כף החיים/אורח חיים/תצו

כף החיים ‏ אורח חיים תצו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בגליות שעושין שני יו"ט וכו'. ואע"ג דעכשיו בקיאין בקביעא דירחא אפ"ה הנהיגו חז"ל לעשות בחו"ל ב' יו"ט משום דחששו חז"ל שמא תגזור המלכות גזירה שלא יעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור ויעשו חסר מלא ומלא חסר ויאכלו חמץ בפסח, ביצה דף ד' ע"ב ופירש"י שם, ועיין לקמן או' יו"ד,

ב

ב) ובני א"י בזה"ז עושין יום א' כמנהגן שמעולם לא עשו שני ימים נמצא שיום שני שאנחנו עושים בגליות בזה"ז מד"ס שתקנו דבר זה, הרמב"ם פ"ה מה' קידוש החודש דין ו':

ג

ג) נמצא עיקר דבר זה על דרך זו כך הוא כל מקום שיש בינו ובין ירושלים מהלך יתר על עשרה ימים גמורים עושין ב' ימים לעולם כמנהגם מקודם שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעים אלא למקום שבינו ובין ירושלים מהלך יו"ד ימים או פחות, וכ"מ שבינו לבין ירושלים מהלך יו"ד ימים בשוה או פחות שאפשר שיהיו שלוחין מגיעין אליו רואים אם אותו המקום מא"י שהיו בה ישראל בשעת הראייה בכבוש שני כגון אושא ושפרעם ולוד ויבנה ונוב וטבריא וכיוצא בהם עושין יום א' בלבד, ואם אותו המקום מסוריא כגון צור ודמשק ואשקלון וכיוצא בהם או מחו"ל כגון מצרים ועמון ומואב וכיוצא בהן עושין כמנהג אבותיהן שבידיהן אם יום א' יום א' ואם ב' ימים ב' ימים הרמב"ם שם דין י"א.

ד

ד) מקום שבינו ובין ירושלים יו"ד ימים או פחות מיו"ד והוא סוריא או חו"ל ואין להם מנהג או שהוא עיר שנתחדשה במדבר א"י או מקום ששכנו בו ישראל עתה עושין ב' ימים כמנהג רוב העולם, וכל יו"ט ב' מד"ס ואפי' יו"ט שני של ר"ה שהכל עושין אותו בזה"ז, הרמב"ם שם דין י"ב. ונראה שאם העיר שנתחדש' היא סמוכה או נראית לעיר שעושין יום א' עושין כמותן וכמ"ש לקמן סי' תרפ"ח סעי' ב' לגבי מגילה וה"ה לכאן:

ה

ה) בני צור נהגו לעשות שני ימים של גליות ואין דופי במנהגם, הרמב"ם בתשו' בס' פאר הדור סי' ק"ו. ברכ"י או' ו' שע"ת או' ה':

ו

ו) וכתב בס' כפתור ופרח ריש פ' נ"א שבעגלון שבעבר הירדן נוהגין לעשות יום אחד, וזה אשתמיט ממהריט"ץ בתשו' סי' רי"ו שנחלק בזה עם הרב מהר"ר גדליה קורדואירו יעו"ש. וכתב עו"ש בס' כפתור ופרח דבגת עושין שני ימים. וגת היינו רמלה וכמ"ש שם פ"ז ופי"א יעו"ש אמנם הברכ"י או' ט' ובתשו' דברי יוסף סי' א' כתבו דברמלה עושין יום א' יעו"ש. וכתב עו"ש בדברי יוסף דבעזה עושין יום אחד וכמ"ש בתשו' הרדב"ז הישנות סי' ל' יעו"ש. וכ"כ המו"ק סי' ש"ו בק"ו גדר ישוב א"י והב"ד השע"ת שם:

ז

ז) וכתב שם מהריט"ץ דאפי' בעה"ק צפת מאן לימא לן שהיו השלוחין הולכין אלא שכך נהגו דור אחר דור ובודאי כך היו מקובלים מהראשונים יעו"ש והב"ד הברכ"י או' ח' שכן מוכח בירושלמי ריש פ"ב דר"ה דבצפת היו עושין יום אחד יעו"ש. והב"ד השע"ת שם. וכ"כ הרב פאת השולחן סי' ב' או' ל"ד יעו"ש:

ח

ח) בעיר יפו ת"ו הסמוכה לעיר קדשינו ירושת"ו יש להסתפק אם יעשו יום א' כיון שהיא א"י וקרובה ליבנה ולוד מאד ולירושת"ו מהלך יום ומחצה או פחות (ועתה במסלת הברזל מהלך כמו ג' שעות) אי דלמא כל דלא ידעינן שהיו השלוחין הולכין צריך לעשות ב' יו"ט. ברכ"ו או' ט' אלא שסיים שהעיד זקן א' שבזמן רבנן קשישאי היה הוא ואדם אחד דרים ביפו הם לבדם והיו עושים יו"ט א' לבד ואין פוצה פה ומצפצף כלל יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר או' ד' יעו"ש. וכ"כ הש"ץ דף רל"ח ע"ב והב"ד השע"ת שם. וכ"ה המנהג עתה לעשות יום א' דוקא וגם עתה נתרבו בה אכלוסים ודרים בה כמה עם רב מישראל תהלי"ת.

ט

ט) שם. כל מה שאסור בראשון וכו' היינו שהמלאכות האסורות בראשון אסורות נמי בשני אבל דבר שהוא אסור בראשון משום מוקצה או נולד מותר בשני כמ"ש בסי' תקי"ג ותקט"ו. ב"י. עט"ז. שו"ג או' ב'. והיינו נולד בראשון או מוקצה בראשון מותר בשני ומוקצה בשני אסור בשני כמו בא' עיין סי' תקי"ג ותקט"ו והוא פשוט. א"א או' א, ולענין מכשירי מילה אם דוחין יו"ט ב' עיין בתשו' הרה"ג משה האיש זצ"ל חא"ח סי' כ"ג וכ"ד וכ"ה מה שהאריך בזה והעלה לאסור שגם בזה יו"ט ב' דינו כראשון ואפי' לילך חוץ לתחום ביו"ט ב' בשביל מילה בזמנה העלה לאסור יעו"ש:

י

י) שם. ומנדין למי שמזלזל בו. חדשים מקרוב באו הוי חכמים בעיניהם לזלזל בטענה כוזבת דבקיאינן האדנא בקביעא דירחא. והאומרים כן הם טפשים כי לא ידעו סוד יו"ט ב' ש"ג ואי הוו ידעי והיה בהם יר"ש לא היו פוצים פה להקל עליו כלל. רו"ח או' א'. ועיין נה"ש להרש"ש ז"ל דף כ"ה ע"ב טעם בסוד ליו"ט ב' בחו"ל יעו"ש.

יא

יא) שם. ומנדין וכו' עיין פר"ח מה שהאריך בזה ומסיק הכלל העולה מכל זה שבכל איסורין שבתורה בין האסורים מה"ת בין האסורים מדרבנן הכל לפי ראות הדיין לפי חומר העבירה ולפי העוברים ולפי צורך השעה הרשות בידו לקנוס נידוי או מכת מרדות ואף אותם שמבוארים בתלמוד בלי חולק שכתבנו לעיל שמנדים או מכים אי לא אפשר בנדוי יכו מכת מרדות ואי לא אפשר להכות ינדו ותן לחכם ויחכם עוד. עכ"ל. והב"ד השו"ג או' א' חמ"מ או' א'.

יב

יב) שם. ומנדין וכו' ואפי' בדבר שהוא משום שבות או שיצא חוץ לתחום מכין אותו מכת מרדות או מנדין אותו הרמב"ם פ"א מה' יו"ט דין כ"ב. והוא מגמ' פסחים נ"ב ע"א:

יג

יג) שם. ומנדין וכו' וה"ה דעושה מלאכה ביו"ט ב' ע"י נכרי דמנדין אותו. הר"א ששון סי' קנ"ו. כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או א' מ"א סק"א. שו"ג או' א' חמ"מ או' א' מ"ב או' ב':

יד

יד) ע"ה שעשה ע"פ הוראת חכם אין מנדין אותו, משפט צדק ח"א סי' ל"ו. כנה"ג שם. עו"ש שם: מ"א שם. א"ר או' א' שו"ג שם. חמ"משם. ר"ז או' ב' מ"ב שם.

טו

טו) המחלל. יו"ט ב' ש"ג בשוגג שאינו יודע שהוא אסור אין לנדותו. מבי"ט ח"ג סי' קמ"ט. כנה"ג שם עו"ש שם. מ"א שם. א"ר שם. שו"ג שם. חמ"מ שם. ר"ז שם:

טז

טז) מי שבא מא"י לחו"ל וחלל יו"ט ב' אין מנדין אותו מבי"ט ח"ג סי' קמ"ט. כנה"ג שם. עי"ש שם. מ"א סק"ז א"א או' וז' ר"ז או' ז' מ"ב או' ט'. מיהו רש"ל ביש"ש פ' כל הבשר סי' נ"ב כתב דראוי לנדותו. וסיים דמעשה באחד שהלך לא"י וקבע שם דירתו ואחר כמה שנים בא לסחורה למדינתינו ודעתו היה לחזור ונהג חול ביו"ט ב' ונפגר במיתה משונה ולא זכה לחזור לא"י יעו"ש. א"ר או' ה' וכ"כ החמ"מ או' ג' דבני א"י שבאו לחו"ל אם עשו מלאכה ביו"ט ב' מנדין אותן ואפי' דעתן לחזור עכ"ד. ומ"מ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה יש להוכיחו רק בדברים ולהפחידו שלא יעשה עוד כזאת לעבור על איסור דרבנן כמ"ש לקמן סעי' ג' ולקנסו בממון אם אפשר ולתקן אשר עוות וכ"ז בדעתו לחזור אבל אם אין דעתו לחזור הרי הוקבע כמותן ונעשה כבני חו"ל. ועיין לעיל סי' תס"ח או' מ"א.:

יז

טוב) שם. ואם הוא צורבא דרבנן אין מחמירין וכו' עיין לעיל סי' תס"ח או' ו' וסי' תע"ו או' י"א יעו"ש.:

יח

חי) שם. אלא מלקין אותו. פי' מכת מרדות וכתב מהרא"י בביאור רש"י ס"פ כי תצא שהוא י"ג יעו"ש, ובהרמב"ם לא משמע כן. מ"א סק"ב. ור"ל שהרמב"ם פ"ו מה' פסח דין י"ב כתב אסרו חכמים לאכול מצה בע"פ וכו' ומי שאכל מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו עכ"ד, והביאו הר"ן בפ"ד דכתובות וכתב אבל הר"ם הלוי ז"ל כתב שהיו מכין אותו באומד ולהקל ממלקות תורה ונראין דבריו. ומיהו ודאי מכת מרדות שהיא על עבירה נמשכת מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו דברי חכמים אבל כל שאינו אלא כדי לענשו על מה שעשה נראין הדברים שמכין אותו כפי אומד ב"ד ולהקל ממלקות של תורה יעו"ש, וכ"כ רש"י בסוף מס' חולין דף קמ"א ע"ב דמכת מרדות אין לה קצבה אלא עד שיקבל עליו. וכ"כ התו' במס' נזיר דף ך' ע"ב יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח סי' תע"א סעי' ב' כדברי רש"י והר"ן יעו"ש:

יט

יט) שם. אלא מלקין אותו. ומ"מ אין מדקדקין במכת מרדות ברצועה של מלקות האמורה במס' מכות דף כ"ב ע"ב. הר"ן שם,

כ

ך) [סעיף ב'] אלא לענין מת, משום כבודו, לבוש. ט"ז סק"א. ויתבאר לקמן סי' תקכ"ו.

כא

כא) שם. וכן לכחול את העין. משום צערא ואפי' ליכא סכנתא אבל אי ליכא שום צער כלל אסור וכ"פ הב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ג' עו"ש או' ב' א"ר או' ד' פר"ח, שו"ג או' ד' א"א או' ג'.

כב

כב) שם. וכן לכחול את העין. אעפ"י שאינו חולי הכולל כל הגוף דבחולי הכולל כל הגוף אפי' בשבת שרי לעשות שבות כמ"ש לעיל סי' שכ"ח סעי' י"ז. מ"א סק"ג. ר"ז או' ד' מקרא קודש סי' ך' או' ב' מ"ב או' ה':

כג

כג) שם. וכן לכחול וכו אפי' בלא שינוי. מחה"ש. מ"ב שם.:

כד

כד) מי שנפל ונצרר הדם אסור להקיז דם שקורין קעפפין אפי' ע"י עכו"ם שיכול להמתין עד למחר או"ה כלל נ"ט או' כ"ו מ"א שם, חמ"מ או' ב' ר"ז או' ו' מ"ב או' ח' ומשמע שם באו"ה דאם מצטער כ"כ ואינו יכול להמתין למחר שרי. ועיין מחב"ר או' ב'.

כה

כה) שן כואבת ואינו נופל למשכב מותר לעוקרה ע"י עכו"ם ביו"ט ב' חוץ מר"ה, מהריק"ש בתשו' אהלי יעקב סי' מ"א ברכ"י או' ב' ער"ה או' ב'. שע"ת או ב' וכתב שם הער"ה דכן יש להתיר אמירה לגוי ביו"ט ב' במקום פסידא יעו"ש. ועיין לעיל סי' שכ"ח סעי' ג' בהגה:

כו

כו) שם הגה. או שאר חולי וכו'. וג"כ בשאינו כולל כל הגוף. מ"ב או' ו':

כז

כז) שם הגה. או שאר חולי שאין בו סכנה. אבל בס' תמ"ד סי' ק"ך כתב דלא התירו אלא לכחול עין דשוה לכל נפש דגם הבריא דרכו לכחול אבל שאר צרכי חולה אין עושין אפי' ביו"ט ב' אלא ע"י גוי יעו"ש. ער"ה או' ד':

כח

כח) שם בשני מותר אפי' ע"י ישראל. שמפני הנאת הגוף לא החמירו בו בשבות דרבנן. לבו"ש. מ"ב או' ז':

כט

כט) שם חוץ מיו"ט ב' של ר"ה וכו' אכיחול קאי אבל לענין מת גם ביו"ט ב' של ר"ה שרי כמ"ש לקמן סי' תקכ"ו סעי' ד' יעו"ש:

ל

ל) שם הגה. אבל אב מלאכה אסור לישראל וכו' בחולי שאין בו סכנה. לבו"ש. ור"ל אבל בחולי של סכנה אפי' בשבת שרי ע"י ישראל וכמ"ש לעיל סי' שכ"ח סעי' ב' יעו"ש:

לא

לא) שם אסור לישראל וכו' ואפי' חלה כל גופו אם אין בו סכנה. ר"ז או' ה' מ"ב או' ח':

לב

לב) [סעיף ג'] בני א"י שבאו לחו"ל אסורים וכו'. דנותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם כמ"ש לעיל סי' תס"ח סעי' ד':

לג

לג) שם. אסורים לעשות מלאכה וכו' אפשר דהיינו דוקא בפרהסיא אבל בצנעא מותר. מבי"ט ח"ג סי' קמ"ט. וכ"כ הט"ז סק"ב. אבל הרדב"ז ח"א סי' ע"ג ורנ"ח כתב דאפי' בצנעא אסור. וכ"כ משפט צדק ח"ב סי' מ"ט, הרשד"ם חא"ח סי' ט"ו. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ד. מהריק"ש פר"ח. מט"י א"ר או' ה' ברכ"י או' ג' מאמ"ר או' ב' ש"ץ דף רל"ג ע"ד ר"ז או' ז' ח"א כלל ק"ג או' ג' מ"ב או' ט':

לד

לד) כל שעושה מלאכה אפי' בצנעה ראוי למונעו מזה ומותר להכותו עד שימנע מלעשות מלאכה והאומר לו לעשות מלאכה עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול. הרדב"ז ח"א סי' רנ"ח. כנה"ג שם. מיהו הפר"ח כתב דלאו בר נידוי הוא ולאו בר הכאה הוא רק שראוי למונעו ולהחמיר בדבר יעו"ש ועיין לעיל או' ט"ז:

לה

לה) ולענין תפלה מי שדעתו לחזור מתפלל י"ח כבמקומו וכן המנהג. ולענין המלבוש אם היו לו מלבושים מיוחדים לשבת ויו"ט ילבשם גם ביום אחרון אעפ"י שהוא חול לגבי דידיה. הרדב"ז ח"א סי' ע"ג. כנה"ג שם. עו"ש או' ב' מ"א סק"ז. א"ר סי' תצ"ה או' י"ג א"א או' י"ג חמ"מ או' ג' וכ"כ הפר"ח כשהלכתי למצרים ודעתי לחזור לא"י ביו"ט ב' בבוקר בביתי בצנעה הנחתי תפלין וקריתי ק"ש עמהם משום מאמר רז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ואח"כ הלכתי לבהכ"נ והתפללתי תפלת י"ח דכיון דהוי בלחש כצנעא דמי ואעפ"י שיש בה קצת אריכות יותר מתפלת יו"ט אין בכך כלום ואעפ"י כן כשמקצת העם קמו סמוך לחתימת אמת ויציב קמתי והתחלתי להתפלל קודם שיתחילו הם דהאריכות אחר שמסיימים הכל יש בו היכר טפי מהתחלה ומלבושי יו"ט לבשתי משום דהויא מלתא דפרהסיא עכ"ל. והב"ד השו"ג או' ז' ש"ץ דף מ' ע"ד. פאת השולחן סי' ב' או' כ"ב וכ"פ מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל סי' כ"ו יעו"ש וכ"כ ר"ז או' ח' ח"א כלל ק"ג או' ד' מ"ב או' י"ג.

לו

לו) ולבשל מיו"ט ב' לשבת בלא הנחת עירובי תבשילין מותר. הרדב"ז ח"א סי' ץ'. כנה"ג שם. עו"ש שם. מ"א שם. א"ר שם. פר"ח שם. א"א שם. שו"ג שם. פאת השולחן שם. חמ"מ שם. ר"ז שם. ח"א שם. מ"ב שם. שע"ת או' ב'. ובמוצאי יו"ט א' יבדיל בצנעה. פאת השלחן שם. ובשמיני עצרת אסור לעשות הקפות לס"ת, הרב חיד"א בס' טוב עין סי' י"ד וכ"כ הרב לב חיים ח"ב ססי' קכ"ה,:

לז

לז) ובליל שני של פסח לא יברך הברכות שמברכין על הסדר ולא קידוש ולא אשר גאלנו ולא על הלל ולא על מצה ומרור ויאמר הגדה כקורא בתורה ועל כוס א' יברך בפה"ג ויכוין לפטור גם כוס ב' וכן יכוין בכוס של בהמ"ז ואם הוא בחדר בפ"ע לא יסדר הסדר כלל וכ"ז שדעתו לחזור. ח"א שם. ומיהו ע"ש ויכוין לפטור גם כוס ב' וכו' היינו לבני אשכנז אבל בני ספרד בלא"ה אין מברכין כ"א על כוס א' וכוס בהמ"ז כמ"ש לעיל סי' תע"ד יעו"ש:

לח

לח) מי שבא מחו"ל לא"י ודעתו לחזור הוי בכלל בני חו"ל וכן מעשים בכל יום בכל שנה ושנה עולים לשלש רגלים מחו"ל לארץ ישראל ועושים יום שני של גליות כתיקוניו וכמשפטיו בחו"ל ולא עוד אלא שמתקבצים מנין מבני חו"ל העולים לרגל ומתפללים תפלה וקורין בתורה ומפטירין בנביא בברכות תחלה וסוף כמו שעושין ביו"ט ב' בחו"ל ודבר זה נעשה מימי קדם בפני גדולי עולם ולא פקפק אדם בדבר זה מעולם. שו"ת אבקת רוכל סי' כ"ו. וכ"כ הרב פאת השולחן סי' ב' או' כ"א. וכ"כ בתשו' חיים לעולם חא"ח סי' ו' דף י"ד ע"ג. ועיין לקמן או' נ"ה:

לט

טל) וכל הבא מחו"ל לארץ כל זמן שאינם עשרה בעלי בתים (ר"ל נשואים לאפוקי בחורים) אל יתפללו יו"ט אלא בצנעה וכ"ש שאין להם להוציא ס"ת וללמיד בו בעניינא דיומא ע"ד שיצרפו לעשרה א' או ב' מבני העיר וכו', ואם תראה שנוהגין בהיפך מזה אינו מנהג קבוע ע"פ חכמים אלא מפני הכבוד ודוחק השעה ועליות בני א"י כי רבה היא גרמא להם לסבול מנהג שלא כדין פעם ושתים ונשאר קבוע עד היום. הלק"ט ח"א סי' ד' בשם מהר"ר ישראל בנימין הזקן יעו"ש. אבל בס' מטה אשר סי' י"ד דקל"ז כתב דיכולין לצרף עמהם מבני א"י ולהוציא ס"ת יעו"ש. וכ"כ בשו"ת סמא דחיי סי' י"ג יעו"ש. מיהו הרב פה"א ח"ג דף י"ז ע"ב כתב וז"ל כי כבר נקבע דבר זה בשנים קדמוניות ובפרטות שנת התפ"א ונמנו וגמרו כל הרבנים באותה שנה שאירע כן שלא היו כ"א תשעה ולא הוציאו ס"ת. והדין כן בין ביום א' של חו"ה בין ביום אחרון בפרטות כי אפי' ביום א' אם יהיה חו"ה של פסח שהפ' היא אחת מ"מ הרי לענין ההפטרה חלוקים ומ"מ בכל ענין אסרו להצטרף להם אחד כדי להוציא ס"ת עכ"ל. וכן הר' ברכות מים בסי' זה דחה דברי הרב סמא דחיי הנז' ומסיק דאפי' הם תשעה אינם יכולים לצרף א' מבני א"י להוציא ס"ת וכתב וממה שעשו מעשה בירושת"ו אין ראיה כי לא ראו מ"ש הלק"ט יעו"ש. וכן הרב המגיה בש"ץ דף רל"ו ע"ד כתב להשיג על דברי סמא דחיי הנ"ז יעו"ש אמנם בספר אמל"י סי' א' או' ג' הביא דברי סמא דחיי הנז' וכתב וכן נעשה מעשה בעה"ק ירושת"ו יעו"ש. וכ"פ הלד"א סי' א' או' ג' וכ"נ דעת אות אמת בק"א סי' ג'. ומה שיש להקשות דהרב פה"א כתב נמנו וגמרו לאסור והאמל"י כתב נעשה מעשה להתיר כתב או' אמת שם דעד שנת התפ"א נקבע הלכה כהאוסרים אבל אח"כ ראו שיש לסמוך על המתירין יעו"ש:

מ

מ) בחור שעדיין לא נתארס שהלך לא"י לזיהר"א אפי' אם דעתו לחזור יעשה יו"ט יום א' בלבד מפני שאם יזדמן לו אשה ישאר בא"י אבל אם הוא סומך ע"ד אביו ואמו יעשה ב' ימים. הלק"ט שם. וכתב הרב חיד"א בחיים שאל ח"א סי' נ"ה כי כן פשטה הוראה בא"י ודלא כהסכמה שהובאה בתשו' גו"ר חאו"ח כלל ד' סי' י"ד שבכל גוונא יעשו ב' ימים אם דעתם לחזור אך בחורים רווקים מא"י הנמצאים בחו"ל ודעתם לחזור אף שאינם תלוים בדעת אחרים ינהגו כבני א"י יעו"ש. ועיין לעיל סי' תס"ח או' מ"ה:

מא

מא) בחור שעדיין לא נתארס שיצא מא"י לחו"ל לישא אשה בחו"ל ודעתו שאם לא יתנו לו אשה כ"א ע"מ לישב בחו"ל הוא יושב בחו"ל ודעת אביו ואמו מסכימים עמו בזה יש לנהוג כחומרי אנשי חו"ל. רו"ח או' ג. ונראה דה"ד כחומרי חו"ל ולא כקולי חו"ל כגון לבטל ממצות תפילין ולברך על העירוב אם חל יו"ט ב' בע"ש וכדומה דהא יש ספק שמא תתרצה האשה ללכת עמו לא"י ועוד שמא לא ישא כלל מאיזה סבה שלא יתרצו ויחזור לא"י ועוד דהא עדיין לא נשא ולא הוקבע כבני חו"ל אלא רק ינהוג כחומרא דחו"ל ולא לקולא ולא לענין ספק ברכות.;

מב

מב) הבאים מחו"ל לא"י ודעתם להשתקע בא"י ונשותיהם עדיין בחו"ל מנהג ירושת"ו שעושים ב' יו"ט דכל זמן שבני ביתו הם בחו"ל אפשר שיחזור וילך לחו"ל. מזבח אדמה סי' תס"ח משם ס' שולחן מלכים. ועיין לקמן או' ן':

מג

מג) מי שבא לגור בא"י ואם ימצא מנוח יתיישב וכבר גמר בדעתו להשתקע ולשלוח אחר אשתו ואם תמאן ילך להביא אותה דוקא ואל יתעכב יען כי היא רצונה לבא ג"כ ואפי' אם תמאן בו יניחנה ויבא באופן כי כבר גמר בדעתו להשתקע הנה לענין תפלה וכיוצא ינהוג כבני א"י רק לענין חמץ טוב ונכון שלא יאכל ביום ח'. פה"א ח"ג דף י"ז ע"א יעו"ש. והב"ד הש"ץ דף רל"ז ע"ד. שע"ת או' ה' מקרא קודש סי' ך' או' י"ז. וכה"ג כתבתי בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש:

מד

מד) בן א"י שירד לחו"ל ודעתו לחזור שהדין הוא שעושה כמנהג א"י וכך עשה איזה רגלים ואחר זמן ידע שמתה אשתו שהניח בא"י ודעתו לישא אשה בחו"ל ולחזור לא"י כתבתי בתשו' שכל זמן שלא נשא יעשה כמעשהו כבני א"י וכשישא בחו"ל יעשה כבני חו"ל עד שילך לא"י איש ובתו והבאתי ראיות לזה והסכים עמי אחד מגדולי הדור. מחב"ר בקו"א או' ב'. ומיהו עיין בש"ץ דף רל"ד ומשם ואילך שהאריך בנידון כזה אלא שכתב שהתנה עמה שתעלה עמו לא"י בשנה ההיא וכתב שגם אחר נשואין יעשה כבני א"י ומ"מ סיים דס"ד לענין תפלה אבל לא לאכול חמץ בח' של פסח וכדומה יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ב'. וכ"כ בשו"ת חיים שאל ח"א ססי' נ"ה שאם התנה עמה קודם נישואין שתעלה עמו לא"י אע"ג שהיא צריכה עדיין לנהוג כמנהג מקומה הוא ינהוג כמנהג א"י יום א' וכ"ש אם הניח בא"י בניו ובני ביתו וה"ד לענין תפלה ולא לשאר דברים וכ"ש שלא יאכל חמץ בח' של פסח יעו"ש. וכן הסכים בהשמטות אשר בסוף חיים שאל ח"א דף קי"ט ע"ג יעו"ש. ועיין לעיל סי' תס"ח או' מ"ד:

מד) אם הניח אשתו בא"י וכל כליו ומטלטליו כי שם ביתו וכשיצא לחו"ל נשא שם אשה אחרת כיון שאין דעתו לחזור אל הראשונה אין עליו דין המקום ההוא לענין המועדות. מהריט"ץ סי' נ"ב באמצע ואפי' אם דעתו לחזור אם נולד לו בן בחו"ל ינהוג כבני חו"ל שאשתו זאת העקרית ומה גם לדידן דמגרשין אשה ע"כ אינו רחוק שזה יגרש אשתו ראשונה בע"כ או ברצונה שאינה יכולה לעמוד היא והשניה כי צרה שמה. ח"ש שם. והיכא שקובע דירתו שנה עם אשה זו ושנה עם אשה אחרת אין לך אלא מקומו ושעתו. מהריט"ץ שם:

מה

מה) בן חו"ל דאשתהויי אשתהי זמן מה בא"י ודעתו לחזור לחו"ל כי שם ביתו ונעשה שותף בחנות עם בן א"י וזמן יריד ביו"ט ב' דלשותפו בן א"י חול נראה לכאורה דמותר לשותפו לישב בחנות ולמכור ביריד כיון דשניהם הם מתעסקים תמיד בחנות. ברכ"י או' ה' ועי"ש שהביא סמוכות לזה יעו"ש. ש"ץ דף רל"ז ע"ד. זכ"ל או' יו"ד. שע"ת שם:

מו

מו) בן חו"ל שעומד בא"י כתב מהריק"ש בהגהו' ובתשו' כ"י סי' צ' דמותר לומר לבן א"י שיעשה לו מלאכה ביו"ט ב' וכן הסכים בס' זרע אברהם חא"ח סי' ט' וסי' יו"ד יעו"ש. אבל בס' גו"ר כלל ד' סי' י"ז הסכים לאסור יעו"ש וכן הרב מהר"ר יעקב פאראגי מהמה בתשו' כ"י סי' ט"ו והרב מהר"ר יעקב מולכו בתשו' כ"י סי' ס"ה דחו דברי מהריק"ש הנז' והסכימו לאסור. והב"ד ברכ"י או' ד'. זכ"ל שם. שע"ת שם. ולענין מילה בזמנה שאירע בא"י ביו"ט ב' והיה שם אורח מחו"ל שעושה היום יו"ט והוא מוהל אם מותר למול עיין לעיל סי' של"א או' ל' שהבאנו פלוגתא בזה. וכתב הש"ץ דף רל"ח ע"ג דהיכא דאיכא יו"ד מבני חו"ל שנוהגין היום יו"ט אסור ואפי' כשאין יו"ד דוקא כשמבקשים ממנו שיהיה הוא המוהל אין לו למנוע עצמו אבל הוא ודאי אסור לבקש מאחרים שיתנו לו למול. וכן יורה לו החכם לאורח שבא לשאול שאין לו להיות רודף היום אחר מצוה זו מאחר שהוא יו"ט לדידיה ואיכא אחר אם לא שיבקשו אחרים מאליהם יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ה':

מז

מז) בן א"י שנמצא בחו"ל ביו"ט ב' אם מותר לתושב חו"ל לבשל ולהרבות בשבילו אי הוי כמבשל לחול עיין מהריט"ץ סי' קל"ט שכתב דבקדרה א' פשיטא דשרי ובב' קדירות מב' מינין והם עושין לעצמן ולאורח בודאי שרי כי איכא לספוקי אקדרה א' לבדה מאותו המין וכו', ואם א"א יש להתיר מן הטעמים שביארנו וטוב שיאכלו עמו מקדרתו כדי שלא יהא ניכר שלו לבדו עשו יעו"ש. והב"ד י"א בהגב"י אמנם המט"י כתב נראה פשוט להתיר דלא אמרו אלא במבשל לעכו"ם ולחול ממש אבל לבן א"י דמשך שייך בהדיה שביתת יו"ט ב' דהיינו אם יעקור דירתו וכו', או אח"כ אין דעתו לחזור וכו' אין זה חשוב חול לבני א"י ודינם הוי כחד מהדרים בחו"ל שמותרים לבשל זה לזה והוא פשוט ייעו"ש. והב"ד הש"ץ דף רל"ג סוף ע"ד שע"ת אות ב'. אבל הרב זכר נתן דף מ' ע"א אות ל"ג כתב דאין לזוז ממ"ש מהריט"ץ יעו"ש. ועי' לקמן סי' תקי"ב:

מח

מח) מי שעלה מחו"ל לא"י ואין דעתו לחזור כלל לא ינהוג קולי מקום שהלך לשם וכ"ש בי"ט ב' של גליות עד שילך לשם למקום ישוב ולא במדבר. הרדב"ז ח"א סי' ע"ג. כנה"ג בהגב"י שו"ג בסוף הסי':

מח) אדם שעקר דירתו מחו"ל לא"י ע"מ שלא לחזור אם אח"כ נאנס וצריך לחזור לחו"ל כ"ז שלא הדר חשוב כבני א"י. ש"ץ דף רל"ז סוף ע"א:

מט

מט) העוקר דירתו עם אשתו ובניו מא"י לחו"ל אעפ"י שדעתו לחזור דינו כמי שאין דעתו לחזור. הרדב"ז שם. כנה"ג שם. מ"א סק"ז. א"ר או' ו' פר"ח בסי' תס"ח. שו"ג שם או' י"ג. חמ"מ או' ג' ר"ז אות יו"ד. ח"א כלל ק"ג או' ד' מיהו אם עקרן להוליכן לזיהר"א של א"י או להבריחן ממגפה ב"מ או מחמת סיבה אחרת כיוצא בה שאז הדבר ברור דבכ"ג דעתו לחזור מיקרי. פר"ח שם.

נ

נ) כל שאין דעתו לחזור אע"פ שאשתו נשארה במדינה אין נותנין לו חומרי מקום שיצא משם. משפט צדק ח"ב סי' מ"ט. כנה"ג שם. מ"א שם. א"ר שם, פר"ח שם. שו"ג שם, חמ"מ שם. ר"ז או' י"א. ח"א שם. ועי' לעיל או' מ"ב ואו' מ"ג:

נא

נא) כל מי שבא למכור סחורה או לקנות או העולים לא"י לזיהר"א נקרא דעתו לחזור מיד. בא לישא וליתן ולהרויח או לעשות מלאכתו או ללמוד תורה אעפ"י שלא עקר דירתו משם נקרא דעתו לחזור לזמן. הרדב"ז שם. כנה"ג שם. שו"ג שם.

נא) ואם בא לא"י לזיהר"א וביטה בשפתיו שרצונו לדור ולהשתקע בא"י אמנם לפי שיש לו עסקים בחו"ל מוכרח לחזור ולעשות עסקיו בחו"ל אבל כשיגמור עסקיו מעתה ומעכשו נדר לבא ולהשתקע בא"י אעפ"י כן ינהג כחומרי מקומו ובפרט ביו"ט ב' עד שיקבע דירתו בא"י. שדה הארץ חא"ח סי' כ"ו.

נב

נב) אם דעתו לחזור לזמן ארוכה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם מדינא וחומרי מקום שהלך לשם מפני המחלוקת ל"ש בצנעה ול"ש בפרהסיה. ואם דעתו לחזור מיד נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם מדינא וחומרי מקום שהלך לשם בפרהסיא אבל בצנעה נוהג כקולי מקומו. וזהו לפי דעת התוס' והר"ן וקצת מפרשים ז"ל. אבל הרמב"ן והרא"ה והריטב"א דרך אחרת יש להם. הרדב"ז שם. כנה"ג שם. אמנם הפר"ח שם בסי' תס"ח כתב דמשמעות כל הפו' דאין לחלק בין דעתו לחזור מיד לדעתו לחזור לאחר זמן וכתב דהכי נקטינן יעו"ש. והב"ד השו"ג שם:

נג

גנ) שם ביישוב. דוקא ביישוב ישראל. הרדב"ז שם. כנה"ג שם. מ"א סק"ה. א"ר או' ו' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ז' ח"א כלל ק"ג או' ג' מ"ב או' יו"ד. והיינו בדעתו לחזור אבל באין דעתו לחזור אפי' הגיע ליישוב עכו"ם אסור. הרדב"ז שם. כנה"ג שם. א"ר שם. חמ"מ שם. ר"ז או' ט' א"א שם. ואם הוא תוך התחום הוי כאלו הוא בתוך העיר מ"א שם. חמ"מ שם ר"ז שם. ח"א שם מ"ב שם.

נד

דנ) שם, ביישוב ואם דעתו לחזור מותר לעשות מלאכה חוץ לתחום העיר והיינו אף שהיה בעיר כל שיצא מחוץ לתחום שרי. א"א או' ז', חמ"מ שם, מ"ב שם, אבל באין דעתו לחזור והגיע לישוב אף שהלך אח"כ חוץ לתחום אסור. א"ר סי' תצ"ה או' י"ד. א"א שם. מקרא קודש סי' ך' או ה'. ועיין לעיל סי' תס"ח אות מ"ז ואו' מ"ח.

נה

הנ) שם אפי' דעתו לחזור. עין בתשו' חכם צבי סי' קס"ז שכתב דבני חו"ל העולים לא"י דרך עראי דצרוכים להתנהג בעניני המועדים כאחד מבני א"י התושבים. ואין זה בכלל חומרי מקום שיצא משם. ולא מיבעיא בתפלות וברכות וקריאת ס"ת אלא אפי' במלאכה מותרים יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"א בשם ראב"ן. וכ"כ בתשו' שו"מ מהד"ג ח"ב סי' כ"ח להוכיח כדברי ח"צ הנז' ואעפ"י שדעתם לחזור יעו"ש. אמנם בתשו' שאלת יעב"ץ סי' קס"ח הזכיר דברי מר אביו ח"צ הנז' וגמגם בהם וכתב דגם בני א"י גופא אין איסור אם היו רוצים לעשות ב' ימים משום דלמא אתי לקלקולי וא"כ אף בעולים דרך עראי חייבים להחמיר כמנהג מקומם כדפשיטא להו לחכמי א"י גופייהו כמ"ש בהלק"ט סי' ד' יעו"ש. וכ"כ הברכ"י סוף או' ז' דבני חו"ל הבאים עראי לא"י המנהג פשוט היפך מהר"צ שעושין כמקומן עכ"ל. והב"ד השע"ת או' ה' וכ"כ לעיל או' ל"ח יעו"ש:

נו

ונ) שם. אבל אם לא הגיע לישוב וכו' אפי' ישוב עכו"ם כיון שאין דעתו לחזור. מ"א סק"ו בשם הרדב"ז. ויש מי שמקיל גם בזה כמו בדעתו לחזור ובעי שיגיע דוקא ליישוב ישראל. בגדי ישע ועי"ש. והב"ד מ"ב או' י"א. אבל דעת האחרונים כדברי הרדב"ז כמ"ש לעיל או' ג"ן יעו"ש.

נז

זנ) שם. וכל חוץ לתחום וכו' דחוץ לתחום מקרי מדבר כמ"ש במלחמות ולכן אם דעתו לחזור מותר לעשות ואם אין דעתו לחזור עדיין לא הוקבע כמותן. מ"א סק"ז. מחה"ש מאמ"ר או' ג'

נח

חנ) בן א"י שהלך לחו"ל ודעתו לחזור אינו רשאי לעלות לתורה ביו"ט ב' של גליות ולהשלים למנין הקרואים כיון שהוא אינו מחוייב בקריאת התורה שבאותו יום והוי ברכתו לבטלה. וק"ו הוא ממ"ש מר"ן ז"ל לקמן סי' תקס"ו סעי' ו'. הלק"ט ח"א סי' ד' משם מהר"ר גבריאל איספראנסה ז"ל יעו"ש. ומיהו כתב שם הרב מהר"מ חאגי"ז שקבלה בידו שאם היו"ט ב' חל ביום ב' או ה' בשבוע ובן א"י נמצא בחו"ל במקום שנוהגין להוסיף ביו"ט על מנין חיובי הקרואים (עיין לעיל סי' רפ"ב סעי' א' בהגה) היו רבני עיה"ק צפת ת"ו מתירין בפשיטות שיעלה בן א"י לתורה להיות מן הנוספין על מנין הקרואים ולברך כיון שהם ימי קה"ת לכל ישראל ומה לי בסדרא דיומא ומה לי בפ' אחרת בתורה אבל במקום שאין נוהגין להוסיף ביו"ט על מנין החיוב אסור אפי' ביום ב' וה'. יעו"ש. וכן מסיק בתשו' חיים לעולם חא"ח סי' ו' יעו"ש. וי"א דבדיעבד שכבר קראוהו יעלה כמבואר באורך בשו"ת חיים שאל ח"א סי' י"ג ועי"ש שדחה דברי הרב אמל"י שהסכים שיעלה לכתחלה יעו"ש. וכ"כ בספרו לד"א סי' ה' או' ל'. אלא שכתב שם בח"ש דשלוחי א"י הגדולים בתורה כולם מבקשים טצדקי שלא לעלות לס"ת ביו"ט ב' ובדרך חכמה מגלים דעתם שלא יקראו אותם לס"ת כי יש להם איזה סיבה וכיוצא משום דחיישי לסברת האוסרים יעו"ש. וכתב עו"ש בתשו' חיים לעולם דפשיטא הוא דאסור לבן א"י להיות חתן תורה בחו"ל שהוא חול לבני א"י יעו"ש. וכ"כ בתשו' חיים שאל שם ובספרו לד"א שם.

נט

טנ) וכן כהן בן א"י שנמצא כשמתפללין בני חו"ל בארץ ביו"ט ב' וקורין בס"ת ואין שם כהן לא יקראו לכתחלה לכהן בן א"י. חיים שאל שם. לד"א שם. ואם יכל לישא את כפיו ולברך ביו"ט ב' כשמתפללין מוסף בני חו"ל עיין לעיל סי' קכ"ח או כ"א:

ס

ס) בן א"י שבא לח"ל ודעתו לחזור וביו"ט ב' שהוא חו"ה אצלו הכריחוהו פרנסי הציבור לעבור לפני התיבה ולהיות הוא הש"ץ במוסף ומסבת המון העם קבל וירא כי כי לא יכול להגיד להם כי לבני א"י הוא חו"ה שפיר מצי לומר בחזרת מוסף את יו"ט מ"ק הזה שגם חו"ה נקרא יו"ט. ומה גם כי הרשב"א ז"ל כתב שכך היו נוהגין לומר במוסף חו"ה כאמור. הרב יוסף אומץ סי' י"ג. זכ"ל ח"ג או' יו"ד:

סא

סא) הוה עובדא והסכימו רבנים עה"ק ירושת"ו לעלות לס"ת אורח שנמצא כאן ביו"ט ב' שהוא יום א' של חוה"מ שלנו בפ' ביום השני, וכן הסכימו לעשות חתני תורם מאורחים בני חו"ל ביום ש"ת שלנו וכן עשו מעשה. הרב פה"א ח"א דף ך' ע"ב. וכן כתב בס' השומר אמת סי' ח"י או' יו"ד כי בזמנו התיר זה הרב מהר"ר אברהם הכהן ז"ל אב"ד דצפת ת"ו והב"ד הרב ארץ חיים בסי' זה. ויש להביא סמך לזה ממ"ש לעיל או' נ"ה כי י"א אורחים הבאים מחו"ל לא"י דינם כמו בני א"י יעו"ש וע"כ בדבר הזה הקלו ועוד ית' מזה לקמן סי' תרס"ט בס"ד.

סב

סב) בן א"י שבא לחו"ל ואשתו ובניו בא"י והוא נוהג ביו"ט כמנהג א"י שהוא כאורח בחו"ל ויום ח' של פסח חל בשבת ובא"י קורין פ' אחרי אם יקרא פ' אחרי שמו"ת כבני א"י או יתנהג בקריאת הפ' כבני חו"ל השיב הרב חיד"א ז"ל בס' מראית העין בליקוטים סי' ך' או' ד' דטפי עדיף להשלים פרשיותיו עם הצבור שהוא עמהם ולענין זה לא יעשה כא"י יעוש"ב. ועוד עיין לעיל סי' תס"ח או' מ"ד.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---