כף החיים/אורח חיים/תעז

כף החיים ‏ אורח חיים תעז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כזית כל אחד זכר לפסח וכו'. והב"ח כתב משום דלהרא"ש אין אכילה זו אלא זבר לפסח ולא לשם חובת אכילת מצה ולפרשב"ם היא משום חובת מצה הנאכלת עם הפסח ע"כ צריך ב' זיתים ולא סגי כזית א' לאפוקי נפשיה מפלוגתא עכ"ל. וכ"כ בסי' תע"ג. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' אגדה דצריך לאכול כשיעור שני זיתים משום חיבוב מצוה ואם לא יוכל לאכול כולי האי מ"מ לא יפחות מלאכול כזית יעו"ש והב"ד הב"ח שם בסי' תע"ג אלא שכתב על טעם הנז' דמהרי"ל דאין לו יסוד אלא עיקר הטעם לאפוקי נפשיה מפלוגתא יעו"ש. וכ"ה הסכמת האחרונים דלכתחלה יש לאכול ב' זיתים ואם לא יוכל לא לפחות מכזית ונשאינו אוכל רק כזית יכוין זכר לפסח כפסק הש"ע וכ"כ בן א"ח פ' צו או' ל"ה. וע"כ יש נוהגין לומר כשאוכלין אפיקומן זכר לקרבן פסח שהיה נאכל על השבע.

ב

ב) שם. כזית לכל אחד וכו'. וגם הנשים חייבות בזה כמ"ש לעיל סי' תע"ב סעי' י"ד יעו"ש.

ג

ג) שם. זכר לפסח הנאכל על השובע. ומה שהיו אוכלין אותו באחרונה ולא בתוך הסעודה היינו משום שישאר טעם פסח ומצה בפיו ועוד טעם אחר כדי שלא יבא לידי שבירת עצם דכתיב ועצם לא תשברו בו ואם היו אוכלין אותו בעודם רעבים ותאבים לאכול היו באים לידי שבירת עצם. לבוש. ועיין לקמן רסי' תע"ח.

ד

ד) שם. זכר לפסח וכו'. עיין מ"ש בזה לעיל סי' תע"ג או' קכ"ג קחנו משם.

ה

ה) שם. על השבע. עיין לעיל סי' תע"ו סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

ו

ו) נהגו בני עלייה דמשיירין מאכילת מצה זו של אפיקומן ומניחין בבתי יד של בגדיו צרורות בשמלותם אל חיקם לשמירה לחיבוב מצוה ויורדי הים באניות כאשר המה ראו סער גדול בים יטילו מן המצה של אפיקומן אשר בחיקם אל הים ויעמוד הים מזעפו כמ"ש בס' דרך ישרה דפ"ג ע"ב ובס' חיים לרא"ש דע"ז ע"ב. יפ"ל ח"ה או' א' ויש נוהגין לשבור חתיכה מאפיקומן ולנקוב אותה ותולין אותה ואין בה חשש איסור מה שמנקבין אותה ביו"ט. וכ"כ מ"א סי' ת"ק סק"ז ח"י או' ג' ר"ז או' י"א. ומ"מ לכוין נקב משולש או מרובע אסור ביו"ט מש"ז או' א'. ועיין עוד לקמן סי' ת"ק או' ל"ג.

ז

ז) שם. ויאכלנו בהסיבה. מדברי הרמב"ם לא משמע כן והכי משמע בירושלמי דכזית של אפיקומן דכבר יצא לא בעי הסיבה ויש לסמוך ע"ז בדיעבד. פר"ח. ר"ז או' ד' מיהו השו"ג או' ב' כתב דאם נזכר קודם בהמ"ז כיון שאין כאן מכשול ברכה לבטלה יחזור ויאכל כזית אחר בהסיבה כהלכתא לצאת ידי הרא"ש והמרדכי והטור והש"ע וכתב וכן עיקר יעו"ש. אבל ח"א כלל ק"ל או' י"ג כתב דאם אכל האפיקומן בלא הסיבה יש לסמוך על הפו' דס"ל דיצא דהא אסור לאכול ב' פעמים אפיקומן יעו"ש. ועיין לעיל סי' תע"ב סעי' ז' ובדברינו לשם או' מ"ה ואו' מ"ט ודוק.

ח

ח) שם. ולא יברך עליו. שאינו אלא זכר לקרבן בעלמא והוא אינו קרבן. לבוש. והפר"ח. כתב לפי שכבר בירך על אכילת מצה הא לאו הכי בעי לברוכי וכדלקמן בסי' תפ"ב עכ"ל. ועיין ב"ח. ועוד עיין לעיל סי' תע"ה או' ח' ואו' ט'.

ט

ט) שם. ויהא זהיר לאכלו קודם חצות. משום דבענין אכילת פסח איכא פלוגתא דלר"א בן עזריה אינו נאכל אלא עד חצות ולר"ע כל הלילה ואמר רבא אכל מצה בזה"ז אחר חצות לר"א בן עזריה לא יצא י"ח משום דאיתקש לפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו כדאיתא בפסחים ק"ך ע"ב יעו"ש. וכ"פ הסמ"ג והמרדכי בסדר האחרון. וכ"כ בפסקי תו' פסחים או' של"ד וזבחים או' ל"ג דהאוכל מצה אחר חצות לא יצא י"ח. אבל הרמב"ם פסק ריש פ"ו שזמנה כל הלילה. והרא"ש כתב נכון להחמיר כר"א דאפשר דר"ע מודה להרחיק את האדם מן העבירה באיסור דאו' וכן היה נוהג ר"ת ז"ל למהר לאכול אפיקומן קודם חצות עכ"ל וכ"כ הר"ן בסוף פ"ב דמגילה שצריך ליזהר שלא לאכול מצת מצוה בלילי פסחים אחר חצות יעו"ש. והב"ד ב"י וכך הם דבריו כאן בש"ע. וכ"כ הלבוש. וכ"כ הפר"ח. ר"ז או' ו" ח"א כלל ק"ל בענין הסדר או' י"ג. ועיין לקמן או' י"ב.

י

י) ונראה דמי שאירע לו אונס שלא יכול לאכול פרוסת המוציא עד חצות לא יברך על אכילת מצה דסב"ל ואם החשיך לו עד סמוך לחצות יקדש וישתה כוס ראשון ויטול ידיו ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל והגדה יאמר אח"כ ויברך גם על המרור תיכף קודם חצות קודם אמירת הגדה דג"מ. שע"ת. ועיין לעיל סי' תע"ה או' ס"ד וסי' תע"ג או' ט"ז. ולענין ברכת הגדה דהיינו ברכת הגאולה אם יכול לומר אחר חצות עיין פ"ת שנסתפק בזה ע"פ מ"ש מ"א בסי' תפ"ה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה וכו' ואחר חצות הוי ספק אם הוא זמן מצה ונראה דעתו שאין לברך משום סב"ל יעו"ש ונראה דהגם דיש להשיב על דבריו מ"מ כיון דק"ל דברכות אינם מעכבות וסב"ל יש לומר אותה בלא שו"מ.

יא

יא) שם. ויהא זהיר לאכלו קודם חצות. ע"פ שחל בשבת וישן וחלם חלום שמתענה חצי היום כמ"ש מור"ם סי' רפ"ח לא יתענה חצי הלולה אלא יעשה הסדר באופן שיאכל האפיקומן קודם חצות. בית יהודה סי' נ"ב. ברכ"י או' א' שע"ת.

יב

יב) שם. ויהא זהיר לאכלו קודם חצות. והיינו זהירות הוא שיאכל קודם חצות הא עבר יאכל אחר חצות דמידי ספיקא לא נפקא. א"א או' א' שו"ג או' ד' יפ"ל ח"ב או' ג'.

יג

יג) ומי שאין לו מצה תוך התחום אינו יכול לילך חוץ לתחום וע"י אמירה לעכו"ם שרי ואפשר אף שלא יאכל כ"א אחר חצות. מש"ז או' א'.

יד

יד) שם בהגה. שגם ההלל יקרא קודם חצות. כ"כ הר"ן ס"פ ע"פ וספ"ב דמגילה והב"ד ב"י. וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' תמ"ה בשם התו' וכ"כ באו"ח דפ"א ע"ג או' ל' וכ"כ הלבוש. ר"ז או' ו' ח"א שם. והטעם לפי שק"פ טעון הלל באכילתו כמ"ש בפסחים צ"ה ע"א וא"כ כמו באכילת אפיקומן שהוא זכר לק"פ צריך להקדים קודם חצות ה"ה בהלל שנאמר באכילתו. ואח"כ ראיתי שכ"כ השו"ג או' ה' מיהו בתו' ספ"ב דמגילה כתבו דבהלל של אחר אפיקומן אין להחמיר כ"כ שהרי מדרבנן הוא. והב"ד ח"י או' ג' חק יוסף או' ג' אכן לפ"ד רז"ל במדרש תהלים סי' קי"ג בפ' הללויה הללו עבדי ה' נראה דטפי עדיף לקרות את ההלל מחצות ואילך כיעוש"ב. וכ"נ מדברי הזוה"ק פ' בהעלותך דקמ"ט ע"א והובא בילקוט ראובני פ' בא דפ"ד סע"ג ורע"ד יעו"ש. יפ"ל שם. ומ"מ כיון דאינו אלא טפי עדיף ויש מחמירין לכתחלה יש ליזהר כדי לצאת אליבא דכ"ע. ואם איחר עד אחר חצות מ"מ יאמר יהללוך בחתימה בברכה. בנין שלמה סי' כ"ט.

טו

טו) [סעיף ב'] אוכל אפיקומן בלא ברכת המוציא. והגם דברסי' קע"ח י"א דאם אמר הב לן ונברך הוי היסח הדעת ואם ירצה לאכול צריך לחזור ולברך וכ"ש בנטל ידיו דלכ"ע צריך לחזור ולברך כיעו"ש שאני הכא כיון דאפיקומן מצוה דרמיא רחמנא עלן איכא למימר אתכא דרחמנא סמכינן. טור בשם ה"ר פרץ. וכ"כ הגמ"י בשם סמ"ק והב"ד ב"י. מ"א סק"ב. ואע"ג דכתב הטור על דברי ה"ר פרץ הנז' דלא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל וכ"כ בשם ראבי"ה דצריך לאזור ולברך המוציא מ"מ פסק הש"ע כהר"ף וסמ"ק משום סב"ל. וכ"פ הלבוש כדברי הש"ע. וכ"פ הר"ז או' ז' ח"א כלל ק"ל או' ט"ו. אלא שכתב שם הר"ז דיזהר ליטול ידיו בלא ברכה קודם אכילת אפיקומן כמ"ש בסי' קע"ט עכ"ל והגם דלפי הטעם דאתכא רחמנא סמכינן לא הוי היסח הדעת ונטילה נמי לא צריך מ"מ כיון דיש חולקין בזה כנז"ל לענין המוציא אמרינן סב"ל ואין לברך אבל לענין נטילה יש ליטול בלא ברכה כדי לצאת אליבא דכ"ע. ועיין לעיל סי' קע"ט או' ד'.

טז

טז) שם. אוכל אפיקומן בלא ברכת המוציא. ובעל העיטור כתב שא"צ לחזור כלל ויוצא בכזית שאכל בראשונה אעפ"י שאכל ד"א אחריו. והב"ד הטור. וכתב הב"ח וכ"ה דעת ר' קלונימוס וכן הסכים רש"ל יעו"ש. והב"ד המ"א סק"ב ומחה"ש. אמנם הסכמת האחרונים כפסק הש"ע כמ"ש באו' הקודם והכי ק"ל.

יז

טוב) שם. יטול ידיו וכו'. דכיון שבירך בהמ"ז אסח דעתיה כמ"ש רסי' תע"ה. מ"א סק"ג. ער"ה או' ב'.

יח

חי) שם. יטול ידיו. ויברך על נט"י. ר"ז או' ח' אבל הא"א או' ג' כתב דיטול בלא ברכה ובפרט היכא שיודע שלא הסיח דעתו שלא יברך עכ"ל והביאו מ"ב או' ט' וכתב בשער הציון ונראה היכא שיודע שלא הסיח דעתו גם הר"ז מודה שלא יברך.

יט

יט) שם הגה. ויחזור ויברך בהמ"ז ויברך בפה"ג וכו'. והא דאינו מברך על כוס זה אחר בהמ"ז הראשון אפשר לומר דמעיקרא הכי תיקון שכוס ג' יהא שותהו לאחר גמר האכילה. ב"ח.

כ

ך) שם. לא יאכל האפיקומן וכו'. מפני שהיה צריך לברך בפה"ג על הכוס אחר שיברך בהמ"ז שנית ונמצא מרבה בכוסות. טור בשם ראבי"ה. מ"א סק"ד. ח"י או' ד' מיהו המ"מ ורי"ו ורשב"א והראב"ד כתבו דאוכל כזית ומברך בלא כוס. והב"ד מ"א שם וכתב דמי שאינו נזהר בכל השנה ומברך לפעמים בלא כוס אף עתה יאכל אפיקומן בלא כוס. וכ"כ ח"י שם. פר"ח. חק יוסף או' ה' ר"ז או' ח' ח"א כלל ק"ל או' ט"ו. וכ"כ העו"ש או' ב' על דברי הש"ע הנז' היינו למ"ד דבהמ"ז טעונה כוס אבל למ"ד דאינה טעונה כוס הרי יכול לברך בהמ"ז בלא כיס. וכ"כ בביאורי הגר"א. אבל הא"ר או' ב' כתב אע"ג דבסי' קפ"ב י"א בהמ"ז אינה טעונה כוס מ"מ סתמו הש"ע והלבוש ופסקו הכא דבהמ"ז צריכה כוס דמעיקרא נתקן שכוס ג' לאחר גמר אכילה כמ"ש המרדכי וכ"מ בכלבו בשם הר"ש ושה"ג וריא"ז ודלא כמ"א יעו"ש עכ"ל. וכ"כ ב"ד סי' רנ"ט. שו"ג או' ח' וכ"כ המאמר או' ג' וע"כ כתב שם המאמ"ר דאין לזוז מספק הש"ע.

כא

כא) שם. ויסמוך על מצה שאכל בתוך הסעודה וכו'. ואעפ"י שלא אכל מצה לבסוף אלא פירות ומיני קטניות אין זה מעכב שלא אמרו אלא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אבל לא אמרו שאם הפטירו שעושין פסח שני ולא עדיף אפיקומן מפסח. ב"י בשם הרד"א. מ"א סק"ה. ח"י או' ה' חק יוסף או' ז'.

כב

כב) שם. שאכל בתוך הסעודה וכו'. אבל אם לא אכל בתוך הסעודה אלא מצה עשירה או לא אכל כלל צריך לחזור ולאכול כזית אפיקומן ולא נפיק בכזית של המוציא וכזית של אכילת מצה. פר"ח. וכ"כ ב"ד סי' רנ"ט בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ב' ומשמע בתשו' ב"ד הנז' דהגם שאכל כזית המוציא וכזית של אכילת מצה וכורך כל שלא אכל בתוך הסעודה לא יצא וצריך לחזור ולאכול כזית אפיקומן יעו"ש. ומיהו חק יוסף או' ו' כתב דיוצא בכזית שאכל בראשונה. וכ"כ השו"ג או' ט' ונראה דהיכא דאינו תאב כ"כ לאכול יש לסמוך ע"ז. ועיין לעיל או' ט"ז.

כג

כג) שם. אבל במקום שנהנו לעשות שימור וכו'. לאו דווקא ה"ה יחיד שנוהג את עצמו לעשות שמורה משעת קצירה דינא הכי. חק יוסף או' ה' וכ"כ ח"י או' ו' על שם הלבוש. מש"ז או' ב'.

כד

כד) שם. משעת קצירה. פי' המצה של מצוה שומרים משעת קצירה ולא שאר מצות ע"כ אין יוצא בהן במקום מצת מצוה. ט"ז סק"ב.

כה

כה) שם. משעת קצירה. ולא אכל מאותה מצה בתוך הסעודה מ"א סק"ו. וכל שלא אכל תוך הסעודה משמורה משעת קצירה חוזר ואוכל. מש"ז שם. והשו"ג שם כתב כל שאכל כזית שמורה משעת קצירה אעפ"י שאכלה בראשונה יצא וא"צ לחזור ולאכול יעו"ש. וכ"מ מדברי ח"א כלל ק"ל או' ט"ו.

כו

כו) שם. עד אחר ההלל וכו'. וכן כשנזכר קודם ההלל יטול ידיו ויברך המוציא ואוכל אפיקומן ומברך בהמ"ז על הכוס ואין כאן כשיתה בין שלישי לרביעי שכיון שהשלישי היה בטעות חזר כוס שהוא מברך עתה עליו להיות ג' ב"י בשם תשו' הרא"ש כלל כ"ד. וכ"כ הט"ז סק"ג. מ"א סק"ז חק יוסף או' ע' מ"ב או' ט"ו.

כז

כז) שם. עד אחר ההלל וכו'. ר"ל וגם שתה הכוס שאחריו כ"מ מתשו' הרא"ש הנז' וכ"כ מ"ב או' ט"ז.

כח

כח) שם. הגה ויחזור ויברך על הכוס וכו'. ואעפ"י שעשאן שלא כסדרן שהקדים כוס של הלל שהוא ראוי להיות אחרון קודם לכוס בהמ"ז שהוא ג' אין סדר ברכות מעכבות. ב"י בשם תשו' הרא"ש הנז' ט"ז שם. פר"ח. מיהו המ"א שם כתב דיחזור ויאמר הלל על הכוס אבל ח"י או' ז' השיג עליו וכתב שהוא נגד פסקי ראשונים והאחרונים יעו"ש. וכן השיג עליו המאמ"ר או' ד' נה"ש או' ב' אמנם אם נזכר קודם שגמר ההלל י"ל דיאכל אפיקומן ויברך בהמ"ז על הכוס כמ"ש לעיל או' כ"ו ואח"כ יחזור לומר ההלל מן לא לנו וכו' עד הסוף על הכוס.

כט

כט) שם הגה. ויחזור ויברך על הכוס וכו'. והפר"ח כתב דלדידן דק"ל דבהמ"ז אינה טעונה כוס כדלעיל ברסי' קפ"ב לא יברך על הכוס. וכ"כ הר"ז או' ט' מ"ב או' י"ז. וכתב שם הר"ז דהגם שנזכר קודם שבירך על כוס של הלל כיון שחתם ברכת הלל ישתה הכוס ואח"כ יברך ברהמ"ז בלא כוס יעו"ש. ועיין לעיל או' ך'.

ל

ל) שם בהגה. ממצה שמורה אחרת. ובא"ז כתב דאין יוצאים במצות אחרות שלא נעשו לשם מצוה. ד"מ או' ג' ואם אין לו עוד מצת מצוה ויש לו ג' מצות מצוה לליל ב' ישבור חתיכה מהאמצעית ויאכל בליל ראשון.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---