כף החיים/אורח חיים/תקמא

כף החיים ‏ אורח חיים תקמא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מותר לעשות מצודות וכו'. ודוקא לצורך המועד טור, ב"י. מ"א סק"א. א"ר או' א' י"א בהגה"ט. ח"א כלל ק"י או' ח' מק"ק סי' ס"ג או' א' מ"ב או' א':

ב

ב) שם. שהוא מעשה הדיוט. ואע"ג דאפי' מעשה אומן שרי במכשירי אוכל נפש י"ל דלא מקרי מכשירין אלא דבר המכשירו לאכילה כגון תנור וסכין אבל רשתות לא מקרי מכשירין, מ"א שם, י"א שם, א"א או' א' ח"א שם, מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' א' מ"ב או' ב':

ג

ג) שם הגה, ומותר לתקן הפתילות וכו' מיהו בפיסקי תו' פ' ואלו מגלחין או' ע"ט כתבו דאין לגדל פתילה במועד ושמא גם ע"י עכו"ם אסור ואף לפתילות בהכ"נ דלאו מצוה יתירה כציצית עכ"ל, וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' חו"ה דמהרי"ל דרש שפתילות אסור לעשות במועד ויזהר לעשותם מקודם לצורך המועד עכ"ל, וכתב א"ר או' א' דמשמע מדברי הפו' דאין חילוק אם הם מצמר גפן או מין אחר יעו"ש וכ"כ א"א או' ב' אלא שבנ"י פ' הנז' כתב יש מי שאומר שמותר דמעשה הדיוט הוא וכ"כ רי"ו בשם הרי"ט והב"ד ב"י וכתב וכן נהגו וזהו שכתב מור"ם ז"ל כאן בהגה ומותר לתקן הפתילות וכו' וכ"כ הברכ"י או' א' דהכי נהוג הני נשי מתקנין הפתילות בחו"ה וכמ"ש מרן בב"י (סוף הסי') והלבוש השמיטו דיש חולקין כמ"ש א"ר אבל המנהג פשוט להתיר כמדובר עכ"ל. והב"ד הזכ"ל או' ח' ונ"ל דלכ"ע אסור לעשות נרות של חלב ופשיטא של שעוה דאיכא ג"כ מירוח וכדומה שנוהגין היתר. ח"א שם או' ט':

ד

ד) ואותן שטע"ב ליכ"ט דעושין מצוייר בכלי אומנות ויש בו טורח רב י"ל אף להב"י בשם המתירין לגדל פתילות בהני דיש טורח רב טוב לעשותן קודם מועד ואפשר מדינא צריך לעשותן קודם המועד. א"א או' ב':

ה

ה) [סעיף ב'] מסרגין המטות. כלומר לארוג המטות בחבלים שתי וערב ובלבד שלא יהיה אלא לצורך המועד וכ"ש שאם היו החבלים כבר ארוגות במטה זה ימים רבים ונעשה רפויות דמותר למתחן. ב"י בשם רי"ו. מיהו שלא לצורך המועד אף למתחן אסור ואפי' לצורך המועד דוקא שלא כיון מלאכתו למועד. א"ר או' ב' מ"ב או' ד':

ו

ו) שם. אבל אין מפשילין חבלים וכו' זהו לשון הגמ' (מו"ק יו"ד ע"א) ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלה ופירש"י שאין גודלין חבלים לכתחלה עכ"ל וכתב ב"י נראה מדבריו שאם החבלים גדולים קודם המועד שמותר לסרג בהם המעות במועד ואפי' לא היו החבלים אלו מעולם במטה שרו וכתב שכ"נ ממ"ש המ"מ פ"ח ורי"ו יעו"ש. וי"מ דאין מפשילין חבלים בתחלה כלומר חבלים שלא היו במטה זו אסור להפשילם ולארוג אותם במטה זו במועד כמ"ש הב"י והב"ח בדעת הטור יעו"ש. נמצא דלגדול חבלים במועד לכתחלה כדי לארוג אותם במטה לכ"ע אסור אבל אם היו גדולים קודם מועד ועתה בא לארוג אותם מחדש במטה בזה איכא פלוגתא והש"ע לא גילה דעתו דהעתיק לשון הגמ' והמ"א סק"ג פי' בדברי הש"ע כפירש"י משמע דס"ל לדעת הש"ע דאם היו החבלים גדולים קודם מועד מותר לארוג אותם במטה מחדש במועד. וכ"כ א"א או' ג' אבל הא"ר או' ג' הביא כמה פו' שאוסרים וכתב וכן יש לכוין בדברי הש"ע יעו"ש. וע"כ נראה דלכתחלה יש לאסור ורק במקום הכרח יש לסמוך על המתירין:

ז

ז) [סעיף ג'] מותר למעך בגדי פשתן וכו'. עיין לעיל סי' ש"ב סעי' ה' גבי שבת דלא התיר רק בחלוק ודוקא לרככו והכא בא להתיר בכל בגדי פשתן ואפי' כדי ללבנן:

ח

ח) שם. מותר למעך בגדי פשתן וכו' ודוקא לצורך מועד. ב"י. מ"א סק"ד. א"ר או' ד' ח"א כלל ק"י או' ד' מק"ק סי' ס"ג או' ג' מ"ב או' ו':

ט

ט) שם. בידים אחר הכיבוס וכו' ולפי מ"ש לקמן בהגה האי בידים לאו דוקא דה"ה דמותר לגלגל אותם ע"י כלי כנהוג. מ"ב או' ז':

י

י) שם. אבל אין עושין קשרי בתי ידים וכו' פי' לקמט שקורין קרונצלי"ן בל"א. כן פירש"י. ורי"ו כתב אם אינם מתפשטים כשלובשים (ר"ל שנשאר מקומט) אסור לעשותם וא"כ אסור לקמט הענק שקורין קאלנ"ר בעצים המיוחדים לכך דעי"ז נשאר מקושר כשלובשו. מ"א סק"ה ולב"ש. א"ר או' ד' ח"א שם או' ד' מק"ק שם. מ"ב או' ח':

יא

יא) שם הגה. ומותר להחליק הבגדים עם הזכוכית וכו' פי' שמחליקין את הבגדים באבן זכוכית לאחר הכיבוס והוא גיהוץ. ב"י בשם סמ"ג ורי"ו. וח"א שם כתב דמותר להחליקם בכלי כדרכם משמע דלאו דוקא באבן זכוכית אלא בכל כלי מותר. וכ"כ בתשו' ב"ד סי' רצ"ט דמותר להעביר ברזל חם על הבגדים בחו"ה ובע"פ יעו"ש. והב"ד השו"ג או' ו' וכ"כ מ"ב או' ט':

יב

יב) שם בהגה. ומותר להחליק הבגדים וכו' וכן לעשן הבגדים בחו"ה בבשמים י"ל דשרי. ב"ח ססי' תקי"ט. א"א או' ה' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ה' פת"ע או' ד':

יג

יג) [סעיף ד'] אסור לתקן מלבושיו וכו'. ואעפ"י שיתקרעו יותר אם לא יתקנם אסור דלא מקרי דבר אבד אלא כשעיקר הדבר נפסד אבל בשביל מעט תוספת קלקול לא. טור. מ"א סק"ו. משמע מזה דאם היו קרועים ומקולקלים הרבה דמותר לתקנם דהוי דבר האבד. ט"ז סק"א. י"א בהגה"ט, והיינו כשצריך לילך בה בחו"ה ויתקלקלו יותר הוי דבר האבד ומותר בלא שינוי הא א"צ להם בחו"ה פשיטא דאסור דאף נקרעו הרבה יניחם לאחר המועד. מש"ז או' א' מיהו המאמ"ר או' ג' כתב לפקפק בדברי הט"ז הנז' וכן הא"ר או' ו' כתב על דברי הט"ז הנז' דמתו' שם לא משמע הכי ועוד דאפשר ע"י הדיוט או אומן מעשה הדיוט עכ"ד:

יד

יד) ומיהו אם נקרעו במועד כתב ב"י בשם הגמ"י שראב"ן ורבי' יואל וראבי"ה פסקו להיתר וריב"א מסופק בדבר ורי"ו כתב בשם כמה גדולים לאסור ואפי' לומר לעכו"ם לתקנו ואפי' לצורך המועד אם לא ע"י שינוי והוא שיהא לצורך המועד עכ"ל והב"ד השו"ג או' ו' וכתב וכ"נ מסתמיות דברי הש"ע דאינו מחלק בין נקרעו תוך המועד לנקרעו קודם מועד אלא שכתב היכא דנקרעו במועד ולית ליה אחריני כדאי הם ראב"ן ור"י וראבי"ה לסמוך עלייהו בשעת הדחק ולתקנם במועד יעו"ש. וצ"ע דהא אפשר ע"י הדיוט או אומן מעשה הדיוט:

טו

טו) ואם מותר לקנות מנעלים חדשים במועד כתב ב"י בשם התשב"ץ דריב"א מתיר וראבי"ה אוסר ונהגו העולם לקנות חדשים עכ"ד. וכתב שכנה"ג בהגב"י או' ג' שכן מוכח מדברי התו' פ' מקום שנהנו בד"ה שכן עולי רגלים דמותר לקנות חדשים יעו"ש.

טז

טז) שם. וכן אסור לומר לעכו"ם וכו' רבותא נקט דאף דבזה יש קצת הפסד אם לא יתקנם אפ"ה אסור וכ"ש בשאר דברים וכדלקמן רסי' תקמ"ג. מ"ב או' י"א ;

יז

טוב) שם הגה. מיהו ע"י שינוי שרי וכו' פי' כשהוא אומן יעשה תפירות רחבות א' למעלה וכו' כמו בסעי' ה' אבל הדיוט מותר אף בלא שינוי ושלא לצורך מועד אף הדיוט וע"י שינוי אסור. א"ר או' ה' מ"ב או' י"ב. כללא דמילתא לצורך המועד ואינו מכשירי אוכל נפש אומן צריך שינוי והדיוט א"צ שינוי. א"א או' ז':

יח

חי) שם בהגה. שרי לתקנם קצת. ברי"ו ליכא תיבת קצת כמ"ש לעיל או' י"ד וכן בלבוש לא כתב תיבת קצת וכן האחרונים לא הזכירו תיבת קצת וטעמם משום דאפי' התחלת התפירה מותר לעשות ע"י שינוי כמ"ש סעי' ה':

יט

יט) [סעיף ה'] מי שצריך לו בגד במועד וכו'. תינוק שנולד בחג אסור לעשות לו בגדים חדשים במועד למול אותו דליכא משום כבוד אביו דיכול לכרכו בשיראים. ריב"ש סי' רכ"ו. מ"א סק"ח. א"ר או' ח' מק"ק סי' ס"ג או' ו' מ"ב או' י"ג. ומשמע שם בריב"ש דע"י שינוי מותר. א"ר שם. ועיין א"א סי' תקמ"ד או' ב' שכתב דאף מעשה הדיוט אסור כיון דאפשר לכורכו בשיראין יעו"ש ומיהו נראה דהגם דיכול לכרכו בשיראין עכ"פ יש קצת ביוש שלא כזמין בגדים לבנו וע"כ נראה דע"י שינוי יש להקל וכמ"ש הא"ר כנז' ועיין עוד לקמן סי' תקמ"ד או' ג':

כ

ך) שם. מי שצריך לו בגד במועד וכו' הצריך לתפור לצורך המועד ואין לו חוט במה לתפור צ"ע אם מותר לטוות חוט לתפור בו. ח"א כלל ק"י או' ז' ומיהו עי"ש בנ"א או' א' שכתב כיון דטויית חוט א' בידו אין בו טורח כ"כ נ"ל דמותר וכ"ש כשמשנה קצת יעו"ש:

כא

כא) שם. אם היה הדיוט ואינו מהיר וכו' דסתם אומן מהיר. ביאורי הגר"א. מ"ב או' י"ד:

כב

כב) שם. ואם היה אומן מהיר וכו' וכל מי שיודע להוציא מלא מחט בבת אחת או שיודע לכוין אימרא בשפת חלוקו מקרי אומן. הרא"ש והטור. מ"א סק"ט. א"ר או' ח' מק"ק שם או' ה' מ"ב שם. וזהו דעת הרא"ש והטור אבל להרמב"ם אינו אומן עד שיודע גם שניהם הא לא"ה לא. חמ"מ או' ב' וכוונתו ע"פ מ"ש ב"י בדעת הרמב"ם וא"כ לדעת הש"ע שהעתיק לשון הרמב"ם לא נקרא אומן עד שיודע שניהם. מיהו הרב מ"ב בשה"צ או' כ"א כתב דלדינא נראה דאין לזוז מדברי הרא"ש והטור שכ"ה ג"כ דעת הגהת סמ"ק בשם ר' יחיאל וגם הוזכר דיעה זו בשה"ל וגם מביאור הגר"א משמע שגם הרמב"ם סובר כהרא"ש יעו"ש. ונראה דכ"ה דעת האחרונים שהעתיקו דברי הרא"ש והטור על הש"ע שהוא לשון הרמב"ם דסוברים גם הרמב"ם סובר כהרא"ש:

כג

כג) שם הגה. וכל אדם יחמיר וכו' מפני שרוב בני אדם עכשיו חשיבי בקיאים במלאכת התפירה. לבוש:

כד

כד) שם בהגה. וכל אדם יחמיר על עצמו וכו' לא מדינא אבל מי שיודע אומן מקרי ומדינא צריך שינוי. א"א או' ט:

כה

כה) שם בהגה. לתפור בשינוי זה. ואם אין לו מי שיעשה לו בגד לצורך המועד בענין זה מותר ליתן שכר לפועל שאין לו כ"א לחם לכ"ע כדי שיהיו לו צרכי יו"ט בריוח. ח"א כלל ק"י או' י"ב, והיינו דאזיל לשעתיה בנ"א כלל ק"ז או' ד' שמצדד כהא"ר בסי' תקמ"ב דאין לו מה יאכל היינו שאין לו צרכי יו"ט בריוח אבל לדעת המ"א שם אין להקל כ"א ע"י מי שאין לו מה יאכל ממש יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

כו

כו) שם בהגה. אלא בעינן שינוי הניכר. דהיינו בתפירה עצמה. תה"ד שם. לבוש:

כז

כז) כתב הכלבו ההדיוט תופר כדרכו אפי' לאחרים ואפי' בשכר אם יהיה צורך המועד מזה ע"כ. והב"ד ב"י וכתב עליו וטעות הוא דהא כל בשכר אסור כמ"ש בסי' שאח"ז עכ"ל והד"מ או' ב' כתב דמיירי בשכר ושרי כמ"ש לקמן בסי' תקמ"ב דיש שכר דשרי יעו"ש ור"ל שאוכל עמו בסעודתו או ע"י פועל שאין לו מה לאכול וכ"כ הב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ה' והברכ"י או' ב' כתב דמדברי הריטב"א בחי' למו"ק דף י"ב מוכח דאיכא מאן דסבר כדברי הכלבו דלצורך מועד אף בשכר שרי וכתב שכ"כ ג"כ או"ח כדברי הכלבו יעו"ש. והנה"ש כתב כל דבר שמוכרח הוא לו לצורך המועד ובחנם אפשר שלא ימצא התירו לו אפי' ע"י פועלים ובשכר וההדיוט תופר כדרכו והאומן בשינוי יעו"ש. ועיין עוד באחרונים שכל אחד לדרכו פנה ומ"מ לענין דינא מבואר לקמן בסי' שאח"ז דאם אינו נותן לו שכר קצוב אלא שאוכל עמו בשכרו או אפי' בדבר קצוב אם הוא ע"י פועל שאין מה יאכל או דבר האבד אפי' ע"י מי שיש לו מה יאכל ושכר קצוב מותר יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---