תענית מן הצדקה שזה בגופו וזה בממונו נמצא שאין התשלום שוה עכ"ל והב"ד ב"י. ולכן כתב זה בהגה בשם י"א לומר שאין זה לכ"ע ורק יש לסמוך ע"ז במקום אונס. וכ"כ הרב חס"ל במעין רביעי עין יעקב נהר מ"ה שהרוצה לחזור בתשו' ואינו יכול להתענות ארבעים יום או ג' ימים לילה ויום יכול לפדותם בארבעים איסרי כסף מזוקק לצדקה וכן מי שהיה בדעתו להתענות יום א' בנתינת איסר א' של כסף מזוקק לצדקה יכול לפדותו ובלבד שלא יהיה ת"צ יעו"ש. וכ"כ בס' נאמן שמואל סוף סי' ח' שיש פדיון לתענית שמתחייב בו האדם בעבור עונו יעו"ש. וכ"כ הגאון חיד"א בספרו מו"ב חלק יוסף בסדר סי' ג' יעו"ש. והב"ד הגאון רב פעלים ח"ג סי' ל"ה וכתב לעשות סמוכות לזה מדברי האר"י ז"ל יעו"ש. ועוד עיין מ"ש בזה לעיל סי' קי"ט או' ט"ו ודוק:

מט

מט) שם בהגה. יכול לפדותו וכו' וכ"כ לעיל סי' של"ד סעי' כ"ו בהגה בשם פסקי מהרא"י סי' ס' יעי"ש ובדברינו לשם כמה תיקוני עונות יעו"ש. ואם עשה עבירה אחת כמה פעמים התיקון הוא שיעשה התיקון של אותה עבירה ג"פ ונסלח לו. הרב שמחת הרגל די"ג ע"א. זכ"ל ח"ג חא"ח או' קע"ג. וכ"כ עיקרי הד"ט סי' י"ג. או' כ"ט בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' של"ד או' קמ"ח בשם האחרונים יעו"ש. מיהו הרב רב פעלים שם כתב להוכיח דדי בפעם אחת יעו"ש וע"כ נראה דבאדם חלש שאינו יכול להתענות על כל עבירה ג"פ וגם אין לו כסף לפדות על ג"פ דאז יש להקל בפעם אחת. ועיין לקמן סוף או' ן' מ"ש בשם הזכ"ל ודוק:

נ

נ) ועיין זכ"ל ח"א או' ת' וח"ג או' קע"ג מה שציין לתיקון איזה עונות ועוד עיין בשער רוה"ק להאר"י ז"ל שכתב ג"כ תיקון לכמה עבירות וכוונות יעו"ש. וגם עיין ברב פעלים שם סי' ל"ו בענין תקון לאשה אחת שהניחה בנה הקטן לשכב בצידה בלילה ובבקר מצאה אותו מת ושם בסי' ל"ז בענין מי ששכב עם אשתו נידה קודם שהגיע לעשרים שנה אם חייב כרת והתיקון שלו יעו"ש. וכבר כתבנו בכמה מקומות כי כשמתענה לתיקון איזה עבירות צריך לפרש בעת קבלת התענית בתפלת מנחה ביום שלפניו ויאמר רבש"ע הריני לפניך למחר בתענית יחיד מן הבקר עד הערב (ואם הוא מתענה הפסקה יאמר למחר ובלילה שלאחריו וביום שלאחריו) על עון פלוני ויה"ר שיקובל התענית שלי הנז' לפניך ברצון ותמחול לי על עון פלוני וע"כ עונותי כרוב רחמיך וחסדיך יהיו לרצון וכו' וביום התענית לעת מנחה יאמר יה"ר מלפניך ה' או"א שיהא דמי וחלבי שנתמעט היום בתעניתי כאלו הקרבתיו לפניך ע"ג המזבח ותמחול לי על עון פלוני וע"כ מה שחטאתי לפניך בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים כרוב רחמיך וכרוב חסדיך ויתוקן כל אשר פגמתי בשמות הקדושים ובעולמות העליונים וכל ניצוצי הקדושה שנפלו אל הקליפות ע"י עונותי וחעאתי יחזרו ויעלו אל מקומם הראשון ולא ידח ממנו נדח ויתוקנו תיקון גמור כרוב רחמיך וכרוב חסדיך ויהי נועם וכו':

נ) ואם הוא תש כח ואינו יכול להתענות ימים הקצובים לאיזה עבירה שתהיה לפחות יתענה בה"ב וביום האחרון של התענית יתן כסף כנגד התעניות שהוא חייב בהם ויאמר שזה הכסף כך וכך יהיה פדיון לתעניות כך וכך שהוא חייב לכפרת עבירה פלונית. ואח"כ יאמר יה"ר מלפניך ה' או"א שיהא דמי וחלבי שנתמעט היום בתעניתי כאלו הקרבתיו לפניך ע"ג המזבח וגם הכסף כך וכך שנתתי לצדקה לפדיון כך וכך תעניות יעלה לפניך כאלו התעניתי כך וכך ימים בשלימות ותמחול לי על עון פלוני. וע"כ מה שחטאתי לפניך בין בגלגול זה וכו' כנז' ועוד עיין לעיל סי' ר"מ או' ו' וסי' של"ד או' קמ"ה הנוסח שכתבנו לומר על איזה עונות יעו"ש ועוד עיין זכ"ל ח"ג מע' ת' או' קע"ד שכתב דהשואל תשו' בזה"ז אין להכביד עליו שלא ימנע והאיש החכם יעשה לפי המקום והזמן ומהות האיש יעו"ש:

נא

נא) שם בהגה. יכול לפדותו וכו' משום דקבלת תענית הוה כמו נדר לצדקה כאלו התנדב חלבו ודמו לגבוה ותמורתו נותן לעניים דאומדן דעתא הוא דאדעתא דהכי קבל עליו. לבוש. והוא מדברי ב"י יעו"ש:

נב

בנ) שם בהגה. יכול לפדותו וכו' ועיין ססי' של"ד שיעור הפדיון ומ"מ נ"ל דהעשיר יתן לפי עשרו דהטעם ששקול צער הממון נגד צער התענית ובעשיר דין מאה מנה כדין פרוטה לעני. מ"א ס"ק י"ב. ועוד עיין לעיל או' מ"ח שיעור הפדיון ועיקרי הד"ט סי' ט"ו או' כ"ד יעו"ש. והמנהג עתה לתת לפדיון תענית לכל יום דמי סעודת היום. וכמ"ש היפ"ל ח"ב סי' תקע"א או' ז' יעו"ש. והכל לפי מה שהוא אדם כמה יהיה ערך סעודתו כנגדה יתן צדקה לעניים ואם הוא חייב תענית אחד יתן דמי סעודת יום אחד ואם חייב ב' יתן דמי ב' סעודות וכו':

נג

גנ) שם בהגה. יכול לפדותו וכו' אבל בתענית שגוזרין הצבור לא מהני פדיון אם לא שהתנו כן הצבור. ח"א כלל קל"ב או' ל"א. קיצור ש"ע סי' קכ"ז או' י"ב. מ"ב או' כ"ב:

נד

דנ) שם בהגה. ונראה דוקא בקבל עליו תענית בעלמא אבל אם קבלו דרך נדר וכו' ר"ל הא דיכול לפדות התענית הוא דוקא אם הוציאו בפיו דרך קבלה שאמר הריני מתענה יום אחד סתם או יום זה אבל אם הוציאו בלשון נדר שאמר הרי עלי להתענות יום אחד או יום זה אינו יכול לפדותו וכ"כ הלבוש בהדיא כשקבל עליו יום זה ויש לו צער או אונס גדול או יום סתם ואין רצונו ללוותו ולפרעו יכול לפדות עצמו בממון עכ"ל והוא מדברי ב"י יעו"ש. ודלא כמ"ב שכתב לחלק בין יום סתם ליום זה אלא החילוק הוא בין לשון קבלה ללשון נדר כנז' וכ"מ מדברי ח"א שם דאפי' ביום סתם אם קבלו בדרך נדר אינו יכול לפדותו יעו"ש. ועיין לקמן או' ס"ט וסי' תק"ע סעי' א':

נה

הנ) [סעיף ג'] מי שנדר להתענות וכו'. וה"ה מי שחייב תענית מכח תשו' יכול לדחותו. כ"מ בפסקי מהרא"י שם. וכ"כ מ"א ס"ק י"ג. מיהו דעת המ"א שם דלכתחלה אסור ללוות דחיישינן שמא ימות ורק דלזמן מועט לא חיישינן יעו"ש. וכ"כ במחנה אפרים ה' נדרים סי' ט"ו דבעינן מיד ורצופים אם אין לו אונס יעי"ש. אך אם הנודר עצמו אומר שבלבו היה שלא לעשותם מיד פשיטא דנאמן במה שבינו לבין קונו. מכתם לדוד סי' כ"ב. פ"ת. מ"ב או' כ"ח:

נו

ונ) שם יכול לדחותם וכו' ואם אמר שמקבל בה"ב בימי הקיץ וכדומה פשיטא שאין יכול לדחותם לימי החורף דהוה כיום זה. א"א או' י"ג. ואפי' לדחותם לקיץ אחר אינו יכול אם אמר אתענה בקיץ של שנה זו כמ"ש לעיל או' ל"ד:

נז

זנ) מי שאמר הריני מקבל עלי איזה תעניות לכפרת עונותי יש לצדד שמתענה והולך כל ימיו אבל מחוורתא עד שיאמר לא לכך נתכוונתי. הלק"ט ח"א סי' י"ז שו"ג או' י"ג:

נח

חנ) מי שהיה בצרה ונדר להתענות עד ר"ה הבא בכל יום ועתה הוא חלוש מאד וחולה תקנתו שיתחרט מעיקרא ומתירין לו שלושה. ואם אינו מתחרט מעיקרא פותחין לו פתח ואומרים לו אם היית יודע שדרך העולם שעוברים עליהם צרות ומיד עוברת לא היית נודר והוא אומר כן ומתחרט ומתירין לו. אבל לא יפתחו לו בנולד לומר אילו היית יודע שמצד התענית היית חולה או חלש דאין זה פתח דק"ל אין פותחין בנולד ואם הוא חולי שיש בו סכנה אפי' אין שם חרטה ולא פתח ולא מי שיתירנו אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ומאכילין אותו פחות פחות מכשיעור כדי שלא יבא לידי איסור תורה ואם א"א אלא כשיעור בפעם אחת מאכילין אותו מיד שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש. הרדב"ז ח"ב סי' רצ"א. שו"ג שם. ועיין ביו"ד סי' רפ"ח סעי' י"ב וסעי' י"ג ודוק:

נט

טנ) [סעיף ד'] יש מי שאומר וכו'. הא דכתב זה בש"ע בשם יש מי שאומר אעפ"י שלא הביא. בזה פלוגתא בב"י משום כי כן דרכו של הש"ע דדין שלא מצאו כ"א בפוסק א' כותב אותו ג"כ בשם יש מי שאומר וזה כתבו בב"י רק בשם פסקי מהרא"י סי' ס"א כיעו"ש:

ס

ס) שם. ששני ימים ושני לילות רצופים וכו' המתענים ג' ימים וג' לילות נוהגים להתענות עוד ב' שעות בליל ד' שיהיה ע"ד שעות סי' לדבר שובה ישראל ע"ד ה' אלהיך והאוכלים בתחלת הלילה לא הפסידו שהוא כמנין חסד. מט"מ סי' תשפ"ג. ובסוף ר"ח הקצר כתב המתענים ב' ימים יתענו שעה א' בלילה ויפסיקו ג"כ שעה א' מבע"י דהוי כמו כ"ז תעניתים דיום ראשון הוי תענית א' ואח"כ עולה כל שעה ליום אחד ושעה לאו דוקא דמקצת השעה ככולה. מ"א ס"ק י"ד. א"ר או' י"א. ה"ב או' ז' מ"ב או' ל':

סא

סא) המתענה שבעה ימים רצופים אפשר לו להתקיים אבל יותר א"א להתקיים. חס"ל מעין רביעי עין יעקב נהר מ"ה. א"ר שם. ובענין המתענים ששה ימים רצופים לילה ויום דהיינו שבוע אחד מהתחלת יום ראשון עד ליל שבת בדברי האר"י ז"ל בשער רוה"ק לא נתבאר לכמה ימים עולים וגם לא נזכר תענית זה כל ששה ימים רצופים לילה ויום רק של שני ימים וג' ימים כמ"ש אח"כ באו' ס"ג יעו"ש. ומה שמביאים מס' חמ"י פ"ח להלכות שובבי"ם כי ששה ימים רצופים המה יעלו ס"ה אלפים ות"ר תעניות יעו"ש. כבר הרש"ל ז"ל בספרו הבהיר נה"ש דף כ"ו ע"ב נתפלא על המשגיחים בספרי שאר המקו' כגון חמ"י ומ"ח וכיוצא וכו' וכתב שאין לסמוך כ"א על דברי האר"י ותלמידו מהרח"ו ז"ל יעו"ש וכן בע"ג שם קרא תגר על הלומדים בשאר ספרי המקובלים שקדמו כי רבים חללים הפילו וכו' חוץ מדברי האר"י ז"ל ותלמידו מהרח"ו ז"ל יעו"ש וא"כ כ"ש דאין לסמוך בדבר זה דמי עלה שמים וירד. ועיין עוד לקמן או' ס"ד ודוק. ועוד נ"מ דאין לבטל בשביל זה סעודה רביעית של מו"ש כי מי בא בסוד ה' ואפשר שמגרעות נתן וכ"כ בתוספת מעשה רב או ט"ל שפעם אחת אשתו של הגר"א קבלה על עצמה להתענות הפסקה והפסיקה בסעודה בלישית ותיכף אחר הבדלה שכבה לישן ויוודע לו הדבר ושלח לה שבכל הפסקות עדיין לא יתוקן הפסד מלוה מלכה אחת ואז תיכף קמה ואכלה עכ"ל וכ"כ לעיל סי' ש' או' ט"ו בשם האחרונים דאין לבטל סעודה ד' של מו"ש בשביל הפסקות יעו"ש:

סב

סב) אמנם אם אינו נוהג לאכול בליל מו"ש איזה דבר לסעודה רביעית ואפי' פת הבא בכסנין כי אינו סובל האכילה מכח סעודת שבת אז יכול לקבל ביום ש"ק ולהפסיק סמוך לשקיעת החמה. צפורן שמיר או' צ"ב:

סג

סג) שם הגה. וי"א דבאדם חלש סגי לו בב' ימים וכו' אמנם בשער רוה"ק דרוש ג' לא כתב לחלק בין חלש לבריא אלא שני ימים רצופים עם לילותיהם חשובים כאלו התענה כ"ז יום ושלשה ימים רצופים עם לילותיהם חשובים כאלו התענה מ' יום והמתענה יום א' ולילו עמו כמו יוה"כ וט"ב אינו חשוב כ"א תענית יום א' בלבד יעו"ש. ועיין צפורן שמיר או' צ"ו שכתב דהפסקת ג' ימים נחשבת למ' יום ויותר לא נמצא בכתבי האר"י ז"ל יעו"ש ולא זכר שר שהם בהדיא בכתבי האר"י ז"ל האמתיים בשער רוה"ק כנז' ואפשר דכוונתו על היותר מארבעים לא נמצא כן:

סד

סד) ואם בעלי הפסקות יפה הם עושים עיין בהלק"ט ח"ב סי' רנ"ב שכתב שיש לחוש לזה לסכנה ואפשר שנפסק א' מן האברים הפנמיים מחוסר לחות השרשי ואעפ"י שלא ימותו בתוך שנתם אפשר דמתחיל ליפסד יעו"ש וכ"כ עיקרי הד"ט סי' כ"ט או' ל"ה להזהיר ע"ז מכמה פו' יעו"ש. וע"כ מי שהוא חלש יש ליזהר ואין להתענות כ"א בימים נפרדים כפי כחו והשאר יפדה בממון אם אפשר כמ"ש לעיל או' ן' יעו"ש:

סה

סה) שם בהגה. מכח תשובה וכו' ומ"מ טוב יותר שיצום מפוזרים שבכל עת יהיה לבו נכנע ויהיה חטאיו נגדו תמיד. מ"א ס"ק ט"ו. מ"ב או' ל"א:

סו

סו) שם בהגה. צריך לקיים מה שנדר וכו' ועיין א"א או' י"ד שמסתפק להיפך אם נדר להתענות שני ימים רצופים אם יכול לשנותם לצום ארבעים יום שאין רצופים יעו"ש. מ"ב או' ל"ב. ומיהו מ"ש ב' ימים רצופים וכו' היינו לפי מ"ש מור"ם ז"ל אבל לפי דברי האר"י ז"ל שכתבנו לעיל או' ס"ג שני ימים רצופים אין עולים כ"א לכ"ז יום יעו"ש:

סז

סז) שם בהגה. הכא מודה וכו' דהתם אדעתא שיצטער לא קבל עליו ולכן יכול ללוות משא"כ הכא דסוף סוף יצטער לכן צריך לקיים מה שקבל עליו. מ"א ס"ק ט"ז. מ"ב או' ל"ג:

סח

סח) שם בהגה. כל שכן מ' יום שלפני יוה"כ וכו' ויתחיל להתענות אחר ט"ו באב ולא יתענה בשבת ור"ח. מ"א ס"ק י"ז. והשל"ה דף רי"ג ע"א כתב דיתחיל להתענות מי"ז בתמוז כדי להשלים באלו הימים מה שחסר מאלול ואילך ר"ח ושבתות ויו"ט שלא יוכל להתענית בהם ואלו החסרים ישלים מי"ז בתמוז ואילך עד ר"ח אלול במפוזרים ולא יעלה לתשלום הימים שמחוייב בלא"ה להתענית כגון ט"ב או ער"ח אם רגיל בו או אם אירע יום שמת בו אביו ואמו או ת"ח אבל באלול עצמו עולה הכל מאחר שהם ימים המקודשים שהיה משה בהר יעו"ש. מיהו לדעת המ"א ס"ק כ"ב גם מט"ו באב שהתחיל להתענות מ' כל התעניתים שרגיל להתענות בהם עולים לו כמ"ש לקמן או' ק"ד יעו"ש. והב"ד מט"א סי' תקפ"א או' ב' וכתב ויש לילך בזה אחר כוונת הנודר יעו"ש. וכ"כ לקמן סוף או' ק"ו יעו"ש:

סט

סט) שם בהגה. שמי שקבל עליו וכו' משמע אפי' לא אמר דרך נדר רק בקבלת תענית בעלמא. מ"א ס"ק י"ח. מט"א שם. מ"ב או' ל"ה. ועיין לקמן סי' תק"ע סעי' א':

ע

ע) [סעיף ה'] המתענה תענית חלום ביו"ט. אין לומדין מן הכלל אפי' במקום שנאמר חוץ דהא בחג השבועות אין מתענים ת"ח כמ"ש לעיל סי' תצ"ד או' ל"ח יעו"ש א"נ אם לא ידע וכבר התענה צריך למיתב תענית לתעניתיה. ונראה דהמתענה בר"ח ניסן או בר"ח אב תענית חלום דא"צ למיתב תענית לתעניתו דהא י"א דמצוה להתענות כמ"ש סי' תק"פ. מ"א ס"ק י"ט. י"א בהגב"י. ח"א כלל קל"ב או' ל"ו. מ"ב או' ל"ו;

עא

עא) שם. המתענה תענית חלום ביו"ט וכו' ומשמע דוקא הנך ימים הא שאר ימים שא"א תחנון כניסן ול"ג לעומר וט"ו באב ושבט וקודם שבועות ובין יוה"כ לסוכות א"צ תענית לתעניתו. א"א או' י"ט. מ"ב או' ל"ז. וכן אם היה פסח ב' א"צ למיתב תענית לתעניתו. רו"ח או' א' בשם הרב מלאכת שלמה קמחי סי' א':

עב

עב) שם הגה. ועיין לעיל סי' רפ"ח סעי' ד' ובדברינו לשם כל דיני מיתב תענית לתעניתו יעו"ש:

עג

עג) [סעיף ו'] אין ת"צ בבבל וכו'. וה"ה בכל חוץ לארץ כדמוכח לקמן סי' תקע"ה סעי' יו"ד יעו"ש:

עד

עד) [סעיף ז'] כשאירע יום שמת אביו וכו'. ר"ל שבשנה שמת אביו לא היתה מעוברת ובשנים הבאים אח"כ אירע שנה מעוברת דעת הש"ע סתם אדר הוא אדר שני ודעת י"א בהגה להיפך אבל אם מת בשנה מעוברת לכ"ע אם מת באדר ראשון יתענה בראשון ואם מת באדר שני יתענה בשני כמבואר בהגה. וכ"כ בד"מ ביו"ד סי' ת"ב או' ה' וב"י שם סי' ת"ג בשם התה"ד יעו"ש וכ"כ לעיל סי' נ"ה או' נ"ט לענין בר מצוה יעו"ש. וכ"ז להתענות בשאר שנים אמנם בשנה ראשונה יש חילוק כמ"ש לקמן או' ע"ז יעו"ש:

עה

עה) שם. כשאירע יום שמת אביו וכו' כי מצוה להתענות יום שמת בו אביו או אמו כמ"ש להדיא מור"ם בהגה ביו"ד סי' ת"ב סעי' י"ב יעו"ש. והטעם כתב במט"מ סי' תשס"ד שהרי דוד התענה על שאול כי קראו אבי וצם על יהונתן ועל אבנר כי יש לצום על אדם חשוב. וכתיב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כי אמרו הואיל ופשענו והנחנו הזקן הלילה לבדו לכך הורע לו בשבילנו לכך נדרו שלא לאכול גיד הנשה. ד"א דין הוא לפי שהאב והבן גוף אחד ודין שיצטערו הבנים ביום מיתת אביהם יעו"ש. וכ"כ ס"ח סי' רל"א ורל"ב. והב"ד א"ר או' ט"ו. והלבוש ביו"ד סי' ת"ב סעי' י"ב כתב הטעם שיעשה תשו' מפני הסכנה דריע מזליה ביום זה שמת בו אביו או אמו יעי"ש. ועוד י"ל הטעם ע"פ מ"ש לעיל סי' נ"ה או' ך' בשם האר"י ז"ל כי אמירת הקדיש לא לבד מוטיל שהציל את נפש המת מגיהנם אלא ג"כ להכניסו בג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרגה וע"כ היה נוהג רב האר"י ז"ל לאומרו בכל שנה ושנה ביום שמת בו אביו ואמו יעו"ש. וע"כ יש להתענות ביום ההוא ולחזור בתשו' כדי שיוכל לעלות נפש אביו למדרגה היותר עליונה ואז גם אביו יתפלל בעדו שעשה לו נחת רוח:

עו

עו) שם. יתענה באדר ב' הגה. וי"א דיתענה בראשון. דפליגי ר"מ ור"י ר"מ ס"ל דסתם אדר הוא שני ור"י ס"ל סתם אדר הוא ראשון ופסק הרמב"ם כר"מ וי"א הוא הרא"ש דפוסק כר"י והכריע בתה"ד סי' רצ"ד כר"י וממילא יתענה בראשון מטעם דאין מעבירין על המצות יעו"ש. ט"ז ס"ק ג' ומיהו עיין כנה"ג בהגב"י ומחב"ר או' ח' ושו"ג או' כ"א ועיקרי הד"ט סי' כ"ט או' ד' ויפ"ל ח"ב או' ד' וח"ג או' א' ושאר דברי האחרונים שי"א דברי הש"ע עיקר וי"א דברי י"א עיקר וע"כ יש לילך בזה אחר המנהג שהספרדים נגררים אחר דברי הש"ע והאשכנזים אחרי דברי מור"ם ז"ל:

עז

עז) ואם מת אביו באדר שנה פשוטה ואחריה מעוברת כתב ב"י ביו"ד סי' ת"ג בשם התשב"ץ דבשנה ראשונה יתענה ויאמר קדיש באדר ראשין ובשאר שנים באדר שני. וכתב ב"י דטעמו משום דסוף שנה ראשונה הוי לסוף י"ב חודש כדאמרינן דמשפט רשעי ישראל בגהינם י"ב חודש ולא אמרו שנה הילכך י"ב חודש מנינן ובשאר שנים תלוי בפלוגתא דר"מ ור"י בפרק קונם יין וס"ל דהלכה כר"מ דאמר דכותבין בשטרות אדר הראשון אדר א' והשני כותבין אדר סתם דאיהו סתם אדר מיקרי, ובתה"ד סי' רצ"ד כתוב שנשאל על מי שנפטרו הוריו באדר בשנה פשוטה כשיגיע שנות העיבור באיזה אדר יצום ויאמר קדיש וברכו בראשון או בשני והשיב יראה דיעשה בראשון וכ"ש אם נפטר בשנת העיבור בראשון שיעשה לעולם בראשון אמנם בהא מודינא דאם נפטר בשעת העיבור בשני שיעשם לעולם בשני עכ"ל ב"י. והב"ד בד"מ שם בסי' ת"ב או' ה' נמצא דאם מת אביו בשנה פשוטה ואחריה מעוברת לכ"ע בשנה ראשונה יתענה באדר א' ובשאר שנים תליא בפלוגתא דר"מ ור"י אבל אם מת אביו בשנה מעוברת לדברי התה"ד בשנה ראשונה יעשה באדר ובשאר שנים כשיהיו מעוברות אם מת באדר א' יתענה באדר א' ואם מת באדר ב' יתענה באדר ב' ולדברי התשב"ץ שכתב ב"י הטעם משום דמשפט רשעים בגיהנם י"ב חודש אם מת בשנה מעוברת אם מת באדר א' בשנה ראשונה יתענה בשבט שהוא תשלים י"ב חודש ובשאר שנים כשיהיו מעוברות אם מת באדר א' יתענה באדר א' ואם מת באדר ב' יתענה באדר ב' נמצא דהחילוק הוא רק אם מת באדר א' דלהתה"ד שנה ראשונה ג"כ יתענה באדר ולתשב"ץ בשבט וע"כ נראה דיש להחמיר ולהתענות בשניהם כדי לצאת אליבא דכ"ע. וכ"כ בס"ח סי' תשי"ב באחד שמת אביו באדר א' והיה מתענה באותו יום שמת אביו בשנה פשוטה היה מתענה בשבט ואדר מספק עכ"ל והגם שמדברי ס"ח הנז' משמע דבכל שנה פשוטה היה עושה כן מיהו לפי מ"ש בשם הפו' הנז' משמע דא"צ להסתפק רק בשנה ראשונה:

עח

עח) שם. יתענה באדר ב' ומי שאינו יודע איזה יום הוא שמת בו אביו או אמו יברור יום מיוחד ויתענה בו ויאמר קדיש אך אם יש יתום אל ישיג גבול ודאי. מט"מ סי' תשס"ז. שכנה"ג בהגב"י או' ח' מ"א סק"ך. א"ז או' ז' רו"ח או' ד' חכ"א כלל קע"א או' י"א. מ"ב או' מ"ב. ואם יודע באיזה חודש רק שאינו יודע באיזה יום אז מוקמינן אותו בחזקת חי כל זמן שיוכל וביום האחרון של החודש מת. חכ"א שם. אמנם לפי מ"ש לעיל או' ע"ה בשם האר"י ז"ל שהקדיש מועיל להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדריגה למדריגה יעי"ש אדרבא יש לעשות היאר צייט ביום ראשון לחודש ואעפ"י שאינו יודע באיזה יום מ"מ כשיבא יום היאר צייט הרי כבר עשה הכנה לעילוי ומועיל לו אבל אם יעשה בסוף החודש אפשר שכבר עבר ואינו דומה לעושה מקודם. ועיין לעיל סי' כ"ה או' כ"ג ודוק:

עט

עט) שם. יתענה באדר ב' וכן אם ראה בחלומו יום מיתת אביו או אמו אף כי אחרי מותם יתענה בו ביום כמו שמתענה ביום יאר צייט שלהם ואם היה בשבת יתענה למחר ביום א' כמ"ש לקמן סעי' ט' יפ"ל ח"ב או' ג':

פ

פ) מצוה להתענות יום שמת בו אביו ואמו בכל שנה ואם כבר התענה פעם אחת מסתמא דעתו היה להתענות כל ימיו וא"כ הרי הוא עליו כנדר שהוא מן התורה וצריך להתענות אם לא במקום חולה וכה"ג צריך להתיר הנדר ואם פירש שאינו מקבל עליו הנדר אינו צריך התרה. אכ"א כלל קע"א או' י"א. קיצור ש"ע סי' רכ"א או' א':

פא

פא) אינו יכול לאכול יום שמת בו אביו בסעודת סיום מסכתא. מהרי"ל בתשו' סי' קע"ב. כנה"ג בהגב"י ונראה דבלילה הקודמת לתענית מותר לאכול ולילך על הסיום דהא לא אסר מהרי"ל שם אלא משום תענית. ועוד הא במט"מ סי' תשס"ח כתב דוקא בסעודת שמחה אסור אבל סעודת מריעות וכה"ג שרי. ועוד דלא גרע מאבל תוך י"ב חודש דמותר בסיום כמ"ש ביו"ד ססי' רמ"ו אבל סעודת מילה נראה דאף בלילה אסור. א"ר או' ט"ו. וכ"כ חכ"א שם מיהו בתשו' מקום שמואל סי' ף' כתב דאינו אסור כ"א בסעודת חתונה שיש בה מזמוטי חתן וכלה אבל בסעודה שאין בה שמחה כגון ברית מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא אפי' ביום מותר ע"י התרה יעו"ש והב"ד לעיל סי' תק"ן או' כ"ב יעו"ש. וכן הב"ד הפת"ת ביו"ד סי' שצ"א או' ח' יעו"ש. ועיין עוד באו' שאח"ז:

פב

פב) מצאתי בקובץ ישן שכתב בשם מהרא"י ז"ל שדעתו מסכמת עם מהרי"ו ז"ל דיום מיתת הוריו שחל בשבת או בר"ח שאסור לאכול בסעודה של שמחה כגון סעודת אירוסין וכה"ג וכן נמצא בשם מהרי"ו ז"ל שבליל שלמחרתו יום מיתת אביו שאין לאכול בסעודה של שמחה ומשמע דוקא סעודת שמחה אבל סעודת מריעות וכה"ג שרי. מע"מ סי' תשס"ח. שכנה"ג בהגב"י או' יו"ד. ואם חל יום מיתת אביו או אמו בע"ש אם צריך להשלים עיין לעיל סי' רמ"ט או' כ"ט:

פג

פג) שם. הגה. וי"א דיתענה בראשון. ואם אינו יודע אם בראשון או בשני יתענה בשני חדא שהרי מוקמינן האדם על חזקתו ואמרינן חי היה ועוד שהרי י"א דלעולם מתענין בשני. ח"א כלל קל"ב או' ל"ז. מ"ב בשה"צ או' ל"ח. ואם הוא מסופק אם מת בד' לחודש או בה' עיין בתשו' חת"ס סי' קס"א שכתב אם יש לו עוד אחים במקום אחר היודעים יום היא"צ ויעשו תקנה לנשמת האב יעשה כל התקנות ביום הד' שפגע תחלה ובשני פטור אך אם אין לו אחים יעשה הדלקת הנר בשניהם ובתענית שקשה לישב ב' ימים יש להקל להתענות רק ביומא קמא ויום שלאחריו יוסיף בלימוד ועבודת ה' שזה טוב מכל הקרבנות יעו"ש. ועי"ש עוד בסי' קס"ב בכבר התענה כמה שנים ועתה שכח יתענה בראשון וישאל על נדרו ביום ב' אך קדיש בעל היא"צ ידחוהו מדחי אל דחי והוא יחוש לעצמו לומר שום מזמור ברבים ויאמר קדיש בב' הימים אך האבלים יתנו לו ע"כ קדיש ביום ראשון אם אין כאן יא"צ יעו"ש. והב"ד פ"ת:

פד

פד) שם בהגה. מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם. וכן הסכים בביאורי הגר"א. מיהו עיין מ"א סק"ך מה שהאריך בזה ומסיק דמדינא יש להתענות בשניהם אך כיון שיום שמת בו אביו אינו אלא מנהג אין צריך לעשות אלא כמו שנהג בתחלה דמעיקרא אדעתא דהכי קביל עליה אבל מי שנדר להתענות יום שמת בו רבו וכדומה צריך להתענות בשניהם אך דלכ"ע האבלים א"צ ליתן לו קדיש אלא פעם אחת יעו"ש. והב"ד מ"ב או' מ"ב:

פה

פה) ומי שמת אביו ביום ראשון דר"ח כסליו ולשנה הבאה חשון חסר ור"ח כסליו אינו אלא יום אחד צ"ע מתי יתענה אם בכ"ט לחשון שהוא יום א' לפני ר"ח כסליו דהא לעולם יום ב' עיקר שמונין למועדות משני או נימא דעכ"פ הוי שם ר"ח עליו ולא יתענה בר"ח (לאו דוקא אלא ר"ל לענין קביעות היאר צייט לענין אמירת קדיש וכיוצא דהא אין מתענין יאר צייט בר"ח. יא"פ) ונראה דאם שנה ראשונה היא חסרה יקבע בכ"ט לחשון דבאמת משמע בגמ' דנדרים דיום ל' הוא נמנה לחדש העבר אבל כששנה ראשונה היא ג"כ מלאה א"כ צריך לקבע היום בר"ח ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בר"ח דה"ל כמו נדר דאזלינן אחר לשון בני אדם. מ"א שם. ומיהו דעת פמ"א ח"ב סי' פ"ג לעולם יעשה היא"צ ביום המולד דהיינו ביום ל' לחודש חשוון אם חשון מלא יהיה ביום א' דר"ח ואם חסר יהיה ג"כ בר"ח יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ט"ז אלא שכתב ועכשיו נוהגין כדברי המ"א בזה וכן הסכים בישי"ע. וכ"פ חכ"א כלל קע"א או' י"א כדברי מ"א. וכ"כ מ"ב או' מ"ג. ומ"מ אם אפשר בכל מקום דאיכא ספק יש לומר קדיש ולהדליק הנר בשני הימים והיינו היכא דליכא אבלים אחרים או במקום שנוהגים לומר כל היתומים הקדיש ביחד אבל היכא דאיכא אבלים אחרים אין ליתן לו אלא יום אחד כמ"ש באו' הקודם:

פו

פו) ואם מת ביום א' דר"ח אדר שני יתענה (לאו דוקא כמ"ש באו' הקודם וכ"כ היא"פ) לשנה הבאה ביום א' דר"ח אדר ולא בכ"ט בו דלעולם אדר עומד תחת אדר שני. מ"א שם ע"פ הגהת מחה"ש. וכ"כ מ"ב שם. ועיין לב"ש וא"א שהגיהו בע"א:

פז

פז) ואם מת אביו בשנת העיבור בער"ח אדר ב' שהוא כ"ט לאדר א' יתענה שנה פשוטה בכ"ט באדר ולא בכ"ט שבט. שע"ת שם בשם גבעת שאול סי' ע"ג. פת"ת ביו"ד סי' ת"ב או' ו':

פח

חפ) ואם מת לו מת בימי דחנוכה אין היא"צ באותו יום בחנוכה אלא בתר יום הר"ח אזלינן כמה בחודש היה יום המיתה וכן תהיה היא"צ. ט"ז סק"ד. וכ"כ שדה הארץ סי' ל"ז והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ט או' ד' ;

פט

טפ) ומ"מ נראה פשוט מתוך דברי הראשונים והאחרונים שאם מת בניסן או באייר או משאר החדשים אין חילוק בזה בין שנה מעוברת לאינה מעוברת דלעולם התענית הוא בחדש שמת בו וזה ברור ופשוט מכמה מקומות דלא משגיחים בכיוצא בזה בחדש העיבור ושמעתי אומרים שבשנה מעוברת התענית הוא חדש א' קודם החדש שמת בו והוא מנהג בורות בעוני וא"צ להשיב עליו. מאמ"ר או' יו"ד. מיהו בתשלום שנה ראשונה אם היתה מעוברת יש חילוק כמ"ש לעיל או' ט"ז יעו"ש ;

צ

צ) [סעיף ח'] א"צ להתענות אלא ביום מיתת אביו ולא ביום הקבורה. נראה דה"ד משנה ראשונה ואילך אבל בשנה ראשונה לעולם עושין היא"צ ביום הקבורה ולא ביום המיתה דאל"כ לפעמים לא ישלים האבילות של י"ב קודש כגון אם מת בע"ש בר"ח שבט ואין פנאי לקברו עד יום א' שהוא ג' שבט ואם יהיה לו היא"צ ביום המיתה בר"ח שבע גם האבילות יפסוק באותו היום כי כבר נהוג עלמא שלא להתאבל עד היא"צ וזהו ודאי לא שפיר דהאבילות התחיל מיום הקבודה ולא מיום המיתה וצריך להשלים האבילות עד יום הקבורה שהוא ג' שבט. משאת בנימין סי' פ"ד. מוהו הט"ז ביו"ד סי' ת"ב סק"ט ובסי' זה סק"ד חלק על דברי הנז' וכתב דגם בכה"ג יתענה יום המיתה ולא ביום הקבורה דמה לנו במה שלא יתאבל י"ב חודש במילואם אם א"א בכך יעו"ש. והש"כ ביו"ד שם סק"י לחלק יצא דאם אירע יום המיתה מרוחק מיום הקבורה ג' או ד' ימים או יותר יש להתענות בשנה ראשונה ביום הקבורה כדי שיעשה היא"צ בתשלום האבילות כיון דלא אפשר בענין אחר ומשנה ראשונה ואילך יתענה ביום המיתה אבל מי שמת אביו ונקבר בו ביום או ביום שלאחריו יש להתענות ביום המיתה אף בשנה ראשונה יעו"ש. והב"ד א"ר בסי' זה או' י"ד וכתב להכריע דלהתענות ביום המיתה אפי' בשנה ראשונה והאבלות לא יפסיק עד יום הקבורה יעו"ש וכ"כ חידושי הגרשוני אשר בגליון הש"ע ביו"ד שם. וכן הסכים חכ"א כלל קע"א או' י"א. וכ"פ בספרו ח"א כלל קל"ב או' ל"ז:

צא

צא) ומיהו אם היה המיתה והקבורה ביום א' אלא שלא שמע על מיתת אביו רק לאחר זמן משלים האבילות ביום המיתה כשאר אחיו. ח"א שם. וכ"כ מ"ב בשה"צ או' מ"ג:

צב

צב) [סעיף ט'] אם אירע יום מיתת אביו בשבת וכו'. ולסברא זו ה"ה אם אירע יום שאין אומרים בו תחנון ידחה עד למחר. שכנה"ג בהגב"י או' ט' ועיין לקמן או' צ"ח:

צג

צג) שם. ידחה למחר. וראוי לנהוג כן אף שכתב רמ"א שאין נוהגין כן אבל אם גם למחר הוא יום שאין מתענין בו הואיל ואדחי אדחי. של"ה דף ר"א ע"א א"ר או' ט"ו. בגדי ישע. ועיין לקמן או' צ"ו:

צד

צד) שם. ידחה למחר. והרב לקט הקמח כתב בשם ת"ל דהואיל ואידחי אידחי והרב כבוד חכמים כתב דיתענה בע"ש כי מה מועיל התענית אחר שעבר זמנו וכן דעת הרב פני אהרן סי' ז"ך אך מר אחיו הרב דבר משה חלק יו"ד סי' ס"ח כתב דלילך על קברו יהיה בער"ש אך התענית יהיה יום א' ושכן עשה מעשה הרב מהר"ח עשאל על הרב מ"א ז"ל וכ"כ בספר ארחות יושר והב"ד בס' ק"ס דף קס"ד ע"ד ובודאי דכוותייהו נקטינן כיון דמרן נמי ס"ל הכי. רו"ח או' ז' ועי"ש מה שכתב עוד בזה. וכ"כ הזכ"ל חי"ד מע' אבל או' יו"ד דלדידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל יש לנהוג כמרן שכתב דיתענה למחר אם הוא מקום שלא נתפשט מנהג מור"ם שם:

צה

צה) וכתב עו"ש הזכ"ל דאם יום מיתה היה בר"ח והקבורה ביום שאחריו דיש להתענות ביום הקבורה דהא י"א דטפי עדיף ביום הקבורה ואף דאנן ק"ל דיום המיתה עיקר מ"מ בכה"ג אפשר דכ"ע יודו דיתענה ביום קבורה יעו"ש. וכ"כ שם הרו"ח דכשיום הקבורה ביום א' אשרי תבחר ותקרב להתענות יום א' ונמצא דעביד עילוי בתלתא יומי ע"ש על קברו ללמוד ולומר השכבה ולהשתטח וליל ויום שבת הלימודים וההפטרה מלבד שבת הקודם ויום א' התענית ולא יבצר להיות נכנע ולא פסיק גירסא ויעלה לרצון לפני ה' שינות במנוחות שאננות יעו"ש:

צו

צו) שם. ידחה למחר. ואם נדחה לשני ימים פטור. אור הישר דף ך' ע"ב. ור"ל שיום המחרת שהוא יום א' אירע בו מימים שאין מתענין בהם כגון ר"ח או פסח שני או ל"ג לעומר שפטור לגמרי הואיל ואידחי אידחי. ולי נראה דכגון דא מקדימין להתענות ביום הששי ואין פוטר אותם יפ"ל ח"ב או' ו' ומיהו נראה היכא דקשה עליו להתענות יום הששי יש להקל כדברי אור הישר כיון כי כן הוא ג"כ דעת השל"ה והב"ד אחרונים כמ"ש לעיל או' צ"ג יעו"ש:

צז

צז) שם. או בר"ח ידחה למחר. נראה דאם הוא בר"ח ניסן או בר"ח אב יכול להתענות בו ביום ואין צריך לדחותו למחר דהא י"א דמצוה להתענות בהם כמ"ש לקמן סס"י תקע"ג ותק"ף. יפ"ל שם או' ז' אמנם חכ"א כלל קמ"א או' י"א כתב דאפי' בר"ח ניסן ור"ח אב דהוא ת"צ אין להתענות בו יא"צ דמ"מ כבר נוהגין שלא להתענות יעו"ש. ועיין לעיל סי' תכ"ט או' ל"ד:

צח

צח) שם. ואין נוהגין כן וכו' וכן בשאר הימים שאין בהם תחנון. וכ"כ בד"מ ביו"ד סי' ת"ב או' ה' וכ"פ בהגם שם סעי' י"ב וכ"פ הלבוש ושאר האחרונים. וכתב היפ"ל שם או' ח' דכ"ה המנהג של בני ספרד ג"כ שאם מת בר"ח או בשאר הימים שאין בהם תחנון כט"ו באב וכו' שאין מתענין כלל כדכתב מור"ם ז"ל אלא שאה מת בשבת דבשאר שנים שאירע ביום חול מתענה בו בפעם שיארע בשבת כיום המיתה עצמה נראה דא"צ להתענות בשנה ההיא למחר כמ"ש מרן משום דהו"ל בפעם ההיא כמת בר"ח או בשאר ימים שא"א בהן תחנון שאין מתענין כלל לפי המנהג עכ"ל וטעמא דבני ספרד נ"ל דדוקא אם חל בשבת מתענין למחר ואם חל בשאר הימים שאין אומרים בהם תחנון אין מתענין כלל לפי כשחל בשבת בשאר שנים יחול בחול ומתענין והו"ל כמו נדר וע"כ גם כי יחול בשבת מתענין למחר אבל כשחל בשאר הימים שאין אומרים בהם תחנון שלעולם הוא יחול כך בכל השנים ע"כ לא נהגו להתענות כלל והטעם משום דעיקר התענית הוא ביום היאר צייט כמ"ש לעיל או' ע"ה וכיון דאידחי אדחי:

צט

צט) שם בהגה. אלא שאין מתענין כלל וכו' אבל להדליק הנר ולומר קדיש וללמוד לעילוי נשמתו צ"ל באותו היום:

ק

ק) שם. בהגה. וכן בשאר הימים שאין בהם תחנון. וה"ה אם אירע לו ברית מילה של בנו ביום ההוא דיו"ט שלו הוא דלא יתענה ומכ"ש שאם רוצה להתענות שא"צ להשלום אלא עד מנחה גדולה. ט"ז סק"ה. והרב באר יעקב דף ל"ו ע"א כתב דגם הסנדק ומוהל לא ישלימו יעו"ש. ובקו' חי' דינים הנז"ל כתוב דהיה מעשה דגזרו ג' תעניות על הגשמים ואחד מל בנו ביום התענית ואמר הרב מהר"ר פאייווש שלא ישלים כההוא דרבינו יעב"ץ. מחב"ר או' ט' שע"ת או' י"ט. ומיהו מ"ש שם השע"ת להאריך בענין זה כבר כתבנו לעיל סי' תק"ן או' כ"ב דאפי' חתן ובעל ברית כשאירע להם יא"צ יש לעשות התרה כדי לצאת אליבא דכ"ע יעו"ש וא"כ כ"ש לאב ולכהן דפדיון הבן וע"כ לא הוצרכנו להעתיק דבריו או להשיב עליהם:

קא

קא) [סעיף י'] הנודר לילך על קברי הצדיקים וכו'. ואף אם יושב בא"י ונפשו אותה להשתטח על קברי הצדיקים בחו"ל או יושב ירושלים ורוצה ללכת על קברי צדיקי שבא"י שרי לילך אדעתא לחזור. פרי הארץ ח"ג כ"י סי' ו' מיו"ד. ברכ"י או' י"א. שע"ת או' ך' ועיין לקמן סי' תקפ"א או' צ"ח:

קב

קב) שם. די בהליכה זו. שהרי לא נדר להוציא מעותיו אלא ללכת והרי הלך. לבוש:

קג

קג) שם. די בהליכה זו. ואם נדר להוציא עשרה זהובים להליכה זו ואח"כ השכירוהו ללכת שם לא יצא י"ח. מהרי"ל סי' קי"ח. מ"א ס"ק כ"א. א"ר או' ט"ז. מ"ב או' מ"ז. ואם תוציא המעות לצדקה אפשר יוצאת ידי נדרה אעפ"י שהלכה על קבר צדיקים שהשכירוה לכך. א"א או' כ"א. מ"ב בשה"צ או' מ"ז:

קד

קד) [סעיף יא'] ואירע בהם תענית חובה עולין לו. אבל בתרי נדרי כגון שנדר לצום ב' וה' ואח"כ נדר לצים מ' יום רצופים אין ב' וה' עולים לו אם לא היתה כוונתן לכך. ומיהו דוקא בשאר ימות השנה אבל אם נדר בט"ו באב ודאי אין כוונתו אלא על מ' יום שעלה משה בהר כמ"ש סעי' ד' וא"כ הו"ל כאלו אמר מ' ימים אלו דפשוט אפי' היה בהם כמה תעניתים עולים לו. כ"ה מסקנת המ"א ס"ק כ"ב ועי"ש שהאריך. וכ"כ מ"ב או' מ"ט. ועיין לעיל או' ס"ח:

קה

קה) ומי שרגיל להתענות עשי"ת ואירע בהם יום שמת בו אביו בין ר"ה ליוה"כ א"צ להתענות ה' ימים לפני ר"ה מידי אצום גדליה ויוה"כ שהם חובה ועולין לו. ואם יום שמת אביו הוא לפני ר"ה בימי הסליחות צריך להתענות ד' ימים חוץ מיום ההוא דהא לא קבע אלו דוקא. ואם חל ביום א' של סליחות או בער"ה א"צ להתענות כנגדו יום אחר דימים אלו קבועים לעולם בתוך היו"ד ימים. אך בזה צ"ע אם חל ר"ה ביום ה' דליכא אלא ד' ימי הסליחות וחל יום המיתה ביום ב' אם נאמר שצריך להשלים יום אחר בשבוע שלפני זה או נימא כיון שאין קבועים להתענות אלא ימי הסליחות א"צ להתענות יום אחר והכי מסתברא. וה"ה אם גזרו הצבור תענית באותו שבוע עולה לו. מ"א שם. מ"ב שם:

קו

קו) קהל שגזרו להתענות ב' וה' כל ימות הקיץ וחלקו הקהלה לד' חלקים שבכל ב' או' ה' יתענו חלק רביעי ואירע י"ז בתמוז להיות בה' או שאירע תענית בה"ב שאחר הפסח שבלא"ה מתענין צ"ע אם צריכים אותם שהיה היום בהם להתענות יום ב' שאחריו או נימא מזלייהו גרם. ונראה כיון דצריכים להתענות לשם תשו' צריכים להתענות יום אחר. ואפי' מי שרגיל להתענות ער"ח ואירע ביום ב' אין עולה לו דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין אבל מי שרגיל להתענות בה"ב בלא"ה פשיטא דעולה לו. מ"א שם והא"א או' כ"ב כתב דהכל תליא במנהג הקהל ובכוונת הנודר:

קז

קז) שם. עולין לו. אבל מהר"ם פרובינצא"ל בתשו' כ"י סי' ע' חולק דאין עולין לו מן המנין. ברכ"י או' י"ב. וכבר כתבנו דיש לילך אחר כוונת הנודר;

קח

קח) צבור שגזרו תענית ב' פעמים לשבוע מפני הגשמים ונזדמן שהיה יו"ד בטבת בא' בשבת אין מטריחים אותם שיתענו ב' ימים רציפים אלא א' עולה להם לכאן ולכאן דכיון שהתענו ב' ימים בשבוע די בזה אעפ"י שלא התענו ב' וה' שלא בחרו באלו הימים רק משום שהוא יום כנופיא לקריאת התורה והרי יש כאן. תשב"ץ ח"ב סי' י"א. עיקרי הד"ט סי' כ"ט או' י"ז. פ"ת. פת"ע:

קט

קט) [סעיף יב'] אלא דואג וכו'. עיין לעיל סי' תקמ"ט או' י"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---